(קטעים מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין.

תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו קוראים בו?)

(משך קריאה משוער: 6 דקות)

קטעי מידע על פורים מתוך "פרשת השבוע":

מוכרחים

...חג הפורים עלול להיות כרוך גם בדריכות מורטת עצבים. משנכנס אדר הזכירו לילדים שיש להרבות בשמחה ושמוכרחים להיות שמח. מדוע מוכרחים? כי גם כאן, כמו בצווי הראשון בשולחן ערוך, יש "להתגבר כארי" לעבודת השמחה (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן א, סעיף א: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר").

רודפים ונרדפים

...באופן רשמי הזהירו רבנים רבים מפני התפרצויות שמחה משולחות רסן, אבל בשולי השמחה היו כנופיות ילדים הופכות, ליום אחד, לשודדים וגנבים, לרודפים ונרדפים. הגדולים היו רודפים והקטנים נרדפים. במקומות אחדים היו ילדים קטנים חוששים לצאת מביתם בפורים, מאימת ילדים מחופשים לשודדים, שהיו מתנכלים להם מכים אותם וגוזלים את מה שמצאו בכיסיהם. לימים יהיו הקטנים הללו גדולים, וישאפו לשמר את המסורת הלא-כתובה הזאת. האלימות העצורה בצעירים, שבכל ימות השנה הם כפויים למסגרת לימודים דכאנית, התפרצה בפורים בחסות הציווי הלגיטימי של "מוכרחים להיות שמח". ההכרח להיות שמח עלול לעורר גם התנגדות פנימית, או שמחה כפויה ומאולצת.

על מה השמחה?

על מה השמחה ההיסטורית? שמחת הנקמה בגויים? בעיקרו זהו חג של נקמה בגויים. אירוע נוסף בהיסטוריה שנלמדה כרוויה באסונות, נקמה ושמחת הנקמה. אולי אופייני הדבר לתרבות במצוקה המבקשת פיצוי בנקמה. אבל חגיגה הנשענת על שמחה כזאת עלולה בנקל להידרדר ואפילו שלא במתכוון, לגרימת סבל לזולת.

מסכה

...המסכה שמרבים להשתמש בה בפורים עלולה לעורר תגובות מעורבות. היא יכולה להיות דבר מצחיק או מפחיד. ראוי לזכור שמסכה הייתה בעבר הפרימיטיבי שלנו כלי רפואי שבאמצעותו היו מגרשים רוחות רעות ומגולם בה כוח סוגסטיבי רב, להשראת השמחה וגם להטלת אימה. ידוע שמסכות עלולות להפחיד תינוקות וילדים. הופעתה של מסכה בטווח הראיה שלהם גורמת להם התרגשות שמתוך ההתמודדות עם תווים יוצאי-דופן. אפילו בובות תמימות, שפניהן מעוצבות כמסכה, עלולות לעורר אצלם פחד. בתיאטרון העתיק בכלל היא הייתה כלי בסיסי של השחקן. בתקופת הרנסנאס היא הייתה חלק מאופנת הנשים בנשפי מסכות וקרנבלים. תחפושת ומסכה מאפשרות לנושא אותם וגם לנחשף אליהם, יצירת היסטוריה חלופית, אידיאלית ונשאפת, המשרה סיפוק ושלווה, או היסטוריה פרועה ומושחתת, המפרקת מתחים.

פורים ככיפורים

בישיבות בירושלים היה נהוג לערוך השוואה לשונית בין יום הכיפורים לפורים: "כיפורים זה כמו-פורים". כביכול, שני הימים הם הפכים זה לזה, אבל בשניהם יש ממד של חשבון-נפש.

ביום הכיפורים מוטל על שומר המצוות לצום, לרוקן את מערכת העיכול שלו ולערוך חשבון נפש עם עצמו בתבונה ובנפש נקיה. בפורים, עם השתייה המופרזת של היין, הריקודים, וכל שאר פעולות השמחה "עד דלא-ידע בין ברוך המן לארור מרדכי", יכול להיווצר מצב של טראנס, המסיר עכבות ומפיק וידויים, שהם בחזקת חשבון נפש, אבל גם עלול ליצור מצבים מסוכנים.

"רבה ורבי זירא עשו סעודת פורים יחדיו ונתבסמו. קם רבה ושחט את רבי זירא. למחרת התעוררו רחמי שמים והשיבוהו לחיים. לאחר שנה אמר לו: בוא ונעשה שוב סעודת פורים יחדיו! אמר לו: לא בכל שעה ושעה מתרחש נס" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז, עמוד ב).

מלך ליום אחד

פורים הוא היום שבו ניתן היתר להסיר עכבות מעל ליצר. כמו בחג השוטים האירופאי, גם כאן נהגו יהודים לבחור את שוטה הקהילה ולהמליכו כמלך ליום אחד. פורים הוא מקרה יחיד בלוח השנה היהודי, שבו ניתן היתר להפר את הסדר הטוב, ליצור אי-סדר מבוקר וזמני,  שמטרתו פריקת מתחים שנצברו במהלך השנה כולה.

תאטרון

פורים הוא יום התאטרון השנתי של היהודי השמרן. עד למאה התשע-עשרה היה הביטוי הראשון לתיאטרון יהודי, ולמעשה הביטוי היחידי לו בארצות אירופה, ה"פורים-שפיל". בדרך כלל הייתה זו תהלוכה חגיגית שבראשה צעדה דמות גרוטסקית של איש צבא ה"מרשליק". אחריו צעד גיבור היום "השוטה", ואחריו על סוס או חמור, הופיע רכוב "מלך פורים". בהמשך צעדו דמויות מקראיות, מעוצבות במידה רבה או מעטה של הגזמה. בתלמוד מוזכר מנהג שנקרא "משוורתא דפוריא".

"רבא אמר כמשוורתא דפוריא (מקפצה של פורים – טבעת שניתלים בה וקופצים) - אינו מעבירו ברגליו אלא קופץ ברגליו כדרך שהתינוקות קופצין בימי הפורים, שהייתה חפירה בארץ והאש בוער בו והוא קופץ משפה לשפה" (רש"י מסכת סנהדרין דף סד עמוד ב).

במאה הרביעית לספירה היה נוהג בקרב יהודי סוריה להעלות באש דמות של המן הרשע, עד שאסר על כך המושל תיאודורוס השני בשנת 410.

"בסיכום: המנהג שנתפשט באחרונה בחוגי הישיבות, שבחורי הישיבה בוחרים להם רב פורים, אשר כטוב לבו ביין משמיע ביקורת על ראשי הישיבה מוריה ומחנכיה, תוך כדי הטחת עלבונות אישיים בדברי שחוק והיתול, הוא מנהג רע, ויש לבטלו כליל, ומצווה למחות בידם עד שיבטלו מנהג רע זה, שלא הותרה בפורים אלא שמחה של מצווה, ולא שמחה של הוללות וסכלות. ואסור אף להשתתף במושב לצים זה. וכן אסור לנערים ללבוש בגדי נשים, וכן לנערות ללבוש בגדי גברים, אף לשמחת פורים, שלא הותר לעבור על איסור תורה בשביל שמחת פורים. והגדולים מצווים לשמור על הקטנים, שלא להלביש אפילו לילד קטן בגדי ילדה, וכן להיפך. ושומע לנו ישכון בטח" (שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן נ).