האיגרת השבועית

ביום שישי, 18.3.2016, במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לסרטי אמנות "אפוס 7", התקיימה במוזיאון תל אביב הקרנת הבכורה לסרטו של גיא דוידי "רגשות מעורבים". ההתרגשות הייתה גדולה. כאמור, הסרט זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי של הפסטיבל. לצידו, "האישה מהסינמטק" זכה גם הוא.

נמשיך.

מועדי הקרנה חדשים: במדור "אירועים". הקליפ הבא - פרומו לסרט.

יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

(משך קריאה משוער: 1 ד')

היא נכנסת אל החדר, מכונסת בעצמה.

אני שואל אותה מה קורה.

-  בחיים שלי לא היה לי רגע אחד של אושר.

-  מה עשית היום?

- קמתי במצב רוח רע. נסעתי לעבודה. היה יום דפוק.

- איך נסעת לעבודה?

- באוטובוס.

- מה עשית באוטובוס?

- מה כבר אפשר לעשות באוטובוס? ישבתי. השתעממתי. נמנמתי. חשבתי.

- על מה חשבת?

- על כל מיני דברים. על בחור אחד.

- אני משער שהמחשבה על הבחור הייתה נעימה.

- מה שייך נעים או לא נעים? היה נחמד.

- ואפשר לומר שזה היה רגע אחד של אושר?

- אושר?

- כן.

- אולי... כן... אפשר לומר.

היא מחייכת לרגע.

אנחנו מיטיבים לזהות בחיינו, כל רגע של דיכוי ושל סבל, אבל מקלים ראש, ברגעים של אושר ועונג. יש האומרים בספקנות: היה לי נעים - אז מה, זה האושר?

כן. גם זה אושר.

שוב אנו שוכחים להזכיר לעצמנו שאפילו רגע אחד של אושר הוא נצח.

לא בשמיים הוא. הוא כאן. בתוכנו. אפשר לזהות אותו. אפשר להגדיר אותו ולחוות אותו במלואו.

חיינו היו יכולים להיות מלאים יותר, עשירים יותר ויצירתיים יותר, אם היינו מיטיבים לתת ביטוי לסבל, ולחוות את האושר במלואו.

(מתוך ספר "המעגל הפתוח", הגרסה המעודכנת, 2016, עמ' 31)

שיהיו לנו ימים טובים

שלכם באהבה,
אמיר

(קטעים מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין.

תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו קוראים בו?)

(משך קריאה משוער: 6 דקות)

קטעי מידע על פורים מתוך "פרשת השבוע":

מוכרחים

...חג הפורים עלול להיות כרוך גם בדריכות מורטת עצבים. משנכנס אדר הזכירו לילדים שיש להרבות בשמחה ושמוכרחים להיות שמח. מדוע מוכרחים? כי גם כאן, כמו בצווי הראשון בשולחן ערוך, יש "להתגבר כארי" לעבודת השמחה (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן א, סעיף א: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר").

רודפים ונרדפים

...באופן רשמי הזהירו רבנים רבים מפני התפרצויות שמחה משולחות רסן, אבל בשולי השמחה היו כנופיות ילדים הופכות, ליום אחד, לשודדים וגנבים, לרודפים ונרדפים. הגדולים היו רודפים והקטנים נרדפים. במקומות אחדים היו ילדים קטנים חוששים לצאת מביתם בפורים, מאימת ילדים מחופשים לשודדים, שהיו מתנכלים להם מכים אותם וגוזלים את מה שמצאו בכיסיהם. לימים יהיו הקטנים הללו גדולים, וישאפו לשמר את המסורת הלא-כתובה הזאת. האלימות העצורה בצעירים, שבכל ימות השנה הם כפויים למסגרת לימודים דכאנית, התפרצה בפורים בחסות הציווי הלגיטימי של "מוכרחים להיות שמח". ההכרח להיות שמח עלול לעורר גם התנגדות פנימית, או שמחה כפויה ומאולצת.

על מה השמחה?

על מה השמחה ההיסטורית? שמחת הנקמה בגויים? בעיקרו זהו חג של נקמה בגויים. אירוע נוסף בהיסטוריה שנלמדה כרוויה באסונות, נקמה ושמחת הנקמה. אולי אופייני הדבר לתרבות במצוקה המבקשת פיצוי בנקמה. אבל חגיגה הנשענת על שמחה כזאת עלולה בנקל להידרדר ואפילו שלא במתכוון, לגרימת סבל לזולת.

מסכה

...המסכה שמרבים להשתמש בה בפורים עלולה לעורר תגובות מעורבות. היא יכולה להיות דבר מצחיק או מפחיד. ראוי לזכור שמסכה הייתה בעבר הפרימיטיבי שלנו כלי רפואי שבאמצעותו היו מגרשים רוחות רעות ומגולם בה כוח סוגסטיבי רב, להשראת השמחה וגם להטלת אימה. ידוע שמסכות עלולות להפחיד תינוקות וילדים. הופעתה של מסכה בטווח הראיה שלהם גורמת להם התרגשות שמתוך ההתמודדות עם תווים יוצאי-דופן. אפילו בובות תמימות, שפניהן מעוצבות כמסכה, עלולות לעורר אצלם פחד. בתיאטרון העתיק בכלל היא הייתה כלי בסיסי של השחקן. בתקופת הרנסנאס היא הייתה חלק מאופנת הנשים בנשפי מסכות וקרנבלים. תחפושת ומסכה מאפשרות לנושא אותם וגם לנחשף אליהם, יצירת היסטוריה חלופית, אידיאלית ונשאפת, המשרה סיפוק ושלווה, או היסטוריה פרועה ומושחתת, המפרקת מתחים.

פורים ככיפורים

בישיבות בירושלים היה נהוג לערוך השוואה לשונית בין יום הכיפורים לפורים: "כיפורים זה כמו-פורים". כביכול, שני הימים הם הפכים זה לזה, אבל בשניהם יש ממד של חשבון-נפש.

ביום הכיפורים מוטל על שומר המצוות לצום, לרוקן את מערכת העיכול שלו ולערוך חשבון נפש עם עצמו בתבונה ובנפש נקיה. בפורים, עם השתייה המופרזת של היין, הריקודים, וכל שאר פעולות השמחה "עד דלא-ידע בין ברוך המן לארור מרדכי", יכול להיווצר מצב של טראנס, המסיר עכבות ומפיק וידויים, שהם בחזקת חשבון נפש, אבל גם עלול ליצור מצבים מסוכנים.

"רבה ורבי זירא עשו סעודת פורים יחדיו ונתבסמו. קם רבה ושחט את רבי זירא. למחרת התעוררו רחמי שמים והשיבוהו לחיים. לאחר שנה אמר לו: בוא ונעשה שוב סעודת פורים יחדיו! אמר לו: לא בכל שעה ושעה מתרחש נס" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז, עמוד ב).

מלך ליום אחד

פורים הוא היום שבו ניתן היתר להסיר עכבות מעל ליצר. כמו בחג השוטים האירופאי, גם כאן נהגו יהודים לבחור את שוטה הקהילה ולהמליכו כמלך ליום אחד. פורים הוא מקרה יחיד בלוח השנה היהודי, שבו ניתן היתר להפר את הסדר הטוב, ליצור אי-סדר מבוקר וזמני,  שמטרתו פריקת מתחים שנצברו במהלך השנה כולה.

תאטרון

פורים הוא יום התאטרון השנתי של היהודי השמרן. עד למאה התשע-עשרה היה הביטוי הראשון לתיאטרון יהודי, ולמעשה הביטוי היחידי לו בארצות אירופה, ה"פורים-שפיל". בדרך כלל הייתה זו תהלוכה חגיגית שבראשה צעדה דמות גרוטסקית של איש צבא ה"מרשליק". אחריו צעד גיבור היום "השוטה", ואחריו על סוס או חמור, הופיע רכוב "מלך פורים". בהמשך צעדו דמויות מקראיות, מעוצבות במידה רבה או מעטה של הגזמה. בתלמוד מוזכר מנהג שנקרא "משוורתא דפוריא".

"רבא אמר כמשוורתא דפוריא (מקפצה של פורים – טבעת שניתלים בה וקופצים) - אינו מעבירו ברגליו אלא קופץ ברגליו כדרך שהתינוקות קופצין בימי הפורים, שהייתה חפירה בארץ והאש בוער בו והוא קופץ משפה לשפה" (רש"י מסכת סנהדרין דף סד עמוד ב).

במאה הרביעית לספירה היה נוהג בקרב יהודי סוריה להעלות באש דמות של המן הרשע, עד שאסר על כך המושל תיאודורוס השני בשנת 410.

"בסיכום: המנהג שנתפשט באחרונה בחוגי הישיבות, שבחורי הישיבה בוחרים להם רב פורים, אשר כטוב לבו ביין משמיע ביקורת על ראשי הישיבה מוריה ומחנכיה, תוך כדי הטחת עלבונות אישיים בדברי שחוק והיתול, הוא מנהג רע, ויש לבטלו כליל, ומצווה למחות בידם עד שיבטלו מנהג רע זה, שלא הותרה בפורים אלא שמחה של מצווה, ולא שמחה של הוללות וסכלות. ואסור אף להשתתף במושב לצים זה. וכן אסור לנערים ללבוש בגדי נשים, וכן לנערות ללבוש בגדי גברים, אף לשמחת פורים, שלא הותר לעבור על איסור תורה בשביל שמחת פורים. והגדולים מצווים לשמור על הקטנים, שלא להלביש אפילו לילד קטן בגדי ילדה, וכן להיפך. ושומע לנו ישכון בטח" (שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן נ).

תיקון לשון - כיצד?

לשון מתסכלת היא דיבור בעל אופי של תחרות, דחיה ותוקפנות...

תיקון לשון הוא מה שראוי לומר כדי לסייע בריפוי עצמי ובריפוי החברה...

מה ראוי לעשות? למעט בשלילה. להרבות בחיוב. לדייק בכוונה...

"תשמע! מה שאני רוצה שתעשה עכשיו זה..."

"תראה!", "תשמע!", אלו מילים המגלמות בתוכן ציווי: "ראה!... "שמע!"...

אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות או שמצווים עליו לעשות דבר ולא משנה לו באילו מילים משתמש המצווה. מילות ציווי יוצרות אצל הזולת התנגדות פנימית ספונטאנית ותסכול. במקרים רבים אנשים מתגברים על ההתנגדות לציווי אבל התגברות זו דורשת מהם השקעת אנרגיה או במילים אחרות: בזבוז אנרגיה. אפשר להוריד את רמת ההתנגדות להנחיות, על ידי שימוש במילים נוחות יותר. על כן רצוי להימנע מהאמירה "אני רוצה..." ולהעדיף: "המשימה שלנו היא...". או "כאן יש לעשות ככה וככה...".

בתחום אמנויות הבמה ישנה דרך לגיטימית ומצוינת לעקיפת "אני רוצה..." והיא בהפרדה הלגיטימית בין הדמות שמשחקים אותה לבין היוצר המשחק אותה. למשל, לא רצוי שבמאי יאמר לשחקן: "בקטע הבא אתה עושה ככה וככה...", אלא יאמר לשחקן: "בקטע הבא הדמות עושה ככה וככה...".

המופע המלא. אפשר להשאיר את הרמקולים פתוחים וללכת לשטוף כלים או דבר אחר...

אולי יש פה משהו בשבילך.

מעבר לדף אודישנים דרושים

רגשות מעורבים

פרס הסרט הדוקומנטרי בפסטיבל אפוס 7

סרטו של גיא דוידי (בוגר החדר, זוכה פרס האמי הבינלאומי על סרטו "חמש מצלמות שבורות").

״רגשות מעורבים״ זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב בפסטיבל אפוס 7, 2016, לסרטי תרבות ואמנות בתל אביב. חבר השופטים, שכלל את המבקר הרוסי פטר שפוטיניק, עידית עמיחי והבמאי רם לוי, נימקו את בחירתם ב"רגשות מעורבים": "מלאכת מחשבת מקצועית, מדויק ערוך ומצולם בהקשבה דרוכה לדקויות של החומרים האודיו ויזואליים בהם הוא משתמש. זהו סרט רב פנים...,"

(פייסבוק, 20.3.2016), (אידיבי)

אמיר אוריין הגשים את כל מה שיוצר חולם עליו. הוא היה שחקן מבטיח ב"הבימה", כוכב קולנוע וטלוויזיה ומבקר שקרע לגזרים את עולם התאטרון השמרני. אבל את התאטרון הבועט שהוא רצה ליצור אף תאטרון לא יכול היה לקבל. ב-1985 פתח אמיר בביתו את תאטרון החדר, העלה הצגות הקוראות-תיגר על הסדר הקיים ולימד תלמידים על פי שיטת המשחק שיצר: שיטת אוריין – המעגל הפתוח. ביום בו מגיעים תלמידי המשחק לצפות בעיבוד הנוקב ל”נו-אקסיט" פורצת המלחמה בעזה. הכעס והתסכול של התלמידים מסתירים רגשות מורכבים יותר, רגשות שאמיר ינסה לנתב למקום בו הם צריכים לבוא לידי ביטוי במלואם - הבמה.

צלם ובמאי: גיא דוידי | מפיקים: אנה סומרשף וגיא דוידי | עורכים: יואב גרשון, רובן קורנפלד וגיא דוידי | מוזיקה: נועה קורנברג | מפיק שותף: כריסטיאן מוסבולד | בהשתתפות: אמיר אוריין, אריאל מוטולה, לימור אברהם, איתי בראל, ליאור רודן, יובל דור, מרילוז ריברה סיירה, אבי גיבסון בראל, שלי גורל, רותם זיו, עמירם שניר, גליה לוין, אורלי בויום, ניר בנאי, אביגיל לזר, לאנא פהאום, דניאל לבנון, אמור דנטי, נועה פרומרמן | חברות הפקה:  GUY DVD FILMS\ OYA FILMS | בתמיכת: קרן גשר לקולנוע רב תרבותי, מפעל הפיס, Fritt Ord, Alter-Cine Foundation, NRK. 

(77 דק, עברית תרגום לאנגלית)

סינמטק ירושלים

חמישי, 7.4 - אולם 2, שעה 19:00

מוצ"ש, 9.4 - אולם 2, שעה 19:00

חמישי, 18.4 - אולם 2, שעה 19:00

מוצ"ש, 23.4 - אולם 2, שעה  19:00

סינמטק תל אביב

מוצ"ש, 16.4 21:30 במסגרת פסטיבל סולידריות, כולל "השיחה שלאחר הסרט" עם הבמאי גיא דוידי ואמיר אוריין.

חמישי, 21.4, בשעה 22:00

שבת, 23.4, בשעה 17:00

חול המועד פסח, יום ג', 26.4, בשעה 21:30

יום שישי, שביעי של פסח, 29.4, בשעה 17:00

מוצ"ש, 30.4, בשעה 17:00

היטלר

בקרוב הוא חוזר

טל': 03-5171818, 052-340-1478, 050-849-7715

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

הנוסע הסמוי

מונודרמה מצמררת, מרתקת,

מבוססת על סיפור אמיתי:

רב חובל ישראלי מגלה על סיפון ספינתו נוסע סמוי.

כתב: יוסי זיו.

עיבד לבמה וביים: אמיר אוריין.

משחק: יוסי זיו.

יום ו', 8.4.2016, בשעה 20:30, ראשון לציון

מוצ"ש, 9.4.2016, בשעה: 20:30, בחדר

40 ₪. טל': 03-5171818, 054-524-2461, 052-340-1478

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

המשרתים

"דווקא כשעלטה גדולה יורדת על התיאטרון הישראלי וכולם פוחדים מהצל של עצמם, מצליח תאטרון החדר של אמיר אוריין לשבור שתיקה, ומעלה את 'המשרתים', עיבוד ישראלי עדכני ל'המשרתות'" (מעריב, "האור בקצה המנהרה", דנה שוכמכר, 06.12.2015).

בעקבות ז'אן ז'אנה. תרגום: עדה בן נחום.

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל (פרס העיבוד בפסטיבל הפרינג' 2015)

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה

הפקה: קבוצת אורתו-דה בניהולו של ינון צפריר

40 שח כולל שתיה קלה

ימים ג', ד', 12-13.4.2016, 20:30, בחדר

בחדר. טל': 03-5171818, 050-849-7715

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה ליוצרים ולכולם. פגישה דו-שבועית נינוחה

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן", נושא על הפרק, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק כאן קטעים חדשים

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

המליאה פתוחה לכל אורח

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 1.4.2016, בשעה 16:00, בחדר

20 ש"ח כולל כיבוד. רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל. (המליאה)

סדר הפסח האלטרנטיבי של תיאטרון החדר

הסדר האלטרנטיבי הוא מסורת שהחלה בשנת 2000. זהו טקס שנועד להיות ציון דרך אל חג הפסח. הוא לא נועד להחליף את סדר הפסח המסורתי, אלא להוסיף לו רובד אישי אקטואלי מנקודת מבטו של אדם-יוצר בכלל ומנקודת מבטם האישית של המשתתפים בו והוא מכיל קטעים מתוך הסדר המסורתי וקטעים חדשים.

סעודת חג מלאה וצמחונית - מובטחת, בזכות המשתתפים.
סדר הפסח של תיאטרון החדר מתקיים תמיד ביום שישי שלפני הסדר המסורתי.

נוסח הסדר מופץ באיגרת השבועית של החדר.

השנה מתקיים סדר הפסח של תיאטרון החדר ביום ו', ז ניסן, התשע"ו, 15.4.2016, בחדר.

חג חירות שמח!

סמדר יערון: הילא הדור השלישי

"הילא", החלק השלישי והאחרון בטרילוגיה “עכו אהובתי”.

(קדמו לה: “אום מוחמד”, “נוואל”), מפגיש את היוצרת עם קבוצת נערים ונערות בעכו

"הילא"- מילה בערבית שנפוצה בדרך כלל בין הדייגים ופירושה קדימה...

12.4, יום ג', 20:00, עכו./ 16.4. מוצ"ש, 20:00, תמונע תל אביב./

24.5. יום ג', 20:00, עכו. /

מונולוגים לשחקנים/ות:

לקבלת קובץ מונולוגים: (הדוא"ל שלנו) 

מיכל גיל: נשים לט"ביות

הסרטון הוכן ליום האישה הבינלאומי 2016.

יוצרות: מיכל גיל בוגרת החדר ומיטל דנק

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, במחזה "היטלר")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, במחזה "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, במחזה "המשרתים")

--------------

"למה תמיד אנחנו צריכים לוותר?

הפעם אני רוצה

שגם הפשיסט הזה יסבול".

(פאולינה, במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

--------------

ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם