(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. ללא הערות שוליים)

13. שמות: שמות א' - ו'

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו".

הירידה למצרים והיציאה ממנה הוא הסיפור המרכזי בתורה. כל מה שקרה לפני כן הוא בבחינת מבוא דרמטי לסיפור המסע אל הארץ המובטחת. מבחינה היסטורית אין הוכחה מובהקת לכך שהירידה למצרים והיציאה ממנה אכן התרחשו, כמו גם הסיפור על כיבוש הארץ ועל עצמתה הבדיונית של ממלכת ירושלים. יש שקובעים כי הטקסט המקראי נכתב במאה השביעית לפה"ס, ומתייחס למאורעות שהתרחשו או לא, במאה השתיים-עשרה לפה"ס, ועדיין לא נכתבה אז מילה אחת, ולא היו לכותבי המקרא ארכיונים מסודרים לדלות מהם מידע, אלא רק סיפורי-עם שהועברו בעל-פה מדור לדור. פרופ' זאב הרצוג טוען כי המצרים, שדאגו לתעד כל אירוע בעל חשיבות היסטורית, ואפילו אירועים שוליים ביותר, לא מזכירים יציאת מצרים כמו זו המתוארת בתורה, או בדומה לה. בתעודות אחדות נזכרים שבטים של רועים-נוודים, המכונים שאסו, שנהגו בתקופות בצורת, להיכנס לתחומה של מצרים, ולהתנחל בשולי הדלתא של הנילוס, וזו נחשבת לתופעה שכיחה.

חוקרים ניסו לאתר את מיקומו של הר-סיני ואת תחנות שבטי ישראל במדבר, ולא גילו אפילו אתר אחד שמתאים לתיאור המקראי. מרבית ההיסטוריונים מסכימים, כי במקרה הטוב, הסברה המקובלת היא כי השהייה במצרים והיציאה ממנה היתה נחלתן של משפחות אחדות, שסיפורן "הולאם" והורחב לצורכי הסיפור הדתי. פעם אחת בלבד נמצא השם "ישראל", בכתובת מצרית מימי מרנפתח (1208 לפנה"ס), כשבט ללא טריטוריה, ולא נזכר עוד.  

אנו עוסקים ביציאת מצרים כבטקסט בעל שני פנים. מצד אחד, אנו יכולים לתת בו אמון כבטקסט מקודש, ומצד שני, לעסוק בו כבטקסט מתוך מחזה דרמטי. בכל מקרה, אין מוטלת עלינו החובה לראות בו פרק היסטורי, אלא משל המלמד את תהליך התבגרותו של עם, התבגרותה של חברה או של אדם-יוצר.

תקופת העבדות במצרים היא משל לשלב מוקדם בהתפתחותו של האדם-היוצר. זוהי עבדות מתוך כורח שהיא משל לשלב הראשון בהיסטוריה של האדם. מבחינה זו העבדות היא מושג המייצג את חוסר האונים של הילד אל מול כוחות אדירים הפועלים עליו בינקותו. כוחות אלו משולים לאלים או מלכים רבי-און המשעבדים את הילד לאורח החיים הרצוי להם, ומניחים את הבסיס לסדר החברתי ההיסטורי. כורח זה יוצר הרגל, המסייע להנצחה לעתיד של מצבי עבדות ודיכוי אחרים. יציאת מצרים היא מרד בקיים, מרד בדיכוי הקדום, ומאבק אישי וחברתי, להגדרה עצמית ולבנייתו של עולם חדש. תקופת המדבר היא שלב בהתגבשותו של האדם-היוצר, והארץ המובטחת היא סמל להתגשמותה של יצירה בעתיד. מה שמתרחש באותה ארץ מובטחת, הוא נושא לשיחה נפרדת. בכל אופן, גם כיבוש הארץ אינו אלא משל להתדרדרותו של החלום לתיקון מצבו של האדם.

"ויגדל הילד, ותביאהו לבת-פרעה,  ויהי-לה לבן ותקרא שמו משה,  ותאמר כי מן-המים משיתיהו".

מה היה שמו של הילד לפני שבת פרעה נתנה לו את השם משה? ידוע שהוא בן למשפחת לוי. אפילו שמות אביו ואמו לא נזכרים כאן. מיום היוולדו חי משה חיים אחרים. הוא נולד בתקופה שבה פרעה מצווה: "כל-הבן הילוד היאורה תשליכהו וכל-הבת תחיון". בשלושת החודשים הראשונים לחייו הוא מושם במקום מסתור. אחר-כך הוא מונח בתיבה על המים ונמשה על ידי בת פרעה. אמו משמשת לו כמיניקת מטעם בת פרעה. הוא גדל כמצרי וחוזר אל בני עמו כזר. הוא הופך למנהיג מהפכן, המוליך את עמו מעבדות לחירות.

לכאורה, הרי אלו תולדות חייו של חיזר, הזר המושיע, סיפור חייו של משה הוא אב-טיפוס לסיפורו של מנהיג, שנסיבות-חייו הן דרמה שמזינה את הדרמה החברתית שבתוכו היא שרויה. בחצרו של הצדיק היהודי החסידי, מוטבעת תווית חברתית על בנו של הצדיק, ומרגע היוולדו הוא מוגדר כיורשו של האב. המנהיג הדתי הבודהיסטי, הדלאי-למה, נלקח בילדותו מחיק האם, כמו הדלאי-למה שהיו לפניו, וגדל בחברת הנזירים האחראים לחינוכו. קיסרי יפן, מילדותם היו מורגלים לאורח-חיים ייחודי, שונה מזה של ילדי החצר האחרים, כדי להכין אותם להגשמת ייעודם הקיסרי. יוסף מושלך אל הבור ונדחה מתוך הקן המשפחתי בבית יעקב אביו, רק כדי לחזור אליו כמושיע. משה בתיבה, מזכיר, בין השאר, מיתוס קדום יותר - המהברתא, המיתוס ההודי. שם נזכרים עשרה אחים, ועוד אח אחד שהושם בתיבה בתוך המים כדי להצילו מזעמם של האחים...