(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. ללא הערות שוליים)
הדרמה של מתן תורה במעמד הר סיני היא תבנית-אב אוניברסאלית לדרמה של התהוות יצירה ככלל. להלן בשמונה פרקים:
הסיפור נפתח בתצוגה מרהיבה של פעלולים דרמתיים:
"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד ויחרד כל-העם אשר במחנה". "והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל-ההר מאד. ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלוהים יעננו בקול".
מעמד הר סיני - מרכיבי האירוע על פי המעגל הפתוח
המושג הכולל: תורה.
הרעיון המרכזי: תורת משה מגלמת את רוחה של היהדות ומבטיחה את קיומה.
המקום ההזוי: הר סיני וסביבותיו.
המקום הפיזי: בכל מקום שיבחר בו כהן הדת לתאר את המעמד, או לדרוש בו. מקומות שבהם אפשר לקיים את האירוע למעשה הם בתי כנסת קטנים או גדולים, בתי מדרש, אצטדיונים ומקומות כינוס המוניים אחרים.
הסיפור (תקציר): משה עולה להר סיני ומקבל את התורה מהאל. העם מקיים את פולחן העגל. משה שובר את הלוחות. הוא עולה להר סיני ושוב כותב את התורה. העם מקבל אותה.
סגנון: מיתוס סוריאליסטי.
דמויות: משה.
יוצר(ים): כהן הדת המגיש את המיתוס.
הגדרת קהל: עם ישראל.
מעצב האירוע: כהן הדת.
כיצד נגדיר את מעמד הר סיני, מבחינת היחס שבין ההיסטוריה, לבין החוויה האישית המיידית?
כאמור, משה מקבל החוקה העברית מהאל, ועל כן הוא היוצר אותה למעשה, מקיים תהליך נמשך וחוזר של יצירה. בשלב הראשון נכתב ספר הברית בעקבות הדרמה הגדולה והמוחצנת, המלווה בפעלולי מזג אויר ותופעות גיאולוגיות מרשימות. לאחר מכן מתגלה המשבר. יצירת החוקה היא שינוי מהפכני הכופה את עצמו על העם. השינוי הזה הוא גדול מכפי יכולתו של העם להכילו, ואז מופיעים מעשה העגל, מלחמת האחים והמגיפה - כריאקציה לשינוי.
עם תחילתו של השלב השני, נתפסת הגרסה הקודמת של ספר הברית כטיוטה. עכשיו נכתב ספר הברית מחדש כתופעה מופנמת יותר ועמוקה יותר. היא יוצרת תובנה מקיפה יותר. "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו איתו". התובנה הזאת מסומנת כקרינה. האיש מקרין את תובנתו מתוכו אל הסביבה והעם נרתע מלגשת אליו. תובנה כזאת היא אישית ופנימית ועדיין אינה יכולה ליצור קשר עם סביבותיה. על משה היוצר מוטלת עתה החובה להפוך את הקרינה הזאת ליצירה שניתן להבינה ולתקשר איתה. מכאן שתהליך היצירה כולל הארות גדולות וקטנות, משברים ותובנות חדשות, הדורשות את תרגומן לשפת הקשר עם בני אדם אחרים.
