הצטרפו לאיגרת השבועית

"תיאטרון החדר הוא בשבילי ארגז הכלים לחיים" (עינת ויצמן, שחקנית ובמאית, בוגרת תיאטרון החדר)


האיגרת השבועית

יום ה', 2011 . 1 . 20

ט"ו בשבט אקולוגי שמח!

--------------
יש לך קטע? שלח/י אותו אלינו לאיגרת

--------------
לתגובות

--------------
לימודי משחק ובימוי בתיאטרון החדר

בטלפון: 03-5171818

וגם בדוא"ל

--------------
אירועים בתיאטרון החדר
--------------


באיגרת זו:

•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: לה מאמא - כולם היו הילדים שלה
•   פרשת השבוע: 17. יתרו: שמות י"ח - כ'
•   נמר בוער: פרק שלישי: "בחיים צריכים להתחתן" - המשך
•   יואב איתמר: אזדרכת / ביפ-ביפ
•   אודי בן סעדיה: אתמול בלילה הכספומט בלע אותי
•   חמוטל בר יוסף: עַכְשָׁו אֲנִי אֲגַם
•   אסנת ראם: שירי מִטבָּח
•   יונתן ברקאי: זין
•   סמדר שרת: פתיתי כבוד
•   מיכל גיל: חייבים
•   מולי ש. אנג'ל: וְאַתְּ תָּמִיד אָמַרְתְּ
•   פינה חמה ליוצר/ת: אותלו בתרגום חדש
•   נתי אורנן: סע לברלין - פרק ח'
•   רגע של עברית: אב טיפוס - כתיב וריבוי
•   אודישנים דרושים: אולי יש כאן משהו בשבילך
•   אירועים: לוח מודעות
•   הכתובת על הדיר: ירושלים, טוני בלייר, כריסטופר היצ'ינס, חברתית, חדשות

"אתה הבן שלי ואני מתכוונת לשים עליך עין מהיום והלאה".
מאמא הייתה רצינית. עיניה השחורות נוקבות אל תוך נשמתי. היא ידעה את הדברים לא באמצעות השכל אלא באינטואיציה מאגית. אלה שחורה ומחבקת. את דבריה אמרה בטון שאין לערער עליו. היא החליטה שאני הבן שלה ומכאן והלאה העולם כבר לא יהיה מה שהיה.

 

הלן סטיוארט
ישבנו בשני כיסאות שבורים ומצולקים, במקלט שברחוב הנצי"ב בתל-אביב. הקירות צבועים שחור. מסביב פזורים חלקי תפאורה של הצגה שעומדת לעלות בקרוב. השחקנים יצאו להפסקה.

 

"אני מאמצת אותך לבן ועכשיו אני רוצה שתתחיל לביים". רק ברבות הימים התברר לי שהייתי אחד מעשרות בנים שהלן סטיוארט, המאמא הגדולה של התיאטרון, אימצה לעצמה בכול רחבי הפלנטה.

 

הייתי אז אדם צעיר מאד ומבולבל. אמרו עלי שאני שחקן מבטיח אבל לא זכור לי שהבטחתי דבר למישהו. נעתי בין במות התיאטרון לבין הטלוויזיה הישראלית, בין רדיו לבין מופעים טפלים ומתסכלים. ידעתי את אשליית הפרסום ואת כאב הבדידות. נסחפתי בגלי חרושת התרבות, חסר שליטה, בלא יעד ידוע. דבר מהותי היה חסר. גאולה יפת וויקטור עטר קראו לי לבוא למקלט ברחוב הנצי"ב. שם, הם הבטיחו, קורה הדבר האמיתי.

 

הלן סטיוארט, המאמא הגדולה של תיאטרון האבנגארד האמריקאי, מייסדת ומנהלת תיאטרון "לה מאמא", הלכה לעולמה בלילה של רביעי בשבוע שעבר, בבית החולים "בית ישראל" בניו יורק, בגיל 91

 

במהלך 49 שנותיו של התיאטרון, היא אירחה במקום כשלושת אלפים מופעים, יוצרים משבעים מדינות, זכתה בפרסים רבים, עודדה אמנים צעירים והייתה פתוחה לניסיונות תיאטרוניים מהפכניים.

 

נולדה בלואיזיאנה, התחתנה והתגרשה בשיקאגו, החלה את דרכה המקצועית כפועלת במפעל תעשייתי, אחר כך כמארחת במועדון לילה. הייתה מעצבת בגדים. הגירושין הותירו אותה חסרת כל, ממוטטת עצבים, שערה נשר ואת ראשה כיסתה בבנדנה. על כל פרט בהיסטוריה שלה יש מספר גרסאות. בתחילת שנות השישים מצאה עצמה מסתובבת בחוצות מנהטן, ללא ממון, ללא השכלה, ללא עתיד ברור ועם כלב צולע בשם בובו. ברחוב פגשה ב"פאפא דיאמונט" שהסיע עגלה. הוא אמר לה שכל אחד צריך שתהיה לו העגלה שלו. היא לא שכחה זאת לעולם.

 

את תיאטרון "לה מאמא" הקימה בניו יורק בשנת 1962, במרתף קטן בדרום מנהטן, כדי לתת מקום להצגות של אחיה ושל חבריו המחזאים. המקום היה מוזנח ושורץ עכברושים. מאמא ניקתה אותו, צבעה אותו ועיצבה אותו במו ידיה. המחזה הראשון שהוצג בו היה "One Arm" מאת טנסי ויליאמס. הוא רץ שבוע אחד. אחד מהשחקנים הציע לקרוא למקום "אימא אדמה" ואחר כך "מאמא". התיאטרון נדד ממקום למקום עד שבשנת 1969 התיישב ברחוב 4 מזרח. חלל נוסף נפתח בשנת 1974 ונקרא "אנקס". בשנת 2009, ביום ההולדת ה-90 של הלן הוכרז המקום כ"תיאטרון לה-מאמא".

 

הלן עודדה וקידמה יוצרים ממקומות רבים בעולם: אנדרה סרבן, תום או'הוריגן, סם שפרד, ליאונרד וילסון, הרווי פירשטיין, מריה אנה פורנס, תום איין, ז'אן קלוד וון-איטלי, תדיאוש קנטור, יוסף מונדי ורבים אחרים.

 

בשנות השבעים של המאה הקודמת התפרש התיאטרון של לה מאמא על פני 11 מדינות. סניף אחד של לא מאמא היה במקלט ברחוב הנצי"ב בתל אביב. יוצרים ישראלים רבים עברו במקום הזה והותירו חותם בתולדות התיאטרון הישראלי: חנוך לוין, אריה יצחק שביים הצגה מהפכנית על נושא יהודי ואחר כך חזר בתשובה, מיכה לוינסון, מירב גרי, יגאל נאמן, יצחק בבי נאמן, חסידה סטולרו, מיכאל ענבר, רוחמה רגב, יאיר קויה רובין, בני אפולו ורבים אחרים. תקופה מסוימת ניהלה את המקום רינה ירושלמי.

 

גאולה יפת וויקטור עטר היו עמודי התווך של הסניף התל-אביבי. לאחר שהתפרק הסניף מחוסר תקציב הם נסעו לניו יורק ושנים רבות עבדו ויצרו ב"לא מאמא" עד שחזרו ארצה. התקשרתי אליהם וספדנו לה בטלפון.

 

"מה אתה רוצה לביים?", שאלה מאמא. "קפקא", פלטתי בבהלה. עד לאותו רגע לא חשבתי שאני יכול לביים, וודאי לא את קפקא. "טוב, תתחיל!" היא הציעה להקים במקלט התל אביבי קבוצת צעירים, מעין בית ספר מאולתר, או סדנה, או קומונה והטילה עלי לעבוד עם הקבוצה. לא היה לי מושג מה לעשות. שום דבר לא היה מובן מאליו. כל צעד ביצירה נבחן כאילו מעולם לא היו נוהלי עבודה קבועים וידועים. עדיין לא שמענו על יז'י גרוטובסקי ו"התיאטרון העני" שלו, אבל היא כבר שמעה. צוות היוצרים היה קומונה. כולם עושים הכול והשחקן במרכז החוויה הבימתית. בחרתי ב"הגלגול" של קפקא, אותו סיפור על האיש שהתעורר בוקר אחד וגילה שהוא מקק. גלגלתי את השחקנים הצעירים ברחבי המקלט. הזיתי על תמונות במה שלא ניתן היה אז לממש. בעיני רוחי ראיתי אותם מרחפים בחללו של המקלט כאילו לא היה כוח כבידה מעולם והתרסקתי אל רצפת הבטון האפור. ההתרסקות הזאת פערה בי תהום אפלה לתוכה צללתי כדי להעלות ממנה חיים שהיא אמרה שקיימים בי ואני לא ידעתי.

 

באותו זמן הביאה מאמא מניו יורק את הבמאי מרטין ברנזל, יהודי ששערו המתולתל געש על ראשו. היה נוהג להתאפר לפני שיצא מהבית, עדין מבע ובוער מבפנים. הוא אמור היה לעבוד עם קבוצת המבוגרים בעלי הניסיון. התחלנו מפשפשים בנושא של הבעל שם טוב. בצוות היו גאולה, אדם שפירא והמוסיקאי הצעיר דני אוסטרובסקי, לימים איש הרדיו דני אור-סתיו, ויקטור ואני היינו שני רבנים הזויים. שבת אחת יצא מרטין לשחות בחוף קיסריה וטבע. נסענו לאבו כביר לזהות את הגופה. הוא שכב על האלונקה בעיניים עצומות, תלתליו נעלמו, שערו נפל לצידי ראשו בגל ישר אחד ופניו השזופות נקיות מאיפור. התאבלנו עליו כמו על אח.

 

לאחר שנים רבות באה מאמא לירושלים. היא הביאה עימה לפסטיבל ישראל מופע תנועה גרנדיוזי עם ג'והנה פלד הישראלית בתפקיד הראשי. מאמא חייה בתמונות, בתנועה מתמדת ובחשיבה טוטלית. ישבנו בבית קפה, לרגלי חומה אחת בעיר העתיקה. היא נראתה תשושה לאחר יום של חזרות. סיפרתי לה מה קורה בתיאטרון החדר בתל אביב והיא חייכה חיוך ממזרי קטן כאילו אמרה: "אמרתי לך?". סיפרתי שאני עומד להעלות מחזה חדש שלי, "דם". סיפורה של אישה ישראלית צעירה במצב של דיכאון שלאחר לידה. מאמא התעוררה לחיים. "אני אגיד לך איך אני רואה את ההצגה", אמרה בטון נחרץ. "אז ככה. האישה יושבת על כסא מלכות מזרחי, על במה גדולה ופתוחה, החלל השחור מאחוריה רץ אל עבר האופק, רגליה פתוחות לרווחה ומתוך ערוותה יוצא סרט אדום". הנהנתי בהסכמה ואמרתי תודה. עם מאמא לא מתווכחים. למעשה ביקשתי לבנות את ההצגה בסגנון ריאליסטי בתוך חדר קטן מרוהט לפרטי פרטים, חדר שאכן אפשר לגור בו, ובאמת בתקופה מסוימת גרה בו אחת מהשחקניות ששיחקו בהצגה. מאמא הייתה ישות סוריאליסטית.

 

שוב חלפו שנים ובשבת אחת בבוקר, ללא הודעה מוקדמת, מתדפק ויקטור על דלתי ומודיע שהלן יושבת למטה באוטו והיא רוצה שאבוא איתם למסגד שליד אולמות האבירים בעכו. "מדוע?" שאלתי. "היא אומרת שמתחת למסגד יש מים". לא שאלתי כיצד זה הלן פתאום בישראל. לא שואלים את הלן שאלות לא מהותיות. הלן החליטה כי היא מוכרחה לבקר במסגד אחד בעכו אז נוסעים לשם. היה יום קיץ חם ולח. התנודדנו ברכב הישן, מזיעים ושותקים בתדהמה. המסגד בעכו היה סגור. דיברנו עם השומר והוא נפנף אותנו כלאחר יד. ביקשנו, התחננו, ניסינו לשחד אותו, דבר לא עזר. הלן המתינה בצד בשלווה. כשראתה שהשומר עומד בסירובו, סימנה לנו לזוז הצידה וניגשה אליו. הם החליפו שני משפטים. השומר חייך חיוך רחב ופתח את השער. הוא הוליך אותנו ברחבי המסגד הריק אל המרתף. שם אפשר היה להיכנס למרפסת צרה משקיפה אל מקווה של מים עמוקים. המקום היה אפל. קירות האבן מכוסים טחב, מוארים במנורה קטנה. הלן ניצבה על המרפסת מביטה אל המים וממלמלת פסוקים בשפה לא ידועה. כך עמדנו שם דוממים בעוד הלן ניצבת שם ומתבוננת. אחר כך פנתה ויצאה ללא מילה. מה היה הדבר הזה? לא ידענו.

'יש מים מתחת למסגד!' הלן סטיוארט ואמיר אוריין

פול פוסטר אמר עליה שהיא מכשפה שחורה.

איירין פורנס אמרה עליה שהיא משוגעת שמסוגלת לאחוז בידיה גרוטאה ולומר שהיא זהב טהור ואחרי חמש שנים הגרוטאה אכן הופכת לזהב טהור.

 

"הלכה האגדה" אמר ויקטור.

 

בני אפולו המשיך לטפל בה בימיה האחרונים. מאמא ציוותה שישרפו את גופתה ויפזרו את האפר מעל הסטודיו שהקימה בספולטו, איטליה. האימא הגדולה שחבקה את העולם בזרועותיה, משקיפה אלינו עתה מתוך דפי המיתוס שנראה כי הוא קיים כבר מאז ומעולם.

 

http://blogs.villagevoice.com/runninscared/2011/01/ellen_stewart_l.php

http://abcnews.go.com/Entertainment/wireStory?id=12612019

קישור קבוע

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. ללא הערות שוליים)

 

הדרמה של מתן תורה במעמד הר סיני היא תבנית-אב אוניברסאלית לדרמה של התהוות יצירה ככלל. להלן בשמונה פרקים:

הסיפור נפתח בתצוגה מרהיבה של פעלולים דרמתיים:

"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד ויחרד כל-העם אשר במחנה".  "והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל-ההר מאד. ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלוהים יעננו בקול".

 

מעמד הר סיני - מרכיבי האירוע על פי המעגל הפתוח

 

המושג הכולל: תורה.

הרעיון המרכזי: תורת משה מגלמת את רוחה של היהדות ומבטיחה את קיומה.

המקום ההזוי: הר סיני וסביבותיו.

המקום הפיזי: בכל מקום שיבחר בו כהן הדת לתאר את המעמד, או לדרוש בו. מקומות שבהם אפשר לקיים את האירוע למעשה הם בתי כנסת קטנים או גדולים, בתי מדרש, אצטדיונים ומקומות כינוס המוניים אחרים.

הסיפור (תקציר): משה עולה להר סיני ומקבל את התורה מהאל. העם מקיים את פולחן העגל. משה שובר את הלוחות. הוא עולה להר סיני ושוב כותב את התורה. העם מקבל אותה.

סגנון: מיתוס סוריאליסטי.

דמויות: משה.

יוצר(ים): כהן הדת המגיש את המיתוס.

הגדרת קהל: עם ישראל.

מעצב האירוע: כהן הדת.

 

כיצד נגדיר את מעמד הר סיני, מבחינת היחס שבין ההיסטוריה, לבין החוויה האישית המיידית?

כאמור, משה מקבל החוקה העברית מהאל, ועל כן הוא היוצר אותה למעשה, מקיים תהליך נמשך וחוזר של יצירה. בשלב הראשון נכתב ספר הברית בעקבות הדרמה הגדולה והמוחצנת, המלווה בפעלולי מזג אויר ותופעות גיאולוגיות מרשימות. לאחר מכן מתגלה המשבר. יצירת החוקה היא שינוי מהפכני הכופה את עצמו על העם. השינוי הזה הוא גדול מכפי יכולתו של העם להכילו, ואז מופיעים מעשה העגל, מלחמת האחים והמגיפה - כריאקציה לשינוי.

עם תחילתו של השלב השני, נתפסת הגרסה הקודמת של ספר הברית כטיוטה. עכשיו נכתב ספר הברית מחדש כתופעה מופנמת יותר ועמוקה יותר. היא יוצרת תובנה מקיפה יותר. "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו איתו".  התובנה הזאת מסומנת כקרינה. האיש מקרין את תובנתו מתוכו אל הסביבה והעם נרתע מלגשת אליו. תובנה כזאת היא אישית ופנימית ועדיין אינה יכולה ליצור קשר עם סביבותיה. על משה היוצר מוטלת עתה החובה להפוך את הקרינה הזאת ליצירה שניתן להבינה ולתקשר איתה. מכאן שתהליך היצירה כולל הארות גדולות וקטנות, משברים ותובנות חדשות, הדורשות את תרגומן לשפת הקשר עם בני אדם אחרים.

קישור קבוע

חיבור חשוב של שרית פוקס על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר. ללא הערות השוליים.

 

בתחילת שנות החמישים, בתקופה שבה כתב נסים אלוני את אכזר מכל המלך, עברו רותה ונסים לגור בירושלים לרגל לימודיו באוניברסיטה. הם התגוררו בצריף מוקף עצי אגס נותני פרי ברחוב רד"ק בשכונת רחביה, ברכוש ערבי נטוש שנקנה מחברת "רכוש נטוש" ב-3,000 לירות. רותה הדפיסה את סיפוריו וטיוטות מחזותיו ולתוספת הכנסה גם את כתבי המשורר הכנעני יונתן רטוש. גם היא קיוותה ללמוד ספרות באוניברסיטה. כשגרו בתל אביב הצטרפה לנסים לשיעורי ספרות והיסטוריה למבוגרים שנערכו ב"גימנסיה הרצליה" בשעות אחר הצהריים. בסופו של דבר היא הפכה לפקידת בנק ולא נחלצה עוד מהפקידות.

 

נסים למד היסטוריה ותרבות צרפת באוניברסיטה העברית. אנשי הבוהמה הירושלמית קיבלו את אמן ההבטחה החדשה בהתלהבות. נסים שתה בחברתם בערבים, בעיקר קוניאק זול, קוניאק מדיצינאל, שנועד למטרות רפואיות. הם קיימו טקסים של חישול הבושה דרך העלבות הדדיות. חלקם למדו איתו באוניברסיטה ונעשו כעבור שנים פרופסורים ופקידי מדינה בכירים. אבל באותה תקופה הייתה השתייה רגע השיא של היממה, הדבר היחיד שכדאי לחיות למענו. רובם היו יוצאי המלחמה. כסטודנטים, הם חלקו חזיונות זוהרים או מדממים שלרותה לא היה חלק בהם: האריסטוקרטיה הצרפתית, רצח לואי ה-16, המהפכה הצרפתית, הולדת החברה האזרחית.

 

המשכורת של רותה כיסתה חלק מחובות כתב-העת "עין", כשההסתדרות לא הזרימה כסף.  למעשה, נסים היה תלוי בה כלכלית. כשהיה מגיע לבנק בחיוך האמפרי בוגארטי מבויש לחשו בבנק: "הוא שוב רוצה כסף לקנות ספרים".

 

בגו זקוף ובתנועה אצילית עמדה רותה במטבח וצלתה כבדים לחברים. נסים האיץ בה. לא היו מים חמים בדירה וידיה התנפחו מקור. לחברים אחרים כמו חיים שטריקס ויצחק גרציאני היו כבר מים חמים, מקרר, אפילו מכונית. רותה נשאה גושי קרח לקירור ובישלה על פתילייה.

 

לאשתו של לוקאס במחזה לוקאס הפחדן, שהועלה ב-1959, יש דרישות חומריות מאוסות בעיני גיבור המחזה, איש הרוח: מקרר, מים חמים. לוקאס, מין קדוש נונקונפורמיסט, נאלץ להקשיב לאנשים דלי חזון כמו אשתו, בחברה נחותה המתוארת במחזה כ"אוכלי צנונים". 

"לחם לאכול אין לו, אבל כסף לצנון יש", אומר הפתגם הבולגרי ששמע בבית. אוכלי צנון הם אלה שרוצים להפגין על ידי שיהוק את השפע המדומה שלהם. הצורך החומרי היה בעיני נסים אלוני הפגנה עלובה ולא צורך אמיתי.

 

אמנם נסים הבהיר לרותה במכתבו מ-1948 שהוא שונא חולין, ולכן עליה ללמוד לנגן בפסנתר כדי לחדור לממד הערטילאי של הקיום, ועם זאת היה מרוצה כשרותה חיכתה לו מחוץ למקלחת עם מגבת פרושה כדי לקבלו ולייבשו, ולהושיט לו לבנים ריחניים. את שיעורי הפסנתר נאלצה רותה להפסיק בירושלים. המשכורת שלה אזלה באמצע החודש. חישובים כלכליים היו מאוסים על נסים. רותה נאלצה למצוא פתרונות מביכים כגון קנייה בהקפה. פעם הניחה רותה על מדף במטבח כסף שנועד לתשלום לחשמלאי. נסים השתמש בו לקניית קוניאק. רותה רתחה מכעס, אבל למחרת בחנה אותו לקראת שיעורי הלטינית באוניברסיטה וגם עזרה לו לחבר תשבצים לכתב העת "עין".

 

(המשך יבוא)

קישור קבוע

כמו אזדרכת

כמו אזדרכת,
להרים ראש אל על,
ולאצור בין הידיים
את כבלי החשמל.

כמו אזדרכת,
לצמוח בכל מקום
בקרוב ובמרחק.
(מי קרא לי עץ סרק?)

כמו אזדרכת,
להוריק, להתגאות
בפני עצים אחרים
גלויי עריות.

כמו אזדרכת,
בחורף להצהיב.
להיות קצוץ כנפיים
לחכות לאביב.
--------------

 

ביפ-ביפ

 

השומר: ביפ ביפ.

גברת: מה זה?

השומר: מכשיר אמר ביפ ביפ.

גברת: אתה אמרת ביפ ביפ.

השומר: לא, גיברת, זה מכשיר.

גברת: אבל אין עליי כלום.

השומר: תעודת זהות יש?

גברת: אתה מבין? שכחתי את הארנק שלי באוטו. אני נורא מפוזרת...

השומר: אז יש גם מכונית?

גברת: עכשיו גם אסור לנסוע במכוניות?

השומר: ומה בתא המטען של המכונית.

הגברת: רק כמה פצצות, זה בשביל מחתרת השמאלנים הנאורים.

השומר: גיברת לא במצב של לספר בדיחות. עכשיו להתפשט.

הגברת: כאן?

השומר:יכול להיות שגברת פצצה מתקתקת.

הגברת: אני כבר מזמן לא מתקתקת ובוודאי שלא פצצה.

השומר: אני מעביר מכשיר ליד החזה שלה עושה ביפ-ביפ.

הגברת: בחזייה יש ברזלים.

השומר: גיברת מחזיקה פצצות קרוב לחזה, תני לי לבדוק!

הגברת:איזה חמוד. בוא, תתקרב.

(נותנת לו בעיטה בביצים. הוא מתקפל ונופל)

הגברת: נמאס לי עד לכאן מהדיכוי הזה, של גברים שנמצאים ללא הרף בזקפה לאומית. לא משנה מי אני. אני אזרחית בדיוק כמוך. תאמין לי שלו הייתי רוצה לפוצץ את אם אמך, לא הייתי נכנסת דרך הדלת הראשית. יש גבול לטמטום, גבול לסיאוב, וגבול לרצון להיות בשליטה. אנחנו לא שולטים, לא על עצמנו. לא כאן ולא עכשיו, ושיקולי הביטחון מביאים לפגיעה רבה יותר בגוף ובנפש. אני האחראית החדשה עליך, ומעכשיו, אתה מפוטר.

קישור קבוע

שכבתי שם בשקט, ליד כל שאר כרטיסי האשראי הנפלאים והדפוקים, עם כל המטר תשעים וארבע שלי, וכל החיים חלפו על פני בשלושים ושישה תשלומים שווים. שדות שבעמק. אוויר נקי. למטה בנות עם גופיות על הטרקטור, למעלה שמיים כחולים ושמש אין סופית. בין הפטמות הבולטות שלהן מסתתר בטח הקוד הסודי, והאיבר הנמהר שלי גדל ומתקדש ומתמתח ותופח בריבית דריבית דריבית.

"לשם."

 

אני רוצה לחזור לשם לחשתי, מנסה לכווץ את עצמי מחדש לגודל של דגיג ולשחות חזרה החוצה דרך החריץ. אין "שם", לחש לי פתאום כרטיס זהב גדול של בנק טפחות מזרחי, ששכב ממש לצידי. אבל אל תירא עבדי יעקב, יש לי פה קשרים בהנהלה הראשית. תמורת תשעים וחמישה אחוז מהזיכרונות שלך ושיעבוד מלא של הבית והמכונית, תוכל תוך עשרים וארבע שעות לצאת לחופשי.

 

"שמע ישראל" ניסיתי בלחש, מכוון את גופי הדואב למרומים. ובאמת תוך דקה וחצי בערך הופיע אלוהים. כן אלוהים. אבל עם פנים לא מגולחים כאילו חזר לפני שנייה משלושים יום מילואים בשטחים. מצטער, הוא אמר, הייתי חייב כספים ועכשיו גם השמים והארץ משועבדים לבנק. מזל שהם ריחמו עלי ושמו אותי לעבוד בתור שומר בסניף הראשי.

 

בכל בוקר עובר היושב ראש החדש ואומר לי: אתה מוכר לי מאיזשהו מקום?

עבדת פעם בסניף ברמת אביב?

 

יכולתי לשבת שם עוד שעות ולדבר עם אלוהים אבל בדיוק אז הגיע אריה מהבנק ושיחרר אותי.

ואלוהים?

אלוהים נשאר לשבת ליד הסניף הראשי, ולפעמים עובר שם מישהו ושואל: תגיד, יש פה במקרה שירותים?

"מצטער" אומר לו אלוהים, והמבטא שלו הולך ונהיה יותר ויותר כבד.

"מצטער. לא מדבר עברית."

 

(אודי בן סעדיה, כתיבה, בימוי הרצאות, www.bsudi.com , 052-3360483, הקברט הסטירי של אודי: פעם בחודש ב"תיאטרונק'לה", מרמורק 28 תל אביב.

הפעם הבאה ביום ד', 2.2.2011, בשעה 21:00)

קישור קבוע

עַכְשָׁו אֲנִי אֲגַם

רָגוּעַ, שָׁקוּף.

 

צְלוּלִים

יוֹרְדִים דָּגַי לְאַט

בְּצֵל הַסּוּף.

 

פַּעַם חָמְרוּ גַּלַּי, פְּנֵיהֶם הוֹרִיקוּ,

אֶת חוֹף עַצְמָם הִכּוּ וְצָעֲקוּ

עַד שֶׁהִפְסִיקוּ.

קישור קבוע

1

פִּסְגוֹת פֶּרֶא עֲטוּרוֹת חַבְלֵי כְּבִיסָה

צָרוֹת עָלַי מִבָּחוּץ.

פִּלְפְּלִים מְפַרְכְּסִים בַּמַחֲבַת,

אֹרֶז מַחֲוִיר בְּסִיר הָאֵדִים.

בֵּין הַכִּירַיִם לַכִּיּוֹר

אֲנִי מִתְכַּוֶּצֶת.

לְרֶגַע פָּרַשְׂתִּי זְרוֹעוֹת.

בִּקְפִיצָה נַחְשׁוֹנִית וְנוֹאֶשֶׁת

זִנְקָה מִתּוֹכִי גָּלַקְסִיה זָרָה

מְשֻׁבֶּצֶת כּוֹכָבִים שֶׁלֹא יָדַעְתִּי מֵעוֹלָם.

בֵּין חוֹרִים שְׁחוֹרִים לְעוֹקְפֵי חָלָב,

כְּעַרְפִלִּית מַהְבִּילָה, נָמַסָּה וְהוֹלֶכֶת

אֲנִי מְרָחֶפֶת, לְצִדִּי

מִזְדָהֵר כּוֹכַב הַתִּקְוָה הַקְטַנָּה.

 

2

         חָתַכְתִּי.

כִּסֵּא מָשַׁכְתִּי

עַד לַתִּקְרָה עָלִיתִי 

הָלַמְתִּי בַּחֲלוֹמִי -

צָלַלְתִּי נָפַלְתִּי לְתוֹךְ

חֻפָּה יָפָה שְׁקוּפָה,

תַּעְתּוּעַ קֶרַע-תַּחְרָה.

חוֹר עָנָק בַּשִּׁגְרָה

 

3

בַּחַלּוֹן, תְּמוּנַת נוֹף בְּתוּלִית נִפְרֶשֶׂת

לִי, הַיַּלְדָּה הָעוֹקֶבֶת אַחַר רֵאשִׁית צְעָדֶיהָ.

הַתִּקְרָה זָזָה, פּוֹתַחַת סֶדֶק

לַשָּׁמַיִם, לְהָצִיץ בִּקְרִיצַת כּוֹכָב.

מַה לִמַּדְתְּ אוֹתִי, אִמָּא, מֵהַקֻּרְקְבָן הַמְיֻסָּר שֶׁלָךְ?

 

שָׁמַיִם כְּבַר שָׁכְחוּ שֶׁהָיִיתְ.

וַאֲנִי רָקַדְתִי רִקּוּד מְטֻפָּשׁ מֵעַל הַמַחֲבַת.

יָפִים וְאַמִּיצִים רוֹקְדִים עִם כּוֹכָבִים אַרְצִיִים,

הִשְׁכִּיחוּ אֶת כּוֹכְבֵי שָׁמַי.

הַסֶּדֶק הָיָה קָטָן מִדַּי.

גְּבוּלוֹת שֶׁהָיוּ פַּעַם רְחוֹקִים

הִתְקָרְבוּ עַד סַכָּנָה.

וּבְכָל זֹאת,

הִצְלַחְתִי לָעוּף וְלִרְאוֹת הַרְבֵּה יָם וְהָרִים.

בּוֹאִי, אִמָּא, לְשָׁם אֶשָּׂא גַּם אוֹתָךְ –

בְּחָלוּק מְשֻׁבָּץ, נֶאֱחֶזֶת בְּאַצִּילֵי יָדַיִם

שֶׁל כֻּרְסָה נוֹחָה מִדַּי.

שִׁכְחִי אֶת עַצְמֵךְ, וְלוּ לְרֶגַע, וְהַבִּיטִי

אֵיזֶה יָם נִפְלָא צָפוּי לָךְ.

קישור קבוע

הזין הוא שיצילני

הזין הוא שיסגירני

הזין הוא שיחשידני

בתוך הזין התקווה

בתוך הזין גאולה

וכך הפכתי את זייני

לאלילי הבלעדי

אני סוגד לו חרישית

ובתפילה חשאית.

ומדי פעם, בתשוקה

זין נרדף

מתבצר על אשכיו

ומדי פעם הוא נשלף

כנשק המוכן לקרב

פורץ ממחבואו

ומזדעק: ראו, אני פה!

הוא מתוחזק בהקפדה

משומן ומלוטף

והוא נמצץ לפי צרכיו

מאוורר ומשוחרר

הזין ת'אויב ישמיד

הוא יזיין, הוא לא יניח

ואף יביא ימי משיח. 

קישור קבוע

בחילופי הממשלות

הרמזורים כבו

הכוכבים החדשים

מהבהבים

בעניבות מנוקדות

הם מדגימים כיצד

ניתן לרמוס בהתרסה

פתיתי כבוד

הטלפונים מטרידים

נשים יפות עונות

שיער אסוף ובנימוס

הן מקפידות

לא להכניס לחדרים

ללא קביעה מראש

הקלושארים יושבים בחוץ

ומחכים.

קישור קבוע

חייבים ללכת קדימה

אסור לחזור לאחור

זה לא מוסרי

זה פשוט הכרחי

לא להיות אחד עם החלש

לחשל כל איבר עד שכמעט יתפוצץ

להניח לנופלים ליפול בשקט

לכתוב שירים מותר
רק שלא יהיו אבנים מתגלגלות

קישור קבוע

אֵיךְ אָבִיתִי אֵלַיִךְ

כְּמוֹ עֲוִית לְנָכֶה

וְאַתְּ תָּמִיד אָמַרְתְּ

שֶׁאֲנִי מְפַגֵּר רִגְשִׁית

 

אֵיךְ נִמְשַׁכְתִּי אֵלַיִךְ

כְּמוֹ זְבוּב לְחָרָא

וְאַתְּ תָּמִיד אָמַרְתְּ

שֶׁאֲנִי תַּפּוּחַ רָקוּב

 

אֵיךְ אָהַבְתִּי אוֹתָךְ

אַהֲבָה יְתֵרָה לְכָל הַדֵּעוֹת

וְאַתְּ תָּמִיד אָמַרְתְּ

שֶׁאֲנִי אוֹהֵב לֶאֱהֹב

 

עַכְשָׁו שֶׁבִּטְנִי מְפֻצֶּצֶת מִמֵּךְ

הֵקֵאתִי אוֹתָךְ לְתוֹךְ הָאַסְלָה

וְהוֹרַדְתִּי אֶת הַקֶּרֶשׁ לְזִכְרֵךְ

וְאַתְּ תָּמִיד אָמַרְתְּ

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֶלְמַד

לְהוֹרִיד אֶת הַקֶּרֶשׁ

קישור קבוע

לכבוד השנה החדשה, הנה אותלו מוונציה,

איש שכפי שהוא מגלה בסוף המחזה, אהב "לא בחוכמה, אבל יותר מדי".

בועז טרינקר, ידידי ובונה האתר שלי, שנסע להשתלמות תיאטרונית בוונציה, מעלה אותו אל האתר ממש מן העיר שבה מתחיל המחזה הזה, לפני שהוא עובר למזרח התיכון.

אני שמח מאד לקבל מדי שבוע תגובות מאנשים המשתמשים באתר, ואפשר כמעט לומר שתרגום המחזה הזה "הוזמן" על ידי "משתמשת", מורה, שכתבה לי עד כמה הייתה רוצה ללמד את "אותלו" בכיתתה. מיד קפצתי למשימה.   

אף שהמחזה נראה לי בתחילה מוכר כל כך שאי אפשר בכלל לראות אותו בעיניים טריות ולשמוע באוזניים רעננות, ככל שנכנסתי יותר ויותר לקרביו הוא סחף אותי והשתלט עלי בכוח שאין לעמוד בפניו. אני מקווה שכך יקרה גם לכם (ולתלמידיה של מי-טל נאור). 

דורי פרנס

קישור קבוע

פוסטים מהגולה הדוויה בברלין

פרק ח', ללא שם: כאן

שבוע טוב,

בברכה, נתי אורנן
www.ornanati.com

קישור קבוע

("אב-טיפוס" הוא כלי בעבודת השחקן ע"פ "שיטת אוריין – המעגל הפתוח")

 

הצירוף אב טיפוס הוא החלופה העברית ל-prototype, או כפי שהיה מקובל לומר בלשוננו בעבר הלא רחוק: פְּרוֹטוֹטִיפּ. כותבים רבים מתלבטים איך לכתוב את הצירוף ואיך לרבות אותו. האקדמיה נדרשה לשאלה זו, וקבעה - כדרכה בצירופים אחרים - שיש לכתוב אב טיפוס בשתי מילים. אשר לצורת הרבים: מכיוון שצירוף זה הוא צירוף סמיכות - בדיוק כצירוף 'אב מלאכה' מהִלכות שבת - יש לרבות אותו כפי שמרבים צירופי סמיכות: אבות טיפוס וגם אבות טיפוסים על דרך 'אבות מלאכה' וגם 'אבות מלאכות' (צורת רבים זו היא הרווחת בספרות חז"ל ולאחריה). המקף בצירוף זה הוא רשות כדרך כל צירוף סמיכות.

(האקדמיה ללשון העברית)

קישור קבוע

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

קישור קבוע

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה
מתקיימת ביום ו', 28.01.2011, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818

 

"משחק מהחיים" – מבית היוצר של תיאטרון פלייבק 

תיאטרון סיפורי חיים ואימפרוביזציה. חוויות הקהל והסיפורים האישיים של הצופים

הופכים לרצף של סצנות תיאטרליות, דימויים ורגשות, בידי קבוצת שחקנים מיומנת ומנחה. מפתיע, מרגש, מצחיק, נוגע ובלתי נשכח.

מנחה: אביבה אפל. מוסיקאים: איתי אורן, נעם רפפורט, עידו זלזניק

שחקנים: הילל שמעון, נורית שושן, ערן יעקובי, רינה לביא, שושה קסטנברג, שירלי ליגום

מוצ"ש, 22.1.2011, בשעה 20:30, מוצ"ש, 26.2.2011, בשעה 20:30,

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126. 

"יומן ההיריון שלי"

ע"פ ספרה של הילה שרעף גלסר

במהלך הכתיבה התפרסם היומן אחת לשבוע באיגרת השבועית של תיאטרון החדר בעריכת אמיר אוריין.

אישה נכנסת להיריון ומתכננת לידה טבעית. היא נתקלת בנורמות חברתיות המאיימות על חופש הבחירה שלה. במהלך ההיריון היא מגלה שהביקורת שלה אינה מופנית רק כלפי הממסד והחברה, אלא גם כלפי עצמה. כדי לחוות את חוויות הלידה כפי שהיא מבקשת, עליה להישיר מבט אל כאביה הנפשיים והפיזיים ולפרוץ את גבולות עצמה. בתוך הכאב הגדול היא מגלה עוצמה, שמחה וכוחות גדולים שלא ידעה כי קיימים בה.

"לא בעצב כי אם בשמחה, בריקוד ובשירה, נלד את עצמנו, ואחר כך את ילדינו".

עיבוד למחזה: רינה לביא, הילה שרעף גלסר

משחק: הילה שרעף גלסר

בימוי: רינה לביא

ייעוץ אומנותי: אמיר אוריין

יום ג', 25.1.2011, בשעה 21:00, יום ד', 9.2.2011, בשעה 21:00,

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126. 

הקטע הבא צולם בחדר:





















"בטולות שידוך"

מיכל ורד וחנה אזולאי-הספרי כתבו את המחזה בהשראת הסיפור שהתפרסם בעיתונות בשנת 1978, על שתי אחיות ממאה שערים בירושלים שהתאבדו. האחת עומדת לפני שידוך והשנייה מבוטלת שידוך. הן מגלות בתוכן יצרים טבעיים שכמעט ונשכחו ויצרים שפורצים את מסגרת התרבות השמרנית בה הן חיות.

מחזאיות: חנה אזולאי-הספרי ומיכל ורד. בימוי: אפרת נתניאל. במאי בפועל: יניב מויאל. משתתפות: הילה מצקר וליאת קיסלוביץ

יום ה', 17.2.2011, בשעה 21:00,

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126. 

"זה מסתובב"

התנגשות אלימה וחסרת פשרות בין שני אנשים הכלואים יחדיו במוסד טיפולי, ב"תא להסתכלות ממושכת". האחד מדמה כי הוא הסופר פרנץ קפקא והשני מדמה כי הוא בנימין זאב הרצל. העלאתו המחודשת של המחזה הינה מחווה ליוסף מונדי, יוצר ישראלי ייחודי וחתרני, אחד מאבותיו הרוחניים של תיאטרון הפרינג' הישראלי. 

מאת: יוסף מונדי. בימוי עיבוד ותפיסת חלל: אבי גיבסון בר-אל.

שחקנים: אמיר ירושלמי, מוטי רוזנצוויג ורונן יפרח. 

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר.   

יום ב', 21.2.2011, בשעה 21:00, יום ג', 22.2.2011, בשעה 21:00,

יום ד', 23.2.2011, בשעה 20:30

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126. 

"בבפנוכו"

שתי נשים צעירות, הילי וברי, מצטרפות לסדנה העוסקת במתן ביטוי אישי לזיכרונות, מאוויים ומשאלות אנושיות. במהלך המפגש, נחשפים הרבדים היותר עמוקים שבנפשן, עד להארה האישית המתקנת. הקהל נחשף לאופן שבו תפיסות אישיות שלנו את עצמנו, קולות ודימויים צובעים את המציאות, מנהלים אותנו ואת הקשר שלנו עם העולם שמחוצה לנו.

יוצרות ומבצעות: הילה שרעף - גלמר, טלי ליברמן, רינה לביא
האירוע נוצר תחילה בקבוצת המנחים של תיאטרון החדר.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

יום ד', 2.2.2011, בשעה 21:00,

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126. 

"מילות מפתח" – מבית היוצר של תיאטרון אותו- דה 

פרויקט ניווט תיאטרלי בתוך ארכיון הכיבוש. ההצגה מבוססת על ווריאציה של משחק הכיסאות המתרחש בזמן אמת מול הקהל. הארכיון מתבסס על כתביו של העיתונאי גדעון לוי, עדויות של נשות ארגון "מחסום וואטש", "טוקבקיסטים" וקולות רבים נוספים המהווים חלק מתוך בליל מילות המפתח הכרוכות בכיבוש. ההצגה מתרחשת כמבנה של משחק אמיתי, משמע היא מתרחשת בזמן אמת – On line .

מאת: אלדר גלאור. בימוי: מרטין מוגילנר.

משחק: גבריאל הדר, לוטוף נוייסר, דורית אבנט, איילת הלפרן, איברהים סקלה, מירי קירמאיר

יום ב', 31.1.2011, בשעה 20:30.

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126. 

"אורטל חייבת למות!"

אורטל היא פרי מוחו של הסופר בציר קרמניצר. "היא גם דוגמנית, היא גם בלשית, היא גם מרגלת ומומחית לאמנויות לחימה, ובכל ספר בסדרה היא מצליחה להציל את העולם, להשכיב את הגברים הכי שווים ולהגיע בזמן לתצוגת אופנה מבלי לאבד שערה מתלתליה..."

בציר קרמניצר בא לפגוש את קהל קוראיו, ואז נחשפים הסודות בסערה של אמת, דמיון, זיוף ומלחמת הישרדות.

בהשראת "על אמת" של רוני גלבפיש. כתיבה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי.

בימוי: יניב מויאל. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא.

עוזר במאי: רן בן עזרא. עיצוב גרפי: ירון פרידמן.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

יום ה', 27.1.2011, בשעה 21:00. בית הסופר, רחוב קפלן 6, תל-אביב.

עלות כניסה: 60 ש"ח. מומלץ להגיע כחצי שעה לפני.

כרטיסים באמצעות רן בן עזרא: 052-5284234 ובמקום האירוע עצמו.

גנום
הי חברים,

אני הבמאית והכוריאוגרפית של המופע "גנום"

והוא מגיע לתל אביב להופעה חד פעמית! אשמח שתבואו

אולם סוזן דלל, יום רביעי, 26.1.2011. מחיר כרטיס 50 ש''ח בלבד. 03-5105656

להתראות, ענבל נלי לואיס פיכמן

 

בליינד דייט

בחור ובחורה מתכתבים באינטרנט. הבחור מציע להיפגש, הבחורה נלחצת, עולם הציפיות, האכזבות, החרדות, ההתרגשות, הניסיון למצוא חן וההתאהבות שמציפים את בחור ובחורה. אך שלא כמו בדייט רגיל, בדייט הזה בוחרים השניים לשתף את הקהל בסאב-טקסט שלהם בשיר ובריקוד.

מחזה: יערה רובינזון. בימוי: סיון מושקוביץ'. משחק: בן סלע וגלית נוסן. מוזיקה מקורית ועיבודים: אלון קפלן. עצוב תפאורה ואביזרים: אדי בן בסט

ההצגה תעלה בתיאטרון הפתוח בדרך בגין 98, ת"א ביום שבת, 22/1, בשעה 21:00. כרטיסים ב40 ₪ למנויי האיגרת.

 

יהודית ברדיו החיים הטובים

כל יום ראשון באינטרנט, בין 21:00:-22:00 "יחסים עם יהודית קונפורטי".

טלפון לעלייה לשידור: 077-3000909, 054-6240131, 03-6051459
מוסיקאים: מוסיקאים בראשית דרכם שיצירתם איננה רשומה באקו"ם מוזמנים לשלוח אלי מוסיקה להשמעה בתוכנית "יחסים עם יהודית קונפורטי", רדיו החיים הטובים באינטרנט:
kjud59@gmail.com

אהבה חדשה: יום חמישי, עשר בלילה עד אחת עשרה בלילה, יש לך הזדמנות למצוא אהבה חדשה. כל מה שאת צריכה לעשות זה להעז ולהרים טלפון לרועי בפורטל החיים הטובים. בתוכנית תוכלי להתארח באולפן ביפו התקשרו: 054-488-9999 והדרך סלולה ♥.
יהודית קונפורטי

 

אודי בן סעדיה: הקברט הסטירי

עולה פעם בחודש ב"תיאטרונק'לה", מרמורק 28 תל אביב.

הפעם הבאה ביום ד', 2.2.2011, בשעה 21:00.

אודי: www.bsudi.com  , 052-3360483.

 

דן וולמן, גיא אוני - גרילה

שלום חברים,

הסרט שלי "גיא אוני" (על פי הרומן הידוע של שולמית לפיד), יוצא להפצה מסחרית החל ב- 13 בינואר 2011, ב"יס פלאנט" חיפה, בסינמטקים של תל אביב וירושלים, ב"רב חן" ראשון לציון וב"רב חן" פתח תקווה, סינמטק ראש פינה ובמקומות אחרים.

החלטתי, לאחר התחבטויות רבות, להפיץ את הסרט באופן עצמאי. (האלטרנטיבה היא לאבד את השליטה על הסרט בכל הפרמטרים לתקופה של לפחות עשר שנים).

לצערי אין בידי הממון לצאת בשיווק מאסיבי עם פרסומות בטלוויזיה ומודעות ענק בעיתונות, ואני זקוק לעזרה שלכם "טו ביט דה סיסטם" - כדי לשווק אותו בסגנון "גרילה". אנא הפיצו בין המכותבים שלכם את מועד יציאת הסרט ובתי הקולנוע בהם יוקרן.

אתר הסרט: www.geioni.com

והכי חשוב: לבקש מאנשים להשתדל וללכת לבתי הקולנוע ולצפות בסרט כבר בשבועיים הראשונים.

בברכת "הלאה הטייקונים".

דן וולמן, הפרש הבודד





















טייארה - טומי לנג - גרילה

אלמן טרי מחפש בת זוג

הסרט שלי "טייארה" יוצא להקרנות מסחריות

החל מ-5 בינואר 2011, בסינמטקים של תל-אביב ירושלים וחיפה.

החלטתי להפיץ את הסרט באופן עצמאי.

לצערי, אין בידי הממון לצאת בשיווק מאסיבי עם פרסומות בטלוויזיה ומודעות ענק בעיתונות, ואני זקוק לעזרתכם בשיווק שלו.

אנא, הפיצו בין המכרים שלכם. חשוב לצפות בסרט כבר בשבועיים הראשונים להקרנות.

הסרט עוקב אחרי פטר, אלמן, איש עסקים בן 55 ששנתיים לאחר שהתאלמן מאשתו מחפש  קשר חדש. בנו רמי החי בבית, מנסה להתמודד עם אבדן האם ומוצא נחמה בעישון גראס.  מערכת היחסים המורכבת בין פטר ונוגה, רמי ונלי, הבת של נוגה, הם ליבו של הסרט המתאר מסע אמיץ וכואב בחיפוש אחרי אהבה, קשר וחיים חדשים. 

שחקנים: רוברט הניג, שלומית טריגר הגואל, דני לשמן, רוני פוקס

מועדי ההקרנות בסינמטקים:

תל-אביב:   22.1.11 (11:00)   29.1.11 (11:00)  

ירושלים:   20.1.11 (19:00)   29.1.11 (19:00)

חיפה:   21.1.11 (14:00)





















מאחורי הקלעים

ציורי תלבושות תיאטרון  2011-1922

בגלריה של מגדל שלום, רח' אחד העם 9, תל אביב

אוצרת: טלי יצחקי.

 

אלי הוז - קורא סיפורים

מוכר סיפורים יום-יום בסמטת מזל אריה 18, יפו העתיקה.
עונה לטלפון 050-5606670
ועכשיו גם מקבל דואר בג'י-מייל: elie.hoz@gmail.com

 

יומן אזרחי

עורך: גיא דוידי איש החדר

כל יום שלישי ב - 22:30 ערוץ 98 בכבלים ובלווין

(ש.ח - ראשון ב-10:30 בבוקר )

לתגובות על התוכנית או להצטרפות לקורסי הוידיאו

לשלוח מייל לכתובת : yoman.video@gmail.com

מבחר מתוך קטעי היומן, באתר אקטיבי.

לארגונים ואנשים המעוניינים לשדר סרט וידאו במסגרת התוכנית או לפניות,

תגובות והצעות ניתן לפנות במייל: yoman.video@gmail.com

להצטרפות לקבוצת התפוצה של "יומן אזרחי" בגוגל ללחוץ כאן: videodiaries

(גיא דוידי)

--------------

תיקון מחשבים

שחר נגר, 050-7648002. nshachar@bezeqint.net

--------------

שיפוצים

יניב מויאל משפץ דירות ובתים.

הנחות למכותבי האיגרת השבועית של תיאטרון החדר: 0523-868338.

--------------

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו: info@roomtheater.co.il

ובקשו מונולוגים ו/או דיאלוגים.

קישור קבוע

"ירושלים 2111"

הסרטון שזכה בתחרות:


-------------- -------------- --------------

טלוויזיה אחרת

דיון בין טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, והסופר והעיתונאי כריסטופר היצ'נס על דת, אלוהים ותרומתם או נזקם לאנושות (14:49). גם פה יש תחרות, תחרות-דעות, אבל בינתיים שני אנשים חכמים מדברים.

-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

שלום חברות וחברים,

הודעה זו מיועדת ליוצרים/ות ולפעילים/ות שלעיתים מסקרים סיטואציות חברתיות-פוליטיות באמצעות צילום. זה יכול להיות הפגנות בגדר ההפרדה, הריסות בתים, ענייני הפליטים, סוגיות סביבתיות, בעלי חיים, היחס לאנשים עם מוגבלות, אי שיווין מגדרי, ביקורת על התקשורת וכל עוולה חברתית אחרת.

הטלוויזיה החברתית מקיימת תחרות כתבות ומעמידה פרס בסך 5,000 לכתבה הזוכה.

מלבד זאת - יש צוות שיפוט מכובד, שיצפה בכתבות, ידרג אותן ויעניק להן משוב.

כל הפרטים בלינק זה: http://tv.social.org.il/competition/

www.TV.social.org.il , 052.5433100.

(אהוד שם טוב)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות אלטרנטיבית: www.hayarkon70.org

(הירקון 70)

-------------- -------------- --------------

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב הירקון 29, תל אביב 6801138
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il