הצטרפו לאיגרת השבועית

"תיאטרון החדר הוא בשבילי ארגז הכלים לחיים" (עינת ויצמן, שחקנית ובמאית, בוגרת תיאטרון החדר)


(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. ללא הערות שוליים)

 

21. כי תשא: שמות ל' 11 - ל"ד

"וידבר יהוה אל משה לאמר. כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו".

"העשיר לא ירבה והעני לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת יהוה לכפר על נפשותיכם"!

 

מחצית השקל כופר נפש, בלי הבדל בין עני לבין עשיר, זהו מס גולגולת, ופירושו שהכול שווים בפני האלוהים, אבל לא שווים בין אדם לזולתו. מבחינה כלכלית יש פה חשש לאפליה - לעשיר קל יותר לשלם את מחצית השקל מאשר לעני. הגישה הבסיסית של התורה היא שהאל נמצא במרכז ההוויה, היהודי הוא עבדו הנאמן, והכול שווים בפני האל. תפיסה חברתית הייתה מחייבת מס פרוגרסיבי: שכל אחד ישלם סכום יחסי לכמות ההון שברשותו. אפשר גם לטעון שנקבע שוויון בדמי הכופר כדי שלא לבייש את העני. אבל התוצאה היא שלא יכולתו של האדם לשלם את הכופר היא הקובעת, אלא דרישתו של האל.

 

התפיסה החברתית היא מתקדמת יותר והנחתה, בין השאר, גם את התנועה הקיבוצית בישראל: "כל אחד על פי יכולתו, לכל אחד על פי צרכיו. העיקרון הנאה הזה חלף מן העולם הישראלי עם פלישת הקפיטליזם. בפרשת תרומה נדרשים בני ישראל לתת "תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו". שם התרומה היא תמורה לאל על שנתן תורה לעמו, דבר שהתרחש בזמן עבר. כאן מדובר ב"כופר נפש", לכפר על חטאים מן העבר ולמנוע צרות ופגעים בעתיד, מעין ביטוח חיים כולל.

 

כופר הנפש מתקשר גם למִפְקדי-העם שנעשו בקרב בני ישראל לדורותיהם. דמי הכופר, השווים לכל נפש, משמשים מדד למספרם של בני הקהילה, והם בבחינת מפקד-עם. המפרשים מחלקים מפקדי-עם כאלה לשני סוגים: אלו שנעשו בשם אלוהים, ביד שלוחיו, ונועדו לקדם מטרות פנים-קהילתיות, ואלו שנעשו שלא בשם אלוהים, למשל מפקדים מטעם המדינה, שנועדו לעדכן את הנתונים במרשם האוכלוסין, למטרות שונות, כמו גם עדכון גביית מיסים. גם היום ישנם רבנים שדעתם אינה נוחה ממפקדים שאינם באים ביוזמתם הם, ומשרתים מטרות חוץ-קהילתיות. זו הסיבה שחוגים חרדיים מתנגדים למפקדים שבאו ביוזמת המדינה, ומשתדלים לחבל בהם. כדי שחוגים אלו יסכימו להשתתף באופן לגיטימי במפקדי המדינה, נדרשת להם הסכמה מפורשת מטעם רבני העדה.

 

בפרשת ויקהל פוקד האל ביד משה להביא תרומה למשכן, "כל נדיב ליבו". כלומר, כל מי שמתנדב לתרום סכום כלשהו, או שווה-ממון, מרצונו הטוב. התנדבות היא מלשון נדיבות. כופר הנפש הוא סכום קבוע שאין בו בחירה. זוהי דרישה חברתית. אבל התרומה לבניין המקדש, שהיא תמורה למתן תורה, נתפסת כעניין אישי-נפשי. כותבי התורה מבקשים לראות בה לא רק פעולה בעלת משמעות חברתית אלא גם אישית, ועל כן התרומה הזאת תלויה ברצונו של כל אדם.

 

כופר נפש מתייחס גם לפדיון שבויים. מנהג השבי הביא להתפתחות מצוות פדיון שבויים בהלכה. עקב מספר השבויים הרב במרד הגדול ובמרד בר כוכבא ניסחו חז"ל כללים ברורים לפדיון שבויים במשנה: "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון עולם" (משנה, מסכת גיטין, ד, ו).

 

נכונות היהודים לשלם כופר נפש הביאה לכך שרבנים ופרנסי קהילה נלקחו כבני ערובה. במאה ה-13 המהר"ם מרוטנברג נכלא על ידי הקיסר רודולף הראשון בדרישה לכופר נפש. המהר"ם סירב להניח לתלמידיו לפדותו עקב הכלל במשנה והחשש שפדייתו תביא לחטיפת רבנים חשובים אחרים והתרוששות הקהילה היהודית. עקב כך הוא נשאר בכלא שבע שנים עד מותו. רק ארבע עשרה שנה לאחר מכן נפדתה גופתו.

 

תקדימים אלו שרתו את המתנגדים, רובם מזוהים עם חוגים ישראלים לאומנים, שהתנגדו להחזרתו של החייל הישראלי גלעד שליט משבי החמאס. אבל מכאן גם ניתן להגדיר את ההבדלים שבין המהר"ם מרוטנברג לבין גלעד שליט. הבדל אחד: לגלעד לא הייתה יכולת להתנגד לפדיון השבויים של עצמו, על כן שומה על השלטונות לשחררו. הבדל שני: "דמיהן" במקור משמעותו ממון. במקרה של גלעד שליט אין "דמיהן" קיים, כי לא מדובר בממון אלא בחילופי שבויים. בשנת 2010 נמצאו במחנות הריכוז של השלטון הישראלי כשנים-עשר אלף שבויים פלסטינים. אם מאות אחדות מהם משתחררים תמורת גלעד שליט, אין בכך כדי לשנות את מאזן האימה המזרח תיכוני.

 

המתנגדים לשחרור גלעד שליט טוענים ששחרור מחבלים תמורת גלעד שליט, ישיב את המחבלים אל הטירור. גם זהו טיעון שאינו עומד במבחן ההיסטוריה. ב-21 במאי 1985, בוצעה עסקת ג'יבריל שבמסגרתה שוחררו 1,150 אסירים ועצירים ביטחוניים שהיו כלואים בישראל כנגד שלושה שבויי צה"ל. רק אחד מהם חזר לעסוק בטרור, נתפס והושם בכלא ישראלי (ע' עסקת ג'יבריל ויקיפדיה). גם הטענה ששחרור גלעד שליט יביא למגפת חטיפות של חיילי צה"ל, אין לה על מה לסמוך, כי אכן מעת לעת מודיעים לנו על ניסיון לחטוף חייל ישראלי, ואין לזה דבר וחצי דבר עם עצם חטיפתו של גלעד שליט.

 

אבל החשוב מכול: אין מעריכים אדם על פי "דמיו", כלומר, על פי מחירו בכסף מלא. בעבר היו נוהגים להגדיר אדם כסחורה עוברת לסוחר על פי מחירו בשוק העבדים או בשוק בעלי ההון. הגדרה כזאת היום היא מעשה הסותר עקרונות מוסר וזכויות אדם. כיום יש למדוד אדם על פי תכונותיו האנושיות ואין לכך דבר וחצי דבר עם מדד הממון.

לאיגרת השבועית של 2011 . 2 . 17