הצטרפו לאיגרת השבועית

מתי הוא הזמן הנכון ביותר ליצירה? בהנחה שאין אנו שרויים במצב של התנגדות, עכשיו הוא הזמן.


(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר, ללא הערות השוליים)

 

31. אמֹר: ויקרא, כ"א - כ"ד

"ויאמר ה' אל משה, אמור אל הכוהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא באחיו".

 

כאמור, ספר ויקרא נכתב על ידי כהני ירושלים הגולים בבבל, אחרי חורבן בית ראשון. גם בפרשה זו הם מבטיחים לעצמם שכר הוגן על מאמץ הכהונה והטבות שונות הנובעות ממילוי התפקיד. אולם הדגש הוא על ייחודם והפרדתם של הכוהנים משאר ישראל.

יש שלוש דרגות הפרדה עיקריות: האחת היא הפרדת עם ישראל משאר העמים, וזו תקנה החוזרת ונשנית בכתובים. השנייה היא הפרדת הכוהנים משאר ישראל, והיא אחד מהעיסוקים המרכזיים של ספר ויקרא. השלישית היא הפרדת האל מהכוהנים, וגם בזאת התקין ספר ויקרא תקנות אחדות.

 

הדבר מזכיר את מה שמתרחש היום בטלוויזיה הפופולארית. חלק נכבד משידורי הטלוויזיה משמשים תחליף לפולחן דתי. ניקח לדוגמא תכנית ראיונות שהייתה פופולארית בסוף המילניום בשם "ריקי לייק", שכמוה משודרות מאז ועד היום. שם התכנית כשם המנחה אותה. אם נבחן נמצא שהיא בנויה במתכונת של טרגדיה יוונית קלאסית: על הבמה מופיעים הגיבורים הטראגיים, הפורשים סיפור חיים שיש בו קונפליקט דרמטי, ולפחות פעולה אחת המכילה יסוד של היבריס, חטא היוהרה שבהתרסה כנגד "הסדר הטוב" המקובל: גילוי עריות, בגידה, הרס המשפחה, אלימות וכו'. אין כאן עיסוק במעשי רצח האופייניים לטרגדיה, אבל בתכנית אחרת מסוגה ששודרה במקביל, "ג'רי ספרינגר", יש בפירוש עידוד לאלימות בימתית, שבדיעבד על המנחה לגנותה.

 

ריקי לייק היא ראש המקהלה. היא מקשרת בין הדמויות שעל הבמה, לבין הקהל באולפן, הממלא את תפקיד המקהלה, מגיב למתרחש על הבמה, שואל שאלות ומציע פתרונות ברוח האמונות והדעות הציבוריות המרכזיות. ריקי לייק היא הכוהנת הגדולה של הפולחן הזה, אולם אף היא חייבת לקבל על עצמה את ציוויי האל, כפי שהם באים לידי ביטוי תכופות בדברי המקהלה.

 

וידבר יהוה אל משה לאמר. דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלוהיו (אמור: ויקרא כא, 16-17).

בעלי מוגבלויות לא ישותפו בפולחן, אבל גם הם מצווים על התקדשות ככל העם.

מנחים ומגישים המופיעים בתכניות טלוויזיה, חייבים להציג חזות הרמונית ואופנתית. בתפקידם החברתי הם מגלמים את שליחי הציבור. בתודעת הצופים הם עשויים להתקשר אל דמויות אלים או שליחי-אלים. הופעתם הפומבית אמורה להיות ממוצעת. הם אינם יכולים להיות שמנים מדי, או גבוהים מדי, או רזים מדי וכו'. בשידורי הזרם המרכזי הקואליציוני לא יופיע מנחה בעל מוגבלות פיזית נראית לעין, אלא אם כן אופייה המיוחד של תכנית מסוימת דורש זאת.

 

כל שינוי במתכונת זו פירושו שינוי מהותי באופייה של טלוויזיית ההמונים, כלומר, שינוי מהותי בתודעת ההמון. מכאן שמערכת היחסים שבין אל, לבין שליחי האל וקהל מאמינים, או לצורך העניין, צופים, מתבססת על תנועה בלתי נלאית מהתנהגות קיצונית אל עבר נקודת משען מרכזית המבטיחה את שלוות הנפש.

לאיגרת השבועית של 2011 . 5 . 5