הצטרפו לאיגרת השבועית

מתח קל? קחו נשימת אנחה גדולה וטובה וסיימו באנחה קורעת לב. עדיין יש מתח? קחו שוב נשימה אנחה. זה עובד!


האיגרת השבועית

יום ה', 2012 . 9 . 6

היטלר - ההצגה
יום שישי, 14.9.2012, בשעה 14:00

יום שישי, 28.9.2012, בשעה 14:00

טל': (החדר) 03-5171818, (גיבסון) 0508-497715
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

-------

בימים אלו מתקיימות

פגישות ההכרות

לקורסים השנתיים המרוכזים
לימודי משחק
לימודי בימוי
בתיאטרון החדר
טל', 03-5171818,

מידע כאן וגם בדוא"ל

-------

פגישות אישיות
לייעוץ בתחום האישי והיצירתי  
טל': 052-340-1478. מידע כאן וגם בדוא"ל
-------

יש לכם קטע?

שלחו אותו אלינו לאיגרת

-------
לתגובות

-------
אירועים בתיאטרון החדר
-------
סרטוני החדר ביוטיוב

-------

לאיגרות קודמות
-------


באיגרת זו:

•   מונודיא 2012: תיאטרון
•   מדברים על תיאטרון החדר: מרטין מוגילנר
•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: 1. אושר. 2. הספק והאמון (10)
•   פרשת השבוע: 50. כי תבוא: דברים כ"ו - כ"ט 8
•   ארז ברט: מכתב שלא נכתב
•   יואב איתמר: אהובה
•   אסנת ראם: מפְרשׂית לִשנַיים
•   יעקב אלג'ם: יום יום שיר
•   תיאודור ממליץ: קשירת כלבים
•   קליפ: שיר אהבה מזמן רע
•   אודישנים דרושים: אולי יש כאן משהו בשבילך
•   אירועים: לוח
•   הכתובת על הדיר: מקבץ סיכות קצרצר

"מונודיא 2012" - ערב מונולוגים-דיאלוגים של בוגרי תיאטרון החדר

 

מנחים (לפי א"ב):

אנה מינייב, אריק אלון, רן בן עזרא, שירלי ליגום, שלי קלינג, שרון שלומי

משתתפים (לפי א"ב):

אודי גרוס, אוֹרִי גביש, איתמר ברקאי, אמיר גולדמן, אסתי שמסיאן, ארז ברט

בתי באזוב, יהונתן כלפה, יעל כץ, ירון ליבוביץ, מיכל שמש מוגילנר

משי רזניקוב, נדב בן חורין, נועה מאיר, נטעלי דוננפלד, עדי חג'בי

פרד דוד אלבז, צחי פרידמן, ריטה ליבוביץ, שירה בן צבי

ניהול אמנותי: אמיר אוריין

 

המופע הבא של "מונודיא 2012" יתקיים

ביום חמישי, 20.09.2012, בשעה 20:00, בתיאטרון יפו

רח' מפרץ שלמה 10, יפו העתיקה
טל': 03-5185563

בוגרי תיאטרון החדר יופיעו בקטעי משחק, שירה, מחול, נגינה

שאותם יצרו בהנחיית קבוצת המנחים (בימוי)

 

החל מהשבוע, ובכל שבוע, אנו מביאים, קטע מתוך המופע.

 

תיאטרון

מילים, לחן וביצוע: איתמר ברקאי

 

הבמה רועדת או אולי עקומה

אני תחתיה שוכב מבקש לתקן

אין אוויר לנשימה בלב המהומה

אני תלוי על צירים בין ייאוש לאימה.

 

מתחתי המתים בונים בתים

"החיים הטובים" מברכים את עצמם

מעלי שיכורים מסונוורי פנסים

מתפשטים, לכל דורש מציעים את גופם.

 

מאחורי הקלעים על ספה מרופדת

אני מחליט, לא מחליט. מחליט לשבת.

שותק, מתבשל מבפנים

נועץ סכין בפצעים ישנים.

 

הקהל סביב נותן התכלית

באדישות כבדה מפהק אל מותו,

בעיניים ריקות מביט בתכנית

ממתין לריגוש שלעולם לא יבוא.

 

תנו לי שיר, סיפור או דמות

המציאות ריקה, הכאב לכוד

וכשלבסוף ייגמר המופע ואמות

הקהל נוטש, נותרה רק בדידות.

 

מאחורי הקלעים על ספה מרופדת

אני מחליט, לא מחליט. מחליט לשבת.

שותק, מתבשל מבפנים

נועץ סכין בפצעים ישנים.

קישור קבוע

מרטין מוגילנר, במאי ויוצר מדיה, מדבר על תקופת הלימודים בתיאטרון החדר: "בתיאטרון החדר יש אנושיות, יש רכיבים מהותיים של הקשבה. יש קבלה".

בימוי: שלי גורל. צילום: גיא דוידי.

קישור קבוע

1. אושר

שחקנית אחת אומרת לי: בחיים שלי, לא היה לי רגע אחד של אושר.

אני אומר לה: מה עשית היום?

היא אומרת: קמתי במצב רוח רע. נסעתי לעבודה. היה יום דפוק.

אני אומר: איך נסעת לעבודה?

היא: באוטובוס.

- מה עשית באוטובוס?

- מה כבר אפשר לעשות באוטובוס? ישבתי. השתעממתי. נמנמתי. חשבתי.

- על מה חשבת?

- על כל מיני דברים. על גבר אחד.

- היה נעים או לא נעים?

- מה שייך נעים או לא נעים? היה נחמד.

- ואז היה לך רגע אחד של אושר?

- אולי. כן.

אנחנו מיטיבים לזהות בחיינו, כל רגע של דיכוי ושל סבל, אבל מקלים ראש, ברגעים של אושר ועונג.

יש האומרים בספקנות: היה לי נעים - אז מה, זה האושר?

כן. גם זה אושר.

שוב אנו שוכחים להזכיר לעצמנו שאפילו רגע אחד של אושר הוא נצח. לא בשמיים הוא. הוא כאן. בתוכנו. אפשר לזהות אותו. אפשר להגדיר אותו ולחוות אותו במלואו.

חיינו היו יכולים להיות מלאים יותר, עשירים יותר ויצירתיים יותר, אם היינו מיטיבים לזהות את הסבל ולתת לו ביטוי, לזהות את האושר ולחוות אותו במלואו.

--------------

 

2. הספק והאמון (10)

באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס. 10

 

שלבים ביצירת אמון וספק

 

א. סיפוק הצרכים

 

אדם נולד לעולם וצרכיו נולדים איתו. הוא זקוק להגנה, למזון, לאהבה. זהו יצור עיוור, חלש ותלוי בזולתו. בהיותו עובר מולאו צרכיו על פי תכונת ההתרבות של תאי גופו וצמיחת הגוף. ככל הידוע לנו, אין לעובר ברחם תבונה אישית או בחירה חופשית. עד לא מכבר סברו שתגובות העובר ברחם הן רפלקסיביות בלבד, ותינוק לאחר לידתו לא חש בכאב. לאחרונה התרבו העדויות על כך שהעובר מגיב לכאב ולעונג באופן שניתן להגדירו כרפלקסיבי. תגובות למגע ניתן לראות כבר בשבוע השביעי להריון, וככל שמשתכללת מערכת העצבים שלו כך גדל טווח התגובות של העובר. אולם הכרה תודעתית בכאב יכולה להיווצר רק לאחר שנוצרים התאים בקליפת המוח, ואלה מתחילים להתפתח רק בשבוע העשרים ושלושה להריון. התבונה שאנו מתכוונים אליה מתייחסת למודעות עצמית שנבנית על בסיס הקשר עם הסביבה, והיכולת ללמוד סיבה ותוצאה, ואלה מתפתחים רק במהלך השבועות הראשונים לאחר הלידה.

 

אולי ניתן לדבר על בחירה חופשית של האם ההרה. היא בוחרת במזון הבא אל פיה, שהוא המזון אותו מקבל העובר. האם והעובר הם אורגניזם אחד. עם יציאתו מהרחם, כניסתו לעולם הזה וניתוק צינור הטבור, ממשיך גופו לדרוש את מילוי הצרכים כבעבר, אלא שמרגע הניתוק מהאם דבר זה כבר איננו מובן מאליו. תגובותיו הראשונות של התינוק מושפעות מהלם השינוי. החסר הראשון הנקלט אצלו הוא העדר חום הרחם והגנתו. זהו חסר משמעותי אולם לא קריטי, כי בהיותו ברחם חווה העובר שינויים מחזוריים ואקראיים בחום הגוף.

 

החסר השני הוא החמצן. זהו חסר קריטי. גופו שהורגל לקבל חמצן באמצעות צינור הטבור, אינו מקבל אותו עוד. עדיין אין מקום לדבר על, כביכול, הפסקת האמון באם, כשם שאין לדבר על התעוררות הספק עם קטיעת צינור הטבור, ודאי שלא במובן התבוני. מדובר בקליטה חושית ובתגובות פיזיות וולונטריות וספונטניות. גופו פועל, לא תבונתו. התנועה הראשונה בעולם הזה היא התנועה לקראת הנשימה העצמאית הראשונה. מצוקתו הראשונה של התינוק באה לידי ביטוי בתנועה זו. הצליל הראשון שגופו יוצר הוא צלילה של זעקה חרישית וחלולה שיוצר האוויר בחדירתו אל הגוף פנימה.

 

הזעקה השנייה כבר איננה חרישית כל כך. היא יוצאת אל העולם עם יציאת האוויר שהזין את גופו. אפשר להגדיר זעקה זו כביטוי של כאב על החסר שהיה. אפשר להגדירה כביטוי של רווחה על הסיפוק המתעורר ברגע זה. אולי זעקתו היא קריאת אבל על הרחם האבודה...

 

("המעגל הפתוח", עמ' 101-102)

קישור קבוע

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

 

50. כי תבוא: דברים כ"ו - כ"ט 8

"ושמחת בכל-הטוֹב אשר נתן-לך אדוני אלוהיך ולביתך, אתה והלוי וְהַגֵּר אשר בקרבך". 

(כי תבוא: דברים כ"ו 11).

 

מצוות השמחה חוזרת בהקשר דתי ובמקור מיוחסת השמחה ללימוד תורה. זהו עניין שבין אדם לבין עצמו ואלוהיו. מתוך כך נגזרת השמחה המחייבת אדם ביחסו לזולת. השמחה נתפסת כבעלת ערך חינוכי-ערכי, אבל אין היא דבר המובן מאליו. הדברים אמורים בהקשר החברתי, למשל, ביחס למעמד הבאת מעשרות וביכורים. מטבע הדברים העשיר מביא יותר והעני פחות והמפגש שבין עני לעשיר עלול להיות מתסכל לעני ומעורר קנאה. על כן מקפידים פרשנים להדגיש את ערך השמחה בכל מצב:

 

"בן זומא אומר איזהו חכם? הלמד מכל אדם, שנאמר מכל מלמדי השכלתי, איזהו גיבור? הכובש את יצרו, שנאמר טוב ארך אפים מגיבור, איזהו עשיר? השמח בחלקו, שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, איזהו מכובד? המכבד את הבריות, שנאמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו"

(ילקוט שמעוני שמואל א רמז צו).

 

שמחה מתקשרת, בין השאר, גם עם "הצלחה". עבור כל אדם הצלחה היא מקור לסיפוק עצמי, העלאת ערך העצמי, תחושת ממשות והגשמת יעוד, וכן הלאה. אולם הגדרתה הבסיסית של ה"הצלחה" היא זו שקובעת את קיומם של כל היוצא מכך. בעולם תעשייתי מנוכר וחומרני, לרוב נמדדת "הצלחה" במונחים של כסף ופרסום. אלו מדדים חיצוניים לאדם ולא מהותיים להגדרת עצמו כישות יוצרת אוטונומית. יתרה מכך, הגדרות תעשייתיות אלו מנכרות את האדם מעצמו ומיצירתו. למשל, הגדרה תעשייתית של הצלחה תלויה בכמות הממון והפרסום שהיצירה גורפת, בלי קשר לערכה הסגולי, העצמי, האמנותי, משום שתעשייה אינה בוחנת יצירה לעצמה אלא על בסיס מדדים חיצוניים של כמות הממון הנכנסת לקופה והפרסום.

 

היצירה יכולה להיות נפלאה מצד עצמה, אבל התעשייה אינה מבחינה בכך, היא מבחינה רק בפוטנציאל המכירה של היצירה. בסופו של דבר יוצרת התעשייה טיפוס אדם מנוכר לעצמו וליצירתו, תחרותי ומתוסכל, תלוי בגורמים חיצוניים המתישים את היצירתיות שבו, מותש מכוחו של קונפליקט שבין הצורך שלו ליצור את מה שבוער בעצמותיו ליצור, לבין דרישות השוק. באותם מקרים שבהם הקונפליקט מיושב לטובת התעשייה, על היוצר להכחיש חלקים באישיותו היוצרת לטובת צרכי השוק, וזהו מצב חולני במהותו.

 

מכאן ש"הצלחה" אישית מחייבת הגדרה אישית: "אני מוצלח כי אני מתמיד בעשיית הדבר הנותן ביטוי לאישיותי במלואה, בלי קשר לממון או לפרסום שהיצירה יכולה להביא לי או לא להביא לי", ומכאן: "איזו עשיר השמח בחלקו".

קישור קבוע

בס"ד

(את הטקסט הבא כתבתי בעקבות הספר "נגיעה של מלאך" שכתב חברי, גרי גרינשפן. גיבורו של הספר הוא ליעם רפאל ז"ל, בנם של חבריי, ליאורה וגרי, שנפטר בגיל ארבע לאחר מאבק במחלת הסרטן – ארז)

 

אבי, אב הרחמן, החנון והרחום, ארך האפיים ורב החסד.

אני כותב לך מכתב זה למרות שאני כלל לא בטוח שכבר המציאו את המכתבים ולמרות שאני יודע שלעולם, לעולם לא אשלח אליך את המכתב.

לילה חשוך אצלנו במדבר. אין ירח שיאיר את ליבי השותת. רק שלהבת הגחלים הלוחשות שבמדורה מאירה את דמעותיי הזולגות מעיני. דמעות החורצות בזקני האפור פסים זרחניים, כסופים שהינם כדם הסמיך הניגר מליבי הפצוע, כדמו הבהיר של בני אהובי.

בעוד כמה שעות תיעור החמה ויקיץ העולם. אז אצא לדרכי. דרך בה לא בחרתי, דרך בה בחרת אתה בשבילי.

יודע אני כי השעות הקרובות תהיינה השעות הקשות בחיי וכי השעות והימים שיגיעו לאחר מכן יהיו קשים אף יותר.

אתה הרחום והחנון בוחן הכליות והלב, החורץ שיבתו של כל חי, חרצת את שיבתי וסימנת בדם את גורלי, רצית את מנחתי, בחרת את קורבני. חשקת בטוב שבפירות גני.

עם שברירי האור הראשונים אצא מן האוהל ואחבוש את חמורי. אני ולא שרף, אני ולא שליח, אני ולא בחוריי. אני עצמי. כל הקורבן פרי מחשבותייך ופרי מעשה ידיי.

וכשנגיע, קורבני ואני, אהוב ליבי הקרוע להר אשר תראני, ישאל בני בכאב: "אבא, הנה האש והעצים אך איה השה לעולה?".

ואני אז אשיב בגרון ניחר: "בני מחמדי, הא-ל שנתן הוא הא-ל שלקח, יהא שם הא-ל מבורך".

אך אם נא מצאתי חן בעיינך, אבי הרחמן, החנון הרחום, ארך האפיים ורב החסד, בקשה אחרונה לי אלייך, בקשה אחרונה של התליין ולא בקשתו האחרונה של הקורבן.

אתה שהענקת לי את שמי: "אב המון גויים" קבל את קורבני ומנע את קורבן האבות הבאים.

מנע מגפה ומחלה, חרב ושבי ושאר ייסורים מבני בנייך.

אל נא תיתן לאבות הבאים לעמוד נבוכים וריקים, שבורים ורמוסים מול קבר בנם אהובם, אשר, אתה בטובך הגדול נתת להם.

מנע קורבנות אב מבני ייצורך.

ויהא, בני אהובי, יקירי, נשמתי, מחמדי, קורבנך, קורבני. אחרון לקורבן האבות, אחרון לקורבן הבנים לעד ולעולמי עולמים.

 

(ארז ברט, בוגר תיאטרון החדר, אב תשע"ב, אוגוסט 2012)

קישור קבוע

אושר

 

1.

חורֶף. טֶלֶפוֹן

מְצַלְצֵל אֶת הַצִּלְצוּל שֶׁלָּךְ.

לִבִּי מַפְשִׁיר.

 

2.

חורֶף. אֲנִי עוֹלֶה בַּמַּדְרֵגוֹת לְבֵיתֵךְ

כָּל הַדֶּרֶךְ אֲנִי חוֹשֵׁב,

"הִיא כְּבָר לא אוֹהֶבֶת אוֹתִי"

וְאָז אַתְּ נִצֶּבֶת בַּכְּנִיסָה לַבַּיִת,

מְלַטֶּפֶת אֶת עָרְפִּי.

לִבִּי מִתְחַמֵּם.

 

3.

חורֶף. אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים מְחֻבָּקִים

עַל הַסַּפָּה שֶׁלָּךְ מוּל הַטֶּלֶוִיזְיָה.

הַסַּפָּה קְטַנָּה מִדַּי, וְלא נוֹחַ בַּגַּב,

אוּלָם אַתְּ לוֹקַחַת אֶת כָּל הַמִּשְׁקָל

שֶׁמַּכְבִּיד, וְנִדְמָה שֶׁנּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ

כָּךְ לָנֶצַח, וַאֲנִי מְאֻשָּׁר.

קישור קבוע

אֲנִיצֵי קַש תּוֹעִים 

נִצְמָדִים לְרֶגַע אֶל הַדּופֶן 

וְנִשְׁטָפִים הָלְאָה.

אֲנַחְנוּ מְכַלִּים אֶת שְׁיַירֵי

הַפִּיקְנִיק שֶׁעָשִׂינוּ עַל הַגָּדָה.

שַׁחַף נוֹדֵד

פּוֹרֵץ בְּהֶנֶף כָּנָף

לְתַקְרִיב

קָצָר.

קישור קבוע

* * *

יוֹם יוֹם שִׁיר

כְּמוֹ גֶּשֶׁם זוֹרֵחַ

קְלִידֵי הַפְּסַנְתֵּר

מִתְגַּלְגְּלִים

בִּרְחוֹבוֹת מַנְגִּינָה

עֲרֵבָה לַקּוֹלוֹת

הַלּא נִשְׁמָעִים

בַּסִּימְפוֹנְיָה

שֶׁעוֹד לא

הִתְחַבְּרָה.

אֲנִי עִיר

מִקְלָט לִשְׂפַת

פִּגּוּמִים.

 

(יעקב אלג'ם, מתוך ספרו "שירים באור הנעול" בהוצאת "עיתון 77")

קישור קבוע

שלום חברות וחברים,
"אושר האיסור על קשירת כלבים ליותר מ-9 שעות

החתימה על התקנות התעכבה בעקבות התנגדות משרד הביטחון וצה"ל. התיקון יאפשר לנקוט צעדים נגד בעלי הכלבים ולהטיל עד שישה חודשי מאסר בפועל" (הארץ)

(העברה: עדי חג'בי)

טוב מאד. עכשיו זה ייקח להם שנה שלמה עד שהתקנות יכנסו לתוקף. שנה נוספת של ייסורים לכלבי הכנסת וצה"ל. רגע אחד! 9 שעות?! אתם מתארים לעצמכם? תנסו...
שלכם באהבה,
תיאודור

קישור קבוע

מילים: ברטולט ברכט. תרגום: בנימין הרשב. לחן ועיבוד: איתמר ברקאי

בוצע בשיעור "קריאת שירה" בקורס המשחק של תיאטרון החדר, מאי 2012.

קישור קבוע

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

קישור קבוע

היטלר - ההצגה

 

(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

- הוידוי האחרון

 

"זהו מבצע של משחק נדיר, אך בלי ספק יותר מהטכניקה והאמנות, זאת מלאכת מחשבת המבטאת את הרעיונות הנועזים והמאתגרים של המחזה. משחקו של אוריין הוא כאספקלריה לכל אלה; לעתים היא כולה בדולח, לרגעים היא כנחושת קלל, גם קעורה וגם קמורה, מעוותת, אך תמיד ישרה וישירה".  (צבי גורן, אתר הבמה)
"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר תיאטרון)

 

היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-30 באפריל 1945. הוא נמלט וחי בסתר. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא חולם להגיע למדינת ישראל כדי שהיהודים יהרגו אותו. הוא מאמין כי אז יתעוררו כל הנאצים בעולם ויפתחו במלחמת עולם סופית והמוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי.

טרגי-קומדיה אפלה

 

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

 

יום שישי, 14.9.2012, בשעה 14:00

יום שישי, 28.9.2012, בשעה 14:00

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח
 (לקבלת התוכנייה)

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 7.9.2012, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. 

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי.
תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות בלבד. "המליאה" פתוחה לכל.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.

 

מונודיא 2012

לחיות בבועה, לפרוץ ממנה ולעשות חשבון נפש לפני יום הדין.

ערב מונולוגים-דיאלוגים של בוגרי תיאטרון החדר.

כתבו וביימו חברי קבוצת המנחים-במאים. מבצעים חברי קבוצת השחקנים.

מנחים-במאים (לפי א"ב):

אנה מינייב, אריק אלון, רן בן עזרא, שירלי ליגום, שלי קלינג, שרון שלומי.

משתתפים (לפי א"ב):

אודי גרוס, אוֹרִי גביש, איתמר ברקאי, אמיר גולדמן, אסתי שמסיאן, ארז ברט, בתי באזוב, יהונתן כלפה, יעל כץ, ירון ליבוביץ, מיכל שמש מוגילנר, משי רזניקוב, נדב בן חורין, נועה מאיר, נטעלי דוננפלד, עדי חג'בי, פרד דוד אלבז, צחי פרידמן, ריטה ליבוביץ, שירה בן צבי.

תודה לאבי גיבסון בר-אל, לרחל וילנר ולצוות התיאטרון של יפו

ניהול אמנותי: אמיר אוריין

יום חמישי, 20.09.2011, בשעה 20:00

התיאטרון של יפו, רחוב מפרץ שלמה 10, יפו העתיקה. טל': 03-5185563

 

אורטל חייבת למות

מותחן פסיכולוגי.

אחד מסופרי המתח המצליחים בארץ פותח את הפה בערב פרובוקטיבי. הוא חושף בסערה את הסודות שמאחורי כתיבת ספרי "אורטל" ומגלה פרטים מספרו החדש. אורטל - דוגמנית, בלשית, מרגלת ומומחית לאומנויות לחימה. עכשיו היא חייבת למות.

בהשראת "על אמת" מאת רוני גלבפיש. מחזה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי.

בימוי: יניב מויאל. עוזר במאי: רן בן עזרא. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

מוצ"ש, 27.10.2012‏, בשעה 20:30 , בתיאטרון החדר, תל-אביב עלות כרטיס: 20 ש"ח.

057-7827000. 052-528-4234 / 054-533-5135 






















 

ביבר הזכוכית

החל מ- 6.9.2012, ועד 18.9.2012, בשעה: 20:30. מחזה: טנסי ויליאמס. תרגום: מיכה לוינסון. בימוי: יונתן אסתרקין. ערב ערב בתיאטרון הספרייה ברמת גן,

 

"ויענונו" - תערוכה

הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל. 06-30.9.2012, ביתן האמנים רחוב אלחריזי 9, תל אביב.
טל': 03-5246685. אירוע פתיחה: 6.9.2012, 20:00-22:00. הכניסה חופשית.

 

חמוטל בר-יוסף: "מוסיקה"

קובץ סיפורים ראשון של חמוטל בר-יוסף - משוררת, מתרגמת וחוקרת ספרות. יצא לאור בהוצאת "ספרא" והוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית פועלים, וזכה בפרס אס"י, איגוד הסופרים הכללי, לשנת 2012. הספר נמכר כעת - עד להוצאת מהדורה שנייה - בחנויות סטימצקי בלבד.

לפרטים: סיגל זלאיט, טל' 03-9543419/ נייד: 052-2463340/

sigal@kibutz-poalim.co.il>> , אתר: www.kibutz-poalim.co.il

 

המרכז הישראלי
לתיעוד אמנויות הבמה: בפייסבוק

 

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח קובץ: (הדוא"ל שלנו)

קישור קבוע

נולי עומר עוזבת?

הראיון של נולי עם גבי גזית, כולל קטע מן העבר (כאן)
(העברה: שאול דישי)

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר בהצגה "היטלר")

--------------

"אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה לדבר
אבל לא על כל מה שאתה רוצה לדבר".

(פאולינה בהצגה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים   

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית

(הירקון 70)

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il