הצטרפו לאיגרת השבועית

אתה מדבר על העולם, ואני מהרהר לעצמי: מעניין מאד. אתה מדבר על עצמך, ואני מתרגש: עכשיו אני מבין אותך.


האיגרת השבועית

יום ד', 2013 . 9 . 25

גמר חתימה טובה!
שנה טובה!
-------

לימודים:

קבוצת הבימוי מלאה

נותרו מקומות בקבוצת המשחק

ההרשמה עכשיו

טל', 03-5171818,

המידע כאן, לפרטים בדוא"ל

-------

ייעוץ אישי  
טל': 052-340-1478. מידע כאן וגם בדוא"ל
-------

יש לך קטע?

שלח/י אותו אלינו לאיגרת

-------
לתגובות

-------
אירועים בתיאטרון החדר
-------
סרטוני החדר ביוטיוב

-------
לאיגרות קודמות
-------

-------

היטלר - הוידוי האחרון

יום ד', 9.10.2013, בשעה 20:00
-------
העלמה והמוות

יום ד', 23.10.2013, בשעה 20:30

-------
להזמנת מקום בהצגות החדר
טל': 03-5171818, 0508-497715
-------


באיגרת זו:

•   מדברים על תיאטרון החדר: סמדר יערון
•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: הספק והאמון (57)
•   טאל לוי: שיטת אוריין - המעגל הפתוח: עולם הבמה במפגש עם עולם הטיפול (1)
•   מונודיא 2013: 9. חלב
•   היטלר, הוידוי האחרון - ההצגה: (ציטוט)
•   חזי צדיק, תרגום: Dulce et decorum est
•   מיכאל פבזנר: אינדיאנים (5)
•   אודישנים דרושים: אולי יש כאן משהו בשבילך
•   אירועים: לוח

סמדר יערון, יוצרת, שחקנית, במאית, מנהלת אמנותית של פסטיבל עכו ומנהלת אמנותית במרכז לתיאטרון עכו, מדברת על החוויה המיוחדת של יוצר בחדר. בימוי: שלי גורל. צילום: גיא דוידי.

קישור קבוע

(באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"

מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס' 57)

 

יצירה בכל עת

- "אני חש עצמי כיוצא דופן בחברה. לפעמים זה מאד לא נעים!"

 

- כן, לפעמים זהו עונג, לפעמים סבל.

יוצר, מטבע הגדרתו הוא יוצא דופן. בתנאים של שיגרת חיים אנו נוטים להתכנס אל תוך המקובל הנהוג בקהילה. בזמן יצירה הדברים משתנים. בזמנים אלו על היוצר להיות בו-זמנית בשני מקומות, ואם אפשר - בשלושה. המקום הראשון הוא הנקודה בתוך הקהילה שבה נמצא היוצר כחבר בה באותו רגע. המקום השני הוא נקודה שמחוץ לקהילה, שבה נמצא היוצר בתהליך היצירה, וממנה הוא משקיף על הקהילה פנימה. ממקום זה הוא יכול לראות דברים שלא ניתן לראותם מתוך הקהילה. מקום זה יכול להיות רעיון או תמונה, שבאים מתוך האדם כתגובה למצבו כחבר בקהילה, אבל בעת ובעונה אחת הוא יכול להיות גם חיצוני - משהו שנולד מתוך ההשוואה שבין מצבו המצוי למצבו הרצוי לו, ועל כן ניתן להגדירו כמקום שלישי: נקודת מבט פנימית שהיא תרכובת של הראייה מבפנים והראייה מבחוץ.

 

לדוגמא: יוצר נמצא בתוך הקהילה ויום אחד הוא מהלך ברחובה של עיר. הליכתו ברחוב היא כאחד האדם. כמו אחרים הוא טרוד בענייניו ואולי מעט גם בנופי הטבע והאנשים סביבו. הוא נמצא בתוך הקהילה. פתאום הוא מגלה תופעה  - רגילה או לא רגילה. נניח שכל האנשים מביטים אל השמים כי אחד מהם צעק שעב"ם מופיע שם. הוא מביט אל האנשים ורואה שהם נרגשים. הוא מציין לעצמו שעב"ם גורם לאנשים להיות נרגשים. עכשיו הוא מביט אל הקהילה ממבט חיצוני לה - אולי אפילו מנקודת מבטו של אותו עב"ם. הוא ממשיך לגלגל במוחו מחשבות, תמונות, תחושות ורגשות, שיש בהן חוויה אישית וסביבתית. עכשיו הוא נמצא במקום השלישי, מקומן של ההארות הפנימיות היוצרות. מכאן והלאה הוא מוכן ליצירה. נניח שהוא מצייר ציור שבו כל האנשים נראים כקני-סוף על שפת הנהר, הצוואר מתוח עד לשמים ופיותיהם נושקים לעב"ם. גם זו יצירה.

 

הבנת החריגות של עצמך כיוצר, עלולה לגרום סבל. קבלת עצמך כחריג עשויה לגרום גם עונג. תהליך הבשלת היצירה יכול לגרום סבל. ההארות האישיות במהלך היצירה וגם תגובות אוהדות של הקהל הפוגש ביצירה, גורמות עונג. אין טעם להילחם בטבע הדברים הזה. רצוי לקבל אותו, ומבלי לפגוע בשלומו ורווחתו של הזולת, להפנות אנרגיה ליצירה. קונפורמיזם אישי ונונקונפורמיזם הם חלק ממנה.

("המעגל הפתוח", עמ' 145-146. המשך יבוא)

קישור קבוע

(קטעים מתוך עבודת המחקר של טאל לוי, אמנית מופיעה ומטפלת בתנועה, בוגרת תיאטרון החדר, הבוחנת את הערך התרפויטי המוסף שב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח", בעבודה עם אמנים מופיעים. מנחת התזה: ד"ר אסתר הס, אוניברסיטת לסלי, נובמבר 2012. מעת לעת נביא קטעים מתוך עבודת המחקר)

 

תקציר:

"שיטת אוריין - המעגל הפתוח, עולם הבמה במפגש עם עולם הטיפול", היא עבודת מחקר הבוחנת את הערך התרפויטי המוסף שב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח" לעבודה עם אמנים מופיעים. המחקר איכותני, ובאמצעותו נעשית בדיקה להבנת התהליכים הפסיכו-דינאמיים והתהליכים האישיים-התפתחותיים בבניית העצמי, המתרחשים במהלך ההתנסות בשיטה. עוד בוחנת העבודה כיצד תהליכים אלה מסייעים למתנסים בשיטה בהתפתחותם כאמנים יוצרים המופיעים על הבמה ובפיתוח אמנות היצירה שלהם, כמו גם בתפקודם כמטפלים פרטניים וכמטפלים קבוצתיים.

...

בעבודת המחקר מטרתי היא לחקור את כוחה של השיטה, המשלבת מרכיבים שונים מתחומי עבודת האדם-המופיע והעבודה טיפולית. סקירת הספרות מתייחסת לאמנויות במה מסוימות ולכמה ממקצועות הטיפול באמנות: מחול, תנועה, תרפיה בתנועה, דרמה, תרפיה בדרמה ופסיכודרמה, ותחום היצירה לבמה. העבודה שמה זרקור על ייחודה של השיטה ככזו המאחדת אלמנטים יצירתיים וטיפוליים רבים. באמצעות ראיונות עם תשעה אנשים ממקצועות הבמה והטיפול שהתנסו בשיטה, כמו גם מתוך ניסיוני האישי, ממופים תהליכים המתרחשים בעת ההתנסות בשיטה בכללותה ובתרגילים מסוימים בה במיוחד.

 

מתוך ממצאיי בחנתי את הערכים התרפויטיים והערכים הנוספים המתקבלים בעת ההתנסות בשיטה. תוצאות התזה הוכיחו כי אכן, יש לשיטה ערכים תרפויטיים נוספים לאדם, מלבד הערך שיש בה לשיפור ההופעה על במה. אלה באים לידי ביטוי בתהליכים פסיכו-דינאמיים, תהליכים אישיותיים-התפתחותיים, בעצמי המופיע-היוצר, ואף ככלי מתאים לשימוש בטיפול פרטני וקבוצתי.

קישור קבוע

רצף מונולוגים ודיאלוגים מתחברים למחזה. יצירתם של בוגרי תיאטרון החדר.

האירוע התקיים בתיאטרון החדר, ביום ג', 23.7.2013, וביום ג', בתיאטרון יפו, 30.7.2013.

בכל שבוע אנו מביאים קטע מתוך הערב.

 

9. חלב

כתיבה: יואב איתמר. בימוי: מיכל שמש.

הלל מליניאק (יואל). נעמה יעקובוביץ (לנה)

 

(יואל נכנס הביתה, עייף. לנה אשתו יושבת וקוראת בספר. אדישה).

יואל: מה שלומך, אהובה?

לנה: בסך הכול יום טוב, הייתה ספירת מלאי אז הילדים המופרעים לא היו.

יואל: טוב שיש ימים כאלה.

לנה: כן. מה איתך?

יואל: היה לי יום ארוך, אני חושב שהצטרדתי קצת. אני אכין לי גוגל מוגל.

לנה: טוב, ותכין לי קפה.

(יואל מביט בה לרגע ארוך בשתיקה. יוצא. חוזר)

יואל: אין חלב... למה לא קנית?

לנה: חשבתי שאתה תקנה.

(שתיקה ארוכה)

 

יואל: בת זונה!!! בת אלף זונות!!! זה הכול בגלל שאני חצי פרענק, נכון?! נכון?! אימא שלך אמרה לך לא להקשיב לאף מילה שיוצאת לי מהפה. תמיד זלזלתם במשפחה שלי כי לנו לא היה כסף, נכון? ואבא שלי היה צריך לנקות חרא של כלבים משטיחים של אנשים כמוכם, וכוס חלב! כוס חלב למען השם, לאדם עם גרון ניחר, גם אם הוא גוסס, לא תתני? למה? למה? כי בשבילך זה עיקרון, זה עיקרון, והעבודה שלך יותר חשובה לך ממני. אדם בא אחרי יום עבודה של שתיים עשרה שעות, עייף, מת, אבל את? הולכת לך לבתי קפה על שפת הים, מתקשקשת עם החברות שלך, ואני שוכב בבית כמו כלב עזוב, משתוקק לכוס חלב ואין! ואיך שבלבלת לי את המוח שאת רוצה לגור בצפון! תראי את השכנים שלך! מסתובבים עם האף בעננים. אבל אם מישהו ידפוק להם בדלת ויבקש כוס חלב, לא! זה לא! אזל. לך תדבר ללמפה. מגעילים! לך תקנה בפיצוציות, שעבור ליטר חלב תצטרך למכור את אשתך, ואל תחשבי שלא הייתי מוכר אותך, אבל מי רוצה לקנות אותך?! מי?!

 

ותמיד רימית אותי עם חזיות הפוש-אפ שלך, כבר בליל החתונה. החזה שלך ריק! והראש שלך ריק! והלב שלך ריק! ואת כולך צחיחה ועקרה ומטומטמת ואני לא נשאר כאן. אני קונה לך דיש-וושר, מיקס-וושר, דיסק-וושר וידאו, וולבו, שולח אותך פעמיים בשנה לפונה, אבל את? כשמבקשים ממך כוס חלב (מחקה אותה) "חשבתי שאתה תקנה"! הלוא המשכורת שלך אפילו לא מספיקה לתקציב של הפיסטוקים שלנו לשבוע. יש לך מנקה, יש לך עוזרת, מבשלת. כל מה שאני צריך זה כוס חלב למען השם! אני הולך למצוא לי מישהי שאצלה מילה זו מילה, וחלב זה חלב, אולי אפילו חלב עיזים, ואני אשתה לי כוס חלב, ואצחק!

 

(שתיקה ארוכה ואז הוא אומר בשקט כנוע)

אני הולך לקנות חלב.

(יוצא)

קישור קבוע

...כן, כמו עיני חזיתי במראה. כמו צל...

איש לא זיהה אותי...

האדם החופשי בעולם.

חופשי מן המוות הפרטי שלו.

לכוד בכבלי המוות ההיסטורי שלו. 

כאב נורא...

("היטלר, הוידוי האחרון".

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין.

בימוי: אבי גיבסון בר-אל ואמיר אוריין.

משחק: אמיר אוריין.

ההצגה הבאה:

יום ד', 9.10.2013, בשעה 20:00
טל': 03-5171818

קישור קבוע

Dulce et decorum est pro patria mori ("מתוק וראוי למות למען המולדת")


שורה זו נכתבה ע"י משורר וקצין בצבא הרומי, שלחם לצידם של ברוטוס וקסיוס נגד נגד אגוסטוס ואנטוניוס, במלחמת האזרחים ברומא, שפרצה אחרי רצח יוליוס קיסר.

הפואמה המובאת כאן נכתבה ע"י המשורר Wilfred Owen, שלחם בשורות הצבא האנגלי במלחמת העולם הראשונה והוא יוצא נגד האמירה הזאת, בתיאור זוועות המלחמה והשימוש בגז "סרין" שהומצא ע"י הגרמנים ונעשה בו שימוש במלחמה ההיא.

Owen Wilfred נפל בקרבות במרץ 1918, בהיותו בן 25.    

תרגום מאנגלית: חזי צדיק

 

Dulce et decorum est

כפופי גו צעדנו בזוגות, כמו קבצנים זקנים עמוסי שקים, צועדים

בברכיים נוקשות, משתעלים כמכשפות בלות ומקללות בתוך הרפש,

עד כי להבזקים המבהיקים הפנינו גבינו

ולעבר מנוחתנו הרחוקה גררנו רגלינו בהליכה מייגעת.

צעדנו ישנים. רבים איבדו מגפיהם

אך צעדו הלאה, שותתי-דם. כולם הפכו פיסחים, כולם עיוורים.

שיכורים מלאות, מרוב עייפות הפכנו חירשים לשריקות פגזים

החולפים מעלינו ונופלים אי שם מאחור.

גז! גז! מהר, בחורים! - במין התרגשות מבולבלת ומגששת,

מתאימים את המסכה בדיוק בזמן;

אך מישהו שם עדיין זועק ומועד,

מפרפר כאדם בתוך האש או בתוך ביצה טובענית...

במעורפל, מבעד שימשת המסכה העכורה, כשאור ירוק סמיך,

כאילו מתחת לים ירוק, ראיתי אותו טובע.

בכל חלומותיי, אל מול מבטי חסר הישע,

הוא צלל בפני כמו מתוך מרזב, נחנק, טובע.

אם בתוך חלומות מחניקים גם אתה יכולת לצעוד

מאחורי המרכבה שלתוכה השלכנו אותו,

ולראות את העיניים הלבנות מתעוותות בכאב מייסר,

פניו התלויים, דומים לפניו של שטן שמאס בחטא;

לו יכולת לשמוע, בכל טלטול, את גרגור הדם

הנפלט מריאותיו שקצף השחיתן כליל,

מתועב כסרטן, חמוץ כגירה, מזוויע, מר כפצעים חשוכי מרפא על לשונות תמימות,

ידידי, לא היית מספר בכזה להט לילדים נלהבים לתהילה נואשת,

את השקר העתיק: "Dulce et decorum est pro patria mori"

("מתוק וראוי למות למען המולדת")


(חזי צדיק, שחקן ומחזאי, חבר בקבוצת המליאה של תיאטרון החדר)

דיוויד רוברטס קורא את הפואמה (מידע נוסף על וילפרד אואן בסרט של בי.בי.סי. כאן):

קישור קבוע

(סיפור על נסיעה ברכבת, שעיקרו עימות בין תפישה מדעית-רציונאלית מערבית,

לבין מיתולוגיה אינדיאנית.

דמויות ויצורים המופיעים כאן לקוחים מהמיתולוגיה של שבט האפאשים האינדיאני)

(קטע 5 מתוך 5)

 

...כוכב נצנץ מרחוק. כוכב כסוף. פנים חצובות בסלע עלו, אכן איזה איש חוק שנקרא לטפל בפורעים האלו, נמצא כאן, משמע לפני! כלל לא רציתי להסב אל גווייתו המתגוללת במעבר.

"האם הלבנים הם המפלצות?", קרא, שאל.

"כן!", יקד הקרון ברקיעות, בהנהון חסר גבולות, בתיפופים אחוזי תזזית, בעוד האשפות משקשקות, החיצים מתחדדים, והקרון רושף ומעשן מאקדחים מרעימים.

"בני אפאש!", היסה אותם בקול גדול, בעוד הוא פושט ידו לפנים, "האיש הלבן אינו המפלצת!"

למשמע הדברים נראו האנשים דרוכים כקשתותיהם.

 

או-אז חלף קול משק, הגג המהם וצל הוטל על פני האדמה. אחר, נראה הצל צונח קמעה, ואזי מקשית ונוסק אל-על. השפתיים החלו למלמל מלמולים סתומים... זה היה עוף זהוב, מרהיב. והמלמולים הפכו ללחשי תפילה. והוא כבר דאה, הגביה עוף, אל פסגה משוננה, נישאה מכל ההרים שמסביבה, פסגה שכוסתה בזוהר לבן.

אזי פתח זוהר שמש ואמר: "התאחדו עימי ועם שארי שבא מהעתיד שמעבר לשקיעה ויחדיו נישא תפילותינו לאל הלבן יודע-כל, האל החורץ לנו עם סרגלו השמימי, חוקים קרים וגדרות. זה האל הניבט אלינו משן ההר הקפואה. מי ייתן...", הרכין ראשו מעט, "והנשר הגדול ימיס אותו מקיפאונו"

 

* * *

"טה טה", שמעתי שוב את הקול המוכר הזה, "קראתם לי?"

"קאוטו, זקן-ילד", קרא זוהר לבלתי נראה במין אינטימיות יתרה, "האם לעולם לא תבחין בין טוב לרע? ראה כמה עולמות הרסת במחי יד".

"אני?"

"כן", ענה לו הקהל בלחש מהוסס.

"האם אני נכנסתי לרכבת הזו בתופים ובמחולות?", גירגר, "האם אני חוללתי בה מהומות?  הרי מן המקום שבו אני נמצא אינני יכול לקחת אחריות על כל גנב סוסים קטן",  עלתה ממנו מן נימה נימוחה כזו של יוהרה.

גל של אי-שקט חלף. כחכוחים של חוסר שביעות רצון נשמעו. הקרון רטן.

"הסוסים הם שלנו!", נשמע קול בודד

"דרכינו נפרדו בעולם השני בשל אי-הבנה", נשמע קול שני, "אך עתה השיב אותם האל אלינו".

"ארכובות שמתם עליהם, אוכפים ודרבנות", רגז האחד, "במושכות חשבתם להפכם לכלים של הרס, בדרככם לסיירה נבדה, לזהב".

"האם ציפיתם שבשר מבשרנו יבגוד באחיו?"

"לא בכדי ברחו הללו מידיכם, ליללות הצבועים, לנאקות האוחים, לגעש הנהרות ולמדבר", נשמע קול נסער

"הרי הסוסים אחינו הם!", חרץ מי מהנוכחים.

שוב, כשרעמתו המלכותית מונפת, הרים זהר שמש ידו והיסה את קהלו.

"קאוטו", קרא, "אתה חלק מאיתנו. נפשך מצויה גם בנפשנו. הרי לא תוכלו להכחיש אחי...", פנה לקהלו, "שהאיש הלבן מצוי גם בנפשנו. אבל...", השתהה תוך שהוא לופת במין חום צובטני ומפלח את כתפי, "אישה שבלול לבן ונושא השמש הזה שלי", נשבר קולו בעוד הוא מטלטל אותי טלטול עז למדי, "לא הבינו היום זו את זה".

 

* * *

והנה חש אני ברטט מונוטוני הבא מאי שם ואט עולה בי זיכרו של הצורר הסלולארי הקטן. ובעוד זהר מרפה ברכות משכמי, דליתיו מכיסי כמו איזה חפץ, ספק מימים עברו, ספק מימים שעוד יכונו לטובה.

"אישה שבלול לבן!", נסערתי לתוכו, כנאחז בעוגן שמצאתיו פתע.

"אישה? שבלול? לבן?", היססה, "ותגיד לי אתה...", יצאה למתקפת נגד, "כן, אתה אדוני הנשר... הנשר השחור המתעופף, מה יש לאישה לעשות כאשר משאירים אותה לבד עם הגוזלים, אם לא להשתבלל בין קירות ביתה הלבנים כמו,.. כמו פנים,..", עלה והיתמר קולה, "של נסיכה שעומדת למות!", נקבה בטון נחרץ, "אבל די, נמאס לי להיאנח על מר גורלי".

"כן,..", לחשתי, שעה שנפל עלי מוראה של מהלומה העומדת לנחות על ראשי.

"אז בשביל להקל עליך יקירי", התעטף הקול ברכות מפתיעה, "החלטתי להגיע לתחנה הסופית".

ובעוד אני מנסה לעכל את הנימה ומשמעות המילים, התפרץ קאוטו הלא הוא הזקן:

"טוב עשית!", קרא, "אבנר, האם לא הבטחתי להביא אותך לתחנה הסופית?", עלץ כילד.

(קאוטו "הידען" נחשב על פי האמונה האפאשית, כאחראי למגוון התופעות הפיסיות של העולם. .הוא נתפש כהורס ובונה, מומחה לפעלולים, ילדותי ויהיר, תכונות שהפכו אותו לשנוא על יתר האלים)  

 

"מי אתה?", נטבל קולה בחשד, בעוד היא פונה, מן הסתם, אליו.

"הזקן".

"תשמע, אתה ממש, אבל ממש לא נשמע כמו אינדיאני", לעטה בנימה מרושעת.

פתע התעשתי: "האם את רוצה לשמוע אינדיאנים אמיתיים?"

"נו".

או-אז הניף זהר שמש את ידו וגעש של תיפופים וקולות צהלה מילא את החלל.

"טוב, הבנתי. אתה עם המשפחה שלך. תמסור להם דש אבל,..", דמם קולה, "תאמר, כולם באים איתך?"

"לא, לא", התבוננתי על הקהל ביראה, "הם יורדים בתחנה הבאה", יריתי לבסוף בביטחון מתעצם.

היא ניתקה.

עיניים שואלות הופנו עתה לעברי ולעברו של זהר שמש לסירוגין.

"אחים!", קרא זהר, "היום נעשה גישור בין העבר לעתיד. העתיד הוא טוב, אנשי אפאש. קאוטו הידען, על-אף, ואולי דווקא בשל כך שהבנתו מוגבלת לכוח שכלו, הוא מהנדס טוב, והוא יביא את נושא השמש שלי ליעדו הסופי", חיבק בזרועו הסוככת כסלע איתן את כתפי, "ובאשר לכם...", היסס לרגע, כתר אחר המילים הנכונות, "הרי שמין הראוי שתלמדו ולו פעם אחת לצאת דרך הדלתות".

 

עשרות עיניים הופנו במבוכה אל גווייתו של השריף-כרטיסן שהייתה מוטלת בלב המעבר, ומשם אל גווייתו של עורך הדין שראשו הקירח, כמו המשיך לעלעל במין פיזור נפש במסמכיו, ומשם למכנסי החאקי שהיטלטלו על אדן החלון הפרוץ, ומשם לשמלת המלמלה שהמשיכה להמות ברוח הערבית. דומה היה שהללו מנהלים איזה רב-שיח סוער. לבסוף הופנו עיני האינדיאנים לזוהר שמש במין מבט כלבי מתעגל.

גם אני נשאתי אליו מבטי. צינה חיוורת עלתה מצדודיתו. לרגע נראה כרב המבקש מחילה לקהילתו, ובאחר, כשהלבן שבעיניו מנצנץ מתוך אפלת הערב העולה, כמין רב מג שעה שנגלים לו רזים.

 

"אל תיראו אנשי אפאש", אמר לבסוף בקול רך, "הדברים ישובו לקדמותם במעלה העתיד", סתם כשזיק של משובה, כך נדמה היה לי, עולה מעיניו.

או-אז הרפה מכתפי תוך שהוא מחווה לי על המושב הריק שלצידו. התיישבתי. שבתי אפוא למקום שממנו יצאתי למסעי. לכסנתי אליו בחשש-מה את מבטי. צלליתו שהזדקרה מתוך שתי הצמות השחורות כפחם, על אפה המלכותי, הנשרי, הזכירה לי איזה קישוט מונומנטאלי שהוסר אי-אז מלפני שנים, ממרכז הווייתי. כן, בכל זאת משהו בגנים לא כיזב, ועם-זאת הכול היה עדיין כה זר. התמסרתי לטלטלה הבלתי מהוקצעת, ההרפתקנית שהפכה לאיטה לנועם מתערסל. דומה ששמעתי אי-אילו קולות שנבלעו ברטינה החלקלקה. שליו הייתי כתינוק בעריסתו.

 

* * *

והנה עלה קול. צפירה. מצמצתי ומתוך השרעפים עלו לנגדי דמויות מוכרות. עורך-דין מקריח שניעץ בעטו הנובע מסמך כלשהו, ואחר קיפלו, הניחו בתיק עור ולבסוף קם מבלי להעיף בי מבט. לרגע, חשבתי שמא,..לא,.. הרי זה ממש לא הוא,.. כמו-כן נראו שני חיילים תמירים, על ראשיהם כומתות שחורות ועל שכמם רובי 16m, וכן שתי נערות. להרף, שילחה אחת מהן מבט של הערצה לעברם, אך מיד השיבה אותו והמשיכה לפטפט עם חברתה בעודן פונות ליציאה. הרי כל דבר יוצא דופן לא אירע בנסיעה הזו. קמתי אף אני ממושבי ופסעתי לעבר היציאה. חלפתי דרך המנהרה הפונה לרציף היציאה, תופח על כיסי, שמא איבדתי משהו. הכול היה במקומו. יש להתרכז עכשיו ולמצוא את הכרטיס, אחרת, אובד בלבירינט הזה.  מצאתי אותו ממולל, וכן הוא היה, נזכרתי בדבר מה נקוב. השחלתי אותו במחסום הסובב שהיה נדיב הפעם, וכבר טבלתי בחופש. אחר בחנתי את התליון שאיני נפרד ממנו לעולם. ניסיתי פעם אחת ולתמיד לעמוד על פשרו. האם נראתה בו שמש? הוא היה כה שחוק עד שאי אפשר היה להבחין בדבר, ובעודי סוקר אותו חלף עלי, כלומר על המהנדס שבי, מין הרהור של כפירה; ושמא עלי לנסות, כמותה! יש להדגיש, ברכות על הראש? קברי צדיקים? כל מיני טיפולים תפלים שכאלו באבנים? אלא שאז שבה וכבשה את דעתי אותה דמות ישישה, אפשר חביבה, זו שנגלתה לי שם בתא, והסיבה והמסובב שבו לשלוט בי ללא מיצרים.

 

אז מה? אני אבנר שמש, מין מהנדס מרובע שכזה?, טרדה אותי מחשבה, בזמן ששמטתי את התליון מכף ידי, והנה היא רואה אותי ממרחק. דגים מתובלים ברטבים חריפים ממתינים לי והיא עוד לא מתביישת לקרוא לבני משפחתי, אינדיאנים!

"אינדיאנים!" – קראתי לשני הקטנים ששעטו לעברי. עורך דין נראה כשהוא מחמיר לעברי מבט ונאלם.

(קטע 5 מתוך 5)

קישור קבוע

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

קישור קבוע

היטלר, הוידוי האחרון

 

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

 

"זהו מבצע של משחק נדיר, מלאכת מחשבת המבטאת את הרעיונות הנועזים והמאתגרים של המחזה. משחקו של אוריין הוא כאספקלריה לכל אלה; לעתים היא כולה בדולח, לרגעים היא כנחושת קלל, גם קעורה וגם קמורה, מעוותת, אך תמיד ישרה וישירה".  (צבי גורן, אתר הבמה)
"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)

"הצגת יחיד מופלאה!"

(תמי מולד-חיו, מבקרת תרבות וחברה)

 

היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-1945. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא מאמין כי המוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי.

טרגי-קומדיה אפלה

 

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

יום ד', 9.10.2013, בשעה 20:00
טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח
 (לקבלת התוכנייה)

--------------

העלמה והמוות

 

 

"הצגה עזה והתמסרות השחקנים כובשת ומצמיתה. הצדעתי לגיבסון על ההישג שלו כבמאי. הוא מיצה עד הקצה את דחיסות החלל והפך את החדר לתא עינויים - הן זה שבזיכרונה של פאולינה והן זה המתקיים במישור שבו מתרחשת ההצגה. גם כסא הגינקולוג הוא בחירה מושלמת. הטקסט של דורפמן הופך את הקרביים".

(נאוה סמל, סופרת)

 

גרסה חדשה ומסעירה למחזה של אריאל דורפמן. באישון לילה, מזדמן אורח לביתם של פאולינה וחררדו. פאולינה מזהה אותו כמי שעינה אותה ואנס אותה.

 

מחזה: אריאל דורפמן

עיבוד: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי: אבי גיבסון בר-אל

ייעוץ חזותי ועיצוב תלבושות: דלית ענבר. וידיאו: אופק בריסקר

משתתפים: יעל נביא, מוטי רוזנצוויג, זאב שמשוני

עוזרת במאי: רינת מוסקונה

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין

מבית היוצר של קבוצת "אורתו-דה"

ניהול אמנותי ינון צפריר

יום ד', 23.10.2013, בשעה 20:30

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח.

----------------------------

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 4.10.2013, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. 

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי.
תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות. "המליאה" פתוחה לכל.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.

 

דובדבן – מועדון תרבות

מועדון "החתול והכלב" גאה להשיק: הופעות מוסיקה חיה, בחלל החדש והייחודי "הדובדבן",

בכל יום חמישי בשעה 22:00, רחוב קרליבך 23, תל אביב.

מוסיקאים, להקות ויוצרים המעוניינים להופיע, מוזמנים ליצור קשר: גיבסון, 050-849-7715

 

תיק פוריות

IV כן או IV לא!

היא רוצה ילד. זה לא קורה. הולכים לטיפולים. ליאת חיים פורצת את מחסום השתיקה. מונודרמה על נשיות, אנושיות וטיפולי פוריות.

מאת ובביצוע: איריס הרפז | בימוי: אסנת שנק-יוסף | עיצוב אירוע: ירון פרידמן. מוסיקה מקורית ועריכה: שי בן יעקב ואיריס הרפז | עיצוב תאורה: ג'ני חנה.

ייעוץ אמנותי: סמדר יערון ואמיר אוריין - תיאטרון החדר

מוצ"ש, 5.10.2013, בשעה 20:30, במרכז לתיאטרון עכו, רחוב ויצמן 1.

משך ההצגה כ-55 דק'. לאחריה תתקיים השיחה שלאחר ההצגה.

ההצגה מצולמת לערוץ 2.

60 ₪. לחברי החדר כרטיס ידיד 40 ₪. למנויי מפעל הפיס 1+1 חינם.

כרטיסים להשיג אצל לירון: 04-9914222 ואצל איריס 052-845-9444.

כתבה: ynet. ראיון: קול השלום. להזמנות,

 

טיפולית

אחרי החגים תיפתח קבוצה דינמית לגברים הומואים בגילאי 45-65. הקבוצה תעסוק בסוגיות של אמצע החיים הבוגרים: מימוש עצמי, יציאה מהארון בגיל מתקדם, חיי האהבה, יחסים בין-אישיים, בריאות ועוד.

אילן רוב, עו"ס קליני ומנחה קבוצות מוסמך 054-490-6279

 

פרינג'י - אתר הצגות פרינג', בניהולו של רן בן עזרא.

 

עיסוי מונגולי

העיסוי הסודי שהיה נהוג בקרב לוחמיו של ג'ינגיס חאן.

פנינה גינצבורג, טל': 03-5299528

 

טכנאי מחשבים

שחר נגר: 050-764-8002

 

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח קובץ: (הדוא"ל שלנו)

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il