הצטרפו לאיגרת השבועית

תחום האירוע האמנותי הוא מקום פתוח לכל מה שהדמיון האנושי יכול להמציא. אם אכן כך הדבר, שחררו את התודעה ותתחילו לפנטז.


האיגרת השבועית

יום ה', 2015 . 1 . 22

-------

לימודי משחק, בימוי, ייעוץ אישי,

תגובות, בכל עניין:

טל': 03-5171818, 052-340-1478

וגם ב: דוא"ל

-------

-------

היטלר

יום ג', 10.2.2015, בשעה 20:30, בחדר

-------

הנוסע הסמוי

יום ה', 22.1.2015, בשעה 20:30, בחדר

-------

המשרתים

יום ה', 19.2.2015, בשעה 20:30

יום ו', 20.2.2015, בשעה 12:30

-------

המליאה

פגישה דו-שבועית קבועה

דלת פתוחה באווירה נינוחה לקראת שבת

הדלקת נרות, "מה קורה?", פרשת השבוע, במה פתוחה

יום ו', 23.1.2015, 16:00

טל': 03-5171818, 052-340-1478

-------


באיגרת זו:

•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: אימאל'ה, אני חשוף!
•   פרשת השבוע: 15. בֹּא
•   פירור: היפה והחיה
•   אודישנים דרושים: נא להיכנס
•   אירועים: לוח
•   הכתובת על הדיר: סיכה פה שם

(רגע של התבוננות בהתנהגות אנושית יוצרת)

 

זהירות יתרה

אנו חיים בעידן של מערכות יחסים זהירות ביותר. הקמנו לעצמנו מחסומים של היגיון מגויס למטרות הגנה על הנפש היגעה. ברוב הזמן אנו חוסמים הבעת רגשות. לפעמים הם פורצים באופן בלתי נשלט ואנו נבהלים לדחוק אותם פנימה. על כן, אנו זקוקים ליוצרים המופיעים בפנינו שיחשפו את עצמם בפנינו ובמקומנו, כי במקרים רבים אנו מאבדים מיומנות באמנות הרגש.

 

אנו צורכים סיפורים של אחרים. אבל יותר מסיפור המחזה, יותר מהמוסיקה והנופים המוצגים בפנינו, ויהיו מרשימים ככל שיהיו, תפקידו הראשון במעלה של אמן הבמה הוא להציג בפני הקהל את הפגיעות שלו עצמו, כדי להביא לידי סיפוק את הצורך האנושי של הקהל לתת ביטוי לפגיעות שלו. אמן הבמה יוצר עבורנו את התנאים המוגנים והנוחים לנו, להתרגש, לצחוק ולבכות, להיבהל ולהירגע.

 

אמן הבמה נותן את אהבתו לקהל והקהל משיב לו אהבה. מחיאות הכפיים מסמנות הכרת תודה. נדמה לו ליוצר-המופיע שהקהל  "היה אתו!", "הזדהה אתו!", "הבין אותו!". זו אשליה מתעתעת.

 

חשוף

"כשאני עומד על הבמה בהצגת היחיד שלי אני הכי חשוף בעולם", אמר השחקן בראיון רדיו ואמות הספים לא זעו ומלאכים לא מחו כי מלאכים ניחנים בסבלנות רבה ועולם כמנהגו נוהג כי כך חושבים כולם וכך אומרים כולם ואם תחזור על שקר אחד הרבה פעמים יחשבו שהוא אמת, עד שיבוא מישהו ויאמר אחרת ולא יאמינו לו כי שקר שהפך לאמת קשה לשרש, יותר מאשר אמת אחת ויש להציג אמת אחת פעם ועוד פעם והרבה פעמים עד שתתקבל כאמת. כי קל יותר להאמין לשקר נוח מאשר לאמת שהיא מעט יותר מורכבת.

 

"כשאני מגיש טקסט של מחבר כלשהו, אני הכי חשוף בעולם!"

זה פשוט לא נכון.

"אני הכי חשוף כשאני מגיש את הטקסט שלי!"

לא, גם זה לא מדויק.

"אני הכי חשוף בפני עצמי".

כן.

"על הבמה אני הכי חשוף" – ביטוי אינפנטילי לגיטימי, כל עוד הוא נתפס כאינפנטילי. אין בו גבולות בין אני לבין העולם. המחשבה האינפנטילית גורסת: "אם אני חש כך, משמע כל העולם חש בדיוק כך". נעים לחשוב כך וגם מפחיד, אבל אויה! לא כך הדבר. לא.

על במה טוב להיות חשוף. החשיפה הזאת יוצרת את הפגיעות שיוצרת קשר עם קהל. לקשר הזה אנחנו קוראים אהבה. אבל החשיפה היא בפני עצמך יותר מאשר בפני קהל.

זוג על הבמה: הוא אומר לה: "אני אוהב אותך!" מה הוא אומר?

 

להיראות ולהיחשף

בפגישה ראשונה של קבוצת המשחק אנחנו מציגים על המרקע תמונות של חברי הקבוצה. האחרים מתבקשים להציע לשחקן המופיע לפניהם, סוגי תפקידים שלדעתם מתאים לו לשחק אותם, על פי דמותו הנשקפת לפניהם. בכל פעם מחדש נדהמים השחקנים מההצעות שהוצעו להם, כי לדעתם הן רחוקות מאד מהציפיות שלהם את עצמם. במילים אחרות: מי שהציעו לחבריהם סוגי תפקידים, חשפו את עולמם הפנימי שלהם יותר מאשר הגדירו את השחקן על המרקע.

 

הדמות על המסך אומרת לזולתה: "אני אוהב אותך". בדרך כלל אנו מבינים וחווים את הרגע הזה, אבל לא על פי תבנית עולמה של הדמות, שככל שנדע עליה פרטים רבים יותר, לא נדע אותה מצד עצמה, אלא אנו מבינים את את הרגע הזה על פי תבנית עולמנו שלנו וההיסטוריה האישית שלנו עצמנו. אם אין בתודעה שלנו תבנית זיכרון של חוויית "אהבה", לא נבין כלל על מה הדמות מדברת. אז נאלץ לבנות לעצמנו בפעם הראשונה בחיינו את התבנית הזאת וללמוד אותה על פי דרכנו, על מנת שנוכל לחוות אותה.

 

אז על מה המתח הנורא הזה?

היוצר המופיע נדרש לתת את היצירה שלו לקהל בשלמות ההכרחית המלאה שלו, אבל אז הוא נדרש גם לענווה מסוימת. כאשר אנו נמצאים אל מול קהל, אנו נראים בפני הקהל אבל חשופים רק בפני עצמנו. מדוע אם כן, המתח הגדול הזה? כי נדמה לנו שאנחנו חשופים ואנחנו פוחדים מפני הביקורת על התנהגותנו הבימתית. אבל זהו סיפור אחר.

 

באהבה,
אמיר

קישור קבוע

(מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין, המשמש כפתיח לדיון בפגישות "המליאה" של תאטרון החדר. תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

15. בֹּא: שמות י' - י"ג 16

"...וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יהוה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (פרשת בא: שמות י"ב, 41).

 

מה ניתן ללמוד משיעור הזמן הזה: ארבע מאות ושלושים שנה? פרופסור ישראל קנוהל מתבסס על התנ"ך ועל ממצאים ארכיאולוגיים ומנסה לקרוא רובד נוסף בתנ"ך. בספרו "מאין באנו" הוא טוען כי עם ישראל התגבש במאה ה-12 לפנה"ס, מתוך שלוש קבוצות אתניות קרובות, והתורה מציגה שילוב של אמונות מתוך שלוש הקבוצות הללו.

 

א. הקבוצה הראשונה: היקסוס. הייתה מורכבת מעבדים כנענים שהתערו במצרים ושלטו בה במשך כמאה שנים החל מ-1638 לפנה"ס. קבוצה זו הוגלתה וגורשה ממצרים במאה ה-15 לפנה"ס, אחרי נפילת שושלת היקסוס ומקבוצה זו באו הסיפורים על גדולתו של יוסף וחווית הגירוש ממצרים. בתקופה זו גם מתוארות תופעות אקלימיות יוצאות דופן בתיעוד מצרי כמו פפירוס איפוור, שבו היאור הפך לדם וכדומה. לדבריו גם יוסף בן מתתיהו מקשר בין יציאת מצרים לקבוצת ההיקסוס.

 

ב. קבוצת פליטים שהיגרה במאות ה-12 וה-13 לפנה"ס לארץ ישראל מחרן והתיישבה באזור ההר. הם הביאו עימם זיכרונות של מסע מאזור ארם-נהריים, סיפורי האבות, שיטות פולחן כגון משיחה בשמן ודם, עריכת בריתות, ואת מושג הנביא-השליח. במגע עם הכנענים שכבר שהו בארץ, הם נמזגו בכנענים, וכך קיבלו על עצמם פליטי חרן את פולחן האל הכנעני הראשי, אל, ונקראו ישראל, שמשמעותו היא "שררת האל".

 

ג. הקבוצה השלישית המכונה עפירו (או חבירו), היא של נוודים, עבדים לשעבר ולוחמים. ברחו ממצרים בשנת 1208 לפנה"ס, בימי פרעה מרנפתח, בנו של רעמסס השני, שבנה את העיר רעמסס והם האחראים על מיתוס העבדות במצרים, בניית הערים פיתום ורעמסס וחוויית הבריחה ממצרים. ע"פ קנוהל הם הביאו עמם מהפכה דתית משלהם: העלאת האל היחיד אל מעל הטבע, איסור עשיית הפסל והמסכה ומסגרת המחייבת נאמנות מוחלטת לאל. כל אלו השתלבו היטב עם הברית לאלוהים כשליט, שאותה קיבלו מן הישראלים וכן את עשרת הדיברות. בדרכם לכנען עברו העפירו במדיין ומשם קיבלו את יהוה כשם האל ואת המנהג לא לייצג את האלוהים בפסל או תמונה.

 

על פי חישובו של קנוהל מימי עליית ההיקסוס עד בריחת העפירו עברו בדיוק 430 שנה כמתואר בספר שמות י"ב 41 (ישראל קנוהל, "מאין באנו", הוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, 2008 וגם כאן: ווינט, ויקיפדיה).

 

...וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה...

מהו "עצם היום הזה"? אפשר לומר כפשוטו: ארבע מאות ושלושים שנה. אבל אפשר לומר כי עצם היום הזה הוא דימוי למצבו של האדם המשתחרר.

 

כי בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כמי שחובה עליו לדעת מיהו פרעה המשעבד, מיהו משה המשחרר והיכן היא אותה מצרים. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כמי שפרעה המשעבד ומשה המשחרר שוכנים בו. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו בוחר בין שיעבוד לבין חירות. בכל דור ודור יכול אדם לראות עצמו כמשה. (נוסח זה מופיע ב"הגדה של פסח" - בגרסה של תיאטרון החדר).

קישור קבוע


שידכו אותה למפלצת. במהלך השנים היא מתרגלת לנוכחותו ומיום ליום בן הזוג שלה נראה לה פחות מפלצת ויותר אדם. מיום ליום היא מגלה שאהבתה למפלצת עולה ומתגברת בה. יום אחד היא מביטה בו ורואה שהוא כלל אינו מפלצת, אלא עלם חמודות, בחור יפה, עדין, רך, מתחשב. היא מאוכזבת. הסקס עם המפלצת היה טוב יותר. החיים היו מעניינים יותר. עכשיו הוא שואל אותה אם היא אוהבת אותו והיא מהססת לרגע ואז אומרת: כן, אני אוהבת אותך. היא רוצה לעזוב אותו אבל לא יכולה כי היא בתוך האגדה. מישהו חייב לומר לה שיש לה מזל גדול בחיים. אולי היא לא תבין. לא מיד. אולי היא לא תסכים. ודאי לא מיד. אולי יום אחד היא תסכים להבין.
(א.א.)

קישור קבוע


נא לעבור לדף אודישנים דרושים.


קישור קבוע


היטלר

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

 

"זהו מבצע של משחק נדיר!  (צבי גורן, אתר הבמה)

"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)

"הצגת יחיד מופלאה!"

(תמי מולד-חיו, מבקרת תרבות וחברה)

 

אם היטלר היה נכנס אל החדר, מה הוא היה אומר? טרגי-קומדיה אפלה.

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

החדר: רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב

טל': 0508-497715, 03-5171818

למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

יום ג', 10.2.2015, בשעה 20:30, בחדר

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

 

הנוסע הסמוי

מונודרמה ע"פ סיפור מאת יוסי זיו

רב חובל מגלה על סיפון האנייה נוסע סמוי

ופוקד להשליך אותו לים.

עיבוד לבמה ובימוי: אמיר אוריין

משחק: יוסי זיו

בכורה: ינואר 2014

מבוסס על סיפור אמיתי:

יום ה', 22.1.2015, בשעה 20:30, בחדר

טל': 03-5171818, 052-340-1478

(יוטיוב)

 

המשרתים

בעקבות ז'אן ז'אנה

ע"פ תרגומה של עדה בן נחום

כולל "יומן מלחמה 2014", מאת סלמאן נאטור

בתרגום יהודה שנהב שרעבני

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה

הפקה: קבוצת אורתו-דה בניהולו של ינון צפריר

יום ה', 19.2.2015, בשעה 20:30

יום ו', 20.2.2015, בשעה 12:30

החדר החדש: רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב,

טל': 03-5171818, 050-849-7715

 

המליאה של תיאטרון החדר

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

דלת פתוחה ליוצרים וצופים לקראת שבת.

הדלקת נרות, שיחה, פרשת השבוע, במה פתוחה.

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות.

המליאה פתוחה לכל.

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 23.1.2015, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד.

בחדר החדש, ברחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב.

המקום מוגדר מקום פרטי והבאים הם האורחים שלנו.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.
(קישור: המליאה)

 

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח לכם קובץ: (הדוא"ל שלנו)

קישור קבוע


-------------- -------------- --------------

וינסטון סמית: אשמה - נדנוד קלאסי

"הי. אתה שם באמצע. כן, אתה! אתה יודע שאתה אשם? לא נולדת אשם אבל עכשיו אתה אשם ופירושו של דבר שאף אחד לא אשם בכך שאתה אשם. אתה בעצמך אשם בכך שאתה אשם. המחשבה שלך דפוקה. הבריאות שלך בסכנה. שפיות הדעת שלך מוטלת בספק! אתה אפילו לא יודע! אתה אשם כי אתה לא יודע! לא יודע!! לא יודע!!! ואל תשאל אותי מה אתה לא יודע! אתה יודע שאתה לא יודע! אז מה יהיה הסוף אתך? מתי תתגבר? מתי תתחזק? מתי תצליח לעשות דבר אחד בעל ערך? ערכים, רבותי, ערכים! מתי תפסיק להתנצל ותחזור בתשובה? כל העולם כולו צר עליך להשמידך ואתה אפילו לא יודע! אתה עם סגולה ואתה אפילו לא יודע! אפילו את עמלק אתה לא זוכר! אז מה יהיה? אז תבוא אלינו ותשיר יחד איתנו: הו-הא, מי זה בא? בר כו-כבא הבא!

(וינסטון סמית)

-------------- -------------- --------------

אזרח

("אזרח שאינו מעורב בחברה שבה הוא חי,

הוא פחות מעבד", פריקלס, מושל אתונה.

המאה החמישית לפנה"ס)

ועל כן: 17 במארס 2015.

-------------- 

 

3 עקרונות

בבחירה אזרחית, דמוקרטית, מודעת

 

1. אידיאולוגיה

בחירה ע"פ מצע אידיאולוגי.

(בניגוד למה שאומרים,

כמעט לכל מפלגה

יש מצע כתוב באינטרנט).

בכול מפלגה אפשר להבחין

באחת משתי התפיסות המרכזיות:

קפיטליזם או סוציאליזם.

 

2. קטן זה יפה

לבחור במפלגה הקטנה יותר,

לריענון הנוף ועידוד השינוי.

 

3. ושתהיה חופשית

מה שמכונה מפלגה חילונית.

לעידוד הפרדת דת ממדינה

והוא הליך בריא הן לדמוקרטיה והן לדת.

-------------- -------------- --------------

 

מקבץ מתוך הצגות החדר:

--------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, "היטלר")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, "המשרתים")

--------------

"אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה לדבר

אבל לא על כל מה שאתה רוצה לדבר".

(פאולינה, "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il