הצטרפו לאיגרת השבועית

בתחום האירוע האמנותי - שהוא תחום סופי, מוגדר במקום ובזמן נתונים מראש - מספר אפשרויות היצירה שואף לאין סוף!


האיגרת השבועית

יום ה', 2015 . 10 . 8

-------

לימודי המשחק והבימוי

בקורסים השנתיים המרוכזים

בתאטרון החדר

טל', 03-5171818

מידע נוסף כאן

ייעוץ אישי, 052-340-1478

-------

-------

"היטלר", "הנוסע הסמוי", "המשרתים", "נו-אקסיט"

בקרוב הם חוזרים!

-------

המליאה

יום ו', 2.10.2015, בשעה 16:00

פגישה דו-שבועית נינוחה

לקראת סופ"ש נעים

סבב תגובות חופשי, פרשת השבוע, במה פתוחה

שחקנים, מחזאים, משוררים, יכולים לבדוק כאן קטעים חדשים

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

-------


באיגרת זו:

•   יוצרים בתאטרון החדר: הרגלי הצריכה
•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: דיוקנו של צופה מקומי כנכנס בשורה
•   פרשת השבוע: בראשית א' - ו' 8
•   טאל לוי: ריפוי ותיקון בשיטת אוריין (33)
•   אודישנים דרושים: לבדוק
•   אירועים: לוח


מונודיא - ערב מונולוגים-דיאלוגים מתחברים למחזה, בביצוע בוגרי תיאטרון החדר. קטע 15: הרגלי הצריכה. כתבה וביימה: ירדן לב. משתתפים: משה שבי ואושרית יפה.


קישור קבוע

היום תאטרון נתפס אצל רבים כבידור

אבל תאטרון הוא גם שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

 

(משך קריאה משוער: 8:30 דקות)

 

הוא נכנס אל האולם במבע אדיש, אולם אין הוא אדיש כלל. הוא דרוך כקפיץ בתיבת נגינה, דרוך עד להתפקע, מוכן להריץ במהירות מאומצת, את נעימת הנוכחות המנצחת המוטבעת בו, ככל שהתנאים הנתונים ידרשו זאת. תמיד אלו התנאים הנתונים סביב לו הדורשים זאת, אף פעם לא בתוכו כי את עצמו הוא תופס כאדם רגוע, נוח לבריות ושוחר שלום. עיניו, אם כן, אינן אדישות מטבען. האדישות היא פעולת הסחה אוטומטית שהוא מבצע תדיר, כל אימת שעליו לבוא בקהל. על כן, הוא מכבה את כוח החיות שבעיניו ומעלה על פניו ארשת של אדישות שפירושה: "אני לא רואה אתכם ואתם לא רואים אותי ועל זה אין ויכוח".

פעולת ההסחה השנייה פשוטה ונוחה יותר לביצוע: הוא שם מבטו בכרטיס שבידו ומשיט את המבט הלוך ושוב בין הכרטיס לבין מספר השורה שלו באולם. התנועה הזאת תבטיח לו שייראה כמי שטרוד בענייניו, ואין לראותו כגורם עוין לזולתו ועל כן אין לזולתו עילה להיות עוין כלפיו. היכן למד על אפשרות קיומה של עוינות? זו שאלה ראויה לעיונו של היסטוריון. הוא עצמו מעולם לא שאל את עצמו שאלה זו, או אחרות בדומה לזו. די לו בידיעה האוטומטית, הברורה, השורשית, המרגיעה, שכל העולם נגדו והזולת מטבעו הוא גורם עוין.

משמצא את מספר השורה הרשום על הכיסא החיצוני לשורה, והוא תואם את מספר השורה הרשום בכרטיסו, הוא אומר לעצמו: "זו השורה שלי!" ויש בכך יותר מסתם קביעת עובדה מקומית או זמנית. יש בזה משום הכרזת בעלות על נכס וקריאת תיגר אל מול העולם, שיש לה תוקף של קדושה: "נראה מי יעז לערער על זכותי ההיסטורית והבלתי מעורערת. בבקשה, נראה אותו!"
 
לאחר שקבע לעצמו את זכותו זו על השורה, הוא חותר קדימה, אל עבר הכרזת הבעלות על הכיסא שלו. הוא דוחף את עצמו פנימה, פניו לבמה, אחוריו אל היושבים בשורה מאחוריו. מאליו מובן לו שבתנועה כזאת הוא חושף את אחוריו לסכנות האורבות להן מצד היושבים בשורה שלו. את הדילמה הזאת עליו לפתור לפני שהוא מחליט להיכנס אל תוך השורה. פנים לבמה פירושם חשיפת האחוריים ליושבים מאחוריו. גב לבמה פירושו חשיפה ישירה, פנים אל פנים, למבטים עוינים של היושבים בשורה שלו. באופן אינטואיטיבי, יותר מאשר מתוך שיקול מודע ומושכל, הוא בוחר לחשוף את אחוריו ליושבים מאחוריו, בשורה שלו ולנוע פניו לבמה.

אבל התנועה הזאת, גבו ליושבים מאחוריו, מחייבת אותו לגייס משאבים נוספים של דריכות, ולמקד אותם בגבו. על כן, הוא נע במהירות רבה ככל האפשר, שערותיו סומרות, גבו מקומר בשרירים מתוחים, שאם יעלה על דעת מישהו מהיושבים מאחוריו לבצע פעולה עוינת, די יהיה בתנועה לא זהירה מצידם, כדי להפעיל אצל הנכנס בשורה, תגובה מותנית של תנועת ראש זריזה לאחור ואגרופים קפוצים, מוכנים לזינוק, ואילו היושבים מאחוריו, מתוך אמונה שלמה בזכותם שלהם על המרחב שבין קצה הברכיים שלהם לבין המושב שלפניהם ומתוך ידיעה ברורה ומתסכלת שעצם ההדחקות בשורה יכולה להיחשב לפעולה עוינת, אבל לא עילה מספקת דיה להכרזת מלחמה, עוצרים נשימתם וקופאים על מקומם.

אותה שעה, הנכנס בשורה שרוי ברגיעה באשר לאלו היושבים לפניו, שעל גבם ופדחתם הוא משפשף את בטנו. אלו נמצאים בעמדת נחיתות מובהקת ובהם הוא יכול לטפל בלא קושי. כאן המשימה קלה יותר לביצוע. הם לא יסורו מעיניו הבוחנות אף לרגע, והדבר מפליא בהתחשב בעובדה שאין הוא מביט בהם כלל, אלא עסוק בחתירה צידית אל פנים השורה, מחכך את רגליו ביושבים מאחוריו ואת בטנו ביושבים לפניו.

ראוי לציין שזהו מצב מתסכל למדי ולו רק בגלל העובדה שהמרחק שבין קצה הברכיים של היושבים מאחוריו לבין גב הכיסאות שלפניו, מתוכנן כך שלרשות היושבים נמצא חלל צר דיו להכיל תנועה זעירה ומחושבת ולא יותר מכך, ואילו כל כניסה של גוף זר בתוך מרווח זה, יוצרת חיכוך מעורר מתח. לא יתכן לעבור את המרחק שבין תחילת השורה לבין הכיסא של הנכנס בשורה, בלי שייווצר חיכוך כזה.

לתסכול זה יש שתי סיבות משלימות זו לזו. האחת, תלויה בנכנס לשורה, והיא טמונה בעצם הנוכחות שעליו להציג, כמי שטרוד בביצוע מטלה שאין להטיל ספק בחשיבותה, כלומר בחתירה הקבועה והבלתי נלאית להגיע אל הכיסא שלו, ומכאן שאין הוא יכול לגלות לזולתו שדעתו טרודה במה שסביבו, ודאי שלא לחיכוכים מזדמנים, שהם מבחינתו כלולים בקביעה ש"זו הבעיה שלהם".


השנייה, נעוצה בעצם נוכחותם של היושבים בשורה, שלמזער אין דעתם נוחה כלל ועיקר מכל תנועה זרה במרחב הביטחון הצר שלהם, והם תופסים אותה כעוינת, לא פחות מהאופן שבו הנכנס בשורה עשוי לתפוס את נוכחותם של היושבים מאחוריו ככזאת, ועל כן, היושבים בשורה רואים עצמם מחויבים להכריז על בעלותם שלהם, על הכיסא שלהם, ועל השורה שלהם, באופן שאין לפרשו לשתי פנים: הם מקשיחים את ישיבתם במקומם ומחזקים את אחיזת כפות הרגליים ברצפה, כאילו לא הייתה שם מעולם אותה ישות של הנכנס בשורה. הם יודעים בידיעה מרה ומוחלטת, שאם היו מסיטים רגליהם הצידה ומפנים מקום לנכנס בשורה, הייתה הפעולה הזאת עלולה להיחשב לא רק כוויתור על זכותם הלגיטימית על הכיסא והשורה, אלא גם כגילוי של חולשת הדעת והגוף, ואלו הן שתי אפשרויות מחרידות שאין להעלות אותן על הדעת, אפילו לא כהלצה, שהרי כידוע להם: "אם צר לו המקום, זו לא הבעיה שלנו. זו הבעיה שלו".

ואכן, ידוע לו לנכנס בשורה, שביקום הממשי, שאליו הוא גאה להשתייך, קיימת האפשרות, עמומה ככל שתהיה, של התנצלות. כלומר, אפשר לבקש את סליחתם של היושבים בשורה, על אי-הנוחות הזמנית, שעלולה להיגרם להם במהלך הכניסה בשורה. אבל עצם העלאת האפשרות הזאת גורמת לו לתגובות עוקבות של דחייה וזעם כבוש עד בחילה, ועליו להדחיק אותן בכל כוחו, וגם אין הוא מעלה בדעתו לבקש סליחה, שהרי בקשה כזאת תציג אותו כהרף עין כמי שביצע מעשה של פשע, שעליו אפילו בקשת סליחה אין ראוי לקבל, ודאי שבקשת הסליחה אינה ראויה למחילה, מעצם היותה בקשת סליחה ובקשה כזאת בהכרח תגרור האשמה, פסק דין וגזר דין מידי וחמור.

יתרה מזאת, התיבה "התנצלות" אינה נמצאת במרחב הלשוני הזמין שלו, שהרי אין לה שימוש מעשי כלל. ואם ישאלו אותו מתי לאחרונה התנצל על מעשה או מחדל, יקשה עליו להיזכר, אף אם יעשה ניסיון כן לדלות משהו מנבכי העבר. לבסוף, לאחר רגע קצר של חיטוט מכאיב ומתסכל, הוא יאמר שלא זכור לו מקרה שבו היה עליו להתנצל על מעשה או מחדל, אבל הוא יכול להעלות בדעתו מקרים אחדים שבהם ראוי היה לזולתו להתנצל בפניו, ובכך יראה סוף פסוק לשאלה המיותרת. יתרה מכך, עצם האפשרות שהוא, שכל מעשיו נכונים בעיניו, היה מועמד אי פעם לעמוד בחוויית התנצלות, נראית לו בפרספקטיבה של זמן כמופרכת והתנצלות לעצמה נתפסת בעיניו כמעשה איוולת לכל דבר.

עדיין הוא בחתירה אל המקום הפנוי שלו בשליש הדרך שבין תחילת השורה לסופה. ומכיוון שכבר בהגיעו לשורה שלו הוא נוכח לדעת שהמקום שלו בשורה אכן פנוי וממתין לו כראוי, על כן מתנהלים הדברים כפי שהם ממנהלים למין הרגע שבו נכנס בשורה. שאם לא כן, ואם המקום שלו בשורה לא היה ממתין לו פנוי ומישהו היה יושב בו במקרה או בזדון או בשגגה,
כי אז כל מה שעשה עד כה וכל מה שנאמר על כל מה שעשה עד כה, היו נחשבים כעורבא-פרח וכמו לא היו דברים מעולם והעולם כולו היה מקבל פרצוף חדש וכדי אימה ופחד.

 

באהבה,
אמיר אוריין

 

(‏נכתב: יום ד', 31.12.2003)

קישור קבוע

(קטעים מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין.

תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו קוראים בו?)

 

(משך קריאה משוער: 5 דקות)

 

1. בראשית א' - ו' 8

(שלושה קטעים מתוך ספר "פרשת השבוע")

 

1. ...האות בֵּ' (ב"בראשית") מצוירת כמו כוך או מערה, או כיס פתוח לצד אחד בלבד, צד שמאל, שהוא כיוון הכתיבה בעברית.

 

"רבי יונה בשם רבי לוי אמר: למה נברא העולם בב'? אלא מה ב' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו, כך אין לך רשות לומר מה למטה מה למעלה, מה לפנים מה לאחור, אלא מיום שנברא העולם ולהבא.

בר קפרא אמר: (דברים ד') כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך. למן היום שנבראו אתה דורש, ואי אתה דורש לפנים מכאן. (שם/דברים ד'/) ולמקצה השמיים ועד קצה השמים אתה דורש וחוקר, ואי אתה  חוקר לפנים מכאן.

דרש רבי יהודה בן פזי במעשה בראשית בהדיה (ביחד עם) דבר קפרא: למה נברא העולם בב'? להודיעך שהן שני עולמים - העולם הזה והעולם הבא.

דבר אחר: ולמה בב'? שהוא לשון ברכה, ולא באל"ף שהוא לשון ארירה (קללה).

דבר אחר: למה לא באל"ף? שלא ליתן פתחון פה לאפיקורסין (הכופרים בדת והחופשיים בדעותיהם) לומר היאך העולם יכול לעמוד שהוא נברא בלשון ארירה, אלא אמר הקב"ה: הרי אני בורא אותו בלשון ברכה והלוואי יעמוד.

דבר אחר: למה בב'? אלא מה ב' זה יש לו שני עוקצין, אחד למעלה ואחד למטה מאחוריו. אומרים לב': מי בראך? והוא מראה בעוקצו מלמעלה, ואמר זה שלמעלה בראני. ומה שמו? והוא מראה בעוקצו של אחריו ואומר ה' שמו".

 

2.

"במופלא ממך אל תדרוש!" (תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יג עמוד א: שכן כתוב בספר בן סירא: במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות)

 

הרעיון מקורו בהסתייגות מספקולציות מיסטיות וקוסמו-גניות, אבל מורי דת שמרנים מלמדים אותו במגמה לעודד את התלמיד לצייתנות ולהימנעות מחקירה במה שמעבר למסגרת שנקבעה על ידי הסמכות. עקרון לימודי זה עובר כחוט השני לאורך התורה כולה וגם בכתבי קודש אחרים. זהו רעיון שמתאים למי שחייב ללמוד ולשנן חוקים המסדירים את חיי החברה. הוא גם עשוי לסייע למי שנמצאים במצוקה קיומית וזקוקים למסגרת מנחה מוגדרת וברורה. ככלל, במופלא ממך אל תדרוש, הוא דבר שאינו יכול לספק את האדם ועל כן פורחת בכל דור תרבות של שאלות ותשובות שחלקן אף חתרניות. ואם את האדם בכלל אין הדבר מספק קל וחומר את האדם-היוצר.

 

אדם-יוצר הוא מטבעו מי שדווקא שואף לחקור במופלא ממנו, בין אם המופלא הזה מוגדר כמטאפיזי, מדעי, אמנותי או באופן הכללי ביותר: פוליטי-אופוזיציוני. תפקידו של האדם-היוצר להוציא את המופלא אל האור ולהציגו כיצירה, גם אם בכך הוא בוחן מחדש את גבולות ההסכמה הקיימים באותה עת.

 

3.

...לבריאת האדם שתי גרסאות:

א. יברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם".

(בראשית: בראשית א' 27).

ב. "וייצר יהוה אלוהים את-האדם עפר מן-האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה".

(שם: ב' 7)

 

בריאת האדם בצלם היא, לכאורה, הד למסורות עתיקות, שבהן האל נוטל תבנית, עשויה בדמות עצמו, שופך לתוכה חומר ויוצר מתוך החומר דמות אדם כמו שיוצרים כל כלי חומר אחר בתוך תבנית. הקורא עשוי לומר שדמותו של האדם הנוצר בחומר היא כביכול ייצוג של האל, אבל אינה האל. הוא עשוי לומר שהאדם הנברא בתבנית האל הוא מסמן דתי, ככל מסמן דתי או אמנותי אך הוא אינו האל. מכאן ניתן להבין ספרות דתית בפרט וספרות אנושית בכלל, הרואה באדם כלי לתכליות שמעבר לו.

 

הצייר מגריט צייר מקטרת ורשם תחתה את הכותרת: "זו אינה מקטרת!" אבל במבט שני, לאחר שהצופה רשם לעצמו שמקטרת מצוירת אכן אינה מקטרת, הוא עשוי למצוא במרקם השלם של הציור, הכולל את ציור המקטרת ואת הכותרת הצמודה לה, מורכבות יצירתית, המעוררת את כל מרכיבי החוויה האישית - תחושה, תמונה, מחשבה ורגש - ושוב אין זה תחליף של משהו אחר, אלא יצירה עצמאית, הנושאת עמה מסר בעל משמעות אישית וחברתית. אף אם המצויר אינו מקטרת, הישות המכונה "מקטרת" מוטבעת בו. כך האדם הנוצר בתבנית האל, ואף אם לדעת התורה האדם אינו אל, התנהגותו עשויה לגלם את האלוהי שבאדם, כלומר, את המוסרי שבו.

(אמיר אוריין)

קישור קבוע


(קטע מעבודת המחקר של טאל לוי, הבוחנת את הערך הטיפולי המוסף ב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח" בעבודה עם יוצרים מופיעים. מכללת לסלי, נובמבר 2012)

 

2.ה. שינוי

לאחר שישנה רשות וחופש פנימי, שמביאים לקבלת העצמי ולביטוי עצמי ואותנטי, ניתן לומר שחל שינוי באדם שזוכה לחוות חוויות אלה. אוריין (1998), מתייחס בנקודות שונות למרכיב של השינוי באדם היוצר, עקב כך בפעולה הבימתית ועקב כך באירוע האמנותי כולו, כחלק ממטרת השיטה. מספר תרגילים כמו  נוהל ה"רגע קשה" וה"רגע טוב" וה"התיילדות", מאפשרים למתנסים לבדוק עצמם ביחס לחוויה טעונה, לבדוק את השינויים שעשויים לחול בתפיסת החוויה, ובהשפעתה על ההתנהגות הכוללת, לאורך זמן. מספר מרואיינים סיפרו על חוויות כאלה של שינוי שחשו כתוצאה מהתנסות בשיטה.

 

מרואיין 4, ש':

"השיטה מאפשרת לגעת, להתבונן, מאפשרת לתת ביטוי לדבר עצור, שזה דבר עצום, ולסלק החוצה רעלים ודרך זה לעשות טרנספורמציה."

(עמ' 79)

קישור קבוע

אולי יש שם משהו בשבילך

השבוע מתוך הדף:

דרוש\ה סטודנט\ית לבימוי

המצויים בשלבים אחרונים וסופיים בהפקת סרט סטודנטים / הצגה וצריכים: הפקת פסקול, עריכת דיאלוג, פוסטפרודקשן.

מי אני? איתן קריאף - סטודנט המסיים מסלול של שנתיים במכללת בי.פי.אם. ומעוניין ליצור שיתופי פעולה עם סטודנטים מוכשרים לבימוי. העבודה היא בשיתוף פעולה ולצורך תיק עבודות, לכן השירות יינתן בחינם. לפרטים נא התקשרו: 050-865-7032, איתן

 

נא לעבור לדף אודישנים דרושים

קישור קבוע


היטלר

בקרוב הוא חוזר

טל': 0508-497715, 03-5171818

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

 

הנוסע הסמוי

בקרוב הוא חוזר

טל': 03-5171818, 052-340-1478

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

 

המשרתים

בקרוב הם חוזרים

טל': 03-5171818, 050-849-7715

 

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה. פגישה דו-שבועית נינוחה

"מה קורה?", פרשת השבוע, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק כאן קטעים חדשים

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

המליאה פתוחה לכל.

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 16.10.2015, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד. החדר החדש, רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל: כאן.

(קישור: המליאה)

-----------------------


אירועים של חברים


IV כן או IV לא - תיק פוריות

מונודרמה על נשיות, אנושיות וטיפולי פוריות.

בית מזיא לתיאטרון, רחוב מסילת ישרים 18 ירושלים.

מאת ובביצוע: איריס הרפז. בימוי: אסנת שנק.   

מוסיקה מקורית ועיבודים: שי בן יעקב ואיריס הרפז. עיצוב: ירון פרידמן

יעוץ אומנותי: סמדר יערון ואמיר אוריין – תיאטרון החדר

מוצ"ש 24.10.15 בשעה: 21:00

(לחברי משפחת תיאטרון החדר כרטיסי ידיד)

בהפקת המרכז לתיאטרון עכו. להזמנת כרטיסים: 02-6230002  052-8459444 

לינק לדף ההצגה


בס"ד

"בדרך ללידה עוצרים בבני ברק"

יוצרת ושחקנית: ענת גת דגן בימוי: מיכל ורד (בוגרת תיאטרון החדר).

כתיבה: ניצן כהן וענת גת דגן. סיפורה האישי של ענת גת דגן, יולדת המשתפת את חוויותיה המיוחדות בעקבות הלידה. הצגה רלוונטית לכל אישה ובן זוגה בכל גיל ומקום. אינטימי ובלתי אמצעי. תפאורה מינימליסטית, משרתת את הקשר בין הקהל לשחקנית.

יום ה', 8 באוקטובר, בשעה 8:30, תאטרון "הסמטה" ביפו.

 

איילת רון: טראנס תיאטרוני

טרנספורמציה דרך תיאטרון עם הבמאית והיוצרת איילת רון (שנה שישית)

בימים 16-17.10.2015 נפגשים במדבר, ברחף, 10 דקות מערד לכיוון מצדה,

מול נוף בראשיתי קסום, לסדנת סופ"ש של מימוש והגשמה בתחומי החיים והבמה.  

www.trancetheatre.co.il 

- איילת רון, 054-752-0886

 

מונולוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח לכם קובץ מונולוגים (הדוא"ל שלנו)

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il