האיגרת השבועית

קטע מתוך "התולעת עפה", מחזה מאת אמיר אוריין.
אנשי תיאטרון החדר לדורותיהם מכירים את הקטע בגרסאות רבות. כאן חברי קבוצת המשחק 2012-13, מציגים את הקטע בשתיים חדשות:
1. גרסת הערפדים. יוצרות מופיעות: אמור דנטי, מיכל קציר.
2. גרסת הפיצוחים. יוצרות מופיעות: לאנא פאהום, נעמה יעקובוביץ.

תאטרון נתפס לרוב כבידור

אבל תאטרון הוא גם שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

(משך קריאה משוער: 4 דקות)

הקטע הבא מיועד למעטים שעדיין לא הלכו שבי אחר פיתויי התעשייה, הפרסום המתעתע והממון המתכלה. כי מי שמתווה את מהלך ההיסטוריה לעולם אינם ההמונים אלא בני המיעוט, כי בדרך כלל מהם יוצאת תורה ותיקון ואפילו זהו תיקון קצר מועד – בכל זאת תיקון הוא.

מסע קצר, לא ממצה ממש אבל בהחלט מאפיין, כולל עדויות ששמעתי מפי שחקנים ובמאים, מגלה שהפרינג' בישראל נראה רע. האולמות מוזנחים, הבמות מרושלות וככלל נושבת לה בחלל רוח נכאים מייללת בשברון לב, "אוי לנו איך נפלנו ומאין יבוא עזרנו?". (רמז לחובבי נומרולוגיה ושאר צירופי אותיות: "מאין" היא לא רק שאלה אלא כאן היא גם התשובה!) מתברר שעזרנו לא יבוא מעם השם יתברך. ברגע זה הוא טרוד בשיפוץ היכלותיו שלו. תראו את בתי הכנסת המשודרגים, המפוארים ותראו את אולמות הפרינג' העלובים.

(במאמר מוסגר: אפילו הבניין הכי משופץ בתאטרון הישראלי, זה של התאטרון הלאומי הבימה, חזותו השקופה למשעי אבל האטומה למעשה, מתייחסת אל הקהל שלה כאילו היה מטרד ומכניסה אותו אליה מהצד, שלא יקלקלו לו לבית הזה את הפרונט. הצבע הלבן המכסה את מסדרונותיו הוא משמים וקודר ומשרה דיכאון וחוסר תקווה. זקני העיר זוכרים את הבניין הלא מטויח של הבימה משנות החמישים של המאה הקודמת. לא מטויח אבל מדרגות החזית הרחבות התייחסו אל הקהל כאל אצולה רוחנית נשגבה ופתחו לכבודו שערים בחזית הבניין.)

מה שמשופץ ומה שאינו משופץ הם מהסימנים של התקופה ובמקרה הזה זהו סימן גרוע לרוח האדם, וככל שבתי הכנסת ילכו ויתהדרו להם עוד ועוד, ילך הפרינג' ויתפורר עוד ועוד. כי יש קשר ישיר בין ההליכה המתגברת לבתי הכנסת, לבין ההידרדרות ההולכת ומתגברת של הפרינג'.

- "אז מה?!" אני שומע קול מהשורה האחרונה - "אתה אנטי דתי?!" לא, אני עונה לו, ותעזוב אותי מהשטויות האלה שלך. כאן מדובר בדיני נפשות של יוצרים וקהל.

אפשר לבכות מערב עד בוקר על אכזריותו של השלטון ואווילותה של שררת התרבות. אפשר לשיר קינה על הצנזורה השלטונית מלמעלה ועל הצנזורה ההמונית של הקהל מלמטה. המצב הזה לא החל מהיום ולא מהשרה הנוכחית. יש לו שורשים היסטוריים ארוכים. אפשר להתאבל על תקציבים הולכים ומצטמקים. תקציבים עושים תאטרון עשיר יותר או עני יותר. הם לא עושים תאטרון טוב יותר.

ההוא בשורה האחרונה מלהג שוב: "הו! בטח! ספר לי על זה! להיות שחקן זה בטח לא מקצוע! מי יכול לחיות מזה?!"

תאטרון אינו מקצוע כי הוא יעוד, הוא תשוקה ומשאלה לחוויה מרוממת.

ההוא בשורה האחרונה משתתק בתדהמה ואני מקווה שיישאר במצב הזה עד סוף הקטע וזה כבר קרוב.

כי אם תאטרון אינו פרנסה כי הוא יעוד ואתה לא רוצה לכלות את חייך בחנופה לשלטונות למיניהם, כי אז עליך לעשות את התאטרון העני ביותר שאתה יכול להעלות בדעתך ולהציג את התכנים החריפים ביותר שאתה יכול להעלות בדמיונך. ואם לא תמצא מקום להעלות בו את יצירתך, הצג אותה בביתך או בבית חברים. זה הזמן לתיאטרוני חדר וסלון ומרחבים מוגנים. כי אם כבר עני אז להיות עני גאה!

שלך באהבה,

אמיר

(קטעים מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין.

תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו קוראים בו?)

(משך קריאה משוער: 3:30 דקות)

2. נח: בראשית ו' 9 - י"א

"אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוהים התהלך-נח" (נח: בראשית ו' 9).

פרשת נח מסמנת את המעבר מתקופת הבריאה של העולם בידי האל, אל תקופת החיים האנושיים עלי אדמות. יש הרואים בפרשת המבול את עיקרה של פרשת נח. אולם סיפור המבול, עם כל הכבוד והערכה לדרמה זו, אולי יכול ללמד אותנו משהו על החשיבות שמקנה המקרא לאורח-חיים מוסרי, הסיפור השני, מגדל בבל, מלמד אותנו על הסדר האנושי ההולך ומתפתח מכאן והלאה.

כמו סיפור בריאת העולם המופיע בשתי גרסאות (בראשית א'-ב'), כך גם סיפור המבול הוא כפול (בראשית ו' 5 - ח' 22).  אבל בניגוד לסיפורי הבריאה המופיעים זה לאחר זה, סיפור המבול הוא רצף אחד שבתוכו משולבות שתי גרסאות שהחיבור ביניהן לעיתים יוצר סתירה ובלבול.

למשל, לפי הגרסה האחת, המבול נמשך 40 יום וארבעים לילה (בראשית ז' 12). לפי הגרסה האחרת המבול נמשך 370 יום. לפי הגרסה הארוכה החל המבול "בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחודש השני בשבעה עשר יום לחודש" (בראשית ז' 11) ונסתיים "בחודש השני בשבעה ועשרים יום לחודש" (בראשית ח' 14). סך הכול 370 יום.

בסיפור אחד נח משלח עורב לבדוק האם קלו המים (בראשית ח' 7).

בסיפור השני הוא משלח את היונה (בראשית ח' 8-12).

אם מפרידים את הגרסאות וקוראים כל אחת ברצף, סיפור המבול נראה בכל גרסה לעצמה ברור והגיוני יותר. שילוב הגרסאות יוצר סיפור כבד שזרימתו איטית יותר.

כל אחד מהסיפורים שמתקבלים מתאים לאחד משני סיפורי הבריאה.

הקטעים שבהם מופיע האל בשם אלוהים, מתחבר לסיפור הבריאה הראשון והחיות העולות לתיבה מכונות ״זָכָר וּנְקֵבָה״ (בראשית, פרשת נח, ו', 19).

הקטעים שבהם מופיע האל בשם "יהוה" מתחבר לסיפור הבריאה השני של גן העדן וכאן החיות העולות לתיבה מכונות ״אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ״ (בראשית, פרשת נח, ב', 2).

בסיפור המבול אלוהים מוכן להשמיד את העולם כשמפלס הרשע שבו עובר את גבול הסיבולת האלוהית והאנושית. כך גם בסיפור סדום ועמורה: במצב שבו רוב בני האדם נהנים מחיים של רשע, והרשע הופך אצלם להרגל חברתי מקובל, יקשה עליהם לחזור לדרך הישר. ואז מתוך מערכת היחסים שבין הרשעים לבין עצמם, ובין הרשעים לזולתם, בין מדכאים למדוכאים, מתעוררת התוקפנות.

זהו מצב קריטי ידוע מראש: הרֶשָע מדכא. דיכוי גורר התנגדות לדיכוי, שגוררת התנגדות נגדית, ונוצר מעגל רשע בלתי נסבל. במצב כזה רמת התוקפנות האנושית עולה, עד שהיא עלולה להרוס את החברה כולה.

בסיפור מהפכת סדום ועמורה מגלמים את ההרס הזה הרעש הגדול ורעידת האדמה. הם מסמנים את חורבנו של הסדר הקיים. כך קרה במצבי משבר לאורך ההיסטוריה, כאשר אידיאולוגיה של רשע מכלה את סביבותיה ומכלה את עצמה. למשל, העולם הקפיטליסטי מבוסס על לכאורה תחרות חופשית ולמעשה תלוי במוקדי כוח שלנגד עיניהם עומד הרווח הכלכלי שלהם בלבד. הנחת יסוד זו באה לידי ביטוי בדיכוי הזולת, בניכור ובאדישות לגורל האדם והעולם. על כן, קפיטליזם אכן יכול להיחשב כציר רשע חברתי, המכלה את עצמו ברעש גדול.

(אמיר אוריין)

(קטע מעבודת המחקר של טאל לוי, הבוחנת את הערך הטיפולי המוסף ב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח" בעבודה עם יוצרים מופיעים. מכללת לסלי, נובמבר 2012)

(משך קריאה משוער: 1:30 דקות)

שינוי (המשך)

...מאחר שיש רשות לחופש ויש חופש פנימי, שמביאים לקבלת העצמי ולביטוי עצמי ואותנטי, ניתן לומר שחל שינוי. אוריין (1998), מתייחס למרכיב של השינוי באדם היוצר, ועקב כך גם בפעולה הבימתית ובאירוע האמנותי כולו – כחלק ממטרת השיטה. מרואיינים סיפרו על חוויות כאלה של שינוי שחשו כתוצאה מהתנסות בשיטה.

מרואיינת 6, ב', מספרת על חווייתה האישית לגבי השוני בתפיסתה את עצמה:

"התקופה הזאת הייתה תקופה מאוד משמעותית בחיי, התחלתי תהליך של שינוי ושל גילוי באותם שנים והמפגש עם השיטה ועם אמיר עזר לי להגדיר את הייעוד שלי ולטפל בטראומות עבר. היום אני חושבת שאני לא אדם שמן ולמדתי לזהות את היופי והאסתטיקה, אם את מקבלת את עצמך כמו שאת, העולם גם יקבל אותך באופן כזה."

ובנוגע למה שהיא רואה אצל אנשים הלומדים אצלה את השיטה, מתארת מרואיינת 6:

"אני רואה שאנשים מתחילים להרגיש טוב יותר, החיים שלהם טובים יותר, כי הם מתמודדים, הם נותנים ביטוי, הם לא דוחקים. הם מתבוננים בעולם הפנימי שלהם, הם מתבוננים בעולם הקשרים החברתיים שלהם, עם ההורים, עם בני/בנות הזוג, היחס שלהם לשלטון. פתאום האדם הופך להיות מעורב בקיום שלו, מתוך ידיעה שהוא יכול להשפיע."

(עמ' 79)

אולי יש שם משהו בשבילך

השבוע מתוך הדף:

מדריכי שעות סיפור

דרושים מדריכי שעות סיפור מנוסים לגנים אחר הצהריים. בעלי רכב. אני משלמת הכי טוב בז'אנר. תודה, שגית, sagitregev@012.net.il

וגם: אלון יחזקאל מחפש שני שחקנים.

נא לעבור לדף אודישנים דרושים

היטלר

בקרוב הוא חוזר

טל': 0508-497715, 03-5171818

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

הנוסע הסמוי

בקרוב הוא חוזר

טל': 03-5171818, 052-340-1478

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

המשרתים

בקרוב הם חוזרים

טל': 03-5171818, 050-849-7715

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה. פגישה דו-שבועית נינוחה

"מה קורה?", פרשת השבוע, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק כאן קטעים חדשים

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

המליאה פתוחה לכל

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 16.10.2015, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד.

החדר החדש, רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל: כאן.

(קישור: המליאה)

-----------------------

אירועים של חברים

IV כן או IV לא - תיק פוריות

מונודרמה על נשיות, אנושיות וטיפולי פוריות. בית מזיא לתיאטרון, רחוב מסילת ישרים 18 ירושלים.

מאת ובביצוע: איריס הרפז. בימוי: אסנת שנק. מוסיקה מקורית ועיבודים: שי בן יעקב ואיריס הרפז. עיצוב: ירון פרידמן. יעוץ אומנותי: סמדר יערון ואמיר אוריין – תיאטרון החדר

מוצ"ש 24.10.15 בשעה: 21:00

(לחברי משפחת תיאטרון החדר כרטיסי ידיד)

בהפקת המרכז לתיאטרון עכו. להזמנת כרטיסים: 02-6230002  052-8459444 

לינק לדף ההצגה

אורתודה מציגה: אי שפיות

מחזה חברתי-סאטירי, פרי עטן של יפעת צפריר וציפי גלעד, על הון ושלטון, שחיתות ועריצות. על אנייה ששטה בים שנים רבות לא מגיעה לשום מקום. בימוי: יפעת זנדני-צפריר וינון צפריר. במאי שותף: דניאל זעפרני. ליווי אומנותי: אבי גיבסון בראל.

יום ג' 17.11.15 , יום ד' 18.11.15 , יום ב' 21.12.15 , יום ג' 22.12.15

כל ההצגות מתחילות בשעה 20:30, במחסן 2, נמל יפו. טל': 03-7511136

 www.orto-da.com

איילת רון: טראנס תיאטרוני

טרנספורמציה דרך תיאטרון עם הבמאית והיוצרת איילת רון (שנה שישית).

בימים 16-17.10.2015 נפגשים במדבר, ברחף, 10 דקות מערד לכיוון מצדה, מול נוף בראשיתי קסום, לסדנת סופ"ש של מימוש והגשמה בתחומי החיים והבמה.www.trancetheatre.co.il  - איילת רון, 054-752-0886

תולעים

הקיבוץ של אברם על סף פירוק. כדי להילחם בשינוי מגייס אברם לעזרתו את ילדי הקיבוץ, את הפרות, הטבע, שירי ארץ ישראל ואת אשתו המנוחה. מחזה ובימוי: נדב פרידמן. שחקנים: יאיר רובין (קויה), אורטל אבנעים-פרידמן, אלירז וויס, יפתח קמינר. *ההצגה מוקדשת לשמוליק שילה ז"ל.

21.10.2015, בשעה 20:00, צוותא 2, אבן גבירול 30, תל אביב.

כרטיסים: 03-6950156.

זיכרון בנסיגה

סיפור דעיכתו של אב דומיננטי אל תוך אלצהיימר. מחזה: מרים בוסלמי. תרגום: מרגלית גז. בימוי ועיצוב: יונתן אסתרקין. תאורה: אורי רובינשטיין. משתתפים: שלום כורם ואמיר עודה.

26.10.15, 20:30, תיאטרון יפו, מפרץ שלמה 10 יפו העתיקה. טל’: 03-5185563, (מייל)

מונולוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח לכם קובץ מונולוגים (הדוא"ל שלנו)

א. רשע.  ב. שגרה.

(משך קריאה משוער: 4 דקות)

א. רשע סתם ורשע להכעיס

רשע סתם הוא מי שהרשעות נובעת מתוכו בבלי דעת, שלא במתכוון, כבדרך אגב, מתוך רשלנות סתמית, אדישות קיומית או דיכאון מצוי. כך דרכם של רוב האזרחים במדינתנו. הם רשעים סתם כי ככה יצא להם להיות ולא בגלל שהגיעו למצב של מודעות רוחנית עמוקה שמתוכה הם מצייצים לעצמם: "אוי, הפלא ופלא! אני רשע סתם! האם אני רוצה להמשיך ולחיות את חיי כרשע סתם או האם אני רוצה לשנות את חיי?!" לא, זה לא קורה. כאמור, רובם ככולם, ככל שיתאמצו, כלל אינם מתקרבים אל סף של מודעות רוחנית כלשהי, כי אין להם זמן לשטויות או שצריך להכין ארוחת ערב  והילד צורח שאחיו הגדול ממנו מרביץ לו במקל של המגב וכיוצא באלה טרדות יום יום. על כן הם מופתעים לשמוע שמעשה זה או אחר שלהם, שנעשה מראש כדבר שבשגרה, נחשב למעשה רשע.

רשע להכעיס הוא מי שמראש ובדעה צלולה ומתוך כוונה ידועה הוא מתכנן מעשי עוולה. ראש ממשלתנו למשל, הוא רשע להכעיס. מעשי הרשע שלו מתוכננים היטב מראש והם מוגדרים בתקשורת שלו כ"ספינים" או כ"תחבולות" או שהוא גאה להכתיר אותם כ"תכנון מתוחכם!", לא עלינו.

האם יכול להיות קשר כלשהו בין ראש ממשלתנו הרשע להכעיס, לבין האזרח שהוא רשע סתם? וודאי שיכול להיות. כי אם האזרח הרשע סתם, לא היה רשע סתם, הוא מלכתחילה לא היה בוחר בראש ממשלה שהוא רשע להכעיס ואם מלכתחילה בחר הרשע סתם בראש ממשלה, מנוי וגמור אצלו שהוא, האזרח הרשע סתם, יודע מראש שאותו נבחר רשע להכעיס הוא. שהרי יודע רשע סתם נפש נבחרו הרשע להכעיס, ויודע הרשע להכעיס שאכן עליו להיות כזה כדי להיבחר על ידי רשע סתם.

ב. להמשיך בשגרה?!

כל אימת שמתרגשת על התפוצה היהודית במדינתה שלה, צרה צרורה או מתפזרת, פיגוע המוני או אישי, נשמעת הקריאה הנרגשת: "יש להמשיך בשגרה! יש להדגיש את השגרה! להראות להם דווקא שגרה! שאותנו, אי אפשר לשבור לנו את השגרה! אי אפשר למוטט לנו את השגרה! השגרה שלנו על המפה! והשגרה שלנו תישאר על המפה לנצח נצחים!" וכיוצא באלה.

סליחה, מה להמשיך בשגרה? איך להמשיך בשגרה? איזו שגרה? מהומה ואימה וסכינים ודם ונשק חם ורצחני ודם ויד אדם באדם ולהמשיך בשגרה? לא. להמשיך בשגרה פירושו להנציח את המצב הקיים שמראש הביא עלינו את הצרה הצרורה הזאת.

אז מה עושים? קודם לכול להיכנס לפאניקה! לצאת מהשגרה ולהיכנס לפאניקה מודעת, מוחצנת, צורחת בקולי קולות את האימה, משתוללת על כל במה קיימת או מאולתרת ולצורך העניין הזה גם השטיח בחדר האמבטיה הוא במה. כך נשחרר את המתח העצור בנו. אחת הסכנות הקלאסיות לבריאותנו היא איפוק המתח שלא ברצוננו. זה עושה אותנו חולים. עד כאן פעולה ברמה האישית והיא טובה לכל אחד ואחת.

הפעולה ברמה החברתית מתאימה לאזרחים בעלי מודעות חברתית שמוכנים לפעול לתיקון מצב. זהו מאבק יומי נמשך עם או בלי קשר לצרה הצרורה המסוימת הזאת. כי מי שנאבק למען זכויות האדם והשחרור מדיכוי, הוא בלי ספק אדם בריא יותר.

(אמיר אוריין)

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, במחזה "היטלר")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, במחזה "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, במחזה "המשרתים")

--------------

"למה תמיד אנחנו צריכים לוותר?

הפעם אני רוצה

שגם הפשיסט הזה יסבול".

(פאולינה, במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)