הצטרפו לאיגרת השבועית

"שיטת אוריין היא צעד קדימה בהתפתחות התיאטרון. זו חוויה בלתי רגילה! (פרופ' אואן שפירו, אוניברסיטת סירקוז, ארה"ב)


האיגרת השבועית

יום ה', 2015 . 11 . 12

-------

לימודי משחק ובימוי

בקורסים השנתיים המרוכזים

בתאטרון החדר

טל', 03-5171818

מידע נוסף כאן

ייעוץ אישי, 052-340-1478

-------

-------

הנוסע הסמוי, נו-אקסיט

בקרוב הם חוזרים

-------

היטלר

מוצ"ש, 12.12.2015, בשעה 20:00

-------

המשרתים

13.11.2015, 10:00 בבוקר

-------

המליאה

יום ו', 27.11.2015, בשעה 16:00

פגישה דו-שבועית נינוחה

לקראת סופ"ש נעים

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן"

שיחה: שיטת "המעגל הפתוח"

אפשר להשתתף, אפשר לצפות

20 ש"ח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

(המליאה)

-------


באיגרת זו:

•   יוצרים בחדר: להיות...
•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: דיבור עם שחקן: קרעתי חולצה
•   פרשת השבוע: תולדות
•   פינה חמה ליוצר/ת: יצחק נבון ז"ל: בוסתן ספרדי
•   אודישנים דרושים: להיכנס לרגע
•   אירועים: לוח

בחדר החזרות של תיאטרון החדר, גיא דורון ביקש לנסות גרסה חופשית ואישית של המונולוג של המלט מתוך המחזה של שייקספיר "המלט". המצלמה פעלה וקלטה את הקטע.


קישור קבוע

יש אומרים שתאטרון הוא בידור

אבל תאטרון הוא גם שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

 

דיבור עם יוצרים

3. דיבור עם שחקן: קרעתי חולצה

(דיאלוג שלישי מתוך שלושה)

 

(משך קריאה משוער: 9 דקות)

 

- כואב לי הראש. הוא משגע אותי, כאב ראש נורא.
ועייפות. כבר לקחתי שני חיזוקיות טבעיות ולא עזר.
ואני לא זוכר מתי הייתי כל כך עייף ולמה?!
הרי זה כאילו לא עשיתי היום שום דבר מתיש.
קצת תרגילי כושר בבוקר. לא הרבה, מעט. אולי זה העניין?
שעשיתי מעט מדי? אפילו לא את המנה היומית?
בגלל זה אני עייף? ומהבוקר אני יושב ומחכה.
ומחר יש לי בכורה. כן, נכון, גם לאחרים יש בכורה,
אותה בכורה. כולם באותה הצגה.
אבל למי יש כוח לחשוב על אחרים?
בקושי יש לי כוח לחשוב על עצמי,
ודווקא מחשבות דיכאון. ניסיתי לעשות מדיטציה ולא עזר.
דווקא היום זה לא עוזר. כן. ככה זה. ודווקא כשצריך.
זהו. גמרתי עם מדיטציות ואני יושב על התחת כל הבוקר ומחכה,
ואין לי מושג מה קורה. בלגן, זה מה שקורה.
לא מסוגלים לפתור את הבעיה הכי קטנה ושום דבר לא דופק כמו שצריך.
חובבנים מחורבנים כולם ואני בחדר ההלבשה ורוצה ללכת הביתה.
שיישרף התיאטרון. מצדי שילכו כולם לעזאזל.
והבמאי הזה לא יודע מה הוא רוצה מעצמו!
מה הוא רוצה מההצגה! מה הוא רוצה ממני!
הוא לא במאי!
אף פעם בחיים שלו הוא לא היה במאי!
הכול פוזה ויחסי ציבור.
ואני קרעתי את התחת בשבילו.
איך קרעתי את עצמי בשביל התפקיד הזה,
ועבדתי מסביב לשעון והבאתי רעיונות. את כל התפקיד הזה אני עשיתי לבד!
והוא רק יושב לו שם בכיסא-נוח שלו ועושה בראש: כן, כן, לא, לא. זה במאי זה?
אף אחד לא מעריך את מה שעשיתי ובסוף כל השחקנים נגדי.


- מדוע כל השחקנים נגדך?


- בסדר, לא כל השחקנים נגדי. לא כולם.
הפרטנרית שלי נגדי. בקושי אמרה לי בוקר טוב.


- אולי היא מתרגשת לקראת הבכורה ואולי גם קצת מכונסת בתוך עצמה
ולא מבחינה במה שקורה לאנשים סביבה?


- נו, באמת! אז מה?! ואני לא מתרגש? מתרגשת עלאק! אפשר לחשוב! מי היא בכלל?
בקושי עמדה פעם על במה וחושבת שהיא שחקנית.
תעזוב אותה, בדרך כלל היא בסדר. זה לא העניין.


- אם כן, מה העניין? אמרת שהשחקנים נגדך. מה יש להם נגדך?


- לא יודע. בסדר, הם לא נגדי, אבל הם לא בעדי!
ואני סוחב את כל ההצגה המזויינת הזאת על הגב שלי!
כל אחד לעצמו. ומקנאים בי. וניסיתי לעשות חזרת טקסט. לפחות זה. ולא הולך לי!
אני לא זוכר טקסט. פתחתי את התיק להוציא את הטקסט והוא לא היה שם.
הנשימה נעצרה לי. הלב דפק כאילו הוא הולך להתפוצץ... וצמרמורת... וזיעה קרה.
חשבתי אולי הוא בחדר ההלבשה? לא. הוא לא פה.
שכחתי את הטקסט בבית.
יום לפני הבכורה שכחתי את הטקסט בבית.
אני זוכר את הטקסט בעל-פה, זו לא הבעיה,
אני מקפיד להביא את המחברת לכל החזרות וההצגות.
אמונה כזאת. לא אמונה טפלה, אמונה,
שאם תקפיד להביא בכל יום את הטקסט לחזרות,
אלוהי הבמה או מי שלא יהיה, יטה לך חסד או משהו.
זה לא מזיק לאף אחד ונותן בטחון.


- כן. זה לא מזיק, וטוב שיש לך אמונה כזאת
וטוב שאתה מקפיד להביא את הטקסט.
אבל היום שכחת להביא אותו. קורה.
אולי זה המתח שלפני בכורה. בכל מקרה, אתה יודע את הטקסט בעל-פה,
ואני רואה שיש לך גם מחברת ובה רשמת את הטקסט.


- כן! זה בחיים אני לא אשכח וגם אקח להצגות. אבל הטקסט של המחזה!
ספר המחזה! זה כמעט קדוש. מה אני אומר כמעט? זה קדוש. טוב, אולי אני מגזים.
ועכשיו אני יושב לבד בחדר וסוגר את הדלת ומשעין עליה כיסא שלא יכנסו.
אין מנעולים בדלתות האלה. למה אין מנעולים? וכל אחד יכול להיכנס
מתי שהוא רק רוצה ואין לך פרטיות. אפילו לדיכאון שלך אין פרטיות.
ואז השענתי כיסא אל הדלת, בתקווה שלא יצליחו לפתוח אותה. כמו בסרטים.
בסרטים זה עובד, אבל אי אפשר לדעת אם גם בחיים. ככה זה,
סרטים זה לא החיים וההצגה הזאת שווה לתחת, ואל תשאל אותי עכשיו
מה אני מרגיש ברגע זה, כי אני לא מרגיש שום דבר. שמעת?! שום דבר!


- יש משהו שמטריד אותך עכשיו יותר מכל דבר אחר?


- ששכחתי את הטקסט בבית. לא. זה לא באמת מטריד אותי. אני מותש.
אף אחד לא רואה ולאף אחד לא אכפת, אבל אני מותש.
החזרות הטכניות האלה גומרות אותי.
ושם על הבמה פתאום הדבר הכי חשוב להם בחיים
זה שהמנורה הדפוקה הזאת דולקת או לא דולקת.
תעזבו את המנורה! תתקנו אחר כך! ומה איתי?! אני שחקן! ושחקן זה הדבר הכי חשוב בתיאטרון, לא? ככה לפחות אומרים לנו כל המלומדים וזה שקר. אני בורג. פקק. פסיק. אפילו לא פסיק. אני מוטציה של פסיק. אני מאבד את הדמות שלי,
אני כבר לא יודע מה הדמות שאני צריך לשחק. אני כבר לא יודע מי אני!


- זה מקום טוב מאד להמשיך ממנו.


- ממה?


- מ"מי אני". מ"מי אתה"


- תעזוב. יש לי מחר פרמיירה.


- טוב, אני מצטער שאתה נמצא במצב הזה ומאחל לך שהוא יחלוף וייעלם במהירות.
אולי כדאי לנוח מעט עכשיו ושיהיה לך בהצלחה מחר בפרמיירה. להתראות.


- רגע, לאן אתה הולך? חכה רגע. להמשיך ממה?


- סליחה?


- להמשיך ממה? אמרת להמשיך. ממה?


- להמשיך מהמקום שבו אתה שואל את עצמך "מי אני".
דרך אגב, אפשר להשתמש ברעיון שנמצא בספר "המעגל הפתוח".
אולי עיינת בו פעם?


- לא, אבל אני מבטיח לקרוא. בפעם אחרת.


- טוב. אמרתי שזה מקום טוב להמשיך ממנו, מהחוויה האישית המידית שלך.
אמרת שאתה לא יודע מי אתה.


- אמרתי.


- אז מי אתה ברגע זה? כל מה שעולה בדעתך יהיה טוב ואתה יכול להמציא.


- אני לא צריך להמציא. אני עמוק בחרא. עמוק בחרא של עצמי. אני כישלון.
אני הכישלון הכי גדול של עצמי. אני לא באמת שחקן טוב. אני מרמה.
אני מרמה את כל האנשים. יש לי טכניקות ואני יודע להשתמש בהן
ואנשים מאמינים לי. אבל אני לא באמת אמן. אני מרמה את האנשים.
אני מרמה את עצמי.
היום על הבמה השתוללתי, התפרעתי וקרעתי את החולצה של ההצגה.
כולם נבהלו, אבל אני ידעתי שאני עושה הצגה, אתה מבין?
ואפילו לא הייתי באמת כועס. הייתי עייף מכדי להיות כועס באמת.
פשוט הוצאתי קיטור וכולם נבהלו. הייתי לא רע. אפילו טוב מאד.


- שיחקת את הכעס שלך.


- כן, שיחקתי.


- ואתה אומר שהיית טוב.


- הייתי מצוין.


- אתה שחקן טוב.


- כן, ככה אומרים.


- אז חבל על החולצה.
ואת הכעס שלך תיעלת אל מחוץ לתפקיד,
אל מחוץ לדמות, אל מחוץ להצגה, אל הפרטנרים שלך.


- אז מה הייתי צריך לעשות?


- אפשר לתעל את הכעס אל התפקיד, אל הדמות, באמצעות הטקסט האמנותי.


- קל להגיד.


- כן. ואפשר לעשות.


- כן, כולם אומרים "תשתמש בזה!", "תשתמש בזה!". "יש לך כעס, תשתמש בזה!"
אבל לא באמת מסבירים איך עושים את זה. מדברים. סתם מדברים.


- אפשר לנסות.


- מה?


- לתעל את החוויה האישית המידית שלך אל תוך הטקסט.


- אני לא מאמין. בסדר. אפשר לנסות.


- נעשה את זה על פי נוהל "מנחה-שחקן"


- מה שתגיד.


- טוב. ישיבה נוחה. עיניים עצומות וניקח יחד נשימת אנחה עמוקה גדולה וטובה...
נשימה אוטונומית. הנח לגוף שלך להחליט מתי לקחת אויר וכמה אויר לקחת בכל פעם.
הקשבה. פשוט הקשבה לכל מה שקורה סביב לך או אצלך בתוך הגוף...
מה קורה?


- אני רגוע. פתאום אני רגוע.


- טוב. אם הרגוע הזה היה יושב עכשיו בכיסא שבו אתה יושב,
איך הוא היה יושב?... מצוין. ואם הרגוע הזה היה אומר את הטקסט,
איך הוא היה נשמע? לך בבקשה אל טקסט מתוך ההצגה.
כל טקסט יהיה טוב. בבקשה!... 


(השחקן מגיש את הטקסט באופן רגוע...)


...מצוין. מה קורה עכשיו?


- פתאום חוסר נוחות.


- חוסר נוחות. טוב. זה מצב זמני. ואם חסרה נוחות, מה יש במקומה?


- אני מתחיל להתעצבן.


- טוב, הנח למתעצבן...


- רגע, אני לא מבין את זה. אני פשוט יוצא מהכלים.


- זה טוב. זה שיוצא מהכלים יכול לומר את הטקסט?


- אני ממש בוער.


- טוב. אם הבוער היה אומר את הטקסט הזה, איך הוא היה אומר אותו?


(השחקן מגיש את הטקסט במשך דקות אחדות...)


טוב. מה קורה?


- אני לא מאמין. עכשיו אני ממש, אבל ממש רגוע.
אף פעם לא אמרתי את הטקסט בצורה כזאת. זה מוזר.
אתה יודע מה מוזר? זה כאילו שככה זה צריך להיות בהצגה.
זה פשוט נכון!


- כן. הביצוע שלך היה מצוין.


- זה נכון! אני צריך לדבר עם הבמאי. לבדוק את הטקסט הזה.


- זו הייתה החוויה האישית המידית שלך שניתבה את הטקסט,
אבל אם הביצוע הזה נכון לפרשנות של ההצגה, זהו אכן דבר שצריך בדיקה עם הבמאי.


- אבל זה הדבר!!! כנראה שלא במקרה לקחתי את הטקסט הזה דווקא.
תמיד היו לי בעיות אתו. לא ממש התחברתי אליו,
ועכשיו אני מתחיל להבין משהו בדמות. צריך לחשוב על זה.


- טוב. ניקח יחד נשימת אנחה גדולה וטובה... אפשר לפקוח עיניים. תודה, קאט.


- תודה! ועכשיו יש לי כל כך הרבה דברים לעשות ולהתנצל על החולצה הקרועה,
לא נעים, ועל ההצגה הקטנה שעשיתי להם ובכלל...


- בהצלחה!


- תודה. להתראות! ותבוא להצגה!


- אבוא.

 

שלכם באהבה
אמיר אוריין

קישור קבוע

(קטעים מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין.

תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו קוראים בו?)

 

(משך קריאה משוער: 5 דקות)

 

6. תולדות: בראשית כ"ה 19 - כ"ח 9

"ואלה תולדות יצחק בן אברהם..." (תולדת: בראשית כ"ה 19).

יצחק בן ארבעים שנה בקחתו לאשה את רבקה בת-בתואל הארמי. הם מולידים את עשיו ואת יעקב.

 

יצחק הוא הסביל שבין שלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב. הוא הבן האמצעי, הבינוני, הנעקד אל המזבח ומקבל על עצמו את דבר היותו קורבן. יצחק הוא זה שבוחרים לו בת זוג, את רבקה (בראשית פרק כד, 51). יצחק הוא זה שאינו רואה את בניו כי כהו עיניו וזוגתו רבקה היא הבוחרת בשבילו את יעקב כבכור (תולדת: בראשית כז, 1). יצחק הוא היחיד מבין האבות שאינו עוזב את הארץ בימי מחסור ורעב ועל כן האל מברך אותו בברכה גדולה יותר מאשר את אביו אברהם:

 

גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי (שם: כו, 1-5).

 

למי שטוען כי ברכה זו, כברכות אחרות שניתנו לאבות העבריים, רובה ככולה לא נתגשמה, יש להשיב: עדיין לא. כי ברכה היא כמו ביאת המשיח. היא תמיד לעתיד לבוא ולא לך לקבוע מתי יבוא משיח ומתי תתגשם הברכה. כלומר, יש בברכה, כמו במשיח, הבטחה לעתיד לבוא. בא המשיח להבטיח גאולה שלמה ועל כן בכל יום ובכל שעה עליך להתקין עצמך לביאת המשיח, בחתירה בלתי נלאית למימוש עצמך כאדם הגון. באה הברכה לעודד אותך ולחזק אותך במשימה לתיקון עצמי.

 

"אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה" (משלי כח, 14).

בתודעה הדתית הכוללת, יצחק מחובר לביטוי "פחד יצחק". יצחק הוא עבד אדוני השלם, המאמין השלם שאמונתו מתקשרת לפחד השם, שהוא מושג נפוץ במקרא. כאמור, הפסיכולוגיה המודרנית יכולה להסביר חוויה זו של "פחד יצחק" במונחים אדיפליים פרויידיאניים, כלומר בחרדת הסירוס של הבן מפני אביו, כמו גם במונחים לאקאניים של פחד יצחק מפני סמכותו של האב.

 

"ויאמר יצחק אל אברהם אביו... הנה האש והעצים ואיה השה לעולה? באותה שעה נפל פחד ויראה גדולה על יצחק שלא ראה בידו כלום להתקרב (להקריב) והרגיש במה שעתיד להיות. אמר לו אברהם הואיל ואמרת, הקב"ה בחר בך. אמר יצחק אם בחר בי, הרי נפשי נתונה לו, על דמי צר לי מאד! ואף על פי כן וילכו שניהם יחדיו. זה לשחוט וזה להישחט... כשבא לשחוט, אמר לו, אבא, אוסרני ידי ורגלי, מפני שהנפש חצופה היא וכשאראה את המאכלת שמא אזדעזע ויפסל הקרבן, בבקשה ממך אל תעש בי מום. מיד וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט, אמר לו, אבא, לא תודיע את אמי כשהיא עומדת על הבור או כשהיא עומדת על הגג שמא תפיל את עצמה ותמות. מיד בנו שניהם את המזבח ועקדו על המזבח ונטל את הסכין כדי לשחטו עד שיצא ממנו רביעית דמו, ובא השטן ודחף ידו של אברהם ונפלה הסכין מידו, וכיון ששלח ידו לקחתה יצאה בת קול ואמרה לו מן השמים, אל תשלח ידך אל הנער ואלולי כן כבר היה נשחט"

(מדרש תנחומא, ורשא, פרשת וירא סימן כג).

 

בפרשה הבאה, "ויצא", מופיע הביטוי "פחד יצחק" פעמיים. פעם אחת, אומר יעקב ללבן: "לולי אלוהֵי אבי אלוהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני" (ויצא: בראשית ל"א, 42). וכן: "וישבע יעקב בפחד אביו יצחק" (שם, לא, 54).

 

יצחק מוגדר לרוב כגיבור. גבורתו באמונה השלמה. גבורה זו נתמכת גם באמצעות הסבילות שלו כאדם. כך נוצרת מגמה משולשת: סבילות, פחד ועבודת השם. יש שיאמרו שזהו שילוש קדוש ויש שיאמרו מטריד. הביטוי "פחד יצחק" הוא פועל יוצא ל"עבד אדוני". חסידים שוטים עלולים להביא את הפרשנות עד אבסורד מסוכן, אם יקשרו את "עבד אדוני" עם עבדוּת, במקום עם עבוֹדת השם ואת הפחד עם תוקפנות.

 

כאן אין מדובר בפחד מפני האל או הזולת ורבים גם מציינים שאין לפחד מפני הזולת. להפך: מי שמקשה לבו והוא חסר רחמים ואדיש לגורל הזולת ותוקף את זולתו הוא זה שיפול ברעה. מדובר בדאגה מתמדת לתיקון עצמי. האדם הדתי חרד לקיום מצוות ומעשים טובים. האדם ההומניסט, החופשי מקיום מצוות, מכוון דרכו להגשמת היותו אדם הגון.

קישור קבוע

(1921-2015). הפקה של תיאטרון בימות, 1971, 1:35:39.

עם רבקה זוהר, אברהם מור, אתי גרוטס, אלברט כהן, דודו אלהרר, ברוך ברקין, מיכל נדיבי.
(העברה: אלי הוז)


קישור קבוע

אולי יש שם משהו בשבילך.

חדש:

1. מחפשים מדריכים, אחראיים, שמחים, עם הבנה וקבלה של ילדים...

2. פסטיבל עכו ה-37 הבינלאומי לתיאטרון אחר, מזמין יוצרי תיאטרון, להגיש הצעות לפסטיבל עכו 2016...

מעבר לדף אודישנים דרושים

קישור קבוע


היטלר


(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

 

"זהו מבצע של משחק נדיר!"  (צבי גורן, אתר הבמה)

"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)

"הצגת יחיד מופלאה!"

(תמי מולד-חיו, מבקרת תרבות וחברה)

 

אם היטלר היה נכנס אל החדר, מה הוא היה אומר? טרגי-קומדיה אפלה.

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

החדר: רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב

למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

כולל קפה, תה, מים ומאפה

מוצ"ש, 12.12.2015, בשעה 20:00

טל': 0508-497715, 03-5171818

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

 

הנוסע הסמוי

בקרוב הוא חוזר

40 ₪ . טל': 03-5171818, 052-340-1478

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

 

המשרתים


בעקבות ז'אן ז'אנה

ע"פ תרגומה של עדה בן נחום

כולל קטע מתוך "יומן מלחמה 2014",

מאת סלמאן נאטור, בתרגום יהודה שנהב שרעבני

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה

הפקה: קבוצת אורתו-דה בניהולו של ינון צפריר

40 שח כולל שתיה קלה

13.11.2015, 10:00 בבוקר

בחדר. טל': 03-5171818, 050-849-7715

 

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה. פגישה דו-שבועית נינוחה

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן", נושא על הפרק, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק כאן קטעים חדשים

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

המליאה פתוחה לכל

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 27.11.2015, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד.

רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל.

(המליאה)

-----------------------  

 

אירועים של חברים

-------------  

בין גלות לישראליות

מפגש עם הסופר, זוכה פרס ספיר, ראובן נמדר ושיחה על ספרו "הבית אשר נחרב". בהשתתפות המוסיקאי ג'וני שועלי. מנחה: שהרה בלאו.

מוצ"ש, 14.11.15, בשעה 20:00, בית הקפה "הנסיך הקטן", רחוב קינג ג'ורג' 19, תל אביב.

(בהפקת קבוצת אורתו-דה).

 

פרסי הפרינג'!

הטקס מתקיים בתאטרון נוצר, רחוב יצחק נפחא 2, בת-ים.

יום ו', 13.11.2015. בשעה 12:00 - התכנסות. בשעה 12:30 - תחילת הטקס.

 

אורתודה: אי שפיות

מחזה חברתי-סאטירי, פרי עטן של יפעת צפריר וציפי גלעד, על הון ושלטון, שחיתות ועריצות. על אנייה ששטה בים שנים רבות לא מגיעה לשום מקום.

בימוי: יפעת זנדני-צפריר וינון צפריר. במאי שותף: דניאל זעפרני.

ליווי אומנותי: אבי גיבסון בראל.

יום ג' 17.11.15 , יום ד' 18.11.15 , יום ב' 21.12.15 , יום ג' 22.12.15

בשעה 20:30, מחסן 2, נמל יפו. טל': 03-7511136.  www.orto-da.com

 

פסטיבל תאטרון קצר מס. 17 – צוותא 2015

26-28.11.2015

שלושה ימים. שני מקצים. חמש הצגות קצרות בכל מקצה. 5 הצגות בכרטיס 1.

כרטיסים במחיר 40 שח (במקום 90 שח בקופות). כל הפרטים כאן.

-----------------------

 

מונולוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח לכם קובץ מונולוגים (הדוא"ל שלנו)

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il