הצטרפו לאיגרת השבועית

"בתיאטרון החדר למדתי שאתה שחקן, גם אם אתה נמצא בעבודה אחרת, כי במהות שלך אתה שחקן" (רננה רז, אמנית יוצרת, בוגרת תיאטרון החדר)


האיגרת השבועית

יום ה', 2015 . 12 . 31

-------

לימודי משחק ובימוי

קורסים שנתיים מרוכזים

בתאטרון החדר

טל': 03-5171818

מידע נוסף כאן

ייעוץ אישי חסוי ליוצרים:

052-340-1478

-------

-------

אי. וי. כן או אי. וי. לא

מוצ"ש, 30.1.2016, בשעה 20:00

-------

המליאה

יום ו', 8.1.2016, בשעה 16:00

פגישה דו-שבועית נינוחה

(המליאה)

-------


באיגרת זו:

•   יוצרים בחדר: הגב' סמית
•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: חדר הלבשה כמשל
•   פרשת השבוע: שמות
•   פינה חמה ליוצר/ת: רחלי מנדלסון – אמנים ללא גבולות
•   אודישנים דרושים: להיכנס לרגע
•   אירועים: לוח

במסגרת קבוצת השחקנים של תאטרון החדר, מעין פוקס מבצעת קטע מתוך המחזה "הזמרת הקרחת" מאת אז'ן יונסקו. המחזה שייך לתקופת "תאטרון האבסורד" שאחרי מלחמת העולם השנייה. ראוי להזכיר שאין במחזה שום זמרת, וודאי שלא קרחת.


קישור קבוע

יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

 

(משך קריאה משוער: 2 דקות)

 

הלכתי לראות הצגה בתאטרון. לא תאטרון החדר. איבדתי את דרכי בבניין ונכנסתי בטעות לחדר ההלבשה של השחקנים. המקום כמרקחה, כלומר, כולם מעורבבים בכולם. שחקנים ושחקניות נכנסים, יוצאים, מתרוצצים, הומים, מהמים, לבושים למחצה, מדברים, אוכלים, שותים, שולפים דאחקות ונועצים זה בזה. מי שנפל חלל על מזבח הדאחקה של חברו, קם ונועץ אחרת בחברו. הרבה אנרגיה מתבזבזת בהתמודדות עם התקפות הזולת ובעוד לפניהם ניצבת מטרה משותפת, הלוא היא ההצגה, הם מתישים זה את זה בהשפלות, כביכול חינניות, למעשה מתועבות. אין רגע שקט. מסע טרחני של הטחת אגו זה בזה. תמונת מצב של ישראליות היסטרית עכשווית. בעוד מספר דקות תחל ההצגה. נמלטתי על נפשי ומצאתי את הדרך אל האולם. צפיתי בהצגה ברגשות מעורבים, בחמלה.

מה כן?

שקט.

קודם לכול – שקט.

השקט מאפשר להתמקד במשימה שלפנינו ובמקרה הזה היא ההצגה, אבל זו יכולה להיות כל משימה אחרת. שלוש שאלות בלבד לעצמכם:

א. במשפט אחד: מה המשימה שאני צריך לבצע עכשיו?

ב. מה קורה לי ברגע זה?
ג. מה דבר הראשון שאני עושה בביצוע המשימה שלי?
וזה הכול

ופשוט כל כך

ושקט

וכבוד הדדי.

"מה אתה רוצה? בסך הכול בדיחה. מה אתה עושה מזה עניין כזה? לא נגרם שום נזק. אתה ממש, אבל ממש, מגזים!"

אני לא מגזים. מישהו לעג למישהו. הוא חשב שהוא עושה זאת "ברוח טובה" וזה "סתם!" אבל התרחש רגע של השפלה, זעיר ככל שייראה למשפיל, הוא השפלה ואם הוא תופס את מרחב המיקוד של המושפל, הוא נעשה ענק ואז אין מלבדו דבר אחר ואין מקום לדבר אחר. מישהו הושפל ועל כן הוא נדחף להשפיל וחוזר חלילה עד התשה. על כן: זהירות בכבודו של הזולת

ושקט

ואת האנרגיה העצורה במתח האישי, מאפקים ונושמים נשימות רגיעה ארוכות וטובות ומטיחים אל תוך המשימה, לא אל תוך הזולת.

אם הכול ינהגו בכבוד הדדי, ישתרר שקט וכבוד הדדי ובסבירות גבוהה גם תהיה הצגה טובה, או כל מה שכיוונתם לעשות בכל מקרה אחר.

שתהיה שנה טובה ותחל בקול דממה דקה

ואז חיוך.

 

שלכם באהבה,
אמיר

קישור קבוע

(קטעים מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין.

תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו קוראים בו?)

 

(משך קריאה משוער: 4 דקות)

 

13. שמות: שמות א' - ו' 1

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו"  (שמות: שמות א' 1).

 

ההגירה למצרים והיציאה ממנה הוא הסיפור המרכזי בתורה. כל מה שקרה לפני כן הוא בבחינת מבוא דרמטי לסיפור המסע אל הארץ המובטחת. מבחינה היסטורית אין הוכחה מובהקת לכך שההגירה למצרים והיציאה ממנה אכן התרחשו, כמו גם הסיפור על כיבוש הארץ ועל עצמתה הבדיונית של ממלכת ירושלים. יש שקובעים כי הטקסט המקראי נכתב במאה השביעית לפה"ס, ומתייחס למאורעות שהתרחשו, או לא התרחשו, במאה השתיים-עשרה לפה"ס ועדיין לא נכתבה אז מילה אחת בנושא הזה ולא היו לכותבי המקרא ארכיונים מסודרים לדלות מהם מידע, אלא רק סיפורי-עם שהועברו בעל-פה מדור לדור.

 

פרופ' זאב הרצוג טוען כי המצרים, שדאגו לתעד כל אירוע בעל חשיבות היסטורית ואפילו אירועים שוליים ביותר, לא מזכירים יציאת מצרים כמו זו המתוארת בתורה, או בדומה לה (זאב הרצוג, "התנך, אין ממצאים בשטח", מוסף הארץ, 29.10.99, עמ' 38). בתעודות אחדות נזכרים שבטים של רועים-נוודים, המכונים שאסו, שנהגו בתקופות בצורת, להיכנס לתחומה של מצרים ולהתנחל בשולי הדלתא של הנילוס וזו נחשבת לתופעה שכיחה...

 

...בפרק ד' מובא חיזוק הברית בין האל למשה באמצעות ברית המילה. הסיפור נמצא בסמוך למכת הבכורות וזהו סיפור קצר ותמוה למדי על האל שהופיע לפתע ואיים להרוג את משה: 

 

"וַיְהִי בַדּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשׁהוּ יהוה וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתֽוֹ: וַתִּקַּח צִפֹּרָה צור וַתִּכְרֹת אֶת־עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן־דָּמִים אַתּה לִֽי: וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָֽמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹֽת." (שמות ד', 26-24)

 

משה נמצא באמצע הדרך בשליחות בשם אלוהים ופתאום בא אלוהים להרוג אותו? מדוע? ואולי לא בא הסיפור אלא להזהיר סלבריטאים הטרודים בענייני ציבור, שהם לא יכולים להזניח את בני משפחתם לטובת הציבור, אלא שחייבים ליצור איזון בין הפרטי לכללי. ובצאתך אל הציבור, תן דוגמא אישית, כלומר, ברית המילה, שהיא עניין פרטי לא פחות ממה שהוא ציבורי. קל לומר. קשה לממש. בינתיים, יש אומרים, משה נופל למשכב. אפשר להניח כי הוא תשוש מעצמת המשימות העומדות בפניו וגורמות לחולשת הגוף והרוח. משה מרגיש אשמה על חולשתו זו, ורגש האשמה מוליד את תחושת האיום.

 

תארו לעצמכם את משה שוכב במיטה חורקת שהקפיצים בה חלושים כמוהו, במוטל מזוהם על אם הדרך בין מצרים לארץ כנען והוא מדוכא עד מוות. כל גופו דואב עליו. חומו עולה והוא רואה חזיונות מבעיתים. יהוה מופיע לפניו בכל הדר כבודו ולרגע מתחלפת דמותו הזכה של האל בדמות אפלה נושאת מגל קוצרים חלוד. משה מייבב באימה וציפורה אשתו מביטה בו בעיניים קמות, מורטת שערותיה בחרדה ומקוננת. לפתע חודרת אל מוחה המחשבה המחרידה: "העורלה! אלוהים אדירים, העורלה! הילד לא עבר ברית מילה!". פעמים אין-ספור התרתה במשה על שלא עשה את ברית המילה לילד. "זה עוד יתנקם בנו!" - אמרה למשה, אבל הוא עסוק בענייני ציבור. מתהלך כל הימים וממלמל לעצמו דברי תורה, אבל את הילד שלו שכח להכניס בבריתו של אברהם אבינו. מהי כל התורה כולה אל מול עורלת ילד אומלל! ברפואה העממית ערלת הנימול נחשבת סגולה לעקרות ולעוד צרות וחוליים ואשרי המאמין.

קישור קבוע

רחלי, בוגרת תאטרון החדר, במסע התרמה למען מטרה טובה.


קישור קבוע

אולי יש שם משהו בשבילך.

הצעה מהשבוע: "בור עמוק" מאת אורי פרידמן. שלום רב! אני מתכוון להעלות במסגרת פסטיבל עכו מחזה שלי...

מעבר לדף אודישנים דרושים

קישור קבוע


היטלר

בקרוב הוא חוזר

טל': 0508-497715, 03-5171818, 052-340-1478.

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

 

הנוסע הסמוי

בקרוב הוא חוזר

40 ₪ . טל': 03-5171818, 052-340-1478

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

 

המשרתים

בקרוב הם חוזרים

טל': 03-5171818, 050-849-7715

 

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה. פגישה דו-שבועית נינוחה

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן", נושא על הפרק, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק כאן קטעים חדשים

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

המליאה פתוחה לכל

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 8.1.2016, בשעה 16:00, בחדר

20 ש"ח כולל כיבוד.

רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל. (המליאה)

 

על שלוש פנדות וזהבה אחת

מחזמר בובות לילדים, עיבוד מפתיע וססגוני לאגדה הקלאסית "זהבה ושלושת הדובים".

לילה אחד מיקי מבינה שהיא גדלה: השן מתנדנדת, החולצה לוחצת... האם בקרוב גם לא תוכל לשחק עם חברתה הבובה זהבה? יחד הן בורחות אל יער מסתורי וקסום.

כתיבה, משחק, הפעלה ושירה: אילה דנגור.

כתיבה ובימוי: ירון אדלשטיין.

עיצוב ובובות: אוקסנה יאנוביצקי, לאוניד אליסוב. ליווי אמנותי: נעמי יואלי ורחל דנגור. מוסיקה מקורית: סטיב פסקוף. עיצוב תאורה: דב מיאלניק. הפעלת תאורה וסאונד: דן קרגר.

בהשראת היצירה "על שלושה דובים וזהבה אחת" מאת רחל דנגור

מרכז סוזן דלל אולם ירון ירושלמי, שבת, 2.1.16, 11:00 כרטיסים: 03-5105656.

 

אי. וי. כן או אי. וי. לא

ליאת חיים פורצת את מחסום השתיקה. מונודרמה על נשיות, אנושיות וטיפולי פוריות.

מאת ובביצוע: איריס הרפז. בימוי: אסנת שנק-יוסף. במאי מלווה: יניב מויאל. עיצוב אירוע ירון פרידמן. מוסיקה מקורית ועריכה מוסיקלית: שי בן יעקב ואיריס הרפז. עיצוב תאורה: ג'ני חנה.

ייעוץ אמנותי: סמדר יערון ואמיר אוריין - תיאטרון החדר

ההצגה מתקיימת ביוזמת תכנית ההכשרה "ייעוץ נפשי למטופלי פוריות", בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. בתום ההצגה תיערך שיחה בהנחיית ד"ר חנה גילאי גינור ובהשתתפות היוצרות.

כתבה ynet. ראיון קול השלום. פייסבוק.

50 שח (כרטיס ידיד 40 שח, קוד: מנוי איגרת החדר). למנויי מפעל הפיס 1+1 חינם.

כרטיסים איריס 052-845-9444. מוצ"ש, 30.1.2016, בשעה 20:00, בחדר

 

מונולוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח לכם קובץ מונולוגים (הדוא"ל שלנו)

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il