האיגרת השבועית

המנחה האישי הוא השם שניתן לצד אחד באישיותו של היוצר, שיכול להיות שותף בדיאלוג פנימי:

"אני שואל את עצמי מה עלי לעשות ומשיב לעצמי."

"שאלתי את אבא / אימא / הפסיכולוג / הרב / החבר / החברה, וקבלתי תשובה".

"בקשתי עצת האל / האם הקדושה / האב הקדוש / התבונה העליונה, וקבלתי תשובה".

אלו הן אפשרויות של דיאלוג בין השואל לבין המשיב, שהוא המנחה האישי.

דיאלוג כזה יכול ליצור הארה פנימית, שהיא חווית ידע מורכבת, וכוללת את כל מרכיבי החוויה האישית, או חלק מהם. הארה פנימית יוצרת תובנה טובה לאותו פרק זמן. חייו של אדם רצופים הארות פנימיות גדולות וקטנות. הגדולות עשויות לחולל מהפכים מכריעים בחייו וביצירתו. הקטנות עשויות לחולל שינויים מוגדרים במקום ובפרק זמן נתון של רגע, שעה, יום או מספר ימים. עוצמת ההארה, תלויה במשמעות הניתנת לה על ידי התודעה... (עמוד 168).

(הקטע הבא הוא מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. הערות השוליים הוצאו כדי להקל על הקריאה) 

"אתם ניצבים היום כולכם לפני אדוני אלוהיכם" (נצבים: דברים כ"ט 9).

פתיחה מרשימה לנאום הברית שבין האל לבין עם ישראל. העם ניצבים בפני האל. הניצב אינו מי שסתם עומד בפני אלוהיו. הניצב עומד דרוך מתוך מחויבות לעשות דבר, שבינו לבין עצמו או העולם. השומרים הניצבים בשערי מוסדות רשמיים אינם עומדים שם לקישוט הנוף. הם ממונים על שמירת המקום, ובנוכחותם שם הם, קודם לכל, מייצגים את המושג הכולל של המוסד. המשרת הפותח את הדלת בפני הבאים אל הטירה, מייצג את מושג הטירה. קהל הניצבים אל מול הר סיני מייצגים את מושג האלוהות שעל ההר. הניצב, אם כן, מייצג את הנושא עליו הוא מופקד כניצב.

הניצבים בהצגות תיאטרון או בסרטי קולנוע הם בעלי תפקיד. כמו השחקנים, הם חלק לגיטימי בסיפור העלילה. הם סובבים את השחקנים ולצורך העניין השחקנים הם הכוהנים של האירוע, וסביבם הניצבים מעצימים את האפקט הדרמטי, והכול יחד, ניצבים ושחקנים, ניצבים בפני הקהל, כמו עם בפני אלוהיו. בפני קהל זה הם עושים את חשבון הנפש הציבורי, באמצעות היצירה. בפולחן הדתי יש מלל-תפילה, קולות וצלילים ותנועה פולחנית, באמצעותם יוצר שליח-הציבור, הלוא הוא כהן-הדת, את הקשר עם קהלו, ושני צדדים אלו של הדיאלוג הדתי, יוצרים קשר עם האל שבנפשם.

בתיאטרון ובקולנוע הטקסט האמנותי הוא כלי שבאמצעותו יוצרים השחקנים, שליחי הציבור של הקהל, קשר עם הקהל, ושני צדדים אלו של הדיאלוג האמנותי יוצרים קשר עם כוחות הנפש שבתוכם: עם "נפש האל הטוב" ועם "נפש האל הרע".

"נפש האל" – עניין הדורש דיון נפרד. להלן שני מקורות להבחנה: פרשת כי תשא: שמות ל"ד 6: "ויעבור יהוה על פניו ויקרא, יהוה יהוה, אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב-חסד ואמת". נחום א' 2: "אל קנוא ונֹקם יהוה, נֹקם יהוה ובעל חֵמה, נֹקם יהוה לצריו ונוטר הוא לאויביו". המפגש הפנימי הזה, באמצעות הטקסט האמנותי, המעורר יצרים, דחפים, תחושות, תמונות, מחשבות ורגשות, מעודד את תהליך הטיהור והעידון, במגמה לתקן את מצבו של האדם.

על יהושע ברטונוב ז"ל, שהיה אחד מהשחקנים הבולטים בתיאטרון העברי בארץ ישראל, מספרים שנמנע מלהציץ בקהל לפני ההצגה. כידוע, בתיאטרונים בעלי המסך המפריד בין במה לאולם, היה נהוג לקרוע במסך חור הצצה זעיר בגובה העין. בזמנו מקובל היה שלפני ההצגה היו שחקנים עולים לבמה, עומדים מאחורי המסך ומציצים דרך חור ההצצה, בקהל היושב באולם. שאלו אותו: יהושע, כולם מציצים, מדוע אתה לא? והוא ענה: בשבילי הקהל הוא אלוהים, ואני לא רוצה לראות את האלוהים שלי יושב באולם לפני ההצגה, לועס מסטיק ומדבר רכילות.

ישנם שני סוגים של ניצבים. סוג אחד נראה כגוש של בני אדם אנונימיים, או כדמויות בודדות ואלמוניות, שנועדו לשמש מסגרת לסיפור המרכזי, שאותו מנווטים השחקנים הראשיים. הסוג השני הם ניצבים המוגדרים כדמויות נפרדות. הם נוטלים חלק בסיפור הבימתי כישויות נפרדות ועצמאיות. הם אינם אומרים דבר, אבל נוכחותם חיונית שם, ובלעדיהם הסיפור היה חסר או אפילו לא היה יכול להתקיים.

האם העם היהודי הניצב בפני אלוהיו, הוא חבר-ניצבים כגוש-אדם אנונימי, הסובב את השחקנים הראשיים, הלוא הם כוהני הדת שלו? או שהוא חבר ניצבים, כישויות נפרדות ומוגדרות לעצמן, שבלעדיהן הסיפור הדתי לא היה יכול להתקיים? במילים אחרות: האם העם הזה, הניצבים באותו יום בפני האל, הוא מרקם אחיד ומלוכד, באופן שאין לזהות בו בני אדם נפרדים, או שכל אחד מהפרטים המרכיבים את העם, הוא אדם נפרד ומיוחד לעצמו. מכאן הולכות ומתפתחות הגישות השונות ביהדות – אלו המאחידות את העם כאיש אחד, ואלו המאפשרות ייחוד אישי בתוך הכלל.

המלחמה הרגה אותו? מוזר. מלחמה לא הורגת, במלחמה נהרגים. אלא אם כן ההרוג עדיין חי, אבל לובש צורת מת. ואותו מת-חי, שהיה מאושפז בגלל מאורעות המלחמה כנראה, נעשה אמן שעושה הצגות מההיסטוריה, ממלכים, מאהבה. והוא מסוגל לחיות באמת רק בתוך הצגה.

מחזותיו של אלוני מספרים על אמן שנגזר עליו לראות את העולם ולכתוב עליו מתוך מצב של דיסוציאציה. נסים אלוני הוא החייל שעושה הצגות. הוא הרוג המלחמה החי.

נסים אלוני מנופף לנו בסיפוריו ובמחזותיו, הנמשכים והולכים מסיפורי מלחמת העצמאות, בתעודת זהות אינטימית של חייל לשעבר, מין מועמד לשיגעון, שהפך במלחמה למישהו אחר. אדם במצב שחוקרי הנפש עשויים לכנות אותו בשם פוסט-טראומטי, הלוא הוא אדם שיכול לשאת את המציאות רק כהצגה שבה הוא מגולם או צופה בעצמו דרכה. כי אז, כואב לו פחות.

הגנרל המשוגע שעליו מסופר באדי קינג מופיע במחזה שהוצג ב-1975, אבל כבר ב-1946, במחזה המהפכה והתרנגולת, משתולל חבקוק, משוגע האי ויקטוריה הקטנה, גם הוא מת-חי. "לפעמים אני חושבת שהוא נהרג אחרי המלחמה," אומרת לילי, ארוסתו של חבקוק. חבקוק המשוגע לובש קרעים, חובש כובע צילינדר ונושא בידו שופר. הוא חייל לשעבר שהתנדב למלחמת העולם השנייה. התנהגותו מוזרה: הוא "מתמוטט בבכי, יושב על הארץ" כשאינו מסוגל להחליט אם להתחתן עם לילי. הוא חסר אונים מול רצון כפול, להתקרב ולהתרחק: "מאז המלחמה הוא קורא לי, אבל שלא אבוא," אומרת לילי.

חבקוק הפגוע נותן לעצמו פקודה: "אש!" ומפוצץ "רימון", שאינו אלא אגוז. הוא לוחש לעצמו כדי להיחלץ מהסיוט: "אני לא משוגע. אני כאן. אני לא מת. אני לא משוגע. המלחמה נגמרה. אני לא מת"... הוא זוכר שהיו לו פעם ערכים נעלים, אבל מאז המלחמה הוא מישהו אחר. "חייל! חייל במלחמה... חופש, צדק, ערכים. ועכשיו אין כלום, אין שום דבר, ריק, כלום".

כל חייו כאמן מוכר, כמחזאי המרכזי של המדינה עד עלייתו של חנוך לוין, שימר אלוני את עמדת האמן שמחוץ לגן הארץ-ישראלי והעניק פעם בכמה שנים מנת מסתורין לקהל. כך תיאר את עצמו בעצם במחזה הכלה וצייד הפרפרים כחתן שאינו מסוגל להתחייב, ונשאר מחוץ לגן. כזה היה נסים אלוני בעיני עצמו: אמן מחוץ לגן, מחלל מנגינה משל עצמו. הוא שיצר את האגדה על עצמו כאמן זיקוקין המתנחם באבסורד, ואינו שייך למציאות המיידית, הארצית, וכנראה שגם האמין באגדה הזאת.

משה נתן, פרשן המחזות שלו, שִכְלל את האגדה בפיוט רב. לעומת משה נתן, כתב המשורר נתן זך על הנסיכה האמריקאית: "נדמה לי שמה שחסר לי אז הייתה האמירה האנושית הלא-מסוגננת, איזושהי אמירה אנושית, כל אמירה אנושית. חסרו לי בני-אדם, בני-אדם שבלעדיהם אין כמובן אמירה אנושית... נסים אלוני מסתתר להפליא. אין כמוהו אמן ההסתתרות על קרשי הבמה הישראלית. הוא לא סתם מסתתר, הוא מסתתר בעל סגנון"... ודן מירון הצטרף לדעתו בשנות השבעים באכזריות מוגברת. מירון דיבר על הפער בין חיות האמירה של אלוני לבין "דלותו, לעתים קרובות אפסותו של הדבר הנאמר על ידיו".

כשסיפר על עצמו ביצירותיו סיפר אלוני עלינו. הוא כתב מתוך פגיעת הקרב ועליה. הוא רצה לדבר עלינו, על מלחמותינו וטירופנו, אבל התקשה להתחייב לאמירותיו. אולי לא בטח בעצמו שהוא מבדיל בין אמת לזיוף.

חבורת המעריצים, סוגדי אלוני, דחתה בבוז את הניסיונות לשייך עיסוק במציאות המתרחשת לאמן הקדוש שלהם, המטוהר מן המציאות הארצית, איש תיאטרון הפנטזיה והאבסורד.

(המשך יבוא)

שרית פוקס

אֲנִי וְאָחִי נולדנו בְּנִתּוּחַ קֵיסָרִי לְאִמֵּנוּ שֶׁהָיְתָה צָרָה מִלֵּדַת:

צָרוֹת אַחֲרוֹנוֹת מַשְׁכִּיחוֹת צָרוֹת רִאשׁוֹנוֹת, יָכְלָה לוֹמַר.

רַבּוֹת הִפִּילָה וְנָפְלָה אִמָּתֵנוּ בִּימֵי הַמִּלְחָמָה הָרִאשׁוֹנָה וְהַשְּׁנִיָּה.

זוֹחֶלֶת וְזוֹחֶלֶת בְּפִכָּחוֹן דַּרְכּה

וְתִינוֹקוֹת נוֹפְלִים מִימִינָהּ וּמִשְּׂמֹאלָהּ.

אִתָּנוּ נִמְנַע הָאָסוֹן מִתּוֹךְ נִסָּיוֹן, אוֹ מִתּוֹךְ פִּכָּחוֹן.

וְאוּלַי רָצָה הוּא לְאַזֵּן לָהּ חֶשְׁבּוֹן.

נוֹתַרְתִּי לִפְלֵטָה כִּי הָיִיתִי קְטַנָּה,

כִּי הָיִיתָ גָּדוֹל הִגַּעְתָּ אַתָּה.

בִּגְלַל אָמָּנוּת הַחַיִּים שֶׁלָּהּ שֶׁחִלְחְלָה לְתוֹךְ הַשִּׁלְיָה,

יָנַקְנוּ יַחַד עִם חֲלֵב שָׁדֶיהָ הַשּׁוֹפֵעַ אֶת גּוֹרָלָהּ וְאֶת חַיֶּיהָ.

לָמַדְנוּ לִזְחֹל אֶת חיֵינוּ לִפְנֵי שֶׁהָלַכְנוּ אֵלֶיהָ.

יוּנִי 2004

לעוף החול

כבר אין כנפיים, אין נוצות

אבל הבלורית החדשה

מזדעקת בגוון בלונדיני.

וגם הזין עם עורלה

מתרפס לפני אדון

שליט עולם, גזע עליון.

אולי יולד עוד עופיון.

סבא יהודה

חוזר אלי עכשיו

בגלגול אחר

התובענות שלו שגרמה לי לבכות

ולכתוב

פעם ראשונה אני שמה לב

להיפוך האותיות

הייתה לי קירבה נפשית אליו

עם כל הקושי

חמישים ושתיים שנה בינינו

ולא הרגשתי קירבה גדולה כזאת

עם גבר

קשה להסביר

לאן השיר הזה הולך

אין לי מושג

זה גולה ומתגלה

ומתגלגל

גלוי ואימא תכסי אותי

כל לילה מחדש.

(הֶעָרָה וארבעה חַמְשִׁירִים)

הערה:  פַּלְטִי בֶּן-לַיִשׁ היה אישיות טרָגית במקרא - בהיותו בעלה השני של מיכל בת-שאול, אשר פלטי נשא אותה בפקודת  המלך שָׁאוּל, שנָקַם במיכַל בתו על שהבריחה את דָּוִד בעלה משני הרוצחים שנשלחו ע"י שאול לרצוח אותו בליל כלולותיו. (מיכל הייתה, אפוא, האישה היחידה במקרא, שהייתה נשואה לשנים - כלומר בּיגָמית - בעקבות מעשה זה של אביה). לאחר מות שאול ושלושת בניו  במערכה נגד הפלשתים בגלבוע – חזר דוד מגלותו ומיד דרש את אשתו מיכל, שנלקחה בכוח מפלטי בן ליש ע"י הצבא, והוא הלך ובכה אחר הצבא, עד שציוה עליו המצביא אַבְנֵר בֶּן-נֵר לשוב לביתו מיד.

מַעֲשֶׂה בְּפַלְטִי, הוּא בֶּן-לַיִשׁ,

שֶׁהָיוּ לוֹ עִזִּים וְגַם תַּיִשׁ,

- עַד מִמֶּנּוּ לֻקְּחָה

שָׁם אִשְׁתּוֹ הַנְּסִיכָה

וְרָמְסוּ אֶת כְּבוֹדוֹ כְּמוֹ בְּדַיִשׁ.

הוּא בָּכָה וְהָלַךְ אַחֲרֶיהָ,

אֲבָל הִיא לֹא הֵשִׁיבָה פָּנֶיהָ,

אָז צִוּוּהוּ לֵאמוֹר:

"שׁוּב הַבַּיְתָה 'גִּבּוֹר'!",

והוא שָׁב כֹּה מֻשְׁפָּל וְיָגֵעַ.

זֶה מִזְמוֹר עַל הַגֶּבֶר בֶּן-לַיִשׁ,

שֶׁהָיָה אִישׁ נִכְבָּד, בַּעַל-בַּיִת,

- עַד נָשָׂא לְאִשָׁה

אֶת מִיכַל הַנְּסִיכָה

וְהָיְתָה מְנָת-חֶלְקוֹ – קוֹץ וָשַׁיִת.

צֵא וּלְמַד מִסּוֹפוֹ שֶׁל הַגֶּבֶר,

שֶׁהֻשְׁפַּל עַד עָפָר, עַד פִּי-קֶבֶר:

לְעוֹלָם אַל תּשָׂא

נְסִיכָה לְאִשָׁה,

אֶלָּא בְּרַח מִנְּסִיכוֹת כְּמוֹ מִדֶּבֶר.

-----------------------------------------------
(משה שפריר, משורר, מורה, עיתונאי)

עוד  מעט  ירד  חושך

יכסה  צמרות  עצים

ישתיק  ציוץ  עדין

ישקיע  את  ממלכת  האור

בשינה  עמוקה 

בבריכת  עלטה

גַּעְגּוּעַ מְזֻקָּק

פִּתְאוֹם אֲנִי נִזְקָק

אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁשָּׁעָה קֹדֶם

אִמָּא פָּרְצָה בְּבֶכִי בָּאוֹטוֹ

וְאָמְרָה שֶׁאֵינָהּ מַאֲמִינָה שֶׁאַבָּא כְּבָר לֹא כָּאן

בָּרַצְיוֹנָל אֲנִי יוֹדֵעַ, אֲנִי לֹא יֶלֶד קָטָן

אֲבָל מְמָאֵן לְהַאֲמִין שֶׁאַבָּא כְּבָר לֹא כָּאן

אִמָּא אָמְרָה שֶׁהִיא נִזְכֶּרֶת כָּל הַזְּמַן

בְּעֵינָיו הַכְּחֻלּוֹת

וְנִזְכַּרְתִּי גַּם אֲנִי, בְּעֵינָיו הַטּוֹבוֹת

שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי

שֶׁאָמַר לִי אֵינְסְפוֹר פְּעָמִים

כַּמָּה הוּא אוֹהֵב אוֹתִי

כָּעֵת כְּשֶׁהוּא אֵינוֹ

אֲנִי אוֹמֵר לוֹ כָּל הַזְּמַן

כַּמָּה אֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ

--------------------------
(העברה: אורה אנצ'ל נחמה)

הימים היו ימים אחרונים של קיץ. ימים בהם השמש מרמה את הבריות והם אינם חשים עד כמה הם מתייבשים. כשצלצל הפעמון בשעת צהריים מוקדמת, חשבתי כי מדובר במישהו שתעה בדרך, כי בשעה כזו כל הילדים כבר בבית הספר, כל הגברים והנשים יצאו לעמל יומם, ורק אני יושבת פה ומלהטטת במילים לשם מטרה שאמורה להיות נעלה, לשנות את נפש האדם או שמא לגרום לו להתנתק מצרות היומיום.

אלא שהמציאות טפחה על דלתי באותו יום קיץ. פועל זר. סיני? פיליפיני? ידיו וחולצתו מכוסים דם, התמוטט למרגלותיי ברגע שפתחתי את הדלת. גם אם עברו מספר שנים מאז אותו קורס עזרה ראשונה, פעלתי כמו אוטומט. חבשתי את הפצע בכתפו, הוא היה לוהט מחום. השכבתי אותו במיטתו של בני המת, על אף שידעתי שיהיו לכך השלכות. רציתי להתקשר למשטרה או למגן דוד אדום, אך הפועל פקח לרגע את עיניו ואמר "No hospital, No police" ואז עצם את עיניו שנית.

היה בכך משהו סימבולי. חיפשתי דמות לסיפור והנה היא על סף דלתי. הוא לא היה גבוה במיוחד, רזה, צהוב, היו לו עיניים שחורות ושיער שחור. חשבתי מה מייחד אותו. אולי פצעיו? מה הופך אותו ליותר מדמות סטריאוטיפית? בדקתי  בכליו, טלפון נייד באותיות יפניות או סיניות, תפוח, חולצה, מכנסיים, תחתונים, מעט כסף ופתק עליו כתוב Josef ומספר טלפון ישראלי, ככל הנראה. גללתי אותו וגיליתי שזה מספר טלפון השייך לחברה של עובדים זרים. להתקשר? לא להתקשר? כיצד עושים דין צדק עם האדם הזה?

יואל בא מהעבודה וכעס עליי, ידעתי שהוא יכעס. דבר ראשון, על חילול מקדשו של אלי בננו, שנהרג בגבול מצרים. דבר שני, על שלא התקשרתי למשטרה, מה שהופך אותי לשותפה ב... במה בעצם? דבר שלישי, על עצם העובדה שאני חיה ולא מתתי מזמן. הוא יצא מהבית ללא אומר ודברים וחזר רק אחרי שעה.

"את מפגרת." לא כשאלה, אלא כקביעה. "את פשוט מפגרת."

"מה יקרה, אלי ישי יתלה אותנו בכיכר העיר?"

"את סגורה יותר מדי זמן בבית הזה."

"למה הכוונה?"

"את לא יודעת מה קורה בחוץ."

"עכשיו אני יודעת."

"למה אני צריך את זה עכשיו תגידי לי."

"אם המצב היה הפוך הוא לא היה עוזר לנו?"

"את לא יודעת עליו כלום. יכול להיות שנדבקת באיידס בלי לדעת."

"זה לא משנה כל כך. חייתי מספיק ואנחנו לא שוכבים."

"אז זה מה שמפריע לך."

"מפריע לי שאינך מוכן לעשות את הדבר הנכון."

"יש דבר כזה הדבר הנכון?"

"הדבר הנכון הוא לתת למשטרה לטפל בו. אדם לא נפצע סתם."

"יכול להיות שהוא מעד."

"יכול להיות שהוא נדקר. יכול להיות שהמשטרה עצמה רדפה אחריו, יכול להיות שאורבים לנו עכשיו."

"אני זו שחיה את החיים במה שיכול להיות, עליך אני סומכת שתפעל לפי מה שממשי."

"מה שממשי זה שאנחנו  מביאים אותו  לבית חולים או למשטרה ומסיימים את תפקידנו. מה את? פלורנס נייטינגייל?"

"אני פשוט מאמינה שזה הדבר הנכון לעשות."

"ומה אם הוא ימות? חשבת מה תעשי אם הוא ימות?"

"אז כנראה אצטרך לשאת בתוצאות, אבל אני מעדיפה לחשוב שעשיתי כל מה שיכולתי, ושעשיתי את הדבר המוסרי והנכון מבחינתי."

"עד מחר כשאני חוזר מהעבודה אני לא רוצה לראות אותו כאן. את מבינה?"

הלכנו לישון בחדרים נפרדים, לא שהיה בכך שוני מכל יום אחר.

גם למחרת בבוקר הוא לא התעורר.

------------------------------------------------ 

עקב הנסיבות, המצב והסיטואציה, יצא בלוגו של המובטל נתיטו לחופשה, להלן סרטוני השבוע החולף: 

החזרות לפסטיבל עכו שיתקיים בעוד 4 שבועות נמשכות בעוז,

פתאום קם אדם ומוצא את פרופיל הפייסבוק שלו על קיר בדרום ת"א,

קוז'ו הליצן - אלן קוז'ינסקי בקטע פיוטי מתוך הופעתו בקרקס המעופף,

התארחות נוספת בתוכנית האקטואליה של גבעתיים

דור העתיד של אמני האוונגרד בישראל ביצירה מוזיקאלית מאתגרת

מקדים ומאחל שנה טובה, שנת טוב וחסד, בריאות ושפע אושר,

*לכל פרקי "יום בחייו"

רק טוב,
בברכה, נתי אורנן
www.ornanati.com

עברתי ליד המקרר, כמו תמיד, אולי נפל ממנו משהו ואיש לא ראה.

הרדיו שעל המקרר היה פתוח. הייתה שם שיחה עם אחד אריאל הירשפלד, ככל הנראה פיגורה מכובדת בסצנה התרבותית. הוא דיבר על סיפור של ח. נ. ביאליק "מאחורי הגדר", שבו מופיעה דמותו של כלב. הירשפלד התפעל מכך שביאליק מציג את הכלב ככלב בלבד. ביג דיל.  אחר כך הוסיף המבקר החשוב שביאליק לא עושה לכלב האנשה ולא מנסה לדמות אותו לבן אנוש. תודה רבה. עם כל הכבוד להירשפלד וביאליק (לאו דווקא בסדר עדיפויות זה) לא הייתי מתחלף עם אף בן אדם. די לפתוח עיתון ולקרוא מה בני אדם עושים אלו לאלו והתיאבון שלך הלך פייפן.

אז עם כל הכבוד לביאליק הוא חי בתקופה שבה לפריץ היה כלב וליהודי היו לכל היותר כינים לשחק בהם. תודה לאל, הזמנים האלה חלפו ללא שוב. אם ביאליק היה חי היום אולי היה כותב ככה. אולי:

"אמת כי כלב אני! אבל האין לכלב עיניים? האין לכלב ידיים, אברים, גידים, רגשות, נטיות ותאוות?... כשאתם דוקרים אותנו לא יזוב דמנו? כשאתם הורגים אותנו לא נמות?..."

עד כאן. אם הייתי הולך הלאה בדרכו של המונולוג המקורי שום דבר כבר לא היה מתאים:

"כשאתם מעליבים אותנו, לא ניקח מכם נקם? אם אנו דומים לכם בכל יצורי הגוף ורגשות הנפש, רוצים אנו להשתוות אליכם גם בדבר הזה: כשם שאתם לא תמחלו על עלבונכם ותקראו לנקמה, אף אני כן".

ובכן, אנו הכלבים לא נוקמים. אם יש בנו כלב נוקם, זו תוצאה של חינוך קלוקל שאתם הקניתם לו. לפחות רובנו מוחלים לכם על כל עלבון ואהבתנו אין לה גבולות.

שלכם באהבה
- תיאודור

נספח. זה מה שהדואר הביא לי הבוקר:

 DOGGY STYLE כי להמית כלבים, זה הכי לא סטייל שיש...

ביום 16.9.2010 ייערך ערב התרמה בבית פנורמה בתל-אביב

למען כלבים שהמתינו להמתה בהסגר,

שוחררו ע"י חבורת בנות אוהבות כלבים

וכרגע מחכים לאימוץ בפנסיון בבורגתא.

לקראת האירוע נערכו צילומי אופנה

שיופיעו על גביי לוח שנה שיחולק באירוע לתורמים.

הדוגמניות אגב, הן הבחורות שדואגות להציל את הכלבים

וביניהן גם הדוגמנית חן שילוני שהתגלתה כחובבת כלבים מושבעת

והדוגמנים, כנראה שתצטרכו להגיע לאירוע כדי לגלות...

התורמים שיגיעו לאירוע יוכלו ליהנות מלוח שנה לכבוד השנה החדשה,

שהופק בניצוחן של הבנות שגייסו צוות מתנדבים למען הפרויקט.

(סטיילינג: רוני כהן// צילום: אלי בוחבוט// איפור שיער: אריה פסח).

16.9.2010 בית פנורמה בתל-אביב

פתיחת דלתות בשעה 20:00
תחילת מופע בשעה 21:00
בסוף הערב מתוכננת מסיבת סלסה מטורררררפת
מחיר כרטיס תרומה: 70 ש"ח ומעלה
לפרטים אודות האירוע, עדי: 054-2563220

שוב שלכם באהבה
תיאודור

-------------- -------------- --------------

שלי גורל: הדרכה לזמרים וזמרות יוצרים

נקודת המפגש בין שחקנית לזמרת, יוצרת את הפרפורמרית. איך להפוך ממבצע לפרפורמר.

פענוח שירים ואופן הגשה מתוך עולם הדימויים הייחודי של היוצר.

חיבור לרגש, לרגע ולעוצמות האישיות בשיטת "שיטת אוריין – המעגל הפתוח.

בניית רפרטואר דמויות להגשת שירים.

מגנוט הזדמנויות למימוש, גיבוש פרסונה וחזון יצירתי לקראת יציאה לעולם.

הכנה מנטאלית להקלטות והופעות, הדרכה וליווי.

כלים להנהגת הרכבים למעוף יצירתי ממוקד.

במפגשים אישיים. למפגש היכרות: 0545-362020. goralsh@gmail.com  

-------------- -------------- --------------

קורס וידאואקט

נפתחת ההרשמה לקורס וידיאואקט המחזור החמישי

יוצרים הרוצים ללמוד עשיית סרטים עלילתיים או דוקומנטריים, ליצור סרטים במסגרת קבוצתית, להתפתח כיוצרים באמצעות הוידיאו, מוזמנים לקבוע פגישת היכרות ויעוץ חינם.

עריכת וידאו על תוכנת עריכה מקצועית. צילום וידאו ותאורה. כתיבת פרויקט דוקומנטרי, הכנת ראיון דוקומנטרי. פיתוח שפה קולנועית. (עבודה עם סטוריבורד, כלים לכתיבת תסריט).

הקלטת קול. כתיבת ובימוי ראיונות דוקומנטריים. הנחיית שחקנים.

בימוי דוקומנטרי ועלילתי עם דגש על גישה אישית וחברתית בתהליך היצירה ועל פיתוח גישה עצמאית בעשיית וידאו. באווירה יצירתית, עניינית ותומכת.

נגישות לציוד טכני וליווי אישי לפרויקטים.

36 פגישות שבועיות אוקטובר / יוני במרכז תל אביב

דמי השתתפות: 400 ש"ח לחודש.

לפניות/פרטים נוספים: guydvd@gmail.com  , 0544949831

אתר: http://www.wix.com/guydvd/guydvd

-------------- -------------- --------------

מאייה אלרון: שעורי פרפורמנס לזמרים, שחקנים ונגנים

שיעורים פרטיים לשיפור ההופעה והביצוע על במה, בהקלטות וצילומים, באודישנים ובחזרות.
ללמוד להשתמש ביכולות שלך ובכל מה שיש לך, ולא לתת לדברים אחרים להפריע לך לתת את ההופעה הכי טובה שלך. ליוצרים מקצועיים ולמי שרוצים להיות מקצועיים.
מאייה אלרון - בוגרת קורס השחקנים והמנחים, שחקנית ומנהלת מוזיקלית בתיאטרון החדר
מוזיקאית-פרפורמרית וזמרת-כותבת, בוגרת ביה"ס רימון ומדריכה מוסמכת בשיטת גרינברג, טל': 052-3519536,  mayaelron@gmail.com

-------------- -------------- --------------

שרון שלומי: קבוצת מחול מסוג אחר לנשים

שרון שלומי, יוצרת האנסמבל "קוקייה", מורה לתיאטרון-מחול אוריינטאלי - מחול מסוג אחר, פותחת קבוצה חדשה: לכל אחת יש הריקוד שלה, ריקוד הנובע מתוך מודעות לגוף וחיבור לביטוי ולרגש. בשילוב למידת טכניקת המחול האוריינטאלי וההבעה התיאטרלית.

הקבוצה עובדת בסטודיו "מוסך הגוף", רחוב פרנצויז 12 (סלמה פינת קיבוץ גלויות), יפו. עלות השתתפות בקבוצה - 200 ש"ח לחודש. מספר מקומות מוגבל.

לפרטים והרשמה: 0545-335135 , sharonlola@gmail.com

בברכה, שרון

-------------- -------------- --------------

עינבל מרום - תיאטרון מודע פותח סדנת "קול ביטוי"

בהנחיית עינבל מרום

(שחקנית ראשית במחזה דם מאת ובבימויו של אמיר אוריין, מ-1999 ועד היום).

"קול ביטוי" סדנה להגדרה עצמית, ביטוי אישי ופיתוח מיומנויות משחק. מה בסדנא:

שיטת המעגל הפתוח, תרגילי תיאטרון מודע, פסיכודרמה. 20 מפגשים, 5 חודשים. קבוצה אינטימית. פגישת הכרות חווייתית ללא תשלום. פרטים בטלפון: 052-606-4756,

-------------- -------------- --------------

אילן רוב - טיפול אישי וקבוצתי

אילן רוב, עובד סוציאלי קליני ומנחה קבוצות מוסמך, עוסק בטיפול אישי וקבוצתי.

טיפול אישי: סיוע בהתמודדות עם דיכאון, חרדה, משברים. העצמה בתחומי תעסוקה, זוגיות, משפחה. טיפול בהומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרס. טיפול קבוצתי: קבוצות להתפתחות אישית וליחסים בין אישיים. ליצירת קשר: 054-4906279. Ilan.rov@gmail.com 

-------------- -------------- --------------

סדנת כתיבה בהנחיית אסנת ראם

שחקנית יוצרת ומשוררת

פרסמה ב"הליקון", "קשת החדשה", "כרמל", "שבו", ועוד. מהזוכים בתחרות "שירה על הדרך" 2008. מפגשים אחד לאחד – עבודת סדנה להסרת מחסומי יצירה ולגירויים לכתיבה (רצף מילולי, זיכרון, חלום, דמיון מודרך, ועוד), עריכה קריאטיבית. טל': 0523-230588, alma3@netvision.net.il

-------------- -------------- --------------

רן בן עזרא - שירותי כתיבה ועריכת תוכן

כתיבת טקסטים, שכתוב, עריכה והגהה, גם לתוכן ספרותי ולתיאטרון. הנחה תינתן למכותבי האיגרת. לפרטים ויצירת קשר: רן - 052-5284234. info@run-content.com
www.run-content.com

-------------- -------------- --------------

רני אמיר: אקשן תרפיה

המטופל הוא סיפור המחזה. מיטת הטיפולים היא הבמה.

האינטואיציה משכתבת את ספר הבימוי ורגע טיפולי אחד מוביל לבא אחריו.

הטיפול מתבסס על הקשבה. התחושות שעולות בי מתוך ההקשבה

מנחות את הפעולות, המשלבות מגע, לחיצות, תדרי קול והילינג על ומעל.

הטיפול מתאים למגוון רחב מאד של צרכים: מבעיות רפואיות ועד צורך בשקט ואיזון

משך הטיפול בין ארבעים וחמש דקות לשעה והוא מתקיים בבית המטופל.

לאנשי החדר הטיפול הוא במחיר של 150 ₪ בלבד

מעט על עצמי:

רני אמיר, הילינג, נשימה מעגלית, טרייגר, רפלקסולוגיה ועוד.

לשעבר מנהל מכבי טבעי ברעננה. היום איש החדר.

אשמח לענות על שאלות ולתת פרטים נוספים: 050-8801163 .

-------------- -------------- --------------

שרית פוקס - אימון אישי

צמיחה אישית אחרי משבר: אובדן, פרידה, פיטורין, וכן התמודדות עם חולה במשפחה או הורה מזדקן ואף חסימה יצירתית (היתקעות בזמן תהליך יצירה).

שיטת אימון רב ממדי, אוניברסיטת ת"א, החוג לעבודה סוציאלית,מגמת פסיכותראפיה 

טל: 052-341-133  מייל:  saritfx@netvision.net.il

פגישת הכרות ללא תשלום לשם בדיקת התאמה לשיטת טיפול אימוני מאסכולת אוניברסיטת תל אביב

-------------- -------------- --------------

ליאת דיין - אמנות קבלת החלטות

ללמוד לקבל החלטות זוהי אמנות.

אם אתם נמצאים בצומת דרכים בעבודה, במערכות היחסים, ביחס לסביבת מגורים  או אם אתם מתלבטים ומרגישים תקועים ביחס לפרויקט אישי יצירתי שאתם מפתחים: אם אינכם בטוחים אילו סצנות צריכות להיכנס למחזה, האם נכונה הנחיית הבימוי החדשה שנתתם, מהי הדמות שאתם עובדים עליה ואיך נכון יהיה להציגה, כיצד לעבוד עם שחקן מסוים או איך צריכה להסתיים הסצנה החדשה שכתבתם, באמת שאין צורך לשבור את הראש.  

התקשרו אליי ובאמצעות טכניקת השאלה לחשיבה יצירתית ושיטות נפלאות נוספות, תוכלו לקבל בהירות חדשה ואת הצעד הבא מונח לפניכם בפשטות.

ליאת, 052-5201718 havara@gmail.com   

(מספר פגישות מומלצות: פגישה אחת עד שלוש פגישות).

*הנחה מיוחדת לחברי תיאטרון החדר.

-------------- -------------- --------------

-------------- -------------- --------------

מכתב היוצרים ("מכתב השחקנים") – סיכום השבוע שהיה

ורדית שלפי, דרמטורגית, יוזמת מכתב המופנה לתיאטרונים רפרטוארים מסחריים בישראל עם העתק לשרת התרבות, כנגד הכוונה של תיאטרונים אלו להופיע באולם החדש באריאל. על המכתב חותמים עשרות שחקנים, במאים, מחזאים ואנשי אקדמיה. להלן המכתב:

26.8.10

לכבוד

הנהלת התיאטרון הלאומי הבימה,

הנהלת התיאטרון הקאמרי,

הנהלת תיאטרון בית לסין,

הנהלת התיאטרון העירוני חיפה,

הנהלת תיאטרון באר-שבע,

הנהלת תיאטרון החאן

שלום רב,

אנחנו, אנשי תיאטרון מכל תחומי העשייה התיאטרונית, מבקשים להביע שאט נפש מהכוונה של הנהלות התיאטרונים להופיע באולם החדש באריאל.

השחקנים שבינינו מצהירים בזאת שיסרבו להופיע באריאל, כמו גם בכל התנחלות אחרת.

אנו קוראים להנהלות התיאטרונים לקיים את פעילותן הענפה בתחומי שטחה הריבוני של מדינת ישראל שבגבולות הקו הירוק.

בכבוד רב,

(כאן במקור מופיעה רשימת החותמים, שבמהלך השבוע הלכה והתארכה)

יוזמת המכתב: ורדית שלפי, vshalfy@netvision.net.il

ראש הממשלה בנימין נתניהו: לא נממן חרם מבפנים

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1186866.html

שרת התרבות לימור ליבנת: קרע בחברה

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1186717.html

"נסרב להופיע בהיכל התרבות באריאל":

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3944733,00.html

טל לוין, עכבר העיר: "הגיע הזמן להבין שאין דבר כזה תיאטרון לא פוליטי":

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,720,209,54065,.aspx

גדעון לוי: תיאטרון בובות

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1186769.html?more=1

יוסי שריד: אמנים הם לא חיילים

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1022,209,54079,.aspx

"ישי גולן, האם תופיע בהיכל התרבות החדש באריאל?"

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1186760.html

ארבעה משחקני הקאמרי חזרו בהם מחתימתם על "מכתב השחקנים"

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,720,209,54101,.aspx

מכתבה של מנכ"לית בצלם, ג'סיקה מונטל, למנהלי התיאטרונים

התקבל: 29.8.2010

לכבוד

אודליה פרידמן ובני צרפתי, מנכ"לים תיאטרון הבימה

נעם סמל, מנכ"ל התיאטרון הקאמרי

ציפי פינס, מנכ"לית תיאטרון בית לסין

שמוליק יפרח, מנכ"ל תיאטרון באר שבע

דרור גרבר, מנכ"ל תיאטרון חיפה

ברטה שטרית, מנכ"לית תיאטרון החאן

שלום רב,

קראתי בדאגה את התבטאויותיכם הציבוריות המצדדות בעריכת הופעות של התיאטראות הישראליים בהיכל התרבות החדש של ההתנחלות אריאל. הצהרתכם כי יש להופיע בכל מקום שבו ישנם אזרחים ישראלים שוחרי תרבות, כולל באריאל, מהווה התעלמות בוטה ומקוממת מהמרחב החברתי והגיאוגרפי שבו נמצאת התנחלות זו.

מחוץ לגדר המקיפה את ההתנחלות אריאל חיים מיליוני בני אדם שזכויותיהם הבסיסיות, כולל הזכות לתרבות, נשללות מדי יום, וזאת בעיקר עקב מפעל ההתנחלות.

ההתנחלות אריאל, הממוקמת כ-16.5 ק"מ ממזרח לקו הירוק, והכביש המחבר אותה עם שטח ישראל, הוקמו על אדמות ששימשו את הכפרים הפלסטינים הסמוכים. בתוך שטחה המוניציפאלי של ההתנחלות קיימים איים רבים של אדמות בבעלות פלסטינית פרטית, שבעליהן אינם מורשים להגיע אליהן. מתקן טיהור השפכים של אריאל, שאינו מתפקד כבר מספר שנים, מזהם את מקורות המים של העיירה הסמוכה סלפית. כדי לאפשר למתנחלים ישראלים תנועה חלקה ומהירה בין אריאל לבין מדינת ישראל נותקו מספר כפרים פלסטיניים מעיר המחוז שלהם ומחלק מאדמותיהם החקלאיות. אלו הן רק דוגמאות ספורות לפגיעתה הקשה של ההתנחלות אריאל בזכויות האדם.

התעלמותכם מכל אלה מתמיהה ומצערת עוד יותר נוכח התפקיד המרכזי שמילאו אנשי התרבות מאז שחר ימיה של ההיסטוריה האנושית בקביעת הטון המוסרי בחברה. מאז ומתמיד השמיעו אנשים אלה את קולו של המצפון החברתי ושימשו מורה דרך אמיץ בחברה שבה הם פועלים.

אני מזמינה אתכם לצאת להצטרף אלינו לסיור באזור שכם, שיאפשר לכם לעמוד מקרוב על השלכותיה של ההתנחלות אריאל על זכויות האדם של תושבי האזור. דומני שכל החלטה שלכם לגבי קיום הצגות באריאל - לחיוב או לשלילה - מן הראוי שתסתמך על היכרות עם העובדות.

אשמח לעמוד לרשותכם,

בברכה,

ג'סיקה מונטל, מנכ"ל

עצומה: תמיכה בשחקני הקאמרי המסרבים להופיע באריאל

נפתחה בתאריך 27/08/2010  

לאורך העשור האחרון, ולאור החיסרון במנהיגים אמיצים שינהיגו אותו, הלך השמאל ושקע תחת הדורסנות של הימין.

הילדים שגדלו בזמן הזה כבר שכחו שלא לפני הרבה זמן הייתה דרך אחרת שהיא לא דרך המלחמה והכיבוש. "שמאלני" נהפך לקללה, וכל מי שהיה ועודנו מוטרד מהמצב בשטחים ומהשחתת המוסר הישראלי, נאלץ להוריד ראשו.

והנה באה קבוצה אמיצה של שחקי הקאמרי, ציונים אמיתיים שרוצים את טובת המדינה ואת הבטחת עתיד ילדינו, ועשתה מעשה - הם מסרבים להופיע באריאל.

הם ידעו את הלך הרוח בישראל, וידעו שיחטפו מכל הכיוונים.

ובכן, היום אנחנו אומרים להם:

גם אנחנו איתכם! היו חזקים ואל תתקפלו אל מול האיומים!

http://www.atzuma.co.il/camerisupporters

עצומה: להחרים את האומנים המסרבים להופיע באריאל שבמדינת ישראל

נפתחה בתאריך 27/08/2010  

לאור הקמתו המשמחת של היכל תרבות באריאל החליטו מספר שחקנים ויוצרים להודיע לתיאטראות שלהם שהם מסרבים להופיע באריאל.

בין החותמים על עצומה בה הם מסרבים להופיע באריאל:

(כאן מופיעה במקור רשימת האמנים)

אותם אומנים מוכנים לקפח תושבים ואזרחים של מדינת ישראל לצורך התייפייפות פוליטית.

אנו החתומים על עצומה זו בזים לחותמים על העצומה ומתכוונים להחרים את הנ"ל ע"י אי הגעה ליצירות והופעות בהן הם ישתתפו או ייטלו חלק כלשהו.

לנו, החתומים מטה, אין ארץ אחרת.

http://www.atzuma.co.il/tarbutariel

עצומת האקדמאים: סירוב להרצות בהתנחלויות מעבר לקו הירוק

נפתחה בתאריך 30/08/2010  

אנו החתומים מטה מצטרפים לאנשי התיאטרון בהודיענו כי לא נשתתף בפעילויות תרבותיות מכל סוג שהוא בכל ההתנחלויות שמעבר לקו הירוק, לא נשתתף בדיונים או סמינרים ולא נרצה בשום מסגרת אקדמית בהתנחלויות הללו

אנו תומכים באנשי התיאטרון המסרבים להופיע באריאל, מביעים הערכה לאומץ הלב הציבורי שלהם ומודים להם על החזרת הויכוח על השטחים וההתנחלויות לכותרות.  אנו מבקשים להזכיר לציבור כי בדומה לכל ההתנחלויות האחרות, גם אריאל נמצאת בשטח

כבוש ואינה חלק משטחה הריבוני של מדינת ישראל. אם בעתיד, במסגרת הסכם שלום שייחתם עם הרשות פלסטינית תהיה אריאל בגבולות המדינה, יהיה דינה כדין כל ישוב בישראל.

אנו רואים בקריאות לסרב להופעות בהתנחלויות בסיס לגיבוי ציבורי נרחב לעזיבת ההתנחלויות ויציאת ישראל מהשטחים, פעולות שהן בעינינו חיוניות לקיומה ולרווחתה של מדינת ישראל.

http://www.atzuma.co.il/academics

לאחר סירוב אומנים להופיע באריאל: תושבי העיר מנסים להסתיר את העלבון

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1187025.html

מכתב השחקנים: למה באמת חזרו בהם חלק מהחתומים?

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,720,209,54139,.aspx

שורה של אנשי רוח הביעו תמיכה בשחקנים המסרבים להופיע באריאל

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1187118.html

אורית גלילי: התייחסות העיתונות הכתובה לחרם השחקנים על אריאל

http://oritgalili.com/?p=380

רוקדים על הקו הירוק: תגובות של אנשי מחול

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,412,209,54186,.aspx

טלי יצחקי: תפסיקו לנסוע

http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaagdw

אילן שיינפלד: על חרם אנשי הרוח ומשמעותו

http://cafe.themarker.com/post/1753129

יהושע סובול: חובתנו

http://news.walla.co.il/?w=%2F2680%2F1727360

חגי אלעד: תיאטרון טוב אמור לחשוף את מה שהמציאות מבקשת לטייח

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1187228.html

-------------- -------------- --------------

מחזאים: "התיאטרון הפך לשבוי של מחלקות השיווק"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3941127,00.html

איגוד הבמאים קורא לבדיקת טענות המחזאים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3944462,00.html

-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

מהדורת החדשות "סדר חברתי 7":

http://www.tv.social.org.il/civic/stv-seder-chevrati-7.htm

טל': 052.5433100. (העברה: אהוד שם טוב)

-------------- -------------- --------------

תיאטרון הסמטה

מנהל אמנותי: אבי גיבסון בראל איש החדר

למשפחת תיאטרון החדר כולל חברי האיגרת השבועית: כרטיסי הנחה!

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה,  http://www.hasimta.com  

טלפון להזמנות: 036812126.  פקס: 03-6814024
hasimta.theater@gmail.com

-------------- 

זה מסתובב

התנגשות אלימה וחסרת פשרות בין שני אנשים הכלואים יחדיו ב"תא של הסתכלות ממושכת" במוסד טיפולי. האחד מדמה כי הוא הסופר פרנץ קפקא והשני מדמה כי הוא בנימין זאב הרצל

העלתו המחודשת של המחזה הינה מחווה ליוסף מונדי, יוצר ישראלי ייחודי וחתרני, אחד מאבותיו הרוחניים של תיאטרון הפרינג' הישראלי.     
מאת: יוסף מונדי. בימוי עיבוד ותפיסת חלל: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים : אמיר ירושלמי, מוטי רוזנצוויג ורונן יפרח. 

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר.

בתיאטרון הסמטה

-------------- 

אבנים

מבית היוצר של תיאטרון אורתו-דה בתיאטרון הסמטה
ניהול אמנותי: ינון צפריר

מסע פיוטי ויזואלי בין מציאות לחלום, בין עבר להווה.

נוצר בהשראת הפסל המפורסם של נתן רפופורט "מורדי הגטאות".

המופע מבוצע על ידי שישה שחקנים, המעצבים בגופם את הפסל, ומפיחים בו חיים. באמצעות דימויים ויזואליים מקוריים, משחק וירטואוזי, ופס קול ייחודי, נוצרת שפה תיאטרונית חדשה, המגוללת את סיפור ניצחון הרוח.

המופע "אבנים" זכה עד כה בשישה פרסים בינלאומיים, מייצג את ישראל בכבוד רב בעולם, ומוכיח שבכוחו של התיאטרון והדמיון האנושי לצבוע את הצד האפל של האדם בבהירות של תקווה.

יוצר ובמאי המופע: ינון צפריר.

במאים שותפים: דניאל זעפרני, אבי גיבסון בר-אל
שחקנים: אבי גיבסון בר-אל, חזי כהן, יניב מויאל, הילה ספקטור, מוטי סבג וינון צפריר. 

כתבה על המופע. מלמדת על מקורות ההשראה של היצירה:

http://www.youtube.com/watch?v=NApx3NQ4vvY

בתיאטרון הסמטה

-------------- 

מילות מפתח

מבית היוצר של תיאטרון אורתו-דה

ההצגה זוכת פרס ראש עיריית עכו בפסטיבל עכו 2009

"מילות מפתח" הינו פרויקט ניווט תיאטרלי בתוך ארכיון הכיבוש.

המחזה מבוסס על כתבותיו של העיתונאי גדעון לוי ועל עדויות של נשות ארגון "מחסום וואטש", "טוקבקיסטים" וקולות רבים המהווים חלק מתוך בליל מילות המפתח הכרוכות בכיבוש.

מאת: אלדר גלאור. בימוי: מרטין מוגילנר. מוסיקה: יובל מסנר. עיצוב תאורה: מיכה מרגלית.

משתתפים: גבריאל הדר, לוטוף נוייסר, דורית אבנט, איילת הלפרן, איברהים סקלה, מירי קירמאיר.

"...אגרוף בבטן, גרוני נחנק, עיני דמעו, הצטמררתי ונסחטתי רגשית...

נטענתי לעוד 25 שנות סיקור..". (גדעון לוי, הארץ)

משך ההצגה: שעה ורבע

לאנשי תיאטרון החדר ולנמעני האיגרת, המחיר הוא 50 שקלים, יש לציין שהינם אנשי תיאטרון החדר בזמן רכישת הכרטיסים.
טלפון הסמטה לרכישת כרטיסים מוקדמת (ולאור הביקוש רצוי לעשות כן) 03-6812126

לפרטים והזמנת כרטיסים, תיאטרון הסמטה  03-6812126

לפרטים והזמנת הצגות, מרטין  0542-393669 אלדר 0546-966228.

בתיאטרון הסמטה

-------------- 

בבפנוכו

חברים אהובים!

לאחר הפסקה, ההצגה "בבפנוכו" חוזרת לבמה. גם אם ראיתם אותה באחד מגלגוליה, שווה לראות שוב. ובטח אם עדיין לא ראיתם בכלל...

בגלל אופייה המיוחד של ההצגה מספר המקומות מוגבל. מאוד. אז כדאי למהר ולהזמין כרטיסים. מחכה לראות אתכם, ואתם כמובן מוזמנים להפיץ הלאה...

הילה, 054-570-0704

בתיאטרון הסמטה 

-------------- 

בטולות שידוך 
חנה אזולאי הספרי ומיכל ורד כתבו את המחזה בהשראת הסיפור שהתפרסם בעיתונות בשנת 1978 על שתי אחיות ממאה שערים בירושלים שהתאבדו. האחת עומדת לפני שידוך והשנייה מבוטלת שידוך, חושפת את הפחדים, הקנאות, התקוות והסודות בלילה אחד .

במאי מלווה ועיצוב תאורה:  יניב מויאל.  משתתפות: הילה מצקר וליאת קיסלוביץ.

בתיאטרון הסמטה 

-------------- 

משחק מהחיים - פלייבק 

תיאטרון סיפורי חיים ואימפרוביזציה. חוויות הקהל והסיפורים האישיים של הצופים הופכים לרצף של סצנות תיאטרליות, דימויים ורגשות, בידי קבוצת שחקנים מיומנת ומנחה.הזדמנות נדירה וייחודית לראות את סיפורי חיינו מזווית אחרת מפתיע, מרגש, מצחיק, נוגע ובלתי נשכח.

מנחה: אביבה אפל. איתי אורן, נעם רפפורט, עידו זלזניק.      

שחקנים: הילל שמעון, נורית שושן, ערן יעקובי, רינה לביא, שושה קסטנברג, שירלי ליגום. בתיאטרון הסמטה:

-------------- 

עמי ותמי – סוף לאגדה

דרמה אוטוביוגרפית למבוגרים.

מספרת סיפורים מופיעה בפני קהל.

במהלך המופע עולים בה זיכרונות ילדות ונשזרים לאורך הסיפור.

רעיון, כתיבה, הפעלה ומשחק:  פלורנס פיש-חכם. בימוי: אילן זיו-זונטג.

בתיאטרון הסמטה

-------------- 

קול קרא והלכתי

על פי כתביה של חנה סנש. מונודרמה מקורית על שעתה האחרונה של חנה סנש. בחשבון נפש אחרון, מתהווה חנה בעיני רוחה ובעיני הצופים כבן אדם רגיש ומורכב ולא רק כאותה דמות הרואית מוכרת של צנחנית לוחמת. כתיבה עיבוד ומשחק: אליה שוסטרמן. בימוי: אבי גיבסון בר-אל.

בתיאטרון הסמטה

-------------- 

ז'טם מון אמור

(ישראל 2010) בימוי: אביגדור וייל (83 דקות, עברית) (83 min., Heb)
משחק: וייל, איריס הרפז שחקנית תיאטרון החדר, אשר ברנשטיין.
סרטו החמישי של הבמאי אביגדור וייל. דרמה המתארת את קורותיו של ארי קורצוייל, אדם החווה את חייו דרך המצלמה. הוא מצלם באובססיביות כל מפגש, כולל את חיי היומיום שלו עם אשתו האהובה דניאלה. ארי אינו יודע לאהוב שלא דרך המצלמה. אבל אחרי עשרים שנות חיים משותפים דניאלה מתעייפת, היא עוזבת. ארי, שאינו מסוגל לחיות ללא דניאלה, עוזב אף הוא את ביתו והופך הומלס. גם כהומלס הוא ממשיך לצלם באובססיביות, לתעד את מצוקותיו ברחוב. האם יצליח ארי קורצוייל מתישהו להפוך תיעוד זה לסרט?

ההקרנות הקרובות בסינמטק 2, תל-אביב:

9 ספטמבר, 18:30.  15 ספטמבר, 18:30.  23 ספטמבר, 18:30.

המרכז לתיאטרון עכו

מנהלים: סמדר יערון, מוני יוסף, חאלד אבו עלי

www.acco-tc.com , טל': 04-9913834, 04-9914222, 050-4633433

עדכונים שוטפים באתר התיאטרון: http://www.acco-tc.com  

הקבוצה ביפו

מנהל אמנותי: איתי יטוב איש החדר

הקבוצה ביפו, בית ספר עצמאי למחול, רחוב קדם 109, יפו (במרכז הקהילתי הערבי-יהודי), לפרטים והרשמה לחץ כאן. טל': 03-6595961, אתר אינטרנט: http://www.hakvutza.org.il 

יומן אזרחי

עורך: גיא דוידי איש החדר

כל יום שלישי ב - 22:30 ערוץ 98 בכבלים ובלווין

(ש.ח - ראשון ב-10:30 בבוקר )

לתגובות על התוכנית או להצטרפות לקורסי הוידיאו

לשלוח מייל לכתובת : yoman.video@gmail.com

מבחר מתוך קטעי היומן – באתר אקטיבי.

לארגונים ואנשים המעוניינים לשדר סרט וידאו במסגרת התוכנית או לפניות, תגובות והצעות ניתן לפנות במייל – yoman.video@gmail.com

להצטרפות לקבוצת התפוצה של "יומן אזרחי" בגוגל ללחוץ כאן: videodiaries

קדימונים למופעים

רוצים שיכתבו עליכם קדימון בעכבר העיר, תיאטרון / מחול / אופרה / בין תחומי?

פנו אל אייל מלובן (לא כרוך בתשלום): eyal.meluban@gmail.com , eyal.hair@gmail.com

--------------

תיקון מחשבים

שחר נגר, 050-7648002. nshachar@bezeqint.net

--------------

שיפוצים

יניב מויאל משפץ דירות ובתים.

הנחות למכותבי האיגרת השבועית של תיאטרון החדר: 0523-868338.

--------------

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

לכתוב אלינו orian01@bezeqint.net ולבקש מונולוגים ו/או דיאלוגים.