האיגרת השבועית

ביום שישי, 18.3.2016, בשעה 14:00, מוזיאון תל אביב, אולם אסיא

הקרנת בכורה לסרטו של גיא דוידי על תאטרון החדר "רגשות מעורבים".

הקטעים הבאים - מהפרומו לסרט:

יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

(משך קריאה משוער: 4:30 דקות)

התעלות

היא כתבה קטע נוקב, בוטה ומרגש, על דיכוי אישי שעברה במסגרת דתית שבה גדלה. "נוקב, בוטה ומרגש" זהו מקבץ של הגדרות המסמנות הערכה גדולה ומחמאה גדולה ליוצרת שכתבה אותן. כי אמנות היא קודם לכל בּוֹטה ונוקבת. יש בי מעט מבוכה בכתיבת המשפט האחרון כי הוא בגדר של המובן מאליו בכל חברה מתוקנת. אבל נראה שהחברה שבתוכה אני חי אינה מתוקנת כל צרכה ועל כן יש לרשום את המשפט הזה, כדי להזכיר שוב. מיטב השיר - הבּוֹטוּת שבו.

והכתיבה הייתה כאש בוערת בעצמותיה וזו חוויה שיוצאים מכירים מניסיון אישי בכתיבה הראשונה, בהצגה הראשונה. לאחר שנכתב הקטע היא חשה התרוקנות של מתח ורגע יפה של ניקיון נפשי. גם את הרגע הזה יודע כל יוצר, לאחר שמיצה את אונו ביצירה חדשה. יש לנצור רגעים אלו בזיכרון. גם בשביל רגעים כאלה חי אדם-יוצר.

ואז באה השקיעה. היצירה כבר נכתבה והיא בגדר של טיוטה מזהירה ומבטיחה. מלבד פן אחד שלה, שקודם לכן נראה כחיוני והכרחי ומובן מאליו ואילו עכשיו הוא מאיים עליה. עכשיו היא חושבת שהיצירה הזאת היא חריפה מאד, חצופה מדי, בוטה מדי והיא נתקפת אימה. מה יגיד הקהל שייחשף אליה? היא יודעת שטעמו של הקהל הזה התנוון בחשיפת-יתר לבידור. היא יודעת דבר אחד או שניים על הרגליו של האזרח המצוי. גם היא אזרחית מצויה, לפחות לפעמים. היא יודעת שכולם רוצים נחמה ורוגע ולהיות בסדר עם כולם ושלא ידקרו אותם ולא לעשות גלים. במשפט אחד, מה כולם רוצים? להיות מטומטמים.

אפקט הפרפר

כיצד נולדת חשיבה מסרסת כזאת? יש לכך שתי תשובות לפחות.

ראשית, היא תמיד נולדת לאחר שהטיוטה הושלמה והגיע עידן הספק וההתלבטות היוצרת וזהו שלב לגיטימי שאחריו היצירה שואטת קדימה על פי בחירתו של היוצר.

שנית, היא תלויה ברוח התקופה.

אחת ממייצגי רוח התקופה היא היום האישיות הציבורית היושבת לה במרומי משרד התרבות, רחוקה והזויה ככל שהיא והיא שרת התרבות, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהכרזותיה הפשיסטיות. האמירות הבוטות שלה נועדו לסרס אמירות אמנותיות בוטות. זו לעומת זו. ככל שהדבר נשמע מוזר, היא אכן משפיעה על נפשם ויצירתם של יוצרים בכל אתר, יוצרים שכלל אינם מכירים אותה אישית ואין להם כל ענין בה. אמירה פשיסטית אחת של שררה אחת בירושלים הנצחית, מתגלגלת לה לחדר חזרות קטן בפריפריה התל-אביבית, במסלול ישיר או עקיף ואפילו אם היוצרת לא ממש שמעה את האמירה הזאת ולא קראה אותה בטלפון החכם שלה, היא עברה, האמירה, אל תודעתו של חבר של חבר של חברה או של חברה או של בן משפחה או עמית או שכן ונוחתת בתודעת היוצר, לפעמים מבלי שהוא יודע כלל את המקור שלה. כי הרעל הפשיסטי מחלחל לפינות שלכאורה אי אפשר לנחש שיבואו שמה ומסרס את היצירה החופשית.

"מה יפית!"

כמו בכל מדינה דכאנית מן המניין, בצד המכוער על הגלובוס, גם בארץ הזאת שועטים עדרי יוצרים ומזמרים באוזני השלטון זמירות "מה יפית" בסגנון קרנפים ומוכנים לשכנע את מי שמוכן לשמוע אותם, מדוע נכון לדכא יצירה חופשית, למתן אותה, לרסן אותה, להרחיק את עדותה, אל מקום אחר, למשל לדנמרק, לזמן אחר, למשל לפני המבול, אחרי המבול, והם משוכנעים שכל מילה שהם אומרים בעניין הזה היא אמת לאמיתה, חצובה מפי הגבורה.

והיוצרת שלנו, שקודם לכן היצירה בערה כאש בעצמותיה והיא לא יכלה להכיל אותה עד כי נתנה לה ביטוי אותנטי, היא עכשיו רוח נמוכה.

ניתוק

ואז היא אומרת לעצמה: אני צריכה לרכך את המסר. אי אפשר להיות כל כך בוטה. אנשים לא יכולים לעמוד בזה. הם ידחו אותי, יגלגלו אותי מכל המדרגות, יורידו אותי מהבמה. נכון לי יותר להיות קלה עם אנשים. נכון לי יותר לרכך את המסר!".

נכון לך? או נכון לשרת התרבות שלך?

הנה מדוע התרבות שלנו כל כך עלובה. כי הדיכוי המתמיד – עובד.

אז מה לעשות, שואלת היוצרת.

קודם לכל לנתק את עצמך מעטיני השלטון, ניתוק פיזי. ניתוק כלכלי. ניתוק נפשי ותרבותי, וליצור באופן ממשי. אבל, מקשה היוצרת, אנחנו כולנו קשורים בחבל הטבור אל משרד התרבות ולא יכולים לראות עצמנו מתנתקים ממנו.

אכן. זו צרה שנובעת מהרגל מחשבה נוקשה. אם כן, לפחות עד שהניתוק יהיה אפשרי או עד שנחליף את השלטון, יש ללמד את עצמנו לדעת, שהתמיכה הממשלתית היא רק אופציה אחת ויש אחרות. אחת מהן היא המגמה שהתחיל בה תאטרון החדר לפני שני דורות ועכשיו היא זרם בתרבות: להיות תאטרון חדר. פשוט.

שיהיו לנו ימים טובים

שלכם באהבה,
אמיר

(קטעים מתוך "פרשת השבוע" מאת אמיר אוריין.

תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו קוראים בו?)

(משך קריאה משוער: 3 דקות)

24. ויקרא: ויקרא, א' - ה'

"ויקרא אל משה וידבר יהוה אליו מאהל מועד לאמור" (ויקרא: ויקרא א' 1).

ספר ויקרא בעיקרו הוא נאום האל אל משה. משערים כי הספר נכתב כשש מאות שנה לאחר הכיבוש המיתולוגי של ארץ כנען.

בשנת 587 לפני הספירה, נפלה ירושלים בידיו של נבוכדנצר מלך בבל, הבית הראשון חרב והמנהיגות הוגלתה לבבל. תשעה באב נקבע כיום החורבן. המסורה היהודית קבעה די בשרירות את המועד הזה תשעה באב כיום שבו נחרב בית המקדש הראשון. בתנ"ך מופיעים שני תאריכים שונים לחורבן הבית: ז' באב (מלכים ב', כ"ה, פסוקים ח'-ט') וי' באב (ירמיהו נ"ב, פסוקים י"ב-ט"ז) כיום שבו שילח נבוזראדן, שר צבאו של נבוכדנאצר מלך בבל, את האש במשכן ה'.

בגלות שאפו הכוהנים להסדיר את החוק היהודי - בעיקר בענייני הטקסים הדתיים - נושא שהיה קרוב ומוכר לבני שבט לוי בכלל ולכוהנים בפרט. הספר מדגיש שכל מה שמתרחש בחיי היהודי, בינו לבין עצמו וזולתו ובינו לבין אלוהיו – חייב להימסר לטיפולה של כת הכוהנים. אלה המתווכים בין האדם לאלוהים. באמצעות ספר החוקים הזה, פעלו הכוהנים לבסס את מעמדם הדתי, החברתי והכלכלי...

...בפרק ד' - תיאור כפרת עוונות באמצעות הקרבת הקורבנות.

בכל מקרה, הקרבת הקורבנות תיעשה רק לאחר שהאשם הודה באשמתו ונשא עוונו. זקני ישראל משתתפים בהקרבה.

אם כהן חטא בשגגה - יקריב פר בן בקר. אם כל עדת ישראל ישגו - יקריבו פר בן בקר.

כלומר, חטאתו של כהן שקולה כנגד חטאם של כל ישראל.

אם נשיא חטא בשגגה - יקריבו שעיר עזים. זכר.

אם אחד מישראל חטא בשגגה - יקריבו שעירת עזים, נקבת העז.

אם נפש חטאה בקללה או נטמאה - יקריבו נקבה מן הצאן ואם אין ידו משגת - שתי תורים או שני בני יונה ואם אין ידו משגת יביא עשירית האיפה סולת, ללא שמן וללא לבונה.

על חטא המעילה - יביא הנאשם קרבן איל תמים מן הצאן.

על לקיחת כסף או גזל ממון - יחזיר את המעילה ויוסיף חמישית מערכה ואחר כך יקריב איל תמים מן הצאן. בזמן הזה במדינתנו המקרטעת, דברים אלו עשויים להיאמר על אדם מישראל. אבל אם הוא על פי מעמדו החברתי, כהן או לוי, שלא לדבר על טייקונים וברוני גזל למיניהם, לא רק שאין משיבים את הגזלה, ודאי שלא מוסיפים עליה חמישית או עשירית מערכה, אלא שהרשויות נופלות אפיים ארצה בפני הטייקון, ברון הגזל, ואומרות הלל: "מודה אני לפניך ולך, אדוני הטייקון, שאין אתה תובע אותי לדין על שאנו מטרידים אותך במנוחתך..."

תיקון לשון - כיצד?

לשון מתסכלת היא דיבור בעל אופי של תחרות, דחיה ותוקפנות...

תיקון לשון הוא מה שראוי לומר כדי לסייע בריפוי עצמי ובריפוי החברה...

מה ראוי לעשות? למעט בשלילה. להרבות בחיוב. לדייק בכוונה...

"מי נגד מי?!" זהו ביטוי שמרבים להשתמש בו כדי להבין את פשר הדברים. אדם נכנס לחדר ובו אנשים טרודים בעניין כלשהו וברצונו להשתלב בנעשה. פעמים רבות נשמע את התגובה הזאת שנועדה להיות מגניבה (הטעמה על האות "מם"): "מי נגד מי?" הביטוי מלמד על תפיסת עולם המניחה מראש שיחסי אנוש בנויים על התנגדות לזולת ו/או מלחמה בו. אם ברצוננו ליצור עולם טוב יותר, עלינו למצוא ניסוח נוח יותר: "מה קורה?", או אפילו "מי בעד מי?" אולי אלו תגובות שעלולות להישמע הזויות על רקע השיח הקיים, אבל הן מכוונות אל פן חיובי אפשרי של השיח.

אחת מהסצנות היפות ומכמירות הלב בקולנוע ההוליוודי המסחרי: 1950, "שדרות סנסט", תמונת הסיום. נורמה, כוכבת מן העבר, מטורפת אבל עדיין מלכה, בדרכה אל הכלא. המילים האחרונות שלה, הפכו אייקון גלובאלי לכל שחקן ושחקנית ביקום הזה: "מיסטר דה-מיל, אני מוכנה לקלוז-אפ שלי!"

אולי יש פה משהו בשבילך.

מעבר לדף אודישנים דרושים

רגשות מעורבים

סרטו של גיא דוידי

הקרנה בנוכחות היוצרים והמשתתפים

במסגרת פסטיבל אפוס, הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות
יום שישי 18.3.16 בשעה 14:00 במוזיאון תל אביב, אולם אסיא.

בשעה 14:00 - קוקטייל. הקרנת הסרט מתחילה בשעה 14:30.

לאחר הסרט: ברכות. לאחר מכן נשמח להזמינכם למליאה חגיגית לרגל יציאת הסרט שתכלול את השיחה שלאחר הסרט עם היוצרים והמשתתפים בתאטרון החדר - בשעה 17:00.

אמיר אוריין הגשים את כל מה שיוצר חולם עליו. הוא היה שחקן מבטיח ב"הבימה", כוכב קולנוע וטלוויזיה ומבקר שקרע לגזרים את עולם התאטרון השמרני. אבל את התאטרון הבועט שהוא רצה ליצור אף תאטרון לא יכול היה לקבל. ב-1985 פתח אמיר בביתו את תאטרון החדר, העלה הצגות הקוראות-תיגר על הסדר הקיים ולימד תלמידים על פי שיטת המשחק שיצר: שיטת אוריין – המעגל הפתוח. ביום בו מגיעים תלמידי המשחק לצפות בעיבוד הנוקב ל”נו-אקסיט" פורצת המלחמה בעזה. הכעס והתסכול של התלמידים מסתירים רגשות מורכבים יותר, רגשות שאמיר ינסה לנתב למקום בו הם צריכים לבוא לידי ביטוי במלואם - הבמה.

צלם ובמאי: גיא דוידי | מפיקים: אנה סומרשף וגיא דוידי | עורכים: יואב גרשון, רובן קורנפלד וגיא דוידי | מוזיקה: נועה קורנברג | מפיק שותף: כריסטיאן מוסבולד | בהשתתפות: אמיר אוריין, אריאל מוטולה, לימור אברהם, איתי בראל, ליאור רודן, יובל דור, מרילוז ריברה סיירה, אבי גיבסון בראל, שלי גורל, רותם זיו, עמירם שניר, גליה לוין, אורלי בויום, ניר בנאי, אביגיל לזר, לאנא פהאום, דניאל לבנון, אמור דנטי, נועה פרומרמן | חברות הפקה:  GUY DVD FILMS\ OYA FILMS | בתמיכת: קרן גשר לקולנוע רב תרבותי, מפעל הפיס, Fritt Ord, Alter-Cine Foundation, NRK. 

(77 דק, עברית תרגום לאנגלית)

כרטיסים בקופת המוזיאון: 03-6077020, בשעות  21.00-14.00

הסרט יוקרן גם בפסטיבל סולידריות שיתקיים בסינמטק תל אביב בין הימים 14 ל-17 באפריל.

היטלר

"זהו מבצע של משחק נדיר!"  (צבי גורן, אתר הבמה)

"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)

"הצגת יחיד מופלאה!"  (תמי מולד-חיו, מבקרת תרבות וחברה)

אם היטלר היה נכנס אל החדר, מה הוא היה אומר? טרגי-קומדיה אפלה.

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

החדר החדש: רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב

למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

כולל קפה, תה, מים ושטרודל

יום ג', 22.3.2016, בשעה 20:30, בחדר

טל': 03-5171818, 052-340-1478, 050-849-7715

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

הנוסע הסמוי

מונודרמה מצמררת, מרתקת,

מבוססת על סיפור אמיתי:

רב חובל ישראלי מגלה על סיפון ספינתו נוסע סמוי.

כתב: יוסי זיו.

עיבד לבמה וביים: אמיר אוריין.

משחק: יוסי זיו.

יום ו', 8.4.2016, בשעה 20:30, ראשון לציון

מוצ"ש, 9.4.2016, בשעה: 20:30, בחדר

40 ₪. טל': 03-5171818, 054-524-2461, 052-340-1478

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

המשרתים

"דווקא כשעלטה גדולה יורדת על התיאטרון הישראלי וכולם פוחדים מהצל של עצמם, מצליח תאטרון החדר של אמיר אוריין לשבור שתיקה, ומעלה את 'המשרתים', עיבוד ישראלי עדכני ל'המשרתות'" (מעריב, "האור בקצה המנהרה", דנה שוכמכר, 06.12.2015).

בעקבות ז'אן ז'אנה. תרגום: עדה בן נחום.

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל (פרס העיבוד בפסטיבל הפרינג' 2015)

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה

הפקה: קבוצת אורתו-דה בניהולו של ינון צפריר

40 שח כולל שתיה קלה

ימים ג', ד', 12-13.4.2016, 20:30, בחדר

בחדר. טל': 03-5171818, 050-849-7715

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה ליוצרים ולכולם. פגישה דו-שבועית נינוחה

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן", נושא על הפרק, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק כאן קטעים חדשים

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

המליאה פתוחה לכל

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 18.3.2016, בשעה 17:00, בחדר

מליאה חגיגית לרגל הצגת הבכורה

לסרטו של גיא דוידי על תאטרון החדר:

"רגשות מעורבים".

20 ש"ח כולל כיבוד.

רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל. (המליאה)