סמדר יערון, יוצרת, שחקנית, במאית, מנהלת אמנותית של פסטיבל עכו ומנהלת אמנותית במרכז לתיאטרון עכו, מדברת על החוויה המיוחדת של יוצר בחדר. בימוי: שלי גורל. צילום: גיא דוידי.
"ספר המעגל הפתוח - מרתק ומאתגר!" (פרופ' שמעון לוי, החוג לתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב) |
 האיגרת השבועיתיום ה', 2012 . 10 . 4
חג שמח! ------- בימים אלו מתקיימות פגישות ההכרות לקורסים השנתיים המרוכזים ------- פגישות אישיות יש לכם קטע? שלחו אותו אלינו לאיגרת ------- ------- ------- לאיגרות קודמות
"מונודיא 2012" - ערב מונולוגים-דיאלוגים של בוגרי תיאטרון החדר. התקיים לראשונה ביום שלישי, 28.8.2012, בשעה 20:30 על הגג של החדר ולאחר מכן בתיאטרון יפו. בכל שבוע, אנו מביאים, קטע מתוך המופע. שבט דינה כתב וביים: אריק אלון. שחקניות: המנחה – שירה בן צבי. הבובה – משי רזניקוב. (שתי נשים על הבמה, המנחה אוחזת במקל סימון כמו בהרצאה ומצביעה על השנייה שהיא הבובה) תראי אותך את עוד לא מוכנה. כולם מחכים. תעמדי ישר. עוד לא התלבשת? את לא יכולה ללכת ככה. את רוצה שהם יכעסו. את יודעת שהם אוהבים קצת שחשוף. (חושפת את כתפיה של הבובה). לא רע. הרבה יותר מכובד עכשיו. אנחנו אוכלוסיה ליברלית. פה זה לא בית המשפט. פה את יכולה לחשוף קצת. אבל לא את הכול. את לא זונה. מספיק חמישה סנטימטרים משולי הפטמה. אם כבר בהתחלה תחשפי יותר מדי, הם יראו בך בחורה לא רצינית. לא איכותית. ספק אם יראו בך אחת להקים איתה משפחה, לכל היותר אחת בגבולות המיטה. וזה ילדה, הדבר האחרון שאת רוצה. (הבובה משנה תנוחה) את משתפרת. עכשיו נעבור על העמידה. רגליים צמודות. (הבובה מצייתת) הכי טוב להצליב אותן. (הבובה מצליבה רגליים) ככה האגן נראה צר. גב זקוף. (הבובה מזדקפת) תזכרי, בנות עם גיבנת אין בהן תועלת. ידיים למעלה. (הבובה מרימה ידיים) בית השחי הוא המבחן האמיתי של כל אישה. המקום בו נקבעת זהותך האמיתית. לכן עדיף לא לקחת סיכונים. בימינו יש לך את כל האמצעים. אני ממליצה על לייזר. תרימי קצת את הסנטר. תציגי את השפתיים שלך בחושניות. (הבובה מצייתת) חושניות! את לא יודעת מה זו חושניות? (הבובה מבליטה שפתיים) ילדה, זה לא שיעור פילוסופיה אבל אנסח זאת כך שחושניות היא כמו. הקראת שירה. והכי נכון לעשות את זה בטבעיות. שלא יראה מעושה מדיי. את לא זונה. יפה. זהו בדיוק, ככה זה ירגש אותם. את עוד מעט מוכנה בשבילם. נשארה רק השפה. תיזהרי! הם אוהבים שמדברים בשפה שלהם. אחרי הכול אדם הוא אדם וכולם ביחד הם אנשים. ומי הוא אלוהים. ומי הם הטייסים? מי הם אברהם יצחק ויעקב ושמשון הגיבור? גברים! אל תדאגי בקשר לפמיניזם ילדה, מהתחלה לא היה לו סיכוי. שלא יטריד אותך גם הפוסט פמיניזם ההזוי. אם תדבקי בשפת הגוף שלימדתי אותך תצלחי את הדרך בשלום. לפני שאת הולכת יש דבר נוסף ואחרון. (מציגה גלולה). הגלולה. מעכשיו היא החברה הכי טובה שלך. היא תלווה אותך יום-יום. אל תפחדי, זה דבר טוב, היא עוד תציל אותך מספר לא מבוטל של פעמים. גם הם היו לוקחים גלולה, פשוט המדענים שלהם עוד לא המציאו אחת כזו. הם אומרים ששלנו גם מסייעת בויסות ההורמונים של הגוף. חוץ מזה את לא רוצה להכריח אותם להשתמש בקונדום יותר מדיי, אחרי כמה זמן הם מתחילים להתבייש בזה. והם שונאים להתבייש. ואם אי פעם קורה משהו רע באמת. גם להתלונן צריך לדעת איך. תנסי מבלי להפגין רחמים עצמיים. עם זה הם לא מסתדרים. איזו יפה את עם המייק-אפ, ככה הם אוהבים ועדיף שתמצאי לך אחד לפני גיל שלושים ואל תשכחי לשים כל יום דאודורנט לכי אליהם (הבובה מתקדמת אל קדמת הבמה ויורדת ממנה)
האיש הנבוך קץ בחייו וביקש את הנשגב. הוא יצא למסעות ארוכים, כתב שירים, טיפס על ההר הרחוק ביותר והגבוה ביותר שאליו יכול היה להגיע, חרט על גופו פסוקים קדושים, התגייס לצבא וחירף נפשו למוות במלחמה שאת תכליתה לא ידע. שאל בעצת מורים והם לימדו אותו כיצד להגיע אל נקודת האין הגדולה. שם שעה פרק זמן לא ידוע ואחר כך שב לבקש את הנשגב. כך עברו עליו חייו עד ערש דווי. ביומו האחרון שכב במיטתו בבית החולים, מרוקן מכל משאלה וציפייה. אחות נכנסה אל חדרו והניחה על הכוננית זר פרי שדה באגרטל קטן. הוא הסב מבטו אל הזר וראה פרח קטיפתי קטן רכון אל דופן האגרטל, אחד מעלעליו כבר כמעט היה כמוש. הוא הביט בעלעל וחש עדנה שלא ידע מעולם. הוא ידע בבהירות שאין דומה לה כי אם רק יגע בעלעל כי אז יידע את הנשגב. עכשיו ידע לראשונה שהדרך אל הנשגב מתחילה במגע קל אחד. בשארית כוחותיו שלח את כף ידו אל הפרח. מאוחר מדי. הוא כבר לא יוכל לגעת בו. -------------- 2. הספק והאמון (14). באיגרת השבועית מובאים קטעים מהמאמר "הספק והאמון"
מתוך ספר "המעגל הפתוח". להלן קטע מס. 14
שלבים ביצירת אמון וספק ...ג. יצירת הספק ...הורים רבים אוהבים לשחק עם ילדם במשחק "הסתר-הפנים": הם מגלים את פניהם אל מול הילד, ומעודדים אותו להגיב בשמחה. אחר כך הם מכסים את פניהם במסך, בפיסת בד או בכרית, ועוקבים אחר תגובתו הנדהמת. ושוב הם מגלים את פניהם ומעודדים אותו להגיב בשמחה. גם במשחק לכאורה תמים שכזה, מחוזקת אצל הילד תגובת הסתר הפנים: השמחה על הימצאותו של ההורה והבהלה על היעלמותו. טענת הורים אלו היא שמשחק כזה מרגיל את הילד להיעלמותו של ההורה ומחזק את בטחונו של התינוק באפשרות התגלותו החוזרת והמספקת של ההורה. משך זמן ההתגלות וסיפוק הצרכים הוא תקופת האיחוד והאמון. משך זמן הסתר-הפנים ואי סיפוק הצרכים הוא תקופת החסר, הפירוד, הספק, אבל גם תחילתה של תקופת העצמאות האישית. הילד מגיב בסימפטום של הסתר פנים על החסר המתגבר בגופו. המאמין הדתי מגיב בסימפטום של הסתר פנים על צרות ואסונות המתרגשים עליו בצוק העתים. הסתר-הפנים יוצר אצל הילד, כמו גם אצל המאמין הדתי, פחד ותסכול ואלה מעוררים תוקפנות כלפי אותה ישות עליונה שאמורה לספק צרכים או חסדים. תוקפנות זו, איננה יכולה לבוא לידי ביטוי ישיר. הילד, כמו גם האדם המאמין, שניהם נמצאים אז במצב של תלות וחוסר אונים ביחס לאותה ישות. אי אפשר לכעוס על ישות חזקה כזאת. היא עלולה להגיב בכעס נגדי שיזיק לתלויים בה. על כן, תוקפנות זו שמקורה בילד, מושלכת על אותה ישות - הורה או אלוהים. התלוי בחסד עליון טוען אז שבעל החסד העליון כועס עליו מסיבה זו או אחרת. הילד או המאמין, כל אחד על פי מידת התפתחותו המנטאלית, יחפשו צידוקים לכעס זה. אם נפשט את הטיעון הילדי או הדתי נגיע לנוסחה זו: "הוא כועס עלי כי אני לא בסדר!" המוטיב המרכזי בהתנהגות זו הוא תלותו של האדם במספק הצרכים. תלות שמוגדרת תחילה כתחושה ואחר כך גם כמחשבה ברמה התבונית. כל תלות, ואפילו היא מספקת, יוצרת התנגדות מסוימת, משום שהיא מחייבת שיקול דעת מחודש שמחייב השקעת אנרגיה בבחינת התגובות הבאות בחשבון. התינוק חושב משמע שהוא קיים עתה כיצור תלותי. הוא איננו יכול לעשות "מה שבא לו", ולמעשה מעולם לא עשה זאת מרגע שעמד על דעתו האישית - ותהא דעת זו מוגבלת ככל שתהיה. תלות יוצרת תסכול שגורם לכעס ולהתנגדות. האמון כבר איננו שלם. מנקודת מבטו של התינוק, מספק הצרכים הוא כל-יכול, כל עוד הוא נתפס כישות שמספקת את צרכיו של התינוק. במקום שבו נפסק הסיפוק מתחיל הספק בעקרון של מספק כל-יכול. אז נוצר היחס האמביוולנטי למספק הצרכים. ככל שתגובות העולם אינן ניתנות לזיהוי בתבניות קבועות, כך ירבו הסבל והחרדה ותגדל התלות. כאשר תגובות העולם מסודרות בתבניות ניתנות לזיהוי, כך יקטן הסבל ויגבר האמון במספק הצרכים ובעולם. אולם לא רק התבנית הקבועה של סיפוק הצורך קובעת את יחסי האמון, אלא גם אופני הסיפוק קובעים. ככל שמספק הצרכים נתפס כקשוח ומאיים, כך תגבר התלות בו יחד עם התסכול והתוקפנות כלפיו. ככל שהוא נתפס כבעל תבנית התנהגות שחוזרת על עצמה וניתנת לניבוי, כפתוח, כמקבל ומגיב לצרכיי התינוק על פי טבעם, כך יגבר האמון במספק הצרכים, בסדר הטוב של העולם, ותקטן התלות. (המשך יבוא. "המעגל הפתוח", עמ' 105-106)
דו"ח ראשוני על המחקר ותכנית הפעולה קטעים מתוך מסמך ראשון מאת ד"ר איתן בלום (17.04.2012) ...בהבדל גמור מדגם התיאטרון הבריטי, הדגם הישראלי שהתהווה בעשורים האחרונים, אינו קובע קווים ברורים בין ה"אמנותי" וה-"מסחרי". טשטוש גבולות זה, שעל השלכותיו אעמוד בהרחבה במחקר הסופי, הוא אחת הנקודות המרכזיות שיש לטפל בהם בכל תכנית של רפורמה יסודית. עלינו להשיב לתודעה את הרעיון שחזון אמנותי ומנהיגות אמנותית, הם לב ליבו של כל תיאטרון ציבורי מצליח. ברור מאליו, שהחזון האמנותי עצמו פתוח לדיון (מקצועי), שאין כללים נוקשים ומהירים (אבל שיש כללים), ושכל תיאטרון ימצא את התשובות שלו בהתבסס על ערכיו והתנאים בהם הוא נתון. (שם, עמ' 9) הערות ראשוניות על מדדי ההצלחה של התיאטרון הציבורי בישראל ובאנגליה המדדים להצלחה בתיאטרון הבריטי שונים באפן מהותי מאלו הישראלים ועל כך אכתוב בהרחבה במחקר, אולם כבר בשלב זה ניתן להצביע על מספר הבדלים משמעותיים. הרכב הקהל והרלבנטיות של התיאטרון לקהילה בניגוד להטרוגניות של הקהל, של סוגי התיאטראות והאפשרויות האמנותיות בערים המרכזיות באנגליה, הקהל בישראל הוא באופן יחסי הומוגני מאוד וסוגי התיאטרון מצומצמים. כמו כן, ברור שהשכבה הסוציו-אקונומית המוגדרת באנגליה כמעמד הבינוני הגבוה היא בעלת השפעה מכרעת ומעורבות בעיצוב וגיבוש הטעמים והתפיסות האמנותיות הדומיננטיות. השכבה הסוציו-אוקונומית המקבילה בישראל אינה מעורבת מספיק בעיצוב התיאטרון (לכך יש כמוזכר לעיל קשר להיפר-ריכוזיות בתיאטרון הישראלי. כבר בשלב זה של המחקר ניתן להראות שלמרות שחל גידול ברכישת כרטיסים (לאו דווקא במספר הצופים) חלה ירידה תלולה במעמדו התרבותי של התיאטרון. בעיתונים הגדולים ובאתרי האינטרנט התיאטרון זוכה לסיקור השולי ביותר מבין האמנויות, העיתון מקצה מספר מצומצם מאוד של כותבים ומבקרים (בידיעות כתבת אחת המשמשת גם כמבקרת!) ואינו מחולל שיח משמעותי ורלבנטי. בעשורים האחרונים לא הייתה אף לא הצגה אחת שזכורה לי שחוללה שערורייה או עוררה עניין רחב בתרבות הישראלית (בניגוד לקולנוע, לטלוויזיה, לספרות ולתערוכות). עניין זה נוגע גם לנטייתו של התיאטרון הישראלי להסתגר מפני האמנויות האחרות, זאת בניגוד גמור לתיאטרון של המאה העשרים ואחת שאמור להוות מרכז ליוצרים מתחומי אמנות שונים, לבדוק את היחסים והגבולות (במידה ויש כאלה) בין המדיומים והערוצים השונים. תכניות לפיתוח במאים ומחזאים בתיאטרון האנגלי כישרונות המועמדים להפוך למנהיגים אמנותיים, מטופחים באופן הדרגתי באמצעות מערכת תיאטרונים ציבורית המוקדשים לטיפוח כישרונות בתחום הניהול האמנותי והאדמיניסטרטיבי, הבימוי והכתיבה. בישראל תהליכי ההתגבשות של מנהיגים אמנותיים אינם מדורגים באופן כזה המכין אותם ביעילות לכהן בצוות הנהגה אמנותית מקצועי. כמו כן, אין בתיאטרון הישראלי תוכניות המיועדות למניעת "בריחת מוחות" מתחום התיאטרון למדיומים מתחרים (כמו טלוויזיה, קולנוע וספרות) וליצירת שיתופי פעולה חדשים בין יוצרים ממדיומים אחרים. במערכת התיאטרון האנגלית קיימת שקיפות ומחשבה ביקורתית עמוקה ועשירה מזו המקובלת במקומותינו. הנוכחות והתקשורת של התיאטרון הישראלי במרחב הווירטואלי והדיגיטאלי, ובייחוד הקשר שלו עם הדור שהאינטרנט הוא הספרות הראשונה שלו, נמצאת בחיתוליה וחייבת להשתדרג במידה משמעותית אם קהיליית התיאטרון מעוניינת לשמור על קשר עם הדור הבא. שדה התיאטרון האנגלי מפיק ספרות מקצועית נרחבת על התיאטרון האנגלי בעבר ובהווה, וזאת בניגוד גמור לשדה התיאטרון הישראלי שסובל ממחסור בספרות מקצועית (ביחס למדינות המערב), ובמחשבה ביקורתית ויצירתית על תפקיד התיאטרון מתוך דיאלוג עם תרבויות תיאטרון רבים ומגוונים. הצלחות בזירה הבינלאומית בהשוואה לאמנויות אחרות כדאי לשאול מדוע התיאטרון הישראלי למרות הפעילות האינטנסיבית שנעשית בו אינו זוכה להצלחה בינלאומית בדומה לקולנוע, מחול ואמנות פלסטית ישראליים. הצלחה כלכלית בעשור האחרון הציגו התיאטרונים חזות של יציבות כלכלית ואף הדגישו הצלחה זו (למרות שכפי שהוזכר לעיל, ההצלחה הכלכלית אמורה להיות משנית להצלחה האמנותית בתיאטרון הציבורי). כעת נדמה שרוב התיאטרונים נקלעו למשברים כלכליים מסוגים שונים (על כך אפרט במחקר). הערכה מחודשת של המבנה הכלכלי-מסחרי של התיאטרון ויחסיו עם העיקרון שהגשמת החזון האמנותי הוא ליבו של כל תיאטרון רלבנטי במאה העשרים ואחת.
"התיאטרון הוא אחד הכלים עזי המבע והשימושיים ביותר לצורך חינוכה של מדינה. הוא גם ברומטר שלפיו אדם יכול לצפות בגדולתה או בנפילתה של אומה. תיאטרון רגיש ועמוק (בכל צורותיו) מהטרגדיה ועד הוודבוויל, יכול לשנות את רגישותה של מדינה בתוך מספר שנים; ותיאטרון שנהרס - כשכנפיו מוחלפות בטלפיים - יכול להשחית אומה שלמה ולגרום לה להרדים אותה. התיאטרון הוא בית ספר לדמעות ולצחוק. הוא זירה חופשית ופתוחה שבה האדם יכול להיחשף לאור או למוסר ישן או מפוקפק, ולהדגים בצורה חיה את העקרונות הנצחיים שמנחים את האדם ואת רגשותיו." דברים אלה אמר לורקה לחבורת שחקניו, אחרי הצגת לילה מאוחרת של המחזה ירמה בפברואר 1935. בימים אלה, כשהרוח המהפכנית מתעוררת שוב וכאשר ברור לנו שעל התיאטרון למלא את תפקידו פעם נוספת, אנו נתקלים על פי רוב בתיאטרון המשמש עבד לשיטות ניקוד מטעם משרד החינוך המבטיחות לו תקציב שבקושי מציל אותו מגירעון (אם בכלל), בביקורת שבחלקה הגדול היא מסואבת ואינטרסנטית, בשחקנים שנותנים את נשמתם וממונם כדי לקיים מפעל תיאטרלי עצום, אשר בסופו של דבר סובל מאובדן הכוונה, דרך או יעד ובראש ובראשונה לא מגשים את עיקרון זה של לורקה. אם נצליח לתקן את התיאטרון, נצליח לתקן את החברה. הדברים שבראש ובראשונה צריכים תיקון בעיניי הם הכתיבה והבימוי... (למאמר המלא)
(קטע ממחזה בכתובים) אני לא ישנה הלילה, עוד לילה עם מחשבות על הלילה ההוא. מה לא עשיתי בסדר? מה יכולתי לעשות? מאשימה! את המערכת, את גבי, אותי אותי אותי. אולי הייתי לחוצה ואני גרמתי לכל מלכתחילה? למה את לא יכולה אפילו ללדת! אפסית אחת. כל הנשים יולדות, מה הבעיה שלך? אולי אם לא היו לך בראש את כל הג׳וקים האלה כל זה לא היה קורה? אולי אם הייתי לוקחת דולה או מרשה למשפחה לבוא להיות איתי? עם גבי? גם הוא חלק מהסיפור. נשאר לבד בוכה חסר אונים. הקיסרי היה בחירה? ויתור? כמה ברירה כבר יש לך כשאומרים לך שאם לא תעשי את זה את תאבדי את התינוק שלך? אוי לב שלי, תירגע. לב יקר שלי, לך לישון. החיים זה החיים. לא תמיד מקבלים מה שרוצים. לפעמים דברים מתרחשים אחרת ממה שרצינו. אחרת ממה שתכננו ואני עדיין טובה. לא באתי להוכיח כלום לאף אחד לאף אחת. אני אישה ואימא. די עם זה. די עם הקינה על מה שלא קרה. לא צפיתי בהתרגשות בתינוק שלי נולד. גבי ואני לא צפינו יחד בהתרגשות בתינוק שלנו נולד. רציתי לצפות בו. רציתי להחזיק יד לגבי ולשחרר בעצמי את התינוק שלי לעולם. רציתי רציתי רציתי רציתי רציתי רציתי רציתי רציתי בועטת ברגליים באדמה. למה לי זה לא קרה? אולי הציפייה הזאת ללידה הייתה גדולה מדי? אף פעם לא הרגשתי אישה באמת. לא הרגשתי. תמיד הרגשתי מחוץ למעגלי הנשים החזקות שמדברות על תכשיטים ועל לידה. אבא שלי תמיד רצה בן ויצאו לו רק בנות רציתי להיות בן. כשהייתי קטנה רציתי להיות בן ובבגרות רציתי להיות בת ולא רציתי להיות בן. כשהייתי קטנה ובבגרות רציתי להיות בת. חשבתי שהלידה תהפוך אותי לאישה. ביג מאמא, חיכיתי ללידה כדי להפוך לאישה כמו הנשים במשפחה שלי. נשים, נשים חיות מחוץ לחוק של איך צריך להיות. חזקות מחבקות, מטפלות, אינטואיטיביות. הדברים ברורים להן ולא מתוך איזה ספר. אני מניחה שביקשתי להיות האישה המזרחית שוויתרתי עליה כשהייתי ילדה שבחרה להיות ילד. ששנאה שמלות ומלמלות ותכשיטים וניסתה להשתין בעמידה וחיה שם תמיד על קו האמצע. קו האמצע. המקום הלא ברור. ממלכת האחר. מחפשת להרגיש אישה בפנים ומקווה שהלידה תביא לי את התחושה ותהפוך את הרובוטית לאישה שנעה במעגלים בחופשיות, אישה מזרחית. בלי חיוך מבויש ותנועות גמלוניות. לזרום לזרום לזרום לזרום לזרום לזרום לזרום לזרום, לנוע במעגל ידיים ואגן. ניסיתי ועצרתי. בלידה עצרתי וזה היה קשה. שחררתי ונתתי לאגן שלי להסתובב ולשחרר את התינוק שלי. כמו שצריך! אבל שוב לא הצלחתי. החוץ עצר אותי. לא, זה לא מספיק טוב. צריך מוניטור פנימי. תשכבי על המיטה ואל תזוזי. את לא אישה! את לא תצליחי לשחרר כשתזיזי את האגן שלך. את לא באמת אישה! את לא באמת אישה לא אישה לא אישה לא אישה! עכשיו כולם יודעים ואת לא נכנסת למועדון הסודי של הנשים. את לא אישה. מכרת את הנשיות שלך כשהיית קטנה. החלטת שאת רוצה להיות בן וזהו. עכשיו מאוחר מדי. אי אפשר לשנות את ההחלטה! תרקדי רובוט, תרקדי ברייקדאנס, תרקדי אייטיז לפנים, תשחררי מערב סטייל. שם תמיד הסתדרת. תוותרי על האגן ועל הבטן ועל הנשמה ועל הביג מאמא! את לא ביג מאמא! את קוראת בספר על החיים. מקנאת בנשים, בנשיות, במוחלט הקבוע שאת לא יכולה להיות. בקבוצה שרצית להשתייך אליה ומעולם לא נכנסת אליה. כמו מעוד קבוצות. תמיד משוטטת שם בשטח ההפקר. בין הגבולות, מתבוננת מבחוץ. הנה לך, עוד קבוצה שלא תהיי חלק ממנה. עוד תנועה מעגלית שנעצרת בגמלוניות וחיוך מבויש של ילד שרואה שמסתכלים עליו ואז משתולל וקופץ. זזה מהר מהר מהר שלא יראו אותי שלא יספיקו למקד את המבט. זזה זזה זזה. לך לישון, לב שלי. לך לישון. אתה טוב, אתה בסדר. אתה רגיש ורואה את האחר. בשטח ההפקר גדלים פרחי בר, החיות הנדירות שוכנות שם ויש אוויר לנשימה ויש אמת. אמת של אחר. תחיה שם לב שלי ולך לישון. מחר יום ארוך ותינוק קטן לתת לו אהבה ומקום. לך לישון לישון לישון לישון. (עדי חג'בי, בוגרת תיאטרון החדר, חברת קבוצת המנחים)
בָּקַעְתִּי מִקְלִיפַּתִּי נִתַּק הַחוּט שֶׁחִבְּרַנִי אֶל טַבּוּר הָאֲדָמָה הִתְעוֹפַפְתִּי, זֵרְעוֹנִית רוֹאָה לא נִרְאֵית כַּקּוֹל שלִיוָנִי בַּרְחִיפָה דְּבָרִים שׁהוֹתַרְתִּי נִטְחֲנוּ עַד דָּק עוֹד לִווּנִי גַּעְגּוּעַי, מוֹתִירִים זְנַב כּוסֶף בָּרָקִיעַ נִבְלָעִים בֶּעָנָן בְּמַעֲלִית שְׁקוּפָה הִגַּעְתִּי לְכִתָּה א' מוֹרָה חֲבִיבָה אָחֲזָה בְּיָדִי לְלַמְּדֵנִי שָׂפָה חֲדָשָׁה
נא לעבור לדף אודישנים דרושים.
"המליאה" של תיאטרון החדר פגישה דו-שבועית באווירה נינוחה. הפגישה הבאה של המליאה: בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי. אפשר להשתתף ואפשר לצפות. "המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן. 5 מצלמות שבורות סרטם של גיא דוידי ועימאד בורנאט (גיא דוידי הוא איש תיאטרון החדר) "פוקח עיניים, מחודד לידי נרטיב מלא אדרנלין" - טיים אאוט ניו יורק "יצירת אומנות מוקפדת ומרגשת" - ניו יורק טיימס "עוצמתי מהרגע הראשון, פעולה חזקה של עדות" - ארט-אינפו "הסרט החשוב של השנה בישראל" - שמוליק דובדבני זוכה פרס הבימוי – פסטיבל סאנדנס 2012 זוכה פרס חביב הקהל וציון לשבח מחבר המושבעים – פסטיבל הדוקומנטרי באמסטרדם – אידפ"א זוכה פרס הסרט הדוקומנטרי פסטיבל ירושלים 2012 זוכה פרס חביב הקהל פסטיבל הסרטים הדוקומנטרי בשפילד 2012, ועוד... שמחת תורה 8/10 סוכות בשעה 17:00 שבתות: 6/10, 13/10 (הקרנה + מפגש עם הבמאים), 20/10, 27/10 בשעה 17:00 ימי ג', 9/10, 16/10, 23/10, 30/10 בשעה 18:00 סינמטק ירושלים שני 15/10 סינמטק 2 שעה 21:30 בנוכחות הבמאי גיא דוידי שבת 20/10 סינמטק 2 שעה 21:30, שבת 27/10 סינמטק 2 שעה 18:30 רביעי 31/10 סינמטק 2 שעה 19:30 סינמטק הרצליה, יום רביעי 17/10 בשעה 19:30 אורטל חייבת למות מותחן פסיכולוגי. אחד מסופרי המתח המצליחים בארץ פותח את הפה בערב פרובוקטיבי. הוא חושף בסערה את הסודות שמאחורי כתיבת ספרי "אורטל" ומגלה פרטים מספרו החדש. אורטל - דוגמנית, בלשית, מרגלת ומומחית לאומנויות לחימה. עכשיו היא חייבת למות. בהשראת "על אמת" מאת רוני גלבפיש. מחזה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי. בימוי: יניב מויאל. עוזר במאי: רן בן עזרא. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא. ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין. מוצ"ש, 27.10.2012, בשעה 20:30 , בתיאטרון החדר, תל-אביב עלות כרטיס: 20 ש"ח. 057-7827000. 052-528-4234 / 054-533-5135 סיפורים בין שתי ערים: תל אביב - ברלין חברים יקרים, שמחה לספר לכם בכורה של אירוע תיאטרלי ראשון מסוגו בארץ שיתקיים בסוזן דלל במוצ"ש, 6/10/12. במופע יומחזו סיפורי חיים שיעלו מהקהל בטכניקות אילתור מגוונות ובשתי שפות: עברית וגרמנית. האירוע הוא פרי שיתוף פעולה רב שנים ביני לבין תיאטרון פלייבק ברלין בהנחייתה של אריאנה אינגר וזהו ביקורם הראשון של המאלתרים הברלינאים בארץ. מאחלת לכם שנה טובה ומבורכת ומקווה לראותכם, פרטים על המופע בעברית ובאנגלית באתר סוזן דלל. הנחה של 15% למנויי האיגרת השבועית.
יומן היריון הילה גלסר - שחקנית יוצרת. רינה לביא - מעבדת למחזה ובמאית ואמיר אוריין המורה והיועץ האומנותי יומן היריון - סטנד אפ נוּגֶה. בשפה קולחת, משעשעת ומרגשת, היא חושפת בפני הצופים את תהליך ההיריון שלה, מרגע ההתעברות ועד לידת בתה עדן. בין צחוק לבכי, לונה פארק של רגשות, עד לרגעי השיא של הלידה. יום חמישי, 4.10, בשעה 21:00, תיאטרון הסמטה ביפו העתיקה. וכמובן הנחה לכל חברי החדר, הילה גלסר: 054-570-0704
IV כן או IV לא!
היא רוצה ילד. זה לא קורה. הולכים לטיפולים. ישראל היא מעצמת "פרו ורבו". אלפי זוגות פוקדים את מרכזי הפוריות ועוברים תהליכי הפריה חוץ גופית. ליאת חיים פורצת את מחסום השתיקה. מונודרמה על נשיות, אנושיות וטיפולי פוריות. מאת ובביצוע: איריס הרפז | בימוי: אסנת שנק-יוסף | עיצוב אירוע והפקה בפועל: ירון פרידמן. מוסיקה מקורית ועריכה מוסיקלית: שי בן יעקב ואיריס הרפז | עיצוב תאורה: ג'ני חנה. ייעוץ אמנותי: סמדר יערון ואמיר אוריין - תיאטרון החדר 23.10 ו-24.10 ימים שלישי ורביעי, בקרון, מתחם התחנה ת"א, ב-20:30 המקום מוגבל עד 20 איש ולכן מומלץ להירשם, ולהזמין מקום מראש. לחברי משפחת החדר כרטיסים במחיר ידיד 35 ₪. טלפון להזמנות, ירון, 050-657-7027 או למייל:YFRIDI@Gmail.com המרכז לתיאטרון של עכו מציג בתיאטרון החדר: אום מוחמד
יצירתה של סמדר יערון. במסגרת לילה פרינג' יום רביעי, 31.10.2012, בשעה 20:30 בתיאטרון החדר, רחוב הרב קוק 8, תל אביב. מחיר כרטיס: 25 ש"ח – מחיר אחיד לכל הצגות לילה פרינג', בהזמנה טלפונית בלבד: 03-5171818 http://www.youtube.com/watch?v=W6YOTLeKy2M נוכחות חיה קבוצת פלייבק לשכלול מיומנויות של אומני במה ומטפלים, נותרו מספר מקומות לקבוצת פלייבק בביכורי העיתים, בימי א', בין השעות 20:15-23:15. מפגש ראשון ביום א' 14/10. לפרטים נוספים: שירלי ליגום, 054-759-8884 מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות: כתבו אלינו ונשלח קובץ: (הדוא"ל שלנו) אמיר אוריין - תיאטרון החדררחוב הירקון 29, תל אביב 6801138  |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
