האיגרת השבועית

1. מדברים על תיאטרון החדר: רננה רז.

רננה רז, שחקנית, רקדנית, כוריאוגרפית, על תקופת הלימודים שלה בתיאטרון החדר של אמיר אוריין. בימוי: שלי גורל. צילום: גיא דוידי.

--------------

2. סליחה

- "בעבר כבר סלחתי להורי על כל מה שעוללו לי וגיליתי את האהבה, אבל לפעמים אני מרגיש את הכעס עולה בי מחדש!"

- טקסי הסליחה הם צורה של התנהגות חברתית היסטורית נלמדת של האדם. זוהי דוגמא לפער האוניברסאלי הקיים בין ההכרח לשחזר היסטוריה לבין החוויה האישית או החברתית המיידית. ברוב החברות מתקיימים טקסי סליחה וכפרה, אחרי תקופות שבהן באה לידי ביטוי תוקפנות מסוג כלשהו. לאחר המלחמה מתקיים טקס הכרזת השלום. בדרך כלל, כולל השלום בתוכו גם את טקס הסליחה ההדדי על חטאי העבר. טקסים אלו הם לפעמים בעלי אופי פולחני. בני האדם אומרים אז שהם סולחים זה לזה, ההצהרה החיצונית של הסליחה ההדדית, איננה מחייבת שאמנם התקיימה הסליחה הפנימית-רגשית אצל מי מהצדדים, אבל היא יכולה להשפיע לטובה על ההתנהגות הבין-אישית בעתיד. כלומר, אם מתקיים טקס הסליחה, האדם יכול לקיים אותו כפעולה חיצונית, אבל עדיין לשאת בתוכו רגשות כעס, תסכול או כל רגש אחר שאיננו תואם את הסליחה.

טקס הסליחה החיצוני יכול להבטיח שלפרק זמן מסוים לא יתחדשו תגובות האיבה בין הצדדים, אבל הוא איננו יכול להבטיח סליחה רגשית פנימית מלאה. סליחה רגשית פנימית תלויה בגורמים רבים, שהטקס החיצוני לא תמיד יכול להשפיע עליהם. טקס הסליחה מושך ומפרק חלק מן האנרגיה שטמונה ברגשות הכעס, אבל לא בהכרח מפרק את כולם. לכן אדם יכול להצהיר שסלח להוריו או לאויביו, אבל עדיין הוא נושא בתוכו רגשות כעס טעונים. יש להדגיש שמצב זה הוא אך טבעי.

הסליחה השלמה כמעט שאיננה קיימת במציאות. משום שגם לאחר שהכעס על הזולת נפרק, עדיין קיימת בחדר התודעה החוויה המקורית, על כל מרכיביה, כחוויה לגיטימית, והיא כוללת בתוכה, בין השאר, את זיכרון הכעס וגם את זיכרון טקס הסליחה. אדם יכול ללכת כל חייו נושא עימו את רגשות הזעם על הוריו ולטעון אותם אל תוך יצירתו וזהו מצב סביר ומטהר. אם אדם מקיים טקס סליחה חיצוני והוא מרגיש אשמה על כך שרגשות הכעס והתסכול עדיין קיימים בו, עליו לתת ביטוי לרגשות אלו ביצירה. זהו תהליך טוב של טיפול ברגשות. טקסי הסליחה החיצוניים הם הכרחיים להמשך סביר של אורח החיים.

הסליחה הרגשית הפנימית היא רצויה אבל איננה הכרחית. חשוב ביותר שלא נטפח בקרבנו רגש אשמה על שאין ביכולתנו לסלוח באופן מוחלט. עם התעוררות מחודשת של הכעס, או של רגש האשמה על שאין ביכולתנו לכבוש את הכעס, יש לתת להם ביטוי מיידי ביצירה - בכתיבה, בציור, במוסיקה, בהגשת טקסט בימתי וכו'. בשורשיהן של יצירות רבות ניתן למצוא את עקבותיהן של מערכות היחסים שיש ליוצר עם אבותיו.
(המעגל הפתוח, עמ' 149-150)

הוֹי אַתֶּם,

הוֹי אַתֶּם הָאוֹמְרִים לְהַנִּיעַ אֶת גַּלְגַּלֵּי הַהִסְטוֹרְיָה  

בְּדֶלֶק מְטוֹסִים, בְּאֵש רָקֶטוֹת, בְּרִשְׁרוּשׁ שְׁטָרוֹת, בְּאִיוּמִים

וְשוֹאֲלִים לָמָּה,

לָמָּה כְּאִשָּׁה לִפְנֵי הַמַּחְזוֹר, מְרֻשַּׁעַת וּמְשֻׁנָּה,

הִיא כָּל פַּעַם מִתְגַּלְגֶּלֶת לָנוּ אֲחוֹרָה?

מָתַי תָּרִיחוּ אֶת רַעַל הַדֶּלֶק הָעַתִּיק

יוֹתֵר מִקַּיִן וּמֵאַבְשָׁלוֹם

שֶׁבְּמַכַּת מִלָּה אַחַת עָלוּל

לִשְׁלֹף, לִשְׂרֹף, לַעֲרֹף, לִטְרֹף

כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ  עַל יוֹשְׁבָיו

אֶל זֶרֶם הָאֲבָדוֹן ?

מָתַי תָּבִינוּ אֶת הָעֶלְבּוֹן?

(מתוך "מסטיק – מבחר שירים", הופיע בקהיר תחת השם: "כשאני נשארת לבד", 2010)

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. ללא הערות שוליים. הערה: הגישה אל המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה כיצד היינו מתייחסים אליו?)

50. כי-תבוא: דברים כ"ו - כ"ט 8

"והיה כי-תבוא אל הארץ אשר יהוה אלוהיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל-פרי האדמה".

מצוות הביכורים יסודה בענווה ובדחיית הסיפוקים של החקלאי. מי שטרח כל השנה על הזריעה והנטיעה והטיפול בפרי האדמה, יש לשער שיהיה נחפז לטעום מפרי עבודתו. באה מצוות הביכורים ללמדו שלא רק יגיע כפיו הצמיח את הפרי, אלא שיש מעליו כוח עליון שבזכותו צמח הפרי, ועליו לכבדו. נראה שאין זו מצווה יהודית מקורית, אלא היא ירושה כנענית-פגאנית, שבה הפרי הראשון מוקרב לאל, ויש כאן יותר מקרבה מקרית להקרבת הבן הבכור לאל הכנעני, וחילופו של המנהג בפדיון הבן העברי.

"ושמחת בכל-הטוֹב אשר נתן-לך אדוני אלוהיך ולביתך, אתה והלוי וְהַגֵּר אשר בקרבך" (כי תבוא: דברים כ"ו 11).

מצוות השמחה חוזרת בהקשר דתי ובמקור מיוחסת השמחה ללימוד תורה. זהו עניין שבין אדם לבין עצמו ואלוהיו. מתוך כך נגזרת השמחה המחייבת אדם ביחסו לזולת. השמחה נתפסת כבעלת ערך חינוכי-ערכי, אבל אין היא דבר המובן מאליו. הדברים אמורים בהקשר החברתי, למשל, ביחס למעמד הבאת מעשרות וביכורים. מטבע הדברים העשיר מביא יותר והעני פחות והמפגש שבין עני לעשיר עלול להיות מתסכל לעני ומעורר קנאה. על כן מקפידים פרשנים להדגיש את ערך השמחה בכל מצב:

"בן זומא אומר איזהו חכם? הלמד מכל אדם, שנאמר מכל מלמדי השכלתי, איזהו גיבור? הכובש את יצרו, שנאמר טוב ארך אפים מגיבור, איזהו עשיר? השמח בחלקו, שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, איזהו מכובד? המכבד את הבריות, שנאמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו" (ילקוט שמעוני שמואל א רמז צו).

שמחה מתקשרת, בין השאר, גם עם "הצלחה". עבור כל אדם הצלחה היא מקור לסיפוק עצמי, העלאת ערך העצמי, תחושת ממשות והגשמת יעוד, וכן הלאה. אולם הגדרתה הבסיסית של ה"הצלחה" היא זו שקובעת את קיומם של כל היוצא מכך. בעולם תעשייתי מנוכר וחומרני, לרוב נמדדת "הצלחה" במונחים של כסף ופרסום. אלו מדדים חיצוניים לאדם ולא מהותיים להגדרת עצמו כישות יוצרת אוטונומית. יתרה מכך, הגדרות תעשייתיות אלו מנכרות את האדם מעצמו ומיצירתו.

למשל, הגדרה תעשייתית של הצלחה תלויה בכמות הממון והפרסום שהיצירה גורפת, בלי קשר לערכה הסגולי, העצמי, האמנותי, משום שתעשייה אינה בוחנת יצירה לעצמה אלא על בסיס מדדים חיצוניים של למשל, כמות הממון הנכנס לקופה כסף ופרסום. היצירה יכולה להיות נפלאה מצד עצמה, אבל התעשייה אינה מבחינה בכך, היא מבחינה רק בפוטנציאל המכירה של היצירה. בסופו של דבר יוצרת התעשייה טיפוס אדם מנוכר לעצמו וליצירתו, תחרותי ומתוסכל, תלוי בגורמים חיצוניים המתישים את היצירתיות שבו, מותש מכוחו של קונפליקט שבין הצורך שלו ליצור את מה שבוער בעצמותיו ליצור, לבין דרישות השוק. באותם מקרים שבהם הקונפליקט מיושב לטובת התעשייה, על היוצר להכחיש חלקים באישיותו היוצרת לטובת צרכי השוק, וזהו מצב חולני במהותו.

מכאן ש"הצלחה" אישית מחייבת הגדרה אישית: "אני מוצלח כי אני מתמיד בעשיית הדבר הנותן ביטוי לאישיותי במלואה, בלי קשר לממון או לפרסום שהיצירה יכולה להביא לי או לא להביא לי", ומכאן: "איזו עשיר השמח בחלקו".

25

אֶצְבְּעוֹת רַגְלַי מְפֻיָּחוֹת לְאַחַר טְבִילַת הָאֵשׁ בַּלַּבָּה שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ

כְּאֵבֵי תֹּפֶת וְנַאי צוֹחֵק כִּי נַאי-נַאי יְצוּר מְשֻׁכְפָּל פִּי 10 פִּי 20

קוֹל הַלַּהֲקָה, לַהֲקַת מוֹלֶקוּלוֹת בִּצְפִיפוּת רַבָּה

מוֹלֶקוּלוֹת אֶלֶגַנְטִיּוֹת קְצוּצוֹת רֹאשׁ

בְּפַּפִּיוֹנִים סְבִיב צַוָּארָן בַּתַּהֲלִיךְ הַגֶּנֶטִי שֶׁעָתִיד לָבוֹא עָלֵינוּ

נֶהֱפָךְ לְפֶה: 50 פִּיּוֹת מֻכֵּי כְּפִיָּה – הַכְּפִיָּה לְדַבֵּר.

  גַּם אֲנִי אֵינִי חָפְשִׁי וְכָל דְּבָרַי כְּפוּיִים

נַאי מְקַיֵּם צַו לְדַבֵּר, לוֹמַר לְבַטֵּא לְנַסֵּחַ לַהֲגוֹת לְקַשְׁקֵשׁ לְמַלֵּל.

צִוּוּ עָלַי לְהִתְלַבֵּשׁ בְּכָל חֲלִיפוֹת הָעוֹלָם שֶׁנִּתְפְּרוּ אֵי אֵי פַּעַם

וְעַכְשָׁו אֲנִי שָׁמֵן מְאֹד מְאֹד מְאֹד

וְצַעֲקָתִי נִתְקְעָה בְּ-1000, בַּחֲלִיפָה שֶׁל דְרָאקוּלָה

אוֹ בַּחֲלִיפָה שֶׁל לִינְקוֹלְן, בַּחֲלִיפָה שֶׁל ר' נַחְמָן מִבְּרַאסְלֶב

אוֹ הָרַבִּי מִלּוּבָּבִיטְשׁ, בַּחֲלִיפָה שֶׁל מַלְכַּת שְׁבָא אוֹ קְלֵיאוֹפַּטְרָה?

וְקָסְמָה לִי בְּיוֹתֵר חֲלִיפָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה

נָכוֹן יוֹתֵר קָסְמָה לִי חָכְמָתוֹ שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּתֵן לְאַחֵר מִלְּבַדּוֹ.

   כֻּלָּם חוֹשְׁבִים שֶׁנַּאי כּוֹרֵיאוֹגְרָף אוֹ מְתוֹפֵף

רוֹאִים שֶׁנַּאי חָסִיד שֶׁלְּךָ אֱלֹהִים אֲבָל

אוּלַי אֲנִי חָתָן וְנַעֲרָה אַחַת שֶׁהָיְתָה אֲרוּסָתִי

נָסְעָה לְטַיֵּל בַּמִּזְרָח לְמָחֳרַת לֵיל אַהֲבָתֵנוּ הַגָּדוֹל

וְנֶעֶלְמָה

אוּלַי הִיא יוֹשֶׁבֶת בַּקָּהָל הָרַב הַזֶּה הָעֶרֶב,

שֶׁתָּקוּם

קוּמִי נַעֲרָתִי אֲהוּבָתִי, שׁוּבִי אֵלַי

רַק כֹּחַ אַהֲבָתֵךְ יָשִׁיב אֵלַי אֶת צוּרָתִי הָרִאשׁוֹנָה

יָשִׁיב אֶת כֹּחִי –

מַה כֹּחִי אֵיפֹה כֹּחִי אֵיךְ כֹּחִי

כֹּחִי בְּמָתְנַי

ביום חמישי, 11.8.2011, התקיימה בתיאטרון יפו הצגת "מונודיא 2011" – ערב מונולוגים-דיאלוגים בבימוי חברי קבוצת המנחים ובביצוע קבוצות המשחק של תיאטרון החדר, 2010-2011. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", מבט עקום-ישר, עצוב-מצחיק, על הדמויות שבתוך עצמנו וסביב לנו. בכל שבוע אנו מביאים קטע מתוך המופע.

חתכים

כתב וביים: רן סלוניקי

שחקנית: לטיפה יכין

אישה צעירה:

עוד אחד עזב אותי, כבר הפסקתי לספור כמה עזבו. חבל, באמת אהבתי אותו. (שתיקה)
גם את זה שלפניו, ולפניו, ולפניו... את כולם אהבתי, אני כבר לא זוכרת את הפנים שלהם או את השמות שלהם. אבל כשהם היו איתי, אהבתי אותם, באמת, מכל הלב. כזאת אני, מתאהבת במהירות. בחור רק צריך לומר לי מילה טובה או להסתכל אלי, ואני מתאהבת. תוך יומיים. אני מתכננת חתונה ואני בטוחה שהפעם יקרה. אבל בסוף הם כולם עוזבים אותי, ואני שוב נשארת לבד. כל בחור שעזב אותי, השאיר לי חתך. חתך מדמם.

אני מביטה בדם היורד ומרגישה את הכאב הולם בי פעם אחר פעם. כל חתך – בחור, כל חתך הוא אות. כל חתך – מזכרת. הנה... את החתכים על הידיים עשו הבחורים של חטיבת הביניים, הם אהבו אותי, ואני, אהבתי אותם.

את החתכים על הרגליים עשו הבחורים של התיכון. הם אהבו אותי, ואני, אהבתי אותם. עברתי ממטה למיטה. הייתי צורחת, והם היו מחייכים. הם אהבו שאני צועקת, ואני...אני, אהבתי אותם.

את החתכים על הבטן עשו לי החיילים בצבא, עברתי מעמדה לעמדה, ממשרד למשרד, חיילים, נגדים, קצינים, כולם עשו לי חתכים. הם היו אוהבים בשקט כדי שאף אחד לא ישמע.

את החתכים על הישבן עשו לי באוניברסיטה, כולם שם אהבו אותי, עברתי מכיתה לכיתה, מדירה לדירה, תלמידים, מורים, תמיד מאחור, כדי שלא יראו אותי בוכה, בגלל החתכים כמובן. הם אהבו אותי, ואני, אהבתי אותם.

את החתכים על הפנים עשו לי בעבודה. עברתי מעמדה לעמדה, משולחן לשולחן. עובדים, מנהלים, כולם אהבו אותי, על הרצפה, מתחת לשולחן, כדי שיוכלו להמשיך לעבוד בזמן שהם אוהבים אותי. הם אהבו אותי, ואני, אהבתי אותם.

את החתכים על החזה עשתה לי המשפחה, מאח לאח, מדוד לדוד, מאחיין לאחיין. הם כולם אהבו אותי. מאז גיל שתים-עשרה הם היו מלטפים ומחבקים אותי. הם אהבו אותי, ולימדו אותי מה זו אהבה.

את החתך בצוואר, עשית לי את, אימא, שנתת לכולם לאהוב אותי ולא אמרת מילה.

מי העלה את דרוג האשראי של ישראל?

בעיתון כתוב שמו של שטייניץ.

האם שטייניץ הוא שעשה ייצור ויצוא?

בנימין נתניהו הציל אותנו מהמשבר. הוא לבדו?

פישר שמר על הדולר.

האם לא היה לפחות כלכלן אחד איתו?

טייקון עשה תספורת.

האם איש זולתו לא בכה?

כל עשר שנים אדם גדול,

מי שילם את החשבון?

(בעקבות ברטולט ברכט: שאלות של פועל)

במרחב שביני לבינך

אין אפילו עץ אחד

ואין אפילו קיקיון אחד

ואין אפילו הפוגה אחת בשיממון

אפילו לא פאטה-מורגנה.

העצים עוצמים את עיניהם והפנסים

גיבנים מרוב טינופת אנושית

אשר דבקה בם

מתכופפים אל הרחוב

צמאים לאור.

(סמדר שרת, שמחת הקיקיון, הוצאת ירון גולן, 1999)

להתנתק

לקחת פסק זמן

מכל הלאווים שנוסחו עם הגירוש

אך הלב זועק

והנשמה מתמרדת:

הבוז לדיברות,

הבוז למצוות,

הידד לעירום, לחופש

לכל התענוגות על מים מתוקים –

ברוכים הבאים ל Carnival Magic,

ברוכים הבאים לגיהינום!

כדורי טראוואמין עשויים לעזור:

יש משהו פרדוכסלי באוניית הפאר Carnival Magic המאכלסת על סיפוניה ששת אלפים נוסעים בחופשת תענוגות לאורך חופי הים התיכון. היא פולטת אותם בשעות הבוקר במקומות נופש יוקרתיים, כדי לאגור אותם שוב בשעות הערב ולהמשיך במסע. בעולם מסביב סימני אפוקליפסה: סופת הוריקן משתוללת לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית, ארצות ערב מפילות את שליטיהן, הדמוקרטיה בסכנה והפונדמנטליזם של האסלאם מאיים על העולם, בתל-אביב מהפכה בשדרות רוטשילד, המתקשה להפיל את האוליגרכיה המושחתת, הבורסות קורסות, המדינה הפלשתינאית עשויה להיהפך לעובדה פוליטית ולהפתיע את העולם, בעוד ה- Carnival Magic מתנדנדת בשלווה על מי הים התיכון.

בקצה הליל קולך הילת מילים
מתעגל סביב הלבנה כאגל טל
לחוש נהרותייך מבעד למרחקים
טיפה
טיפה

והבוקר רוח קלילה ממרחקים
נושפת כיוונים בלתי אחידים
עת יונק הדבש שוב משורר
ברצון המחריש קולך

(דנה בנטוב)

("הָאָמְנָם כָּל הָעוֹלָם וְגַם הָאָדָם - נִבְרְאוּ בְּתוֹךְ שִׁשָׁה יָמִים,

כַּאֲשֶׁר, אַחַר-כָּךְ, חַי הָאָדָם הָרִאשׁוֹן תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנִים

וְהָעוֹלָם -ְכַדּוִר-הָאָרֶץ - כְּבָר קַיָּם, לְפָחוֹת, כְּ-4.6 מִילְיָרְד שָׁנִים?" - מ. ד. שְׁטִילְמָן)

אִם אָכֵן הָיָה שִׁלְשׁוֹם הַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי

- הַיּוֹם שֶׁל בְּרִיאָתֵנוּ,

וְאִם הָיָה אֶתְמוֹל, יוֹם הַשַּׁבָּת,

שֶׁבּוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ בּוֹרְאֵנוּ,

-  הָיָה גַּם מוֹעֵד בַּגְרוּתֵנוּ

וְהַיּוֹם שֶׁבּוֹ עָמַדְנוּ עַל דַּעְתֵּנוּ,

-  כִּי אָז הַיּוֹם, יוֹם רִאשׁוֹן,

מִזְּרִיחַת הַחַמָּה וְעַד עֵת שְׁקִיעָתָהּ,

הִנּוֹ הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן

לִשְׁאֵרִית זְמַן-חַיֵּינוּ.

וּמָחָר יִהְיֶה כְּבָר יוֹם מְאֻחָר מִדַּי עֲבוּרֵנוּ,

כִּי הוּא יִהְיֶה כְּבָר זְמַן-זִקְנָתֵנוּ

וְלֹא עוֹד יוֹם שֶׁל בֵּינְתַיִם

וְלֹא סְתָם יוֹם-בֵּינַיִם,

אֶלָּא הַיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי מוֹתֵנוּ

- בְּיוֹם הַמָּחֳרָתַיִם.

חילקתי את השיר הזה לקבוצה של שוחרי שירה ב"בית הסופר" בתל-אביב. לאחר שהם קראו את השיר - אחד מהם שאל: האם אתה מזמין אותנו להלווייתך שתתקיים ביום שלישי השבוע? שאלתי המופנית כאן אליכם היא: מה אתם הייתם עונים לו במקומי? אשמח לקבל את תשובתכם לכאן. או לכתובת הדוא"ל שלי: m6058840@gmail.com
בתודה מראש, 
משה שפריר

לשון ההודעה:

בצער רב וביגון קודר אנו מודיעים על פטירתה של עירנו האהובה גבעתיים עליה השלום עקב מחלה קשה -- הריסתה, חיסול הטבע ומכירת אדמותיה לאילי נדל"ן ההלוויה תתקיים ביום שבת 10.9.2011 בשעה 18:00 במגרש החניה מול הכניסה לגן העלייה השנייה, רחוב המרי - התושבים האבלים. כל תושב מוזמן להביא עימו פריט הקשור לגבעתיים עליה השלום, פריט זה נקבור במה שנשאר מאדמת הכורכר.

מות גבעתיים - חלק א' - גן העלייה השנייה

מות גבעתיים - חלק ב' - גבעת קוזלובסקי

מות גבעתיים - חלק ג' - הרס אולפני גבע

מות גבעתיים - חלק ד' - הרס המכתש

הרס

31.8.2011, אולפני גבע בגבעתיים, בפינת רחוב וייצמן וריינס – בניין היסטורי שבו התגבשו הקולנוע והטלוויזיה הישראליים משנות החמישים, נהרס לטובת כרישי נדל"ן. סרטי גבע הוקמו תחילה בגבעת רמב"ם בשנת 1949 ע"י מרדכי נבון ויצחק אגדתי והועברו למגרש ברח' וויצמן - שנתרם ע"י עיריית גבעתיים בראשותו של שמעון בן צבי. האולפנים שרתו את תעשיית הקולנוע הישראלי במסגרת "סרטי גבע" ו"ברקי פטה המפריס" במשך 40 שנה. המנהל האחרון של ברקי פטה המפריס, המפיק איז'ו שני (גבעת חלפון, אלכס חולה אהבה) יזכה בקרוב בפרס מפעל חיים של האקדמיה הישראלית לקולנוע, על תרומתו לתעשיית הסרטים בישראל.

קבורת העיר גבעתיים 10.9.2011

צילום: יובל בר און. מוסיקה: עגל הזהב / אהוד בנאי

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים. פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה מתקיימת ביום ו', 23.09.2011, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי
תשלום: 15 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות בלבד.

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818.

נו-אקסיט

- מאז 2002 ועדיין מרתקת ומסעירה.

בעקבות מחזהו הקלאסי של ז'אן פול סרטר.

תרגום ועיבוד: אמיר אוריין. בימוי: אבי גיבסון בראל ואמיר אוריין. 

משתתפים: שלי גורל, רותם זיו, אבי גיבסון בר-אל, עמירם שניר.

מוצ"ש, 17.9.2011, בשעה 20:30, בתיאטרון החדר, רחוב הרב קוק 8, תל אביב

רק בהזמנה טלפונית. טל': 03-5171818.

לקבלת התוכניה ללחוץ כאן. פרטים נוספים ע': נו-אקסיט

"מנין נשים"

חנה קשמן אם ל-12 ילדים בורחת מביתה במאה שערים לאחר שנים רבות של השתקה ודיכוי ומוצאת עצמה מנודה ומנושלת מזכויותיה כאם. נאסר עליה לראות את ילדיה. היא מתעמתת ישירות עם עולם נטול פשרות, ובמפגש מתגלה לצופה האכזריות וחוסר האונים המשתמע מכך.

מאת: נעמי רייגן. בימוי: רמי דנון. ביצוע: התיאטרון העירוני נתניה. שחקניות: אדרה שפיגל, שירלי עבודי, ציפי פלדמן, אורה סבג, דפנה סיריס, שוש ליבוביץ, ריקי גפני, מירה קורן, מלי שני, יפעת מנשה.

במסגרת הפסטיבל לקב' תיאטרון מבוגרים: "כל הארץ במה". 30 ש"ח. 

לרכישה והזמנות : 050-5576400 ובקופה בערב ההצגה.

צוותא 1, מוצ"ש, 24/9, בשעה 19:30, 70 דקות.

(אדרה שפיגל)

קול קורא: פסטיבל אישה בתיאטרון חולון

שמח להזמינכם להגיש הצעות לקראת הפסטיבל ה-16 שייערך מ-22 עד 25 פברואר 2012. הפסטיבל מבקש לקדם יצירות שתועלינה בבכורה מתחומי המחול, המוסיקה, התיאטרון, אומנות פלסטית ווידאו ארט. המעוניינים מתבקשים לשלוח בדוא"ל את הפרטים הבאים: קורות חיי היוצרים המעורבים. קונספט של העבודה המוצעת ותיאורה. תמונות מתוך תהליך החזרות/ חומרי וידאו/ אודיו. את החומרים המפורטים מעלה יש לשלוח לכתובת המייל: woman2012@hth.co.il  עד ליום 30.9.11.

הנהלת תיאטרון חולון אינה מתחייבת לקבל עבודה זו או אחרת מכל טעם שהוא וההחלטה הבלעדית לעניין הצגת העבודה נתונה לשיקולו הבלעדי של תיאטרון חולון. אמנים המציגים בפסטיבל מתחייבים להציגה בהתאם לתנאים ההדדיים שיציע הפסטיבל.

אורי אגוז, מנהלת אמנותית, פסטיבל אישה 2012.

יחסים עם יהודית

ברדיו החיים הטובים, בכל יום א' באינטרנט, בין השעות 16:00-17:00, "יחסים עם יהודית קונפורטי". טל' לעלייה לשידור: 077-3000909, 054-6240131, 03-6051459

אלי הוז - מספר לך סיפור

לכם ולחבריכם - גם היום, גם מחר ובכל יום אפשר לבוא ולשמוע סיפור, בין צהרי היום לחצות הלילה. 50 ש"ח, ותאמינו לי - זה הסיפור הכי זול שמכרו לכם אי-פעם. (-: סמטת מזל אריה 18, יפו העתיקה. עונה לטלפון 050-5606670. או בדוא"ל: elie.hoz@gmail.com

http://www.youtube.com/watch?v=Drwlkx85Wmg

נוכחות חיה

עם שירלי ליגום. פותחת עונה אחרי החגים. מי שרוצה לשכלל מיומנויות משחק דרך מדיום הפלייבק, ולעבוד על הנוכחות הבימתית במעבדה קבוצתית אינטימית, מוזמן בחום.

מתחילים ב- 30.10, 20:00-23:00 בביכורי העיתים ת"א. שיעור ניסיון חינם.

לפרטים נוספים: שירלי: 054-759-8884.

טיפול קבוצתי ופרטני משולב

לגברים גייז. קבוצה ייחודית לגברים המשלבת טיפול פרטני במקביל, בעלות מוזלת. מנחה- אילן רוב, עובד סוציאלי קליני. טלפון: 054-4906279. ימי א', 20.00. הטיפול בקליניקה בשיכון ותיקים, רמת גן. – אילן רוב.

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו: info@roomtheater.co.il

ובקשו מונולוגים ו/או דיאלוגים.

--------------

עצומה

אורלי וילנאי וגיא מרוז פתחו בקמפיין להארכת משכו של שעון הקיץ עד ל-01.12.2011 ,

כדי שהחושך לא ירד עלינו ב- 1.10, בשעה 17:00 !  נראה שיש סיכוי גבוה שהקמפיין יצליח: http://www.atzuma.co.il/nowinterclock

הפיצו הלאה!

(העברה: אדרה שפיגל)

-------------- -------------- --------------

ישראל אחרת: רמי ברוך

אם תוכנו של מכתב זה מקובל עליך, אנא הקדיש/י דקה לשלוח אותו בחתימתך אל נועם סמל
– בנוסח כפי שהוא או בשינויים הנראים לך. תודה!

לכבוד

מר נועם סמל

מנכ"ל התיאטרון הקאמרי

תל אביב

meital@cameri.co.il

א.נ.

מה שתהיה דעתנו על יונתן פולארד, אין ספק כי הוא אדם שמתוך הענות לצו מצפונו ביצע מעשה שנוי במחלוקת שעליו הוא שילם וממשיך עד היום לשלם מחיר יקר. רמי ברוך הוא שחקן ישראלי המגלם במיטב כישרונו האמנותי את דמותו של פולארד, בהצגה המועלית בתיאטרון שבהנהלתך. התיאטרון הקאמרי חתם הסכם להעלות את ההצגה על פולארד בכיכובו של ברוך בהתנחלות קריית ארבע שבגדה המערבית.

השחקן ברוך חש כי יהיה זה בניגוד לצו מצפונו שלו להופיע בהתנחלות בשטח כבוש, שרבים מתושביה מעריצים בגלוי את הגזען מאיר כהנא והרוצח ההמוני ברוך גולדשטיין. אפשר להוסיף כי רבים מהם אף דורשים לחייב את כל המופיע על במותיהם לחתום על "הצהרת נאמנות".

בימים האחרונים נמסר כי הנהלת התיאטרון מפעילה לחצים על ברוך.

גם מתוך הבנה למדיניותך הכללית, האם אין סתירה בלתי ניתנת לישוב בתביעה משחקן להפר את צו מצפונו בכדי לגלם דמות של אדם הנאמן לצו מצפונו? לחצים כאלה הם מעשה פסול, גם מבחינה אמנותית טהורה, ואינם עולים בקנה אחד עם מהותו של התיאטרון כמוסד תרבותי.

-------

בהמשך לקודם:

מלחמת תרבות

אבירמה גולן, הארץ, 14.09.2011, 03:55 40

גם מי שלא מתלהב מחרמות, חייב להביע הערכה למעשהו האמיץ של שחקן תיאטרון הקאמרי רמי ברוך, שהודיע שהוא מסרב להופיע בקרית ארבע. ברוך פעל לבדו, בצל חוק העלול להפלילו, ונימק את סירובו במונחים מוסריים מובהקים... (המשך)

-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים: www.TV.social.org.il 

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית: www.hayarkon70.org

(הירקון 70)

-------------- -------------- --------------

העוקץ

כלכלה, חברה תקשורת, תרבות: http://www.haokets.org

-------------- -------------- --------------

גרפיטי

על קיר בתל אביב:

"האנטישמיות מתה – תחי האיסלמו-פוביה!"

(אנונימי)

גרפיטי פייסבוק:

מחפשת עבודה בתור מלכה, רצוי ממלכה קרובה לבית. יש לי ניסיון רב בלתת פקודות, לנפנף בשרביט ולשבת על כיסא ולא לזוז זמן ממושך. טוב... הבנתי שכנראה המשרה של מלכה תפוסה - מה על נסיכה יהודיה? עבודה פקידותית בבנק? אני בחורה חרוצה, עם ראש גדול, שואפת להגיע בסופו של דבר לראשות ארגון פשע או שודדת בנקים בכירה והבנתי שמתחילים לצמוח מלמטה.

(הכותבת עונה לשם ענת)

-------------- -------------- --------------