האיגרת השבועית

(קטעים מעבודת המחקר של טאל לוי, אמנית מופיעה ומטפלת בתנועה, בוגרת תיאטרון החדר, הבוחנת את הערך התרפויטי המוסף שב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח", בעבודה עם אמנים מופיעים. מנחה: ד"ר אסתר הס, מכללת לסלי, נובמבר 2012)

...פרק ג: מתודולוגיה

שיטת המחקר בה השתמשתי היא מגישת המחקר האיכותני-נטורליסטי המתייחס אל האדם כמטרתו הסופית, באמצעותו אני חותרת להבנת האדם, פעולותיו ופירושן של פעולותיו. אופי המחקר הוא נרטיבי-פנומנולוגי, שלפי הפילוסופיה התיאורית של הניסיון, מטרתו לתאר ולחקור תהליך שבו התנסות מסוימת (פנומנה) מגיעה להכרתנו באופן ישיר.

במחקר ניתחתי את השיטה על-פי פרמטרים קבועים, בחנתי אותה אל מול התיאוריות שקדמו לה, והסתמכתי על ראיונות חצי-מובנים. המחקר מתאר את השיטה, כדי לפתח מודעות להיבטים הטיפוליים שבה ולנסות להסביר מושגים ותהליכים.

מטרת המחקר לתאר את שיטת העבודה באופן מעמיק שיחשוף את הייחודי בה. מקורות התיעוד הם ניתוחים של מאפייני השיטה אל מול תיאוריות פסיכולוגיות וראיונות עם אנשים שהתנסו בשיטה במהלך השנים: נשים וגברים בגילאים שונים ובעלי עיסוקים שונים. דרך הכרת נקודות מבטם של הנחקרים, איסוף מידע  על חוויותיהם, והתחקות אחר התנסויותיהם בשיטה, בחנתי כיצד קבעה ועיצבה השיטה את מציאותם היומיומית.

המחקר הוא תהליך ביקורתי של הצגת שאלות לגבי השיטה וניסיון לענות עליהן תוך הסתמכות על מקורות כתובים. (עמ' 32 בתזה)

...קראתי על השיטה ולמדתי אותה, במקביל ללימודיי את התיאוריות הפסיכולוגיות והטיפוליות. רעיונות השיטה תאמו את התיאוריות שלמדתי בלימודיי בלסלי, ובכל הזמן הזה אספתי חומרים, רשמתי נקודות להתייחסות וחיברתי חיבורים בין התיאוריות לבין תפיסותיו של אוריין ושיטתו.

לאוריין רשימה ארוכה של בוגרים של שיטתו בתיאטרון החדר. בחרתי בבוגרים לפי מינם ועיסוקם, כ-30 איש, כדי שתהיה בידיי הגמישות בבחירה. הבחירה בתשעת המרואיינים נסבה גם על הֶקשרים שאני חשתי שיהיו משמעותיים, כמו מרצה לתרפיה בהבעה וביצירה בלסלי, בוגר לסלי, אשת אקדמיה, ואנשי תיאטרון פעילים.

בעודי מראיינת את האנשים שהתנסו בשיטה, יכולתי לראות נקודות רבות של חיבור לתהליכים שעברתי בעצמי במהלך ההתנסות שלי בשיטה, והבנתי שלמחקר בנושא זה יש בסיס. בכל ראיון נוספו עוד אנקדוטות להתייחסותי מבחינת הערכים התרפויטיים המוספים שבשיטה. בסיומו של כל ראיון הדגשתי את התהליכים שחשבתי עליהם קודם לכן, כמו ההכלה שבמרחב ובמנחה, השפעות התרגילים, חיבור גוף-נפש ועוד. הוספתי כל נושא נוסף שהעלו המרואיינים/ות, כמו יחסי ההעברה, יכולת לרשות פנימית וחופש, טיפול בהתנגדות ועוד. הדגשתי והוספתי את כל האנקדוטות הללו לבחינה ולהתייחסות, ומתוך אלה גיבשתי את הקטגוריות לחקירה. (עמ' 36)

(המשך יבוא)

(מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון בפגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. תפיסת המקרא כאן היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

17. יתרו: שמות י"ח - כ'

"וישמע יתרו כהן מדין, חותן משה, את כל-אשר עשה אלוהים למשה ולישראל עמו, כי-הוציא יהוה את-ישראל ממצרים" (יתרו: שמות י"ח 1).

הדרמה של מתן תורה במעמד הר סיני היא תבנית-אב אוניברסאלית לדרמה של התהוות יצירה ככלל. להלן בשמונה פרקים:

1. פתיחה

תצוגה מרהיבה של פעלולים דרמתיים:

"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד ויחרד כל-העם אשר במחנה"

(יתרו: שמות י"ט 16).

"והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל-ההר מאד. ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלוהים יעננו בקול"

(שם: י"ט 18-19).

2. עשרת הדיברות ו"ספר הברית"

אלוהים מוסר למשה את עשרת הדיברות ואת "ספר הברית" (יתרו: שמות כ' - כ"ג 33), תקציר של מערכת חוקים להסדרת אורח-חיים. ("ספר הברית" נכתב ונערך בערך בשנת 587 לפה"ס, בגלות בבל, בידי קבוצת הכוהנים הגולים)

3. טקס קבלת "ספר הברית"

משה מאשר את קבלת "ספר הברית" בטקס סמלי של הקרבת קורבנות, הכולל התזת דם על העם (משפטים: שמות כ"ד 1-14).

"ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר-דיבר יהוה נעשה ונשמע".

(שם: כ"ד 7. אומר רש"י: "שמיעה כקבלה".

אפשר גם לומר: שמיעה לצורך מעשה ואחר כך שמיעת טעם המעשה, מתוך אמונה תמימה בתוקף המעשה. היהדות במקורה היא דת של מצוות והאמונה היא ברשותו של כל יהודי, ופירוש הדבר שתודעתו הפנימית של היהודי עשויה לנוע בין אמון לספק אך כל עוד הוא מקיים מצוות הוא יהודי טוב.

מה יעשה יהודי שאינו מקיים מצוות קלות כחמורות? גרעינה של היהדות הוא מוסרי אוניברסאלי וכל עוד אדם פועל בהגינות ועושה לתיקון עולם, הרי הוא יהודי טוב, או בלשונו של י. ליבוביץ': "אדם הגון".

אחר כך עולים משה, אהרן, נדב ואביהוא, ושבעים מזקני ישראל אל ההר ורואים את האל מרחוק:

"ויראו את אלוהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר".

(שם: כ"ד 10).

מקובל לפרש שמשה לבדו ראה את האל, ואפילו רעיון זה דורש הסבר. ראייה זו היא כראיית חזון, בעיני הרוח, בתמונה המוחית. תמונות אלו מופיעות במצבי הכרה שונים: אכסטזה, הזיה בהקיץ או חלום. התורה מעדיפה את תבנית הקול ואת המילה המדוברת והכתובה, על פני התמונה והמראות, והיא נזהרת מפני הגשמת התמונות. אהרן, נדב ואביהוא, ושבעים זקני-ישראל, ראו את האל במובן של ראיית האמת המגולמת בתורה. נוכל לתאר לעצמנו את משה ונכבדי העם, עורכים קומזיץ על ההר, יושבים מסביב למדורה, אוכלים ושותים, משה מרצה בפניהם את עיקרי תורתו, והם עונים בהתפעלות אמן!

4. המשכן

משה שב ועולה אל ההר לארבעים יום וארבעים לילה. אלוהים נותן למשה הוראות מפורטות לבניית המשכן, הציוד לכוהנים וטקס קידוש הכוהנים

(פרשת משפטים, פרשת תרומה, פרשת תצוה, פרשת כי-תשא).

5. "עגל הזהב"

בעוד משה על ההר, חוזר העם לעסוק בפולחנים קדומים. הפולחן המרכזי: מעשה העגל.

"ויאמר אליהם אהרן, פרקו נזמי זהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם והביאו אלי".

כי תשא: שמות ל"ב: העם שרגיל לתבנית חיים סמכותנית, שבה כל צעד בחייו מוכתב מלמעלה, נותר עתה ללא מנהיג, ללא תכנית פעולה וללא פולחן לעסוק בו. העם נמצא בתקופת מעבר, בין סיומה של תקופת האלילות המרובה, לבין תחילתה של תקופת האל היחידני יהוה. בפרק זמן זה הוא נסוג למצוקה הנושאת אופי של חרדת-קיום. ניתן להגדיר תקופה זו כ"בין הזמנים", או כמצב של התנגדות. העם זקוק בדחיפות לפעולה דרמטית פיזית שתכסה על ריקנותם של החיים. פולחן העגל הוא פיצוי נפשי על העדר פולחן יהוה. העם ממיר את תורת האל הרוחני, אל המוסר, באלוהות גשמית שניתן למדוד את עצמתה בכסף ובזהב. לא במקרה הפך המושג "עגל הזהב" לשם נרדף לתבנית חיים של מוצרי-צריכה פיזיים ועיסוק בהבלי החיים, שבהם האדם מוערך על פי כמות הכסף שהוא יכול להציג, ולא על פי מעלותיו האנושיות.

אלוהות "עגל הזהב" היא דוגמה אחת מיני רבות לאותה אלוהות קדומה, הנוצרת ברוחו של האדם, מתוך המשאלה הבסיסית לסילוק חרדת הקיום ולמתן משמעות לקיום. עגל הזהב הוא ייצוג חומרי של האל, וכדי להבטיח את קיומו של האל, על האדם להקריב משהו מתוך עצמו. כאן מתבטאת ההקרבה בויתור על רכוש חומרי.

6. שבירת הלוחות

משה יורד מן ההר, מגלה את פולחן העגל ושובר את לוחות הברית. הוא מצווה על בני לוי ליזום מלחמת אחים, שבה נהרגים שלושת אלפים איש, ולאחריה פורצת מגפה בעם (שם: ל"ב 15-35).

בפרק ל"ב רשומות שלוש גרסאות סותרות לתגובתו של משה על פרשת העגל.

על פי הגרסה הראשונה, אלוהים מודיע למשה על חטא העגל ומבקש לכלות את זעמו בעם (שם: ל"ב 7-11). משה מרגיע את אלוהים.

בגרסה השנייה משה שובר את הלוחות, שורף את העגל, טוחן אותו עד דק, מפזר את האפר על פני המים ומשקה במים אלו את בני ישראל (שם: ל"ב 14-20).

בגרסה השלישית, משה מדבר אל העם ואומר להם שחטאו חטא גדול, אבל הוא יבקש מהאל שיסלח להם (שם: ל"ב 30-35). בשיחה עם האל מבקש משה ששמו ימחק מספר התורה, בין אם האל יסלח לעם ובין אם לא יסלח להם. האל מבטיח שבאחד הימים הוא ינקום בעם.

פרויד במאמרו משנת 1914, "משה של מיכאלאנג'לו", דן בפרשנויות הסותרות על הפסל המפורסם המוצב בכנסיית סאן פייטרו אִין וִינקוֹלי ברומא. מקובל לראות בפסל את דמותו של הנביא הזועם המביט בעמו, רואה אותם משתחווים לעגל, בקושי מבליג על סערת הרוח המשתוללת בו, ובעוד רגע הוא יתפרץ וישבור את לוחות הברית. לעומת פירוש זה מציע פרוייד לראות בפסל את דמותו של משה, שגופו השרירי מאופק ונשלט בידי כוח רצון כביר הכובש את היצר ההרסני לשבור ולהרוס. על פי פירוש זה משה לא ישבור את לוחות הברית, כי השליחות שלמענה הוא מקדיש את חייו גדולה וחשובה יותר מהזעם הקיים בו ברגע זה.

7. זעם האל וחזרה בתשובה

אלוהים כועס על העם. העם מתנצל ומרצה את האל בהקרבת עדיים. משה מדבר שוב עם האל "פנים אל פנים". הוא מכין לוחות חדשים, ושוב עולה אל ההר לארבעים יום וארבעים לילה. עקרונות עבודת האל נכתבים שוב (כי-תשא, ויקהל: שמות ל"ג - ל"ה).

8. סיום

משה בונה את אוהל המועד. מאותו רגע מלווה האל את העם בעמוד הענן.

ספר שמות מסתיים (ויקהל, פיקודי: שמות ל"ו - מ').

"אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָׁמָיִם (הבשורה על-פי מתי, 5, 3-10 )

"אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ כִּי לָהֶם מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל: אֲשֵׁרִי הַטַּיְקוּנִים כִי־הם יִסְתַּפְּרוּ׃ אֲשֵׁרִי הַמִּתְנַחֲלִים כי־המה יִרְשׁוּ אֶרֶץ׃ אֲשֵׁרִי הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים לִצְדָקָה כי־יִהְיוּ הַרְבֵּה מֵהֶם׃ אֲשֵׁרִי הָרַחְמָנִים כי־יַעַבְרוּ לְבֶּרְלִין׃ אֲשֵׁרִי בָּרֵי לְבַב כי־הם יִתְיַשְּׁבוּ בְּקָנָדָה׃ אֲשֵׁרִי רודְפִי שָׁלוֹם כי־הם יְקַבְּלוּ מִשְׂרָה מֵהָאִחוּד הָאֵירוֹפִּי׃ אֲשֵׁרִי הַנִּרְדָּפִים בִּגְלַל הַצְּדָקָה כִּי שָׁמַעְתִּי שֶׁהַכֶּלֶא בִּנְמַל הַתְּעוּפָה מַשֶּׁהוּ מַשֶּׁהוּ".

-------

קוף אחד בגן חיות,

בלי שהיות ופהיות,

סימן למבקר "חבוב,

יכול לפתוח את הכלוב?"

המבקר, משועשע,

שיחק איתו, כה מרושע.

הקוף חשב בלבו "חבר,

הכלוב שלך גדול יותר". 

(מתוך ערב הסיפורים של יוסי)

‏כמקובל בסיומה של כל עסקה מוצלחת, יצאנו עם הלקוח לטושי בר מכובד, לזלילה ‏ושתייה כדת וכדין. התיישבנו על הרצפה כשבינינו לבין השולחן הסמוך הייתה מבדלת נייר.

‏מיד הגישו לשולחננו בירה, סאקי, וויסקי משובח ומגשים עמוסי סושי, סשימי ‏ושאר מטעמים. מצב הרוח היה מרומם וכל אחד בתורו סיפר בדיחה. כשהסאקי והבירה ‏הולמים בראשך, גם בדיחה טפלה ביותר תישמע מצחיקה. תורי הגיע. לרגע הייתה דממה.

‏ואז מתורגמני הנאמן יאבוצ'י סאן הרים יד ואמר: JOKE, ועוד לפני שפתחתי את פי כולם ‏התפקעו מצחוק. לפתע הפסיקו לצחוק באחת, יאבוצ'י נתן לי סימן, סיפרתי בדיחה. כשסיימתי הרים יאבוצ'י יד ושוב התפקעו כולם מצחוק. שאלתי את יאבוצ'י למה הוא לא

‏מתרגם והוא אמר: "לא חשוב. זו רק בדיחה. שמעת שהם צחקו". הכול מתוכנן, חשבתי ‏לעצמי. יאבוצ'י מרים יד, הם צוחקים. יאבוצ'י מוריד יד, הם מפסיקים. כאילו כולם עובדים ‏לפי תוכנית אחת.

‏לאחר כמה סבבים של סושי, בירה וסאקי, כשמצב הרוח היה בשיאו, בבת אחת הוסרו ‏המבדלות בינינו לבין השולחן הסמוך, שסביבו ישבה הנהלה הבכירה של החברה.

‏המנהלים ברכו אותנו על העסקה המוצלחת והזמינו אותנו להצטרף אליהם. התפלאתי על ‏צירוף המקרים. פניתי ליאבוצ'י ואמרתי לתומי: "איזה צרוף מקרים מוזר, שהנהלת החברה ‏יושבת בשולחן הסמוך". יאבוצ'י נתן כי מבט ואמר: "ביפן אין צרוף מקרים, הכול מתוכנן ‏מראש. גם מה שנראה לא מתוכנן, משהו עומד מאחוריו. הנהלת החברה הזמינה את שני ‏השולחנות מראש". המשכנו איתם עוד כמה סבבים של שתייה ואכילה. יצאנו מהבר ‏כשאחדים מאיתנו מתנדנדים ומצב רוחנו מרומם במיוחד. אני, משום מה, עדיין הייתי פיכח.

‏השפעת האלכוהול הייתה קטנה עלי. מיד כשייצאנו ראינו ממול בר נוסף, עם דמות של נערה ‏מעוצבת מאורות ניאון מעטרת את הכניסה שלו. החבורה העליזה נדלקה והחליטה פה אחד ‏להיכנס. בכניסה קיבלה את פנינו נערה יפה, שהייתה המארחת שלנו לערב זה. פתחנו ‏סיבוב נוסף של וויסקי משובח, עניין פעוט של $700, לא יקר אם נשווה זאת לאבטיח שעולה $50. המארחת דואגת לאספקה שוטפת של חטיפים: דגיגים מיובשים, זרועות תמנון ‏מיובשות ועוד מיני פירות ים, וכמובן דאגה למלא את הכוסות המתרוקנות.

‏נותרנו שני יפנים ואני במצב פיכח פחות או יותר ובמצב רוח מרומם במיוחד. הם ‏חשבו שהם עדיין מסוגלים לשתות והזמינו בקבוק נוסף. לחשו דבר מה לנערה והיא מזגה ‏לכוסות והצטרפה לשולחננו. סיבוב שתייה זה היה קצר במיוחד. שני היפנים הצטרפו אל היתר, סובאים בקיאם, או ישנים שנת שיכורים. מצאתי את עצמי יושב בבר בטוקיו, בוהה בנערה שמולי, כשבינינו בקבוק וויסקי כמעט מלא. לא ידעתי לאיזה מלון רשמו אותי, היכן המזוודה שלי והיכן אני נמצא. אין עם מי לדבר. הנערה שמולי שותקת כשחיוך קבוע על פניה ויתר אורחי הבר במצב של מארחי היפנים. חיפשתי בארנקי אולי אמצא קבלה ישנה מאיזה מלון ששהיתי בו לפני כן אבל לא מצאתי. השלמתי עם מצבי. את שארית הלילה אנמנם בבר.

ואז נפתחה הדלת, נכנס אחד מעובדי החברה ובאנגלית רצוצה הסביר שבא לקחת אותי למלון. שאלתי אותו איך ידע למצוא אותנו כאן והוא ענה: "אתה לא יודע? אצלנו הכול מתוכנן". כמנהג היפנים השומרים את הבקבוקים לאורח לכשיזדמן לבר פעם נוספת, סגרה הנערה וחתמה את הבקבוק שלי והצמידה אליו פתק עם שמי.

אם תגיעו ‏לטוקיו, לרובע שינג'וקו ותיכנסו ל- BLUE SKAY‏, יחכה לכם שם בקבוק וויסקי ושמי רשום עליו, ממתין לגאולה.

(המשך יבוא)

שני אביבים - ממוארים

(גם הקטע הבא מחזיר אותי במידת מה לקטעי "האיות שלי". רשימות קצרצרות שפרסמתי בשם העט איה רבין, במשך כשנה שלמה, ב-2012 או אולי היה זה ב-2011? באיגרת של תיאטרון החדר, מיסודו וניהולו של אמיר אוריין, שהיה המטפל שלי באותה עת)

שני אביבים זכורים מילדותי, אחד משם ואחד מפה.

פעם הצטרפו לעונת האביב של ורוצלב, עירי הפולנית - “הקולאז'ים" - רוכבי האופניים המכובעים - שהשתלטו כנקודות מרהיבות על רחובותיה הרחבים של וורוצלב, עם גלגלי האופניים המסחררים שלהם וכובעיהם הצבעוניים המפוספסים, שמשכו את לבי הילדותי והאסטמטי כל כך עד שלא שכחתים אפילו בארץ האביב הקיצי במשך 50 שנה.

הצבע האדום שלי מצטרף לסיפור (memoir) הקטן הזה וחוגג את ה-1 במאי בוורוצלב, בשנת 1956 בפעם האחרונה, כי לשנה הבאה בירושלים הבנויה! 

אמי סירקה וקלעה את שערי הארוך והדקיק בן טיפוחיה, לצמה הדוקה בחוזקה וקשרה בקצה  סרט אדום לוהט, חדש ומרשרש. ואני, מתחתיות גילי, הבנתי מיד שהסרט האדום נקשר ומתנוסס על ראשי כאות לנאמנות המשפחה למולדת הפולנית "שלנו" בכלל ולמפלגה הקומוניסטית השלטת, ליתר ביטחון.

אך מה אכפת לי? שמחתי בסרט החדש והמרשרש והצבע האדום הלוהט ומעליז את צמתי, שחיבר ביני, הקטנה ובין "ההארטאז'ים" - ילדי תנועת הנוער הפולנית-קומוניסטית, שצעדו בסך מתחת לחלוננו הגדול, ברחוב סטלינה 48, שעל גדות נהר האודרה (האודר במקורו הגרמני).

הם צעדו וחולצותיהם מבהיקות מלובן ומטפחות אדומות כדם קשורות לצווארם בקשר עניבה, כאות לנאמנותם ונאמנות משפחתם למפלגה הקומוניסטית הפולנית ולמולדתם, הנקראת בפולנית oiczyzna - מילה שמקורה ב- patria הלטינית ושמקורה האמתי ב"ארץ האבות" שלנו. שלנו, אלא מה? מילה המדמה את הקשר בין אדם למולדתו לקשר בין אבות ובנים, דווקא.

והאביב השני? תל-אביב של סוף שנות החמישים. רחוב אלנבי הדל, שנראה אז כולו כהאצלה של רחוב לילינבלום, רחוב הדולרים השחורים והספסרים הזריזים, המכונים בפי הורי, ספקולנטים. אלה הסתובבו תמיד עם חליפות מהוהות ומרושלות ובידיהם תיקים שחורים או חומים משופשפים וחורשי סוד ועיניהם מתרוצצות חסרות מנוחה לצדדים, מבוהלות ונרדפות.

אמי ואני סרקנו את אלנבי במסגרת יוזמתה הנמרצת למצוא עבודה לאבי "במקצוע". אמי הייתה תמיד נמרצת ונתנה לאחרים הרגשה שהם אטיים מפגרים. אז הייתה בטוחה עדיין ש"המקצוע", "הפאך המוזהב", שבגללו שמה לב לאבי ששוחרר מסיביר חולה ותשוש והילך ברחבי טשקנט כשמכנסיו קשורות לו בחבל, רחמנא ליצלן! בגלל המקצוע הזה העליבה את אבי העתידי, כששאלה אותו למקצועו והוא ענה: "פרוון".

- "די ביסט א קיז'נער אין זעיסט אויז אזוי?!" (פרוון וניראה ככה?!), הטעימה אותו לראשונה משבט לשונה הרעילה, שממנה יספוג, ללא רחם, עד מותו, בגיל 86, חמש שנים לפניה.

הוא שב אליה כמו שישוב תמיד, עוטה בגדי חמודות ושטרות של רובלים ניגרים מכיסי מכנסיו החגורים ואז התחתנה עם אבי, בטשקנט, בירת אוזבקיסטן הרחוקה, לאחר המלחמה השנייה, ושניהם שבו אל הכלום הפולני, כשמקצועו הולך לפניהם, להפכה ל"גבירה על מרבדי פרווה".

"בוואמים" כונו בדי הפרווה שהרכיב אבי מן הפרוות שהגיעו לידיו, חיבר במכונת תפירה מיוחדת לפרוונים, הרטיב במים במברשת רחבה, מתח ומסמר אל לוחות דיקט, שעמדו מתייבשים ברחבי חדר השינה הגדול של הורי. לאחר שהתייבשו שמשו הבוואמים לתפירת מעילים ארוכים וקצרים ומה לא, ונמכרו על ידה בשוק השחור של ורוצלב ושילמו את משכורות העוזר, המטפלת, התופרת והסורגת, שהעסיקה. האם כבר אמרתי "גבירה על מרבדי פרווה?"

עכשיו אנו צועדות בסך ברחוב אלנבי, עם הגב לים, במטרה השיב את כבודה של אמי כגבירה כקדם ולמשות אותה מתחתיות בור אליו התדרדרה כשנאלצה לשמש כעוזרת בבתי משפחות מרמות השבים, שעם ילדיהם אלמד בבית הספר התיכון כשאגדל. ימים נבובים נבוכי שרב, נפלו עליה, שחמסו, שנשכו ומצצו לשד.

ומאלנבי? לאחר שלא מצאה עבודה לאבי, הלכנו לרחוב זמנהוף. מי שהיה צריך לדעת ידע שיש בזמנהוף מרפאה לאסטמה, שאנחנו, אמי ואני, היינו בין המכובדים שבמבקריה פעם בשלושה חדשים או חצי שנה.

- "הם עזרו לך?" שואלת חברתי ריבקלה.

- "כן", עניתי, "הוסיפו לי הרבה כבוד חולני וכובד קורטיזוני".

אך הסיפור הזה כבר אינו שייך לנושא "האיה" הזאת, שהוא כזכור, שני האביבים.  

הסאגה על תאגיד "מי רננים", או מדוע כבר לא אומרים: "חבל על כל טיפה?" (חלקים ז'-ח', סוף)

תקציר: הכול מתחיל בפגישת בירור במשרדי "מי רננים", החברה האחראית על אספקת המים וגביית החובות המנופחים. גיבור העלילה לא מוכן לוותר לחברה על תעלוליה החשבונאים והולך ומסתבך.

ז.

  ובעוד שרוי האיש בשרעפי התרוננותו, נשמע קול מדיר מנוחה, צורמני. באי רצון פקח עין והנה למולו, צללית המגיחה בפתח של אור "הרי זו אהובתי אשר השכימה קום. בואי רנניני קמעה בטרם אקום". ויעלה הברק בעיניה, והוא לוהב כדי חריכה. והנה גרוגרת, והיא  מרוטה, והיא אדמדמה ומרטיטה. ולא הייתה שלה אלא, עצר נשימתו, של השכן! ותאחזהו אימה אשר ניתקה אותו באחת מכורי שנתו. לא! כי אך יפתח פיו, ויקומו בניו זקורי הגרוגרות ויצאה מפיהם קריאה, וקרוע יקרעוהו לגזרים! לא, לא יהי! ויקום חיש, ויאחז בזפק אשר למולו דקה ארוכה, ויאדים, ויכחיל, ויכבד. לא עוד יוכל לשאתו, ויסר זרועו הימנו, ויתנדנד, וכשהוא נסרח בעקבות  נטל הגב הגמלוני, נפל, יחדיו עם כל משא הגוף נטול הרוח, ארצה.

  וייבט בו, ועיניו מזוגגות, ושתי כפות רגליו עוטות נעלי הלק מחוץ למחסן, ולידו קופסא פעורה. ורסיסיו האחרונים של נוזל אשר ניחוחו מעמעם הדעת עדין הורגש קמעה. לרגע בצבץ בו זכרם המתקתק של רגעי חלום, רצה להאמין שגם המראה שראהו עתה אינו אלא חלום, אף-כי מסוג שונה לחלוטין, אך אור השחרית שחשף לאיטו, את החצר על גרוטאותיה המתפוררות ודומיית העשבים אשר בה, הבהיר לו, שעליו לנצל את רגעי השקט האחרונים להימלטות. אחז אפוא בכתפי הגוף הסרוח, משכו פנימה עד כי קצות נעליו כבר שכנו, אחר כבוד, בגבולות המחסן, ואחר יצא, סגר הדלת  חרש אחריו, וכשערפל הבוקר הסגריר עוטפהו במוך אפרפר, נס אל ביתו. 

ח. 

  ויעברו ימים, והוא בחשכת חדריו, מלחך את שרידי העגבניות והמלפפונים אשר הציל מידי הזוחלים שגדשו את מזווה מטבחו, ומים מן הקנקנים אשר אגר, במשורה באים אל פיו. וירא ברוחו, את המכונה האדירה, זו הבוחנת כל תג ותג, קרבה, עד כי דומה היה לו שהוא כבר שומע את טרטור גלגליה, והוא זמזמני ומחריש. והיה ממתין לגורלו הבלתי נמנע לאורך זמן שלא יכול היה להעריכו, שכן אך ריצודי אור קלושים הגיעו עדי מקום משכנו.

  ובבוקר אחד, שעה שהתעורר, נתגלתה לעיניו אלומת אור רכה המלטפת את קרן חדרו. לרגע, ציפה שמא תיכנס בעקבותיה דמות מאיזה חלום מתקתק שהדיו הקלושים עדיין  פיעמו בו, אלא שאז חש במן מדקרת עזה לנוכח מראה אחר. ותזדחל אלומת האור פנימה, ותעטוף חדרו, במן נועם כמו בא יום חדש, וישמע את קול התור, ויאמר לעצמו, אצא, אראה הפרחה הגפן, ושמא מבין הטללים, יקרה הבלתי אפשרי ותופיעי? ויקום חרש, וימתח חולצתו, וידחף החורים אשר נבעו בשוליה, אל מתחת לחגורתו, כי-שמוע שמע, שאין לזלזל בערכו של "הרושם" העולה מתלבושתו של אדם. אחר הדהדה בו מן רטינה קלילה על כך שאינו משתמש ב"מי-רננים". הרי הייתה זו קובלנתה!, נזכר. "למענך, יקירתי!", אמר ויפנה אל חדר הרחצה, ויפתח הברז, ויז ממימיו, אלו שערכם לא יסולא בפז, על-פניו. שקל אז להביט במראה, אך נמנע בשל חשש שמא תטפח על פניו. ואחר הדברים האלה פסע אל הדלת ויפתחה ותקדמהו נהרה של אור. והנה מתרונן ליבו  ובשירת "בואי כלה" הוא עושה דרכו אל השער. והנה התיבה, והנה לא האמין למראה, עולה מלפניו, וגרוגרתו כבר מטרטרת בגערות שעליו לאסוף את ים המכתבים. הוא! שכנו!

כמובן.

  כל שארע, שם, במחסן, היה חלום, אמר לעצמו בנושאו את הררי המכתבים, חלום שבתוכו היה חפון חלום אחר. האומנים? ואולי כל הסאגה הזו על "מי רננים", שכותרותיהם התרוננו עתה כגלים פוחזים בים המעטפות שבחיקו, אולי אף היא איננה אלא עוד חלום רע.

(סוף הסאגה)

(מה באמת אתה רוצה?)

לאורך ההיסטוריה האנושית, סודות הגשמת מציאות הייתה נחלתם של אנשי רוח, מיסטיקנים ומרפאים. כיום, בעידן החדש, סודות ריפוי והגשמה הפכו נגישים ומוכרים לרבים. רובנו היום מודעים לכוח המחשבה בתהליכי יצירת מציאות. אנו ערים לכוחן של המילים להעצים, לבנות, או להרוס. יחד עם זה, למרות העובדה שאנו חושבים חיובי ומדברים את כוונותינו החיוביות, לא תמיד הן מתממשות הלכה למעשה.

ככלל, תהליכי ריפוי והגשמה מתבצעים במספר מישורים: המישור השכלי-מנטאלי, המישור הרגשי, המישור האנרגטי והמישור המטאפיסי. 

במאמר זה ובמאמרים הבאים אציג מפתחות להגשמת מציאות המתייחסים אל ההיבט המנטאלי. המישור המנטאלי כולל זיהוי, אבחון ומיקוד של מטרותינו, וכן הצפה של תהליכי חשיבה מעכבים והמרתם בתהליכי חשיבה מקדמים.  

הצעד הראשון בבואנו להגדיר מטרה להגשמה, הוא להעניק תשומת לב לשאלה: מה אנחנו רוצים להגשים?

בתשובה לשאלה זו יש באפשרותנו להתייחס להיבט הגשמי של המטרה או למהות שלה. שתי האפשרויות הן טובות ולגיטימיות. יחד עם זה, ההתבוננות בשתי האפשרויות מהווה הזדמנות נהדרת עבורנו לבחינה וחקירה עצמית: מה באמת את רוצה.

האם אני רוצה זוגיות, או יותר אהבה בחיי?

האם אני רוצה בית חדש, או לחיות במקום בו אני חשה בבית, בכל המובנים?

האם אני רוצה לרדת במשקל, או למעשה, הנושא הוא לקבל את הגוף שלי?

האם אני רוצה יותר לקוחות בעסק, או שאני רוצה לחוש מסופקת ממימוש הפוטנציאל שלי? 

כאשר אנו מגדירים את המטרה כמהות, אנו פותחים אפשרויות רבות ליצירה גשמית. אנו מאפשרים לחיים להביא לנו את המהות של הדברים בדרכים מגוונות ומפתיעות.

מקרה לדוגמא:

ב' הוא פנסיונר בעל מבנה גוף רחב מידות. כשפגשתי אותו הצהיר שלקראת השנה החדשה הוא רוצה לרכוש מכונית חדשה. בשל מידותיו, הוא כיוון למכונית מדגם מסוים, שהיה גדול ורחב. המכונית שכיוון אליה הייתה יקרה, מעבר ליכולותיו הכלכליות. כך ש ב' נותר במשך תקופה ארוכה ללא רכב.

שאלתי אותו מה המהות של הדבר שהוא מחפש. הוא השיב שהוא רוצה להרגיש שהוא יכול לנוע בקלות ממקום למקום ולבקר את חבריו, שכן הוא חי לבדו, ללא משפחה. שבועיים לאחר מכן, סיפר לי שהוא מצא מכונית קטנה, במסגרת התקציב שלו ולמרבה הפתעתו היא אפשרה ישיבה נוחה מול ההגה.

באהבה,

גילת

(גילת סגל, חברת קבוצת המנחים בתיאטרון החדר, הילרית, מטפלת אנרגטית רב תחומית, מנחת סדנאות "צורות להגשמה", התפתחות והגשמה בחיים ובעסקwww.gilatsegal.co.il )

1. מנחם זילברמן ז"ל

(6.10.1946 – 13.1.2014, ויקי.)

"חדווה ושלומיק": מנחם זילברמן ז"ל ותבל"א יעל אביב. כל כך יפים. כל כך נוסטלגיה.

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

היטלר

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

בקרוב הוא חוזר לבמה

אפשר כבר לשריין מקומות
טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח
 (לקבלת התוכנייה)

--------------
הנוסע הסמוי

מחזה: יוסי זיו

עיבוד ובימוי: אמיר אוריין

משחק: יוסי זיו

בקרוב

--------------

העלמה והמוות

"הצגה עזה והתמסרות השחקנים כובשת ומצמיתה. הצדעתי לגיבסון על ההישג שלו כבמאי. הוא מיצה עד הקצה את דחיסות החלל והפך את החדר לתא עינויים - הן זה שבזיכרונה של פאולינה והן זה המתקיים במישור שבו מתרחשת ההצגה. גם כסא הגינקולוג הוא בחירה מושלמת. הטקסט של דורפמן הופך את הקרביים".

(נאוה סמל, סופרת)

"גיבסון בר-אל הצליח לתת לדרמה חזות חדשה ומרעננת. זוהי בהחלט הצגה מעניינת ומגרה, שמצליחה בשפתה התיאטרונית המיוחדת"

(שי בר-יעקב, "ידיעות אחרונות")

גרסה חדשה ומסעירה למחזה של אריאל דורפמן. באישון לילה, מזדמן אורח לביתם של פאולינה וחררדו. פאולינה מזהה אותו כמי שעינה אותה ואנס אותה.

מחזה: אריאל דורפמן

עיבוד: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי: אבי גיבסון בר-אל

ייעוץ חזותי ועיצוב תלבושות: דלית ענבר. וידיאו: אופק בריסקר

משתתפים: יעל נביא, מוטי רוזנצוויג, זאב שמשוני

עוזרת במאי: רינת מוסקונה

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין

קבוצת "אורתו-דה"

ניהול אמנותי ינון צפריר

יום א', 19.1.2014, בשעה 20:30

יום ד', 22.1.2014, בשעה 20:30

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 50 ש"ח במקום 70 ש"ח.

----------------------------

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית באווירה נינוחה.

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. 

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי.
תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות. "המליאה" פתוחה לכל.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 24.1.2014, בשעה 16:00

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.

דובדבן – מועדון תרבות

מועדון "החתול והכלב" גאה להשיק: הופעות מוסיקה חיה, בחלל החדש והייחודי "הדובדבן",

בכל יום חמישי בשעה 22:00, רחוב קרליבך 23, תל אביב.

מוסיקאים, להקות ויוצרים המעוניינים להופיע, מוזמנים ליצור קשר: גיבסון, 050-849-7715

אורתו-דה: אבנים

מבית היוצר של תיאטרון אורתו-דה (האתר)

"אבנים" - מופע ויזואלי בהשראת פסל "מורדי הגטאות" של נתן רפפורט (1911-1987). המופע זכה עד כה בעשרה פרסים בינלאומיים ומייצג את ישראל בעולם.

יוצר ובמאי: ינון צפריר. במאי שותף: דניאל זעפרני. ייעוץ וליווי אמנותי: אבי גיבסון בר-אל.

שחקנים: ינון צפריר, אבי גיבסון בראל, מוטי סבג, נימרוד רונן, נוגה דאנגלי , מייקל מרקס.

יום ב', 27.1.2014 , 20:30, צוותא, תל אביב

תודה לתיאטרון החדר.

להזמנת כרטיסים: 03-6950156/7, או ישירות באתר צוותא.

מחיר כרטיס: 120 ₪. למנויי האיגרת השבועית: 60 ₪. קוד בקופה: "כרטיס ידיד".

תיק פוריות

IV כן או IV לא!

היא רוצה ילד. זה לא קורה. הולכים לטיפולים. ליאת חיים פורצת את מחסום השתיקה. מונודרמה על נשיות, אנושיות וטיפולי פוריות.

מאת ובביצוע: איריס הרפז. בימוי: אסנת שנק-יוסף. במאי מלווה: יניב מויאל. עיצוב אירוע: ירון פרידמן. מוסיקה מקורית ועריכה: שי בן יעקב ואיריס הרפז. עיצוב תאורה: ג'ני חנה.

ייעוץ אמנותי: סמדר יערון ואמיר אוריין - תיאטרון החדר

18.1.14, בשעה 20:00, במרכז לתיאטרון של עכו, רחוב ויצמן 1 עכו העתיקה.

משך ההצגה כ-55 דק'. לאחריה תתקיים השיחה שלאחר ההצגה.

60 ₪. לחברי החדר כרטיס ידיד 40 ₪, קוד: מנוי איגרת החדר.

למנויי מפעל הפיס 1+1 חינם.

כרטיסים אצל לירון: 04-9914222 ואצל איריס 052-845-9444.

כתבה: ynet. ראיון: קול השלום. להזמנות,

"מהות החיים" - ראיון

אמיר אוריין מתארח אצל אסי זיגדון ב"שעה המיוחדת" ברדיו "מהות החיים",

לשיחה אישית על יצירה, השראה, אמירה ודרך:

יום חמישי, 20.2.14, בשעה 16:00

ניתן להאזין לרדיו באינטרנט, באתר "מהות החיים"

וגם בסלולר באפליקציה חינמית, באייפון ובאנדרואיד - "רדיו מהות החיים",

ב"הוט" בערוץ 87, ב"יס" בערוץ 71.

(נועה אלבז, רדיו "מהות החיים")

אמנית רעב

קבוצת התיאטרון החברתי "משו משו".

ורד רגב, בוגרת תיאטרון החדר, בהצגת היחיד שלה.

מוצ"ש, 25.1, בשעה 21:00.

התיאטרון הערבי-עברי (רחוב מפרץ שלמה 10, יפו העתיקה)

להזמנת כרטיסים: אתר התיאטרון

לך מחכים כל הפרחים - ויקטוריה חנה

ויקטוריה חנה היא אמנית קול מופלאה וחד פעמית. המופע שלה מבוסס על שירים עבריים מהמאה ה-19 ועד ערב קום המדינה, בלבוש חדשני, חתרני ויוצא דופן. עבודת קול ושפה וירטואוזית, בעיבודים אקוסטיים ואלקטרונים עכשוויים הכוללים ציטוטי צלילים מהתקופה ההיא.

ויקטוריה חנה: קונספט ושירה / גיא שרף: הפקה מוסיקלית, עיבודים ונגינה / יניב טייכמן: עוד.

לבונטין 7 בתל-אביב, ביום חמישי 16.1.14 בשעה 20:00.

מחיר כרטיס: 70 ₪. בהזמנה טלפונית מוקדמת: 60 ₪. 03-560-5084. (ניבה לב)

חנוך לוין כאן ועכשיו, חי ובועט

פרוזה, שירה וסאטירה. הקלאסיקה של חנוך לוין. במאי, מעצב ועורך: אלברט כהן

שחקנים: אסתי קונטס, אביגיל ארנהיים, אשר ברנשטיין. פסנתר וניהול מוזיקלי: שי בן יעקב

יום שבת, 25.01.14, בשעה 18:00, ב"גלריה עמליה ארבל", רחוב בן יהודה 100 תל אביב

למזמינים מראש - 50 ש"ח.

טל': אסתי - 050-650-9478

המרכז לתיאטרון של עכו - ינואר 2014

ימי תרבות 2013. פרטים באתר!

המרכז לתיאטרון של עכו, 04-991-4222, (דוא"ל), ויצמן 1. העיר העתיקה - עכו

"בטווח יריקה"

16.1 | חמישי | 20:00 | המרכז לתיאטרון של עכו

שחקן פלסטיני עם דרכון ישראלי נוסע מארץ לארץ ומחפש במה. שדות-התעופה הופכים עבורו למקומות המעלים שאלות קיומיות וחושפים מצבים אבסורדיים, כתיבה בימוי ומשחק: טאהר נג`יב

שירה בציבור למטיבי לכת – סמדר יערון

23.1 | חמישי | 20:00 | המרכז לתיאטרון של עכו

25.1 | שבת | 20:00 | המרכז לתיאטרון של עכו

"פולחן של נוסטלגיה, מארשים, תקווה, טקסטים קאנוניים, קינות והספדים. יצירה וביצוע - סמדר יערון.

סדנת ריקודים מקודשים עם ג'יוואן

17.1 – 18.1 | שישי - שבת | המרכז לתיאטרון של עכו

ג'יוואן, במקור מאנגליה, חי כעת בישראל. למד באשרם של אושו בפונה שבהודו כ-25 שנה. לפרטים: 052-4862125 

שיעורי יוגה בבר קיימא!

עם נועה, מורה מוסמכת לאשטנגה-ויניאסה יוגה.

לימודי ויניאסה וביקראם יוגה בניו יורק ואשטנגה יוגה בהודו.

בואו לחזק את הגוף בתרגול דינמי וזורם. השיעורים מתאימים לכל הרמות.

אשטנגה-ויניאסה, מדיטציה ונשימה. שיעור הכרות ב-20 ש"ח בלבד.

ימי שני, 18:30-20:00. ימי חמישי, 9:00-10:30

*מומלץ להביא מזרון יוגה (למי שאין - צרו קשר ונשמור)

בר קיימא, רחוב המשביר 22, ת"א.

בהרשמה מראש, בטל', 050-698-0809. או באיוונט בפייסבוק או בדוא"ל

קול קורא לבמאים צעירים

INSTED-ISRAEL מזמינים אתכם, במאי תיאטרון בתחילת דרכם, לקחת חלק במעבדה הבינלאומית השנייה לבמאי תיאטרון צעירים, שתיערך בתאריכים26-31 באוקטובר 2014

אנו מזמינים אתכם, להגיש מועמדות להשתתפות במעבדה הקרובה ולחבור לבמאים צעירים מרחבי העולם לשבוע של היכרות, עבודה, יצירה משותפת, מסיבות, טיולים ויצירת קשרים מקצועיים.

עלות ההשתתפות לתכנית: 750 ₪ למשתתף.

הכנס יתנהל בשפה האנגלית!

לפרטים נוספים ולהגשת בקשת השתתפות, ניתן למלא את הטופס המקוון באתר שלנו

www.insted-israel.com . בקשות תתקבלנה עד 30 בינואר 2014

בברכה, צוות INSTED-ISRAEL

סדנת מחזמר ומופע בליווי רביעיית נגנים

מה בסדנה? - תנועה, שירה, תאורה, משחק, וכלי הקשה במגוון סגנונות

מתי? - יום רביעי 5 פברואר 

שעות הסדנה: מ-14:00 עד 19:30

המופע: מ-20:00 עד 21:00.

אפטר-פארטי: מ-21:30 עד כלות

המקום: תיאטרון שלומי

המחיר: 50 ש"ח לסדנה + מופע

הרשמה:  akhotkha@gmail.com ,  עופר גולני: 054-422-3996

הנרשמים יקבלו טקסט ויחפרו ב: www.youtube.com/user/akhoti  

למתאימים מובטח שילוב בהופעות להקת "אחותך"

עיסוי מונגולי

העיסוי הסודי שהיה נהוג בקרב לוחמיו של ג'ינגיס חאן.

פנינה גינצבורג, טל': 03-529-9528

פרינג'י - אתר הצגות פרינג', בניהולו של רן בן עזרא.

טכנאי מחשבים

שחר נגר: 050-764-8002

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח קובץ: (הדוא"ל שלנו)

אמיר אוריין: שם משתמש גנרל

שני קטעים מתוך הקברט הסטירי של תיאטרון החדר

(בכורה: 2005)

-------

1.

ארץ נהדרת

(הופיע לראשונה באיגרת השבועית: יום ה', 11.3.2004)

אנחנו חיים במדינה מתועבת.

לא המדינה הכי מתועבת בעולם.

והרי, לכאורה, זו השפלה כפולה.

נו, טוב, מתועבת,

אבל אם כבר מתועבת, אז לפחות הכי מתועבת.

שהרי אנחנו הכי

מאד חשוב לנו להיות הכי:

וגם קרבי זה הכי, אחי,

כי אנחנו עם סגולה,
כי אנחנו הכי, אחי,

וכל העולם נגדנו,
כי אנחנו הכי,

ובכלל, אנחנו הכי, אחי.

לא.

אנחנו לא המדינה הכי מתועבת בעולם.

אנחנו סתם מדינה מתועבת.

עם שלטון מתועב

ברמה הניתנת להסבר היסטורי מקובל,

אפילו לא צריך להמציא תיאוריה חדשה

על מנת להסביר את סיבת היותו של השלטון הזה מתועב,

והוא נבחר על ידי אזרח מתועב ברמה בינונית לגמרי,

שחי את חייו מתוך תיעוב עצמי בינוני אפור ומתסכל,

אזרח, שיוצא אל הרחוב, ומגלה בתיעוב מופנם

שמה שהיה מתועב הוא מה שיהיה.

על כן, יוצאים אל הרחוב רק כשמוכרחים,

ויושבים אל מול הטלוויזיה וּבוֹהִים בתיעוב

בתמונות התועבה, ואז, רק אז, באה גאולה לאזרח.

התיעוב הופך לסיפורם של אחרים,

בארץ אחרת, דמיונית לחלוטין,

שקיימת רק במוחם הקודח של

אחרים.

-------

2.

אפשר

(הופיע לראשונה באיגרת השבועית: יום ה', פסח, 1.4.2004)

אפשר לומר,

שהגנרל,

לא יודע מה הוא עושה,

אפשר לומר,

שהוא נידון,

להיות כזה,

זה מהגנים, מהחינוך, ממזג האוויר,

מהנעל הלוחצת על היבלת.

אפשר לומר,

שהוא נידון,

לאמן את מכונות ההריגה המשוכללות שלו,

להריגה,

שהוא נידון,

להיות מורד,

פורץ גבולות,

כורת עצים,

שורף בתים,

רוצח המונים,

זה הגורל שלו,

ומי יעז להמרות את צו הגורל שלו?

זה מאלוהים,

מהשטן,

מאבותינו,

מאבות אבותינו,

עד דור ראשון,

ומי יעז?

ומי בכלל יכול?

ואפילו רצה,

בכל מאודו,

להכחיש את הגורל שלו?

את אבות אבותינו?

אפשר לומר,

שבתבונתו הוא גנרל,

ובעל חזון ואמונה שלמה,

שבתחבולות הוא עושה לו מלחמות,

וככל שתחבולותיו של הגנרל,

מתוחכמות יותר,

מבריקות יותר,

מנוולות יותר,

הרי שהוא ניצב לפנינו, כדוגמא רושפת,

לתבונתו של המין האנושי כולו.

אפשר לומר שאימא שלו פינקה אותו,

יותר מדי,

נו, באמת! אימא יש רק אחת,

ומדינה,

אחת,

ועם,

אחד,

וגנרל.

-------------- -------------- --------------

היטלר מתעצבן

בעקבות הצעת החוק לאיסור השימוש בסמלים נאצים.

מידע נוסף על הצעת החוק: (גלובס)

(העברה: יואב איתמר)

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, "הוידוי האחרון של אדולף היטלר")

--------------

"אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה לדבר
אבל לא על כל מה שאתה רוצה לדבר".

(פאולינה, "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים   

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית