האיגרת השבועית

אבי גיבסון בר-אל מדבר על לימודיו בתיאטרון החדר: "יש כאן משהו שלא קיים בשום מקום אחר". בימוי: שלי גורל. צילום: גיא דוידי.

שֵׁמוֹת שֶׁל פְּרָחִים וּפַרְפָּרִים, לֹא שֶׁל סִגְנוֹנוֹת רִהוּט,

בְּקִיאוּת תִּמְהוֹנִית וְחַסְרַת תּוֹעֶלֶת זוֹ 

בַּתְּחוּמִים הַיְּרֻקִּים הַהוֹלְכִים וּמְאַבְּדִים אֶת שַׁיָּכוּתָם

גּוֹרֶמֶת אִי-נוֹחוּת לִשְּאַר הַמְטַּיְּלִים, לִשְׁאֵרֵי בְּשָׂרִי וּלְעַצְמִי.

אֵיזוֹ לוֹעֲזִית פּוֹלְטוֹת שְׂפָתַי כְּשֶׁזְּרוֹעוֹתַי נִפְרָשׂוֹת

כְּמוֹ לְהִתְחַבֵּק עִם דַּנָּאִית-פִּרְחֵי סְדוֹם,

פְּלִיטַת יַלְדּוּת בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל?

תְּקוּעָה כִּכְלוֹנָס בַּשֶּׁטַח הַיָּרֹק הַהוֹלֵךְ וּמִתְאַבֵּד לְעֵינַי

אֲנִי נִפְרֶדֶת בִּזְרוֹעוֹת חֲלוּלוֹת וּבְלָשׁוֹן מִקֶּרֶשׁ

מִכָּל הַיְּצוּרִים הַזּוֹחֲלִים, מִתְעוֹפְפִים

וּמְזַמְזְמִים אֶת פִּזְמוֹנֵי הַזְּמָן

שֶׁאֵינֶנִּי רוֹצָה לָדַעַת אֶת שְׁמָם.

(מתוך "מסטיק – מבחר שירים", הופיע בקהיר תחת השם: "כשאני נשארת לבד", 2010)

(הקטע הבא הוא מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר, ללא הערות השוליים. הערה: הדיון הזה אינו בהכרח תואם השקפה אורתודוכסית. במקרה זה הגישה אל המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה כיצד היינו מתייחסים אליו?)

43. מסעי: במדבר ל"ג - ל"ו

"אלה מסעי בני-ישראל, אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד-משה ואהרן".

כאן נמצאת הרשימה המלאה של תכנית המסע במדבר ארבעים שנה, מרעמסס במצרים ועד אבל-השיטים בערבות מואב. בסך הכול ארבעים ושתיים תחנות מסע.

משה מדבר בשם האל ומצווה על כיבוש הארץ: "והורשתם את-הארץ וישבתם-בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה". פסוק הבנוי על משחק מילים מעורפל. השורש ירש הוראתו גם ירושה וגם גירוש. האופן שבו כל אחד מאיתנו מפרש את הפסוק מלמד על השקפת העולם שלו, לשבט או לחסד. למה, אם כן, התכוון משה באומרו "והורשתם את-הארץ"? האם התכוון לרשת את הארץ כירושה, ולהשאיר את יושבי הארץ במקומם, או לגרש אותם ממנה? ואולי ירושה מטבעה מחייבת גירוש של הזולת ממנה? לא במקרה כוונת הפסוק מעורפלת. משה מניח ליורשיו להתלבט בשאלה זו.

שאלה זו עמדה גם בפני הציונות, בבואה ליישב יהודים בארץ-ישראל-פלשתינה. להלכה הציונות ההרצליאנית ביקשה לממש דו-קיום בשלום עם יושבי הארץ הפלשתינאים. למעשה היא נטתה להתעלם מהיושבים בה. נימוקו של הרצל וטעותו הגדולה הייתה שהוא ראה בארץ-ישראל "ארץ ללא עם, לעם ללא ארץ". אמירה זו מיוחסת להרצל בטעות. למעשה ניסח אותה איש התנועה הציונית ארתור הרצברג. אבל הארץ לא הייתה "ללא עם". היא הייתה מיושבת, לפחות בחלקה. דילמה זו באה לידי ביטוי חריף ביותר במלחמת העצמאות של מדינת-ישראל: האם לרשת את הארץ במלחמה, ולקיים בתוכה חיים בשלום על בסיס מגילת העצמאות, או לגרש את תושביה הערבים?

התשובה שניתנה על ידי המלחמה הייתה כדרכן של תשובות אשר רוב המלחמות נותנות - מבולבלת והרת-אסון. בינתיים גורשו ממנה חלק מהפלסטינים שישבו בה, ונוצרה בעיית הפליטים. הפתרון של שתי מדינות לשני עמים, החיים זה בצד זה בשלום, היה רחוק מהשגתם של רוב הישראלים במלחמת העצמאות של מדינת ישראל. פתרון כזה כלל אינו עולה על דעתו של משה, בעמדו בפני הארץ המובטחת.

משה מצווה להשמיד את כל צורות הדת האחרות הקיימות בארץ כנען. ואם לא יעשו כן, מאיים משה, ישמיד האל את בני ישראל עצמם. לאחר מכן הוא מצווה לחלק את הארץ לשבטים, ובתוך כל שבט לחלק את הנחלות על פי גורל. לאחר מכן הוא מתווה את גבולה של הארץ, ומונה את נשיאי העדה שיפקדו על העם.

כיוון שאין ללוויים נחלה משל עצמם, הם מקבלים ארבעים ושתים ערים בכל חלקי הארץ ואת כרי המרעה הסמוכים להן, כך מתכנן משה מראש את רשת מוסדות הדת, הפרושה על פני כל הארץ, להבטחת המשך קיומו של הפולחן היהודי.

בנוסף לארבעים ושתים הערים שקיבלו הלוויים לנחלה, הם מקבלים תחת חסותם שש ערי מקלט, המיועדות לרוצח נפש בשגגה. שלוש בעבר הירדן המזרחי ושלוש בארץ כנען. בסמוך לזה מובאים דיני הורג בשגגה, רוצח זולתו ודיני גאולת הדם.

ספר במדבר מסתיים במה שנראה שארית של דבר שלא בא על סיומו בפרשת פינחס וגם כסמן של ההכנות לקראת הכניסה לארץ המובטחת: בנות צלופחד, מחלה, תרצה, חוגלה, מילכה ונועה, משבט המנשה, קיבלו היתר לרשת את אביהן למרות שהן נשים. אבל אז הועלתה הטענה הבאה: אם יתחתנו עם בני שבט אחר, תעבור זכות הירושה מהשבט שלהן לשבטו של הגבר. בא הכתוב לתקן את המעוות: אכן הן היורשות, אבל אסור להן להתחתן עם גברים בני שבט אחר, אלא רק עם בני שבטן. הן מתחתנות עם בני דודיהן, והכול נשאר במשפחה. כאמור, לדעת רבא תקנה זו הייתה תקפה רק לדור שלפני כיבוש הארץ.

18

  בָּאתִי לָקַחַת אֶת נַפְשֵׁךְ –

אִתִּי, נַפְשֵׁךְ מְרַחֶפֶת כְּשִׂמְלָה, כַּעֲנָנָה

בּוֹאִי נִלְבַּשׁ אֶת בְּגָדֵינוּ הַנִּבְחָרִים

כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, אֶת פְּנֵי הַיָּרֵחַ

וְהַכּוֹכָבִים – בִּמְהֻפָּךְ וְאֶת רֵיחָם.

אָז נָפַלְתִּי –

הִכְנִיסוּ רֶגֶל לֹא שֶׁלִּי בֵּין בִּרְכַּי וִירֵכַי,

נָפַלְתִּי מֵרְצוֹנִי עַל שִׁכְמִי,

הַאִם לְהַאֲמִין לַמֵּצַח הָרוֹכֵן מֵעָלַי

לְהַאֲמִין לַדְּמוּת שֶׁמּוֹשִׁיטָה לִי יָד לָקוּם

וְלֶאֱחֹז בָּהּ?

חֲסֵרָה לִי יָד, חֲסֵרָה לִי עוֹד בֶּרֶךְ

עוֹד כָּתֵף – אֲנִי צָרִיךְ אֲבָל

שְׂעָרוֹת יֵשׁ לִי לְמַכְבִּיר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנָּחוּץ לְמִחְיָתִי

כְּרַקְדָן – הַשְּׂעָרוֹת אֵינָן נִשְׁמָעוֹת לִרְצוֹנִי

הֵן מְחוֹלְלוֹת אֶת מְחוֹלָן הַנִּפְרָד.

גָּזַרְתִּי אוֹתָן עַד לְשָׁרְשֵׁיהֶן.

(מתוך: "התעוררתי בליבו של אלכסון", 2009)

בסרט הוליוודי שראיתי לאחרונה, הגיבור חוזר אל אהובתו, שהמתינה לבואו בדירה צנועה. הוא מביא עמו זר של שושנים אדומות, מטפס בגרם-מעלות לולייני, על מנת להגיע אל אהובתו. הגיבור שמח על בואו אל האהובה. האהובה שמחה על הגעתו. הם מביטים זה בזו, מתחבקים ומתנשקים. בחיים שלי, שאינם סרט הוליוודי, שלחתי זה לא מכבר אגרת ברכה לאהוב לבי. שלושה שבועות המתנתי בדירתי הצנועה שהגיבור שלי יגיע לקחת את האיגרת. בתום שלושה שבועות של ציפייה דרוכה גיליתי על דלת דירתי פתק ועליו נרשם: יש לבוא לקחת דבר-דואר רשום. הגעתי בחופזה אל בית הדואר. לא המתין לי שם שום דבר דואר רשום. האשנבאית אמרה כי עלי לגשת אל סניף הדואר הקטן ברחוב דיזינגוף בתל-אביב. הם סוגרים בשעה שלוש, על כן עלי למהר. הלכתי לשם במהירות. עליתי בגרם-מעלות לקומה הראשונה ושם נמסר לי דבר הדואר הרשום. זו הייתה האיגרת ששלחתי לאהוב לבי ועליה חותמת: "לא נדרש".

(למירנה דה-פז)

כַּמָּה קָשֶׁה לִשְׁלוֹחַ לֵב

בְּכַמָּה שְׁכָבוֹת צָרִיךְ לְעוֹטְפוֹ

שֶׁיַּגִּיעַ שָׁלֵם לִתְעוּדָתוֹ.

כַּמָּה קָשֶׁה לִפְתּוֹחַ לֵב.

לֹא רַק כִּי הוּא שָׁבִיר

בִּגְלַל הַדָּם הָרַע שֶׁהַזְּמַן

מוֹתִיר. כַּמָּה קָשֶׁה

כְּשֶׁהַלֵּב נוֹתַר כְּאֵבָן

בִּגְלַל שֶׁלּא הָיוּ לוֹ הוֹפְכִין.

איזה פינאלה מפואר

להצגה נשכחת: הנדנדות, נרות הנשמה, הבלונים,

והתנועה המדויקת בתכלית,

אשר לוקחת בחשבון את הפרטים מראש.

נער שעשועים מנופח חזה מתרוצץ לידי.

מדבר בפלאפון, עושה מתח בכל רגע,

ממול ניצבים השחקנים צמאי-מלחמה,

נוסעים הביתה על אופניים מטושטשים לגמרי.

מה אפשר לעשות אחרי הצגה כזאת?

להמשיך להשתעשע?

להסיר כובעים בלתי נראים בפני אלוהים?

העליבות הזאת אשר עמדה בינינו

כבדה ומחוספסת וצחיחה

קשרה אותי בעבותות של משי

לנדודים המקופלים במבטך.

(שמחת הקיקיון, הוצאת ירון גולן, 1999)

אנו יושבים במכונית ונוסעים.

מדברים, מביטים, סוקרים,

עושים שיקולים,

אני בוחן את הפרופיל, את הרגליים הפשוקות,

את האיפור

והתמונות מתחלפות בתוך הראש,

בתוך המוח

והפנטזיה מרחיבה את ממדי ההרפתקה.

מה יהיה?

איזה תסריט?

תפאורה של מלון אורחים?

אולי מין צימר המספק את שירותיו?

הלב דופק, השפתיים מתייבשות,

התעוררות בעולם התחתון

והגברת נלכדה ברשתי.

(עריכה: יקיר בן משה)

קונים עוד עננים...

למטה, כמה עובדים מפגינים – בנינו קניון ובסיס בשמיים

ואפילו לא קיבלנו ענן של מים –

בנימין נתניהו מפשיל את מכנסי הורסצ'ה שלו, ומחרבן ישר לפיהם

את הקוויאר שאכל לארוחת צהריים,

שקנה מדמי המשכורת שלהם,

במסעדה יוקרתית בקניון השמימי שהם בנו לו –

בעולם של אוטומטיזציה – מי צריך אנשים?

הוא שולף מכיסו ראשים קטנים ערופים

מגולגלים בשטרות של כסף, ומפהק לתוכם –

לא מפהק, גרפס קוויארי -  יוקרתי, היוצר

סופת חול שמפזרת את המפגינים

ומפלסת את הדרך לתור משתרך של

אזרחים המשתוקקים לקנות עננים.  

© 2011 (נטלי כהן וקסברג, מחזאית ומשוררת)

מילים: מאיר גולדברג. לחן גיטרה ושירה: דן תורן.
נכתב והוקלט ביום שישי, 22.7.11.
דן תורן מבטיח: זו סקיצה ראשונה, בשנייה נקליט עוד אנשים.
(העברה: נתי אורנן) 

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה
מתקיימת ביום ו', 29.07.2011, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818

אורתו-דה: אבנים, ויה דולורוזה ואורתו-דה נייט

- מבית היוצר של תיאטרון אורתו-דה

"אבנים" - מופע ויזואלי בהשראת פסל "מורדי הגטאות" של נתן רפפורט (1911-1987). שישה שחקנים, אשר באמצעות משחק מאופק, פס קול ייחודי ודימויים ויזואליים מקוריים, מספרים סיפור על ניצחון הרוח, ויוצרים שפה תיאטרונית חדשה.

המופע זכה עד כה בשישה פרסים בינלאומיים ומייצג את ישראל בכל העולם.

יוצר ובמאי: ינון צפריר. במאים שותפים: דניאל זעפרני, אבי גיבסון בר-אל

שחקנים: ינון צפריר, אבי גיבסון בראל, מוטי סבג, חזי כוהן / עמית ברעם, נוגה דאנגלי / הילה ספקטור, מייקל מרקס / יניב מויאל.

יום ד', 3.8.2011.

"אורתו-דה נייט" – ערב חד פעמי חוזר, שבו מוצגת היצירה החדשה של אורתו-דה: "ויה דולורוזה", ועוד הצגה אורחת ממבחר היצירה הישראלית.

מוצ"ש, 13.8.2011, יום ד', 31.8.2011.

כל ההצגות מתקיימות באולם צוותא 3, תל-אביב, בשעה 20.30. 

תודה לתיאטרון החדר

טלפון להזמנת כרטיסים: 03-6950156/7, או ישירות באתר צוותא.

יומן ההיריון שלי

ע"פ ספרה של הילה שרעף גלסר.
במהלך הכתיבה התפרסם היומן אחת לשבוע באיגרת השבועית של תיאטרון החדר בעריכת אמיר אוריין.

אישה נכנסת להיריון ומתכננת לידה טבעית. היא נתקלת בנורמות חברתיות המאיימות על חופש הבחירה שלה. במהלך ההיריון היא מגלה שהביקורת שלה אינה מופנית רק כלפי הממסד והחברה, אלא גם כלפי עצמה. כדי לחוות את חוויות הלידה כפי שהיא מבקשת, עליה להישיר מבט אל כאביה הנפשיים והפיזיים ולפרוץ את גבולות עצמה. בתוך הכאב הגדול היא מגלה בעצמה גם עוצמה ושמחה.

עיבוד למחזה: רינה לביא, הילה שרעף גלסר

משחק: הילה שרעף גלסר, בימוי: רינה לביא.

ייעוץ אומנותי: אמיר אוריין

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה, טל': 036812126. 

וכמובן הנחה לכל חברי החדר, הילה גלסר: 054-570-0704

אוהבת הילה

24.8 רביעי בשעה 20:30,  25.8 חמישי בשעה 20:30

רופאי חלום

שלום,

שמי ליאור טדזר מפרויקט רופאי חלום, פרויקט המפעיל ליצנים רפואיים ברחבי הארץ. אנו עורכים כנס בינלאומי ראשון מסוגו בארץ בנושא ליצנות רפואית ורפואה, שיערך במרכז הכנסים במלון מעלה החמישה בתאריכים 23-26 באוקטובר.

כל המידע על הכנס מצוי באתרנו: http://dreamdoctorsconvention.org /

באתר ניתן לבצע הרשמה לכנס, ואף להזמין לינה במקום למעוניינים בכך. מצורפת תכנית הכנס לעיונכם.

אנא צרו עימי קשר בכל שאלה או בקשה.

בברכה, ליאור טדזר, פרויקט רופאי חלום, טל': 08-6282024.

יחסים עם יהודית

ברדיו החיים הטובים, בכל יום א' באינטרנט, בין השעות 16:00-17:00, "יחסים עם יהודית קונפורטי". טל' לעלייה לשידור: 077-3000909, 054-6240131, 03-6051459
מוסיקאים: מוסיקאים שיצירתם איננה רשומה באקו"ם מוזמנים לשלוח אלי מוסיקה להשמעה בתוכנית: kjud59@gmail.com

אהבה חדשה: יום ה', בין השעות 22:00-23:00, יש לך הזדמנות למצוא אהבה חדשה. להתקשר לרועי בפורטל החיים הטובים: 054-488-9999 והדרך סלולה. - יהודית קונפורטי

מסרחיד 2011

המרכז לתיאטרון עכו מציג: "מסרחיד 2011", פסטיבל הצגות היחיד בשפה הערבית, עם תרגום לעברית. לחלק מההצגות יש תרגום בכתוביות, וחלקן מוצגות לחילופין בעברית ובערבית.

בימים שלישי, רביעי וחמישי, 26-27-28.7.2011, במרכז לתיאטרון עכו.

טל': 04-9919634, 04-9914222, acco.tc@gmail.com

יש לי בלעדיות
עיתונאי זה לא מקצוע, זה מצב נפשי - ספר חדש מאת ירמי עמיר

יש לי בלעדיות – ספר בועט וחצוף על גיבורי תקשורת ותרבות המוכנים לעשות הכול כדי להצליח בעולם של יצרים ותככים, סערות נפש ואהבות אסורות. מסע אמיץ של המחבר - עיתונאי וורקוהוליק המכור לקריירה, לתדמית ולהצלחה, שבוחן ברגישות ובאומץ את האושר והכאב השזורים זה בזה - ומחליט לעצור את המרוץ כדי להתחיל לחיות.

הוצאת "מסדה", 172 עמודים. את הספר ניתן להשיג ב"סטימצקי" וב"צומת ספרים" או ישירות אצל המחבר 052-555-8217 - הנחה מיוחדת לנמעני משפחת תיאטרון החדר.

אלי הוז - מספר לך סיפור

לכם ולחבריכם - גם היום, גם מחר ובכל יום אפשר לבוא ולשמוע סיפור, בין צהרי היום לחצות הלילה. 50 ש"ח, ותאמינו לי - זה הסיפור הכי זול שמכרו לכם אי-פעם. (-: סמטת מזל אריה 18, יפו העתיקה. עונה לטלפון 050-5606670. או בדוא"ל: elie.hoz@gmail.com

יומן אזרחי

עורך: גיא דוידי איש החדר

כל יום שלישי בשעה 22:30 ערוץ 98 בכבלים ובלווין

(ש.ח.: ראשון בשעה 10:30 בבוקר )

לתגובות על התוכנית או להצטרפות לקורסי הוידיאו: yoman.video@gmail.com

מבחר מתוך קטעי היומן, באתר אקטיבי.

לארגונים ואנשים המעוניינים לשדר סרט וידאו במסגרת התוכנית או לפניות, תגובות והצעות: yoman.video@gmail.com

להצטרפות לקבוצת התפוצה של "יומן אזרחי" בגוגל ללחוץ כאן: videodiaries

(גיא דוידי)

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו: info@roomtheater.co.il

ובקשו מונולוגים ו/או דיאלוגים.

--------------

הפרטת הסופר

21.7.2011

מאת: אהוד בן עזר. אל: שרת התרבות.

לשרת התרבות לימור לבנת שלום רב,

אבקשך להפסיק מיד ולהוריד לטמיון את הכוונה למסד את כל קשרי הסופרים עם הספריות בארץ באמצעות החברה הפרטית פרי פרמיום. דבר מטומטם, מביש ושערורייתי שכזה לא שמעתי מעודי. לעולם לא אופיע בפני תלמידים ונוער בספריות על פי תנאים משפילים אלה, אלא אם אוזמן ישירות על ידי הספרייה, וללא מתווכים מיותרים.

בכבוד רב,

אהוד בן עזר

-------------- -------------- --------------

דיור
איגוד הבמאים מצטרף למאבק על הזכות לדיור בר השגה

25.7.2011

בת"י חוברת לשח"ם בפורום היוצרים והמבצעים ופרסמה קריאה בעיתונות התומכת במאבק הדיור וקוראת לכל השחקנים והבמאים לקרוא את המכתב המצורף לפני כל הצגה.

אנא, תאמו עם הנהלת התיאטרון בו אתם מביימים וקראו לפני הצגותיכם את המכתב הבא:

איגודי המבצעים והיוצרים בתיאטרון הישראלי מצטרפים למחאת הדיור!

יקריאו את דבר תמיכתם בסוף כל הצגה

הבמה שלכם!

אנחנו, אמנים ואמניות ישראלים, הפעילים על במות התיאטרון וגם מאחורי הקלעים - נשים וגברים הנאבקים יום יום למען הזכות להתפרנס ובכבוד, וליהנות מחופש יצירה, מצדיעים למחאת הדיור המנהלת בימים אלה מאבק אמיץ וחסר פשרות של לוחמים למען צדק חברתי.

שדרות האוהלים ברחוב רוטשילד בתל אביב ובכל רחבי הארץ, הן גם הלב הפועם שלנו. רבים מאתנו זקוקים לדיור בר השגה, מנסים להתפרנס בכבוד מעבודותינו ללא הצלחה, ולקיים חיים נורמאלים של יצירה. אנו, הנאבקים על מקומו של היוצר בישראל, רואים עצמנו שותפים מלאים למאבק לשינוי סדרי העדיפויות בחברה, בחינוך ובתרבות.

שעל כן - הבמה שלנו היא גם הבמה שלכם!

יו"ר שח"ם, ארגון השחקנים, דביר בנדק: "שחקניות ושחקני שח"ם תומכים במאבק כבר מיומו הראשון ונמצאים במאהלי המחאה השונים ברחבי הארץ. אנו יוצאים היום בקריאה משותפת לכל השחקנים והשחקניות לתת רוח גבית למאבק בדמות הקראת הודעת התמיכה או הבעת תמיכה ברוח זו בתום כל הצגה. אנו עדים למאבק היסטורי שחוצה סקטורים וארגונים וזה תפקידנו המוסרי והחברתי לתת לו ביטוי במרחב ההגשמה האמנותי שלנו."

יו"ר בת"י, ארגון בימאי התיאטרון, עודד קוטלר: "כמה הצגות בכמה שנים צריך במאי צעיר לביים כדי שיהיה לו בית? כדי שיוכל להקים משפחה ולחיות איתה תחת קורת גג צנועה? מהסיבה הזאת ולא פחות גם בשל יכולתנו כאנשי תיאטרון להזדהות עם קשיי היום, אנחנו מחבקים את המתקוממים הצודקים ותומכים במאבקם באהבה ודאגה".

פורום היוצרים והמבצעים בתיאטרון הישראלי

בת"י - הבית של הבמאים

--------------

וינסטון סמית: יש לי סימפטיה

24.7.2011
מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני אומר: "יש לי סימפטיה לאנשים באוהלים". תודה רבה, אדוני המנכ"ל! גם לי יש סימפטיה, מכאן ועד קצה עיר האוהלים. אבל אין לי סימפטיה, לא לך ולא לראש ממשלה שחבורת טייקונים נושפת בעורפו.

(וינסטון סמית)