הצטרפו לאיגרת השבועית

"שיטת אוריין מפיחה רוח חדשה במושגי התיאטרון!" (דוד מעיין, במאי)


האיגרת השבועית

יום ה', 2010 . 10 . 7

שנת הלימודים בביה"ס למשחק ובימוי
של תיאטרון החדר
נפתחת ביום א', 10.10.10
שנה טובה!
amir@roomtheater.co.il
טל', 03-5171818

"אחרי החגים" התחיל לפני פחות משבוע
ועתה אנו שרויים בעיצומם של אחרי החגים.
הם יהיו איתנו עוד ימים רבים. פסטיבל עכו
הסתיים בהצלחה. מישהו זוכר אותו?
מישהו זוכר את עשרות הפסטיבלים שמילאו
את הארץ בשבוע החג? היוצרים זוכרים. והם,
היוצרים, עדיין שרויים בתסמונת הידועה אצלנו
בשם פוסט-פסטיבל-סינדרום. כבר יש סדר יום חדש
אבל הבאז של הפסטיבל עדיין מהדהד בגוף.
עייפות החומר והרוח. בדרך כלל הסימפטומים נעלמים
בתוך שבוע עד חודש או בתוך הפרויקט הבא.
השבוע הזה בתיאטרון החדר החל בחזרות אחרונות
ל"מונודיא 2010 - עד שתחפץ".
קבוצת הגברים הדתיים המשתתפת באירוע הגיעה
לחזרות בגרון ניחר. את קולם הם נתנו לשמחת תורה.
המונודיא עצמה עברה בהצלחה והייתה מרגשת מאד.
הנה מתחילה שנה חדשה בתיאטרון החדר.
עכשיו היא מתחילה "באמת".
שנה טובה!

באהבה
אמיר


באיגרת זו:

•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: התיילדות
•   פרשת השבוע: 2. נח: בראשית ו' 9 - י"א
•   מונודיא 2010: שפויה
•   מונודיא 2010 - "עד שתחפץ": 1. תפילה
•   נמר בוער: פרק שני: "המלחמה הרגה אותו" (המשך)
•   אסנת ראם: נאלמתי
•   יונתן ברקאי: מחזמר
•   סמדר שרת: משירי יוון 2010 (2)
•   מיכל גיל: לדבר
•   מולי ש. אנג'ל: אִישׁ שָׁר
•   צפירה יונתן: שִׁירַת הַצִּפֳּרִים
•   יואב איתמר: התחנה
•   איה רבין: אוטוביוגרפיה 3: פרפר עופרת
•   נתי אורנן: אחרי הפסטיבל
•   רגע של עברית: "אני מקווה שלא נפגעת מדברי"
•   קורס, סדנה, שיעור, הצעה
•   אודישנים דרושים: אולי יש כאן משהו בשבילך
•   אירועים: לוח מודעות

ברגע של אי-נחת, ברגע של סבל, או של מצוקה, כשנדמה שהכול יוצא מגדר שליטה, ונדמה לנו שאנו תלויים חסרי אונים בחסדי אחרים, או אם אנו חיים בציפייה לאירוע שקשה להתמודד איתו - יתכן שאז יתעורר הצורך להתיילד. התיילדות היא תבנית התנהגות אוניברסאלית...

...התיילדות היא מנגנון הגנה לגיטימי.

אצל היוצר התיילדות יכולה להיות כלי ליצירה, וככלל היא יכולה לשמש כלי לשיפור הרווחה האישית.

מה שמבדיל בין התיילדות ספונטנית ובלתי נשלטת, שעלולה לעכב את התפתחות היצירה, להתיילדות המקדמת רווחה אישית ויצירה, זו המודעות האישית לתופעה, ולצורות הביטוי שלה...

...כיוצרים עלינו לתפוס התיילדות כתופעה חיובית, בכל מקרה שבו היא באה לידי ביטוי בשליטה עצמית, ובלי פגיעה בשלומו וברווחתו של הזולת. במילים אחרות: היוצר חייב להיות מודע להחלטתו להתיילד, ולקחת אחריות לביטויי ההתיילדות שלו.

(קטעים מתוך הספר, עמודים 258-259)

קישור קבוע

"אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוהים התהלך-נח".

 

פרשת נח מסמנת את המעבר מתקופת הבריאה של העולם בידי האל, אל תקופת החיים האנושיים עלי אדמות. יש הרואים בפרשת המבול את עיקרה של פרשת נח. אולם סיפור המבול, עם כל הכבוד והערכה לדרמה זו, אולי יכול ללמד אותנו משהו על החשיבות שמקנה המקרא לאורח-חיים מוסרי, הסיפור השני, מגדל בבל, מלמד אותנו על הסדר האנושי הרצוי.

 

"ויאמרו הבה נבנה-לנו עיר ומגדל וראשו בשמיים ונעשה-לנו שם, פן-נפוץ על-פני כל-הארץ".

סופו של הפסוק הוא עילת תחילתו: "פן-נָפוּץ על-פני כל-הארץ!" נראה שבני-אדם אלו חיו בחרדת הנטישה של עצמם, ובקשו לקיים לכידות ואחידות פיזית. הם בקשו להיות קרובים זה לזה ככל האפשר, ואם אפשר אז גם שכולם יגורו במגדל דירות אחד. לכאורה, זוהי משאלה לגיטימית - להיות ביחד. אבל מדוע החשש מפני ה"נָפוּץ" הזה? הרי רוחו של האדם דווקא מבקשת לתור מרחבים חדשים ולהרחיב את גבולות הדעת.

 

"עיר ומגדל וראשו בשמיים":

העיר והמגדל יחד הם היצירה. אבל אחד מהתנאים ההכרחיים ליצירה הוא קביעת גבולותיה. כלומר, קביעת תחומה של היצירה. נניח שקבעו את תחומה של העיר. אבל מה על המגדל, שהוא חלק מיצירת העיר והמגדל ש"ראשו בשמיים"? מה תחום היצירה בשמיים? מה גובהו של המגדל בשמיים? מטר? קילומטר? כל תלמיד אדריכלות יאמר לנו שלפני שהבנאי מניח את האבן הראשונה, הוא מוכרח לדעת מהי תכנית הבנייה. כמה יש לחפור באדמה, מהי כמות החומרים הנדרשת להקמתו של המבנה, כדי שיהיה בר-קיימא, ולא יתמוטט על בוניו, וכו'. הם אמרו "בשמיים", כמי שרוצה לבנות את המגדל הכי גבוה, מבלי שיתן לעצמו דין וחשבון מהו אותו הכי גבוה, כמי שאינו מגדיר לעצמו את תחום היצירה שלו. זהו החטא הראשון של בוני המגדל: חטא הערפול התודעתי.

נראה שהמגדל נקרא בבל רק בדיעבד, לאחר הבלבול. מה היה שמו לפני כן?

 

"ויאמרו, הבה נבנה-לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, ונעשה לנו שם, פן-נפוץ על פני כל-הארץ".

האירוע כולו מלמד על פרץ של התלהבות נעורים, בשחר ההיסטוריה של האדם, התלהבות לא מבוקרת, הנשענת על משאלה אנושית בסיסית: להנציח את עצמו. יתרה מזאת: מצד אחד, ביצירה זו מגולמת המשאלה האנושית - שלאחר מכן באה לידי ביטוי גם בקבלה היהודית - ליצור קשר בלתי אמצעי עם האל. מצד שני, מגולם בה המרד באל.

 

כאמור, בסיפור גן-עדן תחילה קיימת תלותו הלא-מודעת של האדם באל. תלות זו באה לידי ביטוי בצייתנות העיוורת לאל. צייתנות זו היא מקור היסטורי לרצון המודע של יצירת קשר של הזדהות. אבל ברגע שבו מודע האדם לצייתנותו העיוורת הוא נעשה מודע גם לדבר ולהיפוכו: הוא מגלה את הבחירה, שבין צייתנות והזדהות עם האל, לבין המרד באל ויצירת ישות עצמאית נפרדת ממנו. באותו הרגע נובט הגרעין של המרד באל.

 

מרד זה הוא תנאי הכרחי להתפתחותו של האדם-היוצר. בסיפור מגדל-בבל מבשילה היצירה האנושית בצורתה הטראגית. המגדל נבנה, בנייתו נעצרת והיוצרים מתפזרים. אבל במקום יצירה אחת שהיא, כביכול, "האחת והיחידה, הגדולה מכולן", כל אחד מבוני המגדל בנפרד, ימשיך במעשה היצירה, בדרכו האישית, והארץ תימלא יוצרים שונים, המפרים אלו את אלו. המגדל הלא-גמור יישאר בתודעת האנושות כעדות למה שיכול האדם ליצור, אף אם לא השלים את היצירה. מעשה המגדל נכשל, אבל כשלון זה מבטא, באופן ברור ביותר, אולי אפילו טראגי-קומי, את פוטנציאל היצירה שבאדם, את האמון ביכולתו של האדם ליצור, ואת הדרך שעדיין פתוחה בפניו לעתיד של יצירה. זה היה המגדל בהא הידיעה. בני אדם בונים את הָמִגְדַל, והמגדל אף שלא הגיע לשמים, מְגָדֶל אותם ליצירה חדשה.

 

זוהי תפיסה יצירתית-חיובית של סיפור המגדל, והיא נתמכת במיתוסים קדומים יותר שבהם האדם מבקש להתקרב אל האל באמצעות פולחן המגדל, והאל גומל להם בכך שהוא נותן להם את המתנה הגדולה מכולן: ריבוי הלשונות, שהדיאלוג ביניהן מאפשר את התפתחותה של היצירה האנושית.

 

ישנו פן נוסף לקריסתו של מגדל בבל: החוויה האישית המיידית. המשאלה המוקדמת, כלומר ההיסטורית, להיות עם אחד ושפה אחת אינה יכולה להתקיים ללא דיאלוג יוצר עם החוויה האישית המיידית, שלפחות בשולי החברה היא מבעבעת כצורה של מרד ומבקשת לבוא לידי ביטוי. לכן כל ניסיון לאחד קבוצת בני אדם תחת דגל אחד, שפה אחת ואורח חיים אחיד, סופה להתמוטט אם תהיה לחוויה האישית המיידית מקום לבוא לידי ביטוי וליצור שינוי חברתי יצירתי ומתפתח בכיוון של צמיחה חברתית.

 

אפשר גם לשער שמגדל-בבל הוא כל כך רב עוצמה, שהגשמתו הפיזית מעוררת פחד בקרב הבונים אותו. הם נכנסים למצב של התנגדות ומתבלבלים. אלוהים לא צריך להטריח את עצמו, ולרדת ממקום מושבו בשמיים כדי לבלבל את שפתם. הם כבר מבולבלים מתוך עצמם. מה מקור הבלבול?

 

הוא נוצר מתוך החרדה, שנולדת עם ההבנה, שכוחו של האדם ליצור יכול להיות כל כך גדול, עד שקשה מאד להכיל את הידיעה הזאת. זהו דבר המתרחש מידי פעם בחיי אדם. הוא מבקש ליצור יצירה רבת עוצמה, או מבקש לתת ביטוי לחוויה טעונה מאד, ופתאום הוא נבהל ועוצר. זוהי תגובת התנגדות אוניברסאלית, בין אם המעשה מוגדר כביטוי של כוח החיים או של כוח המוות. רגש של אהבה פורץ בעוצמה גדולה ומציף את האדם. עצמתו גבוהה כל כך, שאין הוא מסוגל לתת לה ביטוי. זוהי עוצמה נדירה, שאינה מתעוררת בכל יום. הרגלי ההתנהגות שלו, מערכת אמונותיו ודעותיו, אינם ערוכים לביטויה. הוא זקוק לזמן כדי לעבד את החוויה. אותו דבר יכול להתרחש כאשר רגש של כעס פורץ בעוצמה גדולה ומציף את האדם. במקרה של כעס אנו מניחים את האפשרות של מימוש פוטנציאל ההרס שבאדם. קיומה של אפשרות כזאת מעורר את הפחד מפני מתן הביטוי לכעס. במקרים אלה עשוי האדם לומר: "לא! אני לא כזה! אני לא טוב כזה! אני לא רע כזה! אני סתם!" זוהי גם צורה נפוצה של הכחשה אישית על רקע של מפגש עם כל חוויה בעלת עוצמה רבה.

 

יצירתו של האדם אינה נבחנת בגודלה הפיזי, לא בפרסום שלה, אפילו לא בכמות הכסף שהיא מכניסה לכיסו של היוצר. קודם לכל, היא נבחנת ביכולתו של היוצר לקבל את עצמו ואת יצירתו. זו אינה משימה קלה. אנשי המגדל הלכו לבנות את המבנה הכי גבוה בעולם, אבל הם לא יכלו להכיל את עצמם כיוצריו של דבר כל כך גדול והתבלבלו. אם היה בהם חטא או פשע, לא היה זה בעצם הכוונה לבנות את המגדל, אלא בחוסר היכולת לקבל אותו, לקבל את עצמם כיוצרים, להבין את עוצמת הגדלות שבבניה, את ההוד וההדר, וגם את עוצמת השגרה המתישה של חיבור לבנה ללבנה, קיר לקיר, קומה לקומה. לאחר פרץ ההתלהבות הראשון, התכנון המקצועי המדוקדק, המסירות ונחישות ההחלטה, באה הנפילה הגדולה. כיוון שהם לא יכלו לקבל את עצמם, אלוהים ודאי שלא יכול היה לקבל אותם ובלל את שפתם - אשר, כאמור, כבר הייתה מבולבלת.

קישור קבוע

ביום שני, 6.9.2010, בשעה 20:30, התקיימה בתיאטרון הסמטה ביפו "מונודיא 2010", ערב מונולוגים-דיאלוגים, שכתבו וביימו חברי קבוצת המנחים, מחזור 13, וביצעו חברי קבוצת המשחק של תיאטרון החדר, מחזור 57. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", קטעים שמתייחסים אל הזמן והמקום שבו אנו חיים. הרצף מתחבר לתמונת פסיפס מקומית אקטואלית. הערב החל ברצף חימום שביצעו השחקנים בנוכחות הקהל. לאחר מכן החל רצף הקטעים. בשבועות הקרובים אנו מביאים, בכל פעם קטע מתוך הערב.

 

3. שפויה

כתיבה ובימוי: עדן וייסמן. ביצוע: דניאלה נובינסקי

 

הבן אדם הזה פשוט לא קיים, לא הוא, לא המשפחה שלו, לא ההורים שלו. אחרת זה לא יעבוד, אני פשוט מאבדת את השפיות שלי.

 

אימא שלו עברה שם ולא אמרתי לה שלום, לא יודעת אם היא ראתה אותי או לא, אבל אני ראיתי אותה ולא אמרתי לה שלום. למה? למה לא אמרתי שלום? אם אני רוצה להמשיך לחיות בשלווה אני חייבת לגרום לכל מה שהיה, להיעלם. אחרת אני פשוט לא אתקיים. זהו! נגמר! די! זה סופי. למחוק את כל השנה הזאת. חייבים, חייבים. זהו! די! אני פשוט מתחרפנת. אני חייבת לשמור על השפיות שלי, חייבת!

 

מחקתי אותו מהרשימה שלי, הוא פשוט לא קיים בשבילי, כמו שאני לא קיימת בשבילו!

איך אני לא קיימת? איך זה קורה? למה זה קורה? מה עשיתי לא נכון? זה בכלל לא קשור אלי, זה הוא, הוא מחק אותי, בגללו, לא בגללי, אבל למה אני נפגעת מזה? זה לא קשור אלי, הוא לא קשור אלי, הוא אדם זר! אני והוא זה שני אנשים זרים לחלוטין, מעולם לא הכרנו. אני גם לא מעוניינת להכיר אותו, הוא פשוט לא מעניין אותי! ואני יגיד את זה אלף פעמים: הוא לא מעניין אותי!  הוא לא מעניין אותי!  הוא לא מעניין אותי!  עד שבסוף אני יאמין לזה.

אני פתטית, אני פשוט פתטית, זה ממש מעורר רחמים, אני מגעילה את עצמי.

 

רע לי. תמיד היה לי רע, ותמיד יהיה. כי ככה זה. זה העולם שלי. יש לי הכול ואין לי כלום!

אני כמו כולם. בריאה, חולה, חיה, מתה. כמו כולם! כולם אותו דבר! אף אחד לא מעניין אותי, אני שונאת את כולם. כולם טיפשים. גם אני טיפשה! אין לי פרופורציות, כי נמאס לי! נמאס, נמאס, נמאס. הכול יותר מדי נוח, וכשהכול כל כך נוח. מה יכול לקרות לי? מישהו יאהב אותי ואז אני ירגיש חרא והוא ייפגע, ואז אני ירגיש עוד יותר חרא, שהוא מרגיש חרא ושאני כל כך חרא והוא עדיין ירגיש יותר חרא ממני. או שאני אוהב מישהו והוא ירגיש חרא ואז אני ירגיש חרא מאוד, והוא לא ירגיש חרא על זה שאני מרגישה חרא, אבל אני ירגיש עדיין כל כך כל כך חרא. אז מה זה שווה? בשביל שני רגעים של אושר, כששניים לא מרגישים חרא? זה לא יקרה לי, כי ככה! פשוט מאוד ככה. ככה זה יהיה חרא, ועוד חרא, ועוד חרא, כמו אצל כולם, ובסוף מתים.

 

אולי כבר אבדתי את השפיות שלי ומזמן הייתי צריכה לקחת כדורים? כי אני פשוט משתגעת בפנים כל כך הרבה זמן ואני לא מרשה לעצמי להוציא את זה החוצה, אבל זהו, הוצאתי! עכשיו כולם יידעו.

 

א-נ-י  ל-א  ש-פ-ו-י-ה!

בבקשה תאשפזו אותי, או תהרגו אותי ותגאלו אותי מהייסורים האלה! אני פשוט לא מבינה את עצמי. מה כבר קרה? אז מישהו לא אוהב אותי. ככה זה בעולם. אז למה אני מרגישה חרא? זה הגיוני שלא יאהבו אותי.

 

ולפעמים אני רוצה שיקרה לי משהו רע, רק כי אני יודעת שאם אני אהיה בבית חולים, הוא יבוא, גם אם הוא כבר לא אוהב, הוא יבוא, כי ככה זה. אני לא מאמינה שאמרתי את הדברים האלו. ראיתי אנשים משתגעים בחיי, ראיתי רוחות רפאים מתהלכים לי בבית, וכל לילה הלבד הזה בחושך, הרגשה של אין סוף, רגש נצחי שלא ייעלם לעולם. אבל זה לא אני, אני חזקה גם בלי הפסיכולוגית והרחמים העצמיים שלי.

זהו, אני חדשה...

חרא.

קישור קבוע

ביום ג', כז תשרי, תשע"א, 5.10.2010, בשעה 21:00 התקיים בתיאטרון החדר ערב מונולוגים-דיאלוגים: מונודיא 2010 - "עד שתחפץ".

(הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַים בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: שיר השירים ב, 7).

 

במהלך שנת תש"ע, 2009-2010, התקיים בתיאטרון החדר קורס משחק שנתי לגברים שומרי מצוות. במהלך הלימודים כתבו חברי הקבוצה קטעים שנאספו לערב הזה. הקטעים נותנים ביטוי לרחשי לבו של אדם מאמין, לאורח החיים הדתי וללבטים הכרוכים בו, לספק ולאמונה. השתתפו: איתן כהן, חיים גודינגר-גורן, נתנאל קראוס, ערן לשם, שמוליק צור. במהלך השבועות הקרובים נביא קטעים מערב זה.
(עיצוב כרזה: נתנאל קראוס)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1. תפילה

כתב וביצע: ערן לשם.

(הוא עומד בתפילת שמונה-עשרה. שגרת התפילה מביאה אותו לתנועה שבין ספק לאמון)

 

אני, כבד לשון ונפש כבול לטקסט מיושן, ממולמל לעייפה, פונה אליך היושב אי שם, בתחינה שתתן בנפשי את כוח היצירה לדבר אליך משורש המחשבה ומעומק הנשמה לבקש על המציאות כפי שהיא באמת, ללא ערפילי זמן ומרחב.

 

אדוני שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך.

ברוך אתה ה', אלוקינו ואלוקי אבותינו, אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב... ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה...

מכלכל חיים בחסד...

 

אני רוצה לעסוק בהווייתך, בתורתך תמיד.

ללא טרדות פרנסה, חינוך ילדים קריירה, זוגיות ושאר עיסוקי עולם הזה.

 

אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה.

 

אויש, לא שלמתי חשבון חשמל.

לעזאזל כל המחשבות הטורדניות, המבלבלות, החיצוניות, די, נמאס, אין רגע דל, להתרכז באמת.

 

חוננו מאיתך חכמה בינה ודעת... סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו.

 

אתה קבור בתוך טקסט משמים שחוזר על עצמו שלוש פעמים ביום ועשרות אלפי פעמים במשך חייך. זה חייב להיות משהו אחר. אתה חייב להכניס בזה משהו, אתה חייב להמציא את זה, זה לא כתוב שם בטקסט, אתה חייב להמציא את עצמך. זה אתה הבעיה!

אמרו לך, חינכו אותך, עיצבו אותך ללכת בתלם.

תהיה בתנועה, תהיה בדרך, לעולם אל תפסיק.

אבינו שבשמים לא יזיקו לי קצת  חסד ורחמים כאן למטה, אנא עשה תפילתי רצויה לפניך ושגורה בפי תמיד, ללא מניעה, עיכוב ובלבול.

 

עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן.

 

וכאשר אתה אלוהים אמת, כן אזכה להאמין בך באמת, עד שאזכה להרגיש אלוהותך עלי, ואהיה דבק בך תמיד, ולא אפרד ממך לעולם אפילו לרגע קל.

קישור קבוע

חיבור חשוב ביותר על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר (ללא הערות השוליים).

 

מלחמה היא רצח עם המנון ודגל

 

אין כמעט מחזה של אלוני שבו לא נוכחת מלחמה. הילד המוכה שהפך לחייל מרומה, שראה חיילים בדמות רוצחים, משחזר במחזותיו בכפייתיות מיני מצבים היוצרים מלחמות.

 

המדינה (או סמכות מכריעת גורל) השולחת למלחמה מושלת, כאמור, באכזר מכל המלך ובשעיר אחד לעזאזל. בבגדי המלך בודה המדינה לתועלתה מצב של ערב מלחמה. ראש הממשלה זום מכריז על שעת חירום ביטחונית, כדי ליצור ביקוש למדים מבית היוצר של חייטי המלך, שמאחוזי הרווחים של מכירתם הוא נהנה, וגם המלך. החייט מקשיב בעניין למזימתו של ראש הממשלה זום: "מלחמה זה טוב, תמשיך". זום: "הנוער יתפוס את מקומו בדברי הימים של האומה"...

 

המלחמה היא מין בדיחה אינפנטילית באותו מחזה: היה היה איש אחד, די מעונה (מספר ראש הממשלה זום), שהיה מסוגל לשכב עם אשתו רק תוך אכילת אפרסק. יום אחד מאס בנשים אך לא באפרסקים. הוא נאלץ לשכב עם נשים כדי שיוכל להמשיך לאכול אפרסקים. "האיש הזה לא היה מסוגל לגעת באפרסק בלי אישה. היה מתענה בשביל ליהנות. לא היה אומלל ממנו". למזלו הרב של איש מוזר זה, "המלחמה הצילה אותו. הוא נהרג".

 

המלחמה נוכחת בגרסה הראשונית, הקדומה שלה - רצח בן, עקידה, ורצח אב או רצח מלך - בבגדי המלך, בהנסיכה האמריקאית, בדודה ליזה ובאדי קינג. הבנים בהנסיכה האמריקאית ובאדי קינג, המועמדים להיעקד, מקדימים לרצוח את אביהם. לכן הם רוצחים מרים, אבל שוברי לב.

 

בהנסיכה האמריקאית קם הבן על אביו כדי למנוע את עקידתו בידי אביו: "והוא מבקש לחוש את השותפות הזאת... הוא יודע מה אני שח... בין הרוצח לנרצח... בין האב לבנו", אומר השחקן (המגיע מהוליווד כדי לגלם את דמות האב-המלך בסרט על חייו) על הבן שרוצח בסופו של דבר את אביו.

גם הרוצח יוסף בלנק בדודה ליזה רצח את אביו מפני שהאב חלחל לתוך הבטן של הבן, כמין גידול ממאיר כדי להנציח בו כאב עולמים: הוא לקח ממנו את האישה שאהב, אביגיל, ונתן אותה לאחיו. "...חיפש איך לצמוח בתוך הבטן של הבן הקטן... איך להיות שם לתמיד"...

 

האב תומס וָאלִיגוּרָא מבקש להרוג את הבן סמול בהצוענים של יפו. הבן קם להתגונן. הוא מתגרה באביו ומדרבן אותו לעקוד אותו, לשחזר טקס עתיק: "תלחץ על ההדק, אבא", ו"תלחץ, אולי אני אבכה כמו בן". ובהמשך: "לא... אני לא הבן המתוק מהאגדה... זה שהולך עם אבא אל איזה הר... שאבא ישים עליו את הסכין כאילו... לכבוד אלוהים כאילו"...

 

ג'ו חולה הנפש, מאנשיו של אדי קינג, הוא האיש הנבון המאיר לאדי את המציאות העתיקה על אודות אבות, בנים ומלחמה. אדי מספר: "בן, אמר לי ג'ו, מה שיש לו בחיים האלה זה לגמור את אבא... לפעמים אבא גומר אותו קודם... במלחמות"... כי המלחמות מתחילות בבית, במאבק הקדום בין האב לבן, בחדר הילדים.

 

בנפוליון - חי או מת! מלחמה היא לא רק רצח אלא גם אובססיה, ריצה אל הטעות. "בני אדם רצים אל הטעות שלהם כמו מטורפים", אומרת לילית, הגברת ממדור המתים. נפוליון בונפארט משתוקק לתקן את מפלתו ברוסיה ב-1812, אבל כשהוא חוזר לשם באמצעות כפילו, דון בריגלה, הוא משחזר כמובן את המפלה בנהר שבו הברווזים קפאו למוות מקור. אפילו מדאם זארא, בהצוענים של יפו, נזכרת באובססיה של נפוליון כדימוי לשחקני קלפים שחוזרים על המשחק: "כמו גנרל שעושה שוב את המלחמה לאחר התבוסה".

 

אלוני נותן לארלקינו, השוטה של הקומדיה דל-ארטה, להגיד בנפוליון – חי או מת! משהו נורא על בני אדם פחדני שלום, משהו כה ישראלי בעצם, שהתחוור לאלוני בין מלחמת העצמאות למלחמת יום כיפור: "אז השלום הגיע - מפחיד!... לא שומעים שום פצצה. משהו לא בסדר!... יכול מאוד להיות שהמלחמה אזלה ליום יומיים".

קישור קבוע

נֶאֱלַמְתִּי בְּלֹעַ חִטָּה

בַּחֲלוֹם שֶׁבַע הַשָּׁנִים הָרָעוֹת.

אֵין רוּחַ וְיַד עוֹצֵר

עַד אֶפְעַר פֶּה לִזְעָקָה.

קישור קבוע

נשבר לה הזין

לא יכולה לסבול את ההתיפיפויות שלו

את הרוך

את החנחון מעורר הגועל

את ההתרפסות בפני הבוס

את הגמגום שלו כשהוא מתרגש

את הסבלנות הנדרשת ממנה עד שעומד לו

את הבכי שלו כשהיא גומרת

את פרצופו המכוער כשהוא גומר

את מבטי האשמה כשאף אחד לא גומר

את הידיים המזיעות

את החצ'קונים על הפרצוף

את התחת האדום

ואת שרירי השימפנזה.

שונאת את העבודה שלו

ומצפצפת על דירה שנייה שקנה

בפרדס כץ.

למה לה להזדיין עם חנון רומני

הוא לא עושה לה כלום

וגם המתנות הזולות שלו

קמצן עלוב שמזמין אותה רק לעסקיות

נמושה.

בא לה על סמי

וגם את ריקרדו הייתה מזיינת ברצון

החיים בזבל

איזה באסה

והכי מעצבנת אותה אחותה מרצדס

שאומרת לה:

ממי, אל תהי בררנית כזאת

בסוף תישארי כוסית זקנה

שאף אחד לא ירצה אותה.

תתפשרי, נשמה, עם החיים

כי החיים זה לא מחזמר.

קישור קבוע

הדיאלוג המתוק המשוחרר

יוונית נשמעת כמו שיר ערש

ילדות רוקמות את חלומן

לקראת החתונה

הגורל נקבע שנים מראש

 

האלמנות האלה

הולכות ונעלמות.

קישור קבוע
בעקבות פסטיבל עכו

התחלתי  לדבר

ולא  סיימתי

כשלתי  בניסיוני  לצרוח

ואיבדתי  כוח  להמשיך

בדרך  ארוכה  ארוכה

האור  בסופה  אפור 

לא  מובן  כלל

מה  קורה  כאן

ואין  מי  שידבר 

במקומי

קישור קבוע

הִתְעוֹרַרְתִּי מְאֻשָּׁר

אִישׁ שָׁר

הַצִּפֳּרִים צִיְּצוּ הַפְּרָחִים פָּרְחוּ

הָאֲוִיר הָיָה סָפוּג נִיחוֹחוֹת מְשַׁכְּרִים

הִתְבַּשַּׂמְתִּי עִם רוּחַ הַבֹּקֶר הַמְלַטֶּפֶת

הִתְעוֹרַרְתִּי מְאֻשָּׁר

אִישׁ שָׁר

 

פָּקַחְתִּי שְׁתֵּי עֵינַי יַחְדָּו

זוּג יוֹנְקֵי דְּבַשׁ רִחֲפוּ סְבִיב וֶרֶד

הָרוּחַ סָחֲפָה אוֹתִי לְיוֹם חָדָשׁ

הִתְעוֹרַרְתִּי מְאֻשָּׁר אִישׁ חָדָשׁ אִישׁ שָׁר

קישור קבוע

אֱמֹר לִי פַּבְּלוֹ,

פַּבְּלוֹ אִישׁ קָטָלוֹנְיָה,

לְמִי שָׁרוֹת הַצִּפֳּרִים?

כִּי אֲנִי לֹא שׁוֹכַחַת

אֵיךְ בָּקְעוּ צְלִילֵי קוֹלְךָ

            יוֹם אֶחָד

            בְּנַהֲמַת-נְכָאִים עִם

נְגִינָתְךָ שֶׁאֵין דּוֹמֶה לָהּ

 

וְהַיָּמִים יְמֵי אוֹקְטוֹבֶּר

וְלֹא תָּמִיד יָדַעְתִּי לְהַבְחִין

בֵּין שִׁירַת הַצִּפֳּרִים

לְלַחֲשֵׁי נְחָשִׁים…

 

וְהַיָּמִים עֲדַיִן יְמֵי אוֹקְטוֹבֶּר

וְשִׁירָתְךָ זָעֲקָה בְּשֶׁקֶט מַקְפִּיא

            אֶת שִׁיר הַצִּפֳּרִים מִקָּטָלוֹנְיָה

אֱמֹר לִי,

פַּבְּלוֹ

            פַּבְּלוֹ קָזָלְס,

מַה קָּרָה לַצִּפֳּרִים,

הַאִם מָצְאוּ מִפְלַט נְדוּדִים

בַּאֲרָצוֹת אֵין שֵׁם לָהֶן?

הַאִם נָשְׂאוּ אוֹתָן כַּנְפֵיהֶן הָרְצוּצוֹת

            לְקַן מִבְטַחִים?

כִּי בְּאֵין כְּנָפַיִם לִי,

בְּצֵל כַּנְפֵי שִׁירָתְךָ אֶוָּשַׁע.

 

(בעקבות שיר הציפורים מקטלוניה

אותו מנגן פבלו קאזלס, צ'לו. 6.2.02, צְפִירָה יונתן)

קישור קבוע
(סיפור קצר)

היא ירדה מהאוטובוס האחרון למישר, והחרדה כבת לוויה ותיקה שוב התיישבה לה על הלב. אינספור פניות לראש המועצה לא הועילו ופינת הרחוב הזו בה היא צועדת עד לשביל המואר הייתה לה לסיוט יומיומי. עוד כילדה הייתה שומעת בראשה את תיאור מקרה הרצח שלה בשידור חוקר כאן במקום הזה, ולא משנה שהישוב היה שמור והאנשים בו, גם אם לא טובי לב הרי לא רעים, היא ידעה שכאן, במקום הזה תמות ודווקא בפינה האפלולית הזו, בשעה הזאת, בה כולם כבר מסבים לארוחת ערב בבתים והיא עם תיק לא ארוז צריכה לצעוד מהתחנה לביתה שנמצא במורד הגבעה.

 

האנשים באוטובוס היו דווקא מסבירי פנים. דומה כי אנשים הנוסעים בקו קבוע בשעות מוקדמות במיוחד או מאוחרות במיוחד, מפתחים להם מעין הווי או היכרות. הדתי הקרח שתמיד לומד גמרא באוטובוס, הספורטאי שחוזר ממכון הכושר באוניברסיטה, הבן המפגר של משפחת הלסינפוגרס... מה היה קושר אנשים אלה בחיי היומיום, אוקיינוסים של זרות היו מפרידים ביניהם, והאילוץ המכאני  הזה, אוטובוס אחרון, גיבש אותם לקבוצה הערבה זה לזה. אומנם על פי רוב המקומות קבועים, אבל שיחות מתנהלות ביניהם ולפעמים עם הנהג, לעיתים עולה גם הנהג השני שגר במישר ואז בכלל הדיונים נהפכים מלאי עניין וסוערים וגם היא לעיתים איננה רק משקיפה מהצד ויש בכך יתרון כי על פי רוב היא איננה מדברת עם איש מעבר למה שהיא מוכרחה.

 

דווקא היום, נדמה שהכול הלך על רגל שמאל, הצעקות במשרד, המטלות שלא הצליחה לסיים ונאלצה לקחת איתה, וגם נדמה כי נוסעי האוטובוס עצמם היו חלק מאותה קונספירציה, והזעיפו פנים אליה, במיוחד אותו גבר מפגר סקר אותה בלי הרף. בניגוד להרגלה היא פתחה את הלפ-טופ ושקעה בעבודה ואלמלא נהג האוטובוס שעצר כדרך קבע בתחנה, מתפלא שלא עצרה אותו, ודאי הייתה צריכה לצעוד מרחק רב עד הבית. היא החלה לאסוף את חפציה והם החלו להתפזר והיא חשה נבוכה עוד יותר ואיש לא קם לתת יד. איש לא קם! היא ירדה בזריזות וניסתה לאסוף את עשתונותיה בתחנה, כשלפתע שמעה צעדי ריצה חשודים מתקרבים אליה. החשש הגדול ביותר מתגשם.

 

היא רצה במורד הרחוב, דופקת את הספרינט של חייה. פעימת לב, פעימת לב, אני רוצה לחיות, אני רוצה לחיות. והאדם רץ אחריה בקצב שלה. היא השתינה בתחתונים. היא ניסתה לפתוח שער, אבל השער היה נעול. צעדים. צעדים. הצילו. במקום אחר היה כלב שנבח והפחיד אותה, אולם אותו זה לא הרתיע. היא רצה ורצה עד שנכנסה לפינת רחוב ממנה לא היה מוצא. יד גסה נשלחה לעבר כתפה וצווארה, והיא הפילה את התיקים שלה ושילחה מכת מרפק אל המקום המשוער שבו שכן אפו של אותו גבר. היא בעטה באשכיו וראתה אותו מתמוטט. ורצה הביתה, בלי להסב את ראשה לאחור.

 

בבית היא גילתה שמפתחותיה אבדו. לך תדע היכן. כפרה, מפתחות הדואר, הבית, המשרד. לכול יש תחליף. לחזור אחורה לא רצתה לשמחתה אביה היה בבית והוא נטל את אקדחו ופנסו והם טיפסו אל תחנת האוטובוס במעלה הגבעה לחפש את המפתח. הגבר עדיין שכב שם ופתאום משום מה נכמרו רחמיה עליו, אילו כוחות נותן לך פרץ של אדרנלין עד כמה המחשבה של האדם לא מתפקדת.

 

"זה הבן המפגר של הלסינגפוגרס" אמר בתיעוב.

"אני ידעתי שהוא מביט עליי עקום, היום", השיבה

אביה בדק את הדופק שלו והתקשר. למשטרה? לאמבולנס? היא ניסתה לבדוק מה הבן של הלסינגפוגרס אוחז בכף ידו, עם מה ניסה לאיים עליה, ואז ראתה שהוא אוחז בצרור המפתחות שלה.

קישור קבוע

"בטח אגיע, אני מתקרבת, עומד 274, שאני צריכה!" איה רצה, מתנשפת, שרק לא ייסע. זהירות! הוא עומד מאחורי 24! יעקוף אותו ויברח ויבריח את איה אל חיקה הרעיל של האשמה? הבא בעוד חצי שעה! שוב יצאה באיחור למרות שקמה השכם. שוב נסחפה לעבודות הבית כג'נקית של ניקיונות. זה חלק מהעופרת או מהכנפיים?

 

עכשיו הכיור מלא וגדוש ואיה אדישה. שוטפת רק אם מוכרחה ומקלידה בפיג'מה דברים שכתבה כשהייתה מצוחצחת בדירתה ובהופעתה. זה חלק מהכנפיים או מהעופרת?

אימה היא חלק מהעופרת.

אך האם היא גם חלק מהכנפיים?

 

"אם תכתבי את צריכה לקרוא לספר פרפר-עופרת, הטיל אריה את מילותיו בכבדות בטלפון. כל מילה מתיל. עוד לא החליטה אם לקבל את עצתו, כי לא ידעה אם פרפר עופרת יכול להתרומם. האם הוא עף ונופל או רק מניע את כנפי העופרת שלו? והאם זה מעיד על פוטנציאל? הוא מתרומם קצת ונופל, אבל לא מתרסק. גבוה זה עניין יחסי.

 

יש אנשים שהם בכלל לא פרפר והם רק עופרת, או עץ, או פלסטיק ולא אכפת להם, להפך, כשהם רואים כנפיים הם מתפלאים, מבקרים, צוחקים, לועגים כמו מלחי האונייה בשיר "האלבטרוס" (היסעור) של בודלר, המתאר את העוף כשהוא הסתובב על הסיפון וכנפיו הארוכות נגררות על הסיפון, לאחר שהצליחו לפתות את קיבת העופרת שלו בשירי אוכל ולקשור לרגל העופרת שלו חוט כחית שעשועים.

 

פרפר עופרת יכול להתרומם? האם הוא מקרטע על האדמה ונופל, או רק מניע את כנפי העופרת שלו בקדחתנות על האדמה בניסיונות עקרים לעוף? מתרומם קצת ושוקע, מקרטע ולא מתרסק.

 

גובה זה עניין יחסי. יש אנשים שהם בכלל לא פרפר. הם רק עופרת, עץ או פלסטיק ולא אכפת להם, להפך, כשהם רואים כנפיים הם מתפלאים כמו המלחים באונייה של בודליר שלועגים למלך השמים שנפל, המדדה עקלקלות בכנפיו הארוכות הנגררות מאחוריו על הסיפון. האלבטרוס חיה דלה בירכתי אונייה.

קישור קבוע
מה שנשאר אחרי פסטיבל עכו

מגדלנה הקדושה ואנוכי

יום אחרון בפסטיבל

סיור בדרום ת"א

ילדים ישראלים

--------------------

לכל פרקי "יום בחייו"

רק טוב,
בברכה, נתי אורנן
www.ornanati.com 

קישור קבוע

בהתאם למצב - ראוי להימנע מביטוי זה. זו לכאורה אמירה מנומסת אבל עלולה להיות בה השלכה ואולי התנשאות או ניסיון לשליטה בזולת. בדרך כלל המשתמש בביטוי זה מתכוון לפרוק מעליו רגש אשמה כלשהו. הוא אמר דבר שיש בו סיכון של פגיעה בזולת. אין הוא מודה בכך בגלוי, אלא משתמש בביטוי הנפוץ הנ"ל. אבל ביטוי זה עלול לעורר אצל הזולת בלבול מחשבתי ותסכול. בין אם הזולת יאמר "נפגעתי" או "לא נפגעתי" או לא יגיב כלל, אפשרות הפגיעה הרגשית קיימת ולו רק בגלל הצגתו של ביטוי זה. עדיף לא לפגוע מאשר לקוות שהזולת לא נפגע.

קישור קבוע

שלי גורל - הדרכה לזמרים וזמרות יוצרים

נקודת המפגש בין שחקנית לזמרת, יוצרת את הפרפורמרית. איך להפוך ממבצע לפרפורמר.

פענוח שירים ואופן הגשה מתוך עולם הדימויים הייחודי של היוצר.

חיבור לרגש, לרגע ולעוצמות האישיות בשיטת "שיטת אוריין – המעגל הפתוח.

בניית רפרטואר דמויות להגשת שירים.

מגנוט הזדמנויות למימוש, גיבוש פרסונה וחזון יצירתי לקראת יציאה לעולם.

הכנה מנטאלית להקלטות והופעות, הדרכה וליווי.

כלים להנהגת הרכבים למעוף יצירתי ממוקד.

במפגשים אישיים. למפגש היכרות: 0545-362020. goralsh@gmail.com  

-------------- -------------- --------------

גיא דוידי - קורס וידאואקט

נפתחת ההרשמה לקורס וידיאואקט המחזור החמישי

יוצרים הרוצים ללמוד עשיית סרטים עלילתיים או דוקומנטריים, ליצור סרטים במסגרת קבוצתית, להתפתח כיוצרים באמצעות הוידיאו, מוזמנים לקבוע פגישת היכרות ויעוץ חינם.

עריכת וידאו על תוכנת עריכה מקצועית. צילום וידאו ותאורה. כתיבת פרויקט דוקומנטרי, הכנת ראיון דוקומנטרי. פיתוח שפה קולנועית. (עבודה עם סטוריבורד, כלים לכתיבת תסריט).

הקלטת קול. כתיבת ובימוי ראיונות דוקומנטריים. הנחיית שחקנים.

בימוי דוקומנטרי ועלילתי עם דגש על גישה אישית וחברתית בתהליך היצירה ועל פיתוח גישה עצמאית בעשיית וידאו. באווירה יצירתית, עניינית ותומכת.

נגישות לציוד טכני וליווי אישי לפרויקטים.

36 פגישות שבועיות אוקטובר / יוני במרכז תל אביב

דמי השתתפות: 400 ש"ח לחודש.

לפניות/פרטים נוספים: guydvd@gmail.com  , 0544949831

אתר: http://www.wix.com/guydvd/guydvd

-------------- -------------- --------------

מאייה אלרון - שעורי פרפורמנס לזמרים, שחקנים ונגנים

שיעורים פרטיים לשיפור ההופעה והביצוע על במה, בהקלטות וצילומים, באודישנים ובחזרות.
ללמוד להשתמש ביכולות שלך ובכל מה שיש לך, ולא לתת לדברים אחרים להפריע לך לתת את ההופעה הכי טובה שלך. ליוצרים מקצועיים ולמי שרוצים להיות מקצועיים.
מאייה אלרון - בוגרת קורס השחקנים והמנחים, שחקנית ומנהלת מוזיקלית בתיאטרון החדר
מוזיקאית-פרפורמרית וזמרת-כותבת, בוגרת ביה"ס רימון ומדריכה מוסמכת בשיטת גרינברג, טל': 052-3519536,  
mayaelron@gmail.com

-------------- -------------- --------------

שרון שלומי - קבוצת מחול מסוג אחר לנשים

שרון שלומי, יוצרת האנסמבל "קוקייה", מורה לתיאטרון-מחול אוריינטאלי - מחול מסוג אחר, פותחת קבוצה חדשה: לכל אחת יש הריקוד שלה, ריקוד הנובע מתוך מודעות לגוף וחיבור לביטוי ולרגש. בשילוב למידת טכניקת המחול האוריינטאלי וההבעה התיאטרלית.

הקבוצה עובדת בסטודיו "מוסך הגוף", רחוב פרנצויז 12 (סלמה פינת קיבוץ גלויות), יפו. עלות השתתפות בקבוצה - 200 ש"ח לחודש. מספר מקומות מוגבל.

לפרטים והרשמה: 0545-335135 , sharonlola@gmail.com

בברכה, שרון

-------------- -------------- --------------

עינבל מרום - תיאטרון מודע פותח סדנת "קול ביטוי"

בהנחיית עינבל מרום, שחקנית ראשית במחזה "דם" מאת אמיר אוריין ובבימויו, מ-1999 ועד היום.

"קול ביטוי" סדנה להגדרה עצמית, ביטוי אישי ופיתוח מיומנויות משחק. מה בסדנה:

שיטת המעגל הפתוח, תרגילי תיאטרון מודע, פסיכודרמה. 20 מפגשים, 5 חודשים. קבוצה אינטימית. פגישת הכרות חווייתית ללא תשלום. פרטים בטלפון: 052-606-4756,

-------------- -------------- --------------

אילן רוב - טיפול אישי וקבוצתי

אילן רוב, עובד סוציאלי קליני ומנחה קבוצות מוסמך, עוסק בטיפול אישי וקבוצתי.

טיפול אישי: סיוע בהתמודדות עם דיכאון, חרדה, משברים. העצמה בתחומי תעסוקה, זוגיות, משפחה. טיפול בהומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרס. טיפול קבוצתי: קבוצות להתפתחות אישית וליחסים בין אישיים. ליצירת קשר: 054-4906279. Ilan.rov@gmail.com 

-------------- -------------- --------------

אסנת ראם - סדנת כתיבה אישית

שחקנית יוצרת ומשוררת

פרסמה ב"הליקון", "קשת החדשה", "כרמל", "שבו", ועוד. מהזוכים בתחרות "שירה על הדרך" 2008. מפגשים אחד לאחד - עבודת סדנה להסרת מחסומי יצירה ולגירויים לכתיבה (רצף מילולי, זיכרון, חלום, דמיון מודרך, ועוד), עריכה קריאטיבית. טל': 0523-230588, alma3@netvision.net.il

-------------- -------------- --------------

רן בן עזרא - שירותי כתיבה ועריכת תוכן

כתיבת טקסטים, שכתוב, עריכה והגהה, גם לתוכן ספרותי ולתיאטרון. הנחה תינתן למכותבי האיגרת. לפרטים ויצירת קשר: רן - 052-5284234. info@run-content.com
www.run-content.com

-------------- -------------- --------------

רני אמיר - אקשן תרפיה

המטופל הוא סיפור המחזה. מיטת הטיפולים היא הבמה.

האינטואיציה משכתבת את ספר הבימוי ורגע טיפולי אחד מוביל לבא אחריו.

הטיפול מתבסס על הקשבה. התחושות שעולות בי מתוך ההקשבה

מנחות את הפעולות, המשלבות מגע, לחיצות, תדרי קול והילינג על ומעל.

הטיפול מתאים למגוון רחב מאד של צרכים: מבעיות רפואיות ועד צורך בשקט ואיזון

משך הטיפול בין ארבעים וחמש דקות לשעה והוא מתקיים בבית המטופל.

לאנשי החדר הטיפול הוא במחיר של 150 ₪ בלבד

מעט על עצמי:

רני אמיר, הילינג, נשימה מעגלית, טרייגר, רפלקסולוגיה ועוד.

לשעבר מנהל מכבי טבעי ברעננה. היום איש החדר.

אשמח לענות על שאלות ולתת פרטים נוספים: 050-8801163 .

-------------- -------------- --------------

שרית פוקס - אימון אישי

צמיחה אישית אחרי משבר: אובדן, פרידה, פיטורין, וכן התמודדות עם חולה במשפחה או הורה מזדקן ואף חסימה יצירתית (היתקעות בזמן תהליך יצירה).

שיטת אימון רב ממדי, אוניברסיטת ת"א, החוג לעבודה סוציאלית,מגמת פסיכותראפיה 

טל: 052-341-133  מייל:  saritfx@netvision.net.il

פגישת הכרות ללא תשלום לשם בדיקת התאמה לשיטת טיפול אימוני מאסכולת אוניברסיטת תל אביב

-------------- -------------- --------------

ליאת דיין - אמנות קבלת החלטות

ללמוד לקבל החלטות זוהי אמנות.

אם אתם נמצאים בצומת דרכים בעבודה, במערכות היחסים, ביחס לסביבת מגורים  או אם אתם מתלבטים ומרגישים תקועים ביחס לפרויקט אישי יצירתי שאתם מפתחים: אם אינכם בטוחים אילו סצנות צריכות להיכנס למחזה, האם נכונה הנחיית הבימוי החדשה שנתתם, מהי הדמות שאתם עובדים עליה ואיך נכון יהיה להציגה, כיצד לעבוד עם שחקן מסוים או איך צריכה להסתיים הסצנה החדשה שכתבתם, באמת שאין צורך לשבור את הראש.  

התקשרו אליי ובאמצעות טכניקת השאלה לחשיבה יצירתית ושיטות נפלאות נוספות, תוכלו לקבל בהירות חדשה ואת הצעד הבא מונח לפניכם בפשטות.

ליאת, 052-5201718 havara@gmail.com   

(מספר פגישות מומלצות: פגישה אחת עד שלוש פגישות).

*הנחה מיוחדת לחברי תיאטרון החדר.

-------------- -------------- --------------

איילת רון - טראנס תיאטרוני

סדנת  weekendבמדבר

סדנאות העשרה משחקית לשחקנים במאים ובוגרי בתי ספר למשחק.

ברחף, 10 דקות מערד. נפגשים לסופשבוע מול נוף מדברי קסום ובראשיתי ליצירה וחקירה משחקית גם קבוצתית וגם אישית. סדנאות הטראנס תיאטרוני מתקיימות כבר שנה רביעית, ומיועדות גם לסטודנטים וליוצרים מתחומים שונים (מוסיקה, מחול, כתיבה).

עם היוצרת והבמאית איילת רון: "גוויותיי ורבותי בתיאטרון המעבדה," היידי בת זונה", הנחתה סדנאות משחק באוניברסיטת ניו-יורק.

הסדנה תתמקד בהרחבת עולם הדימויים של השחקן תוך שימוש בייחוד האישי ופיתוח חשיבה לא צפויה. לפרטים והרשמה: 03-5250696

תגובות משתתפים  ( YNETפורום תיאטרון)

-------------- -------------- --------------

מיכאלה למדן - סדנת כתיבה

סדנת כתיבה יוצרת למתקדמים - סדנת המשך המעמיקה בכתיבת שירה ופרוזה.

בסדנה נעמיק ביסודות כתיבת פרוזה ושירה

(במפגשים נפרדים בהתאם לסילבוס) התרגול בסדנה ומחוצה לה ישמש כחומר גלם ללימוד,

תוך שימת דגש על פיתוח הכתיבה האישית של כל משתתף. בסדנה ירכשו כלים יצירתיים ומקצועיים לכתיבה. הסדנה מיועדת  למי שהשתתף בעבר בסדנת כתיבה או שעיבד את כתביו במסגרת אחרת.

משך הסדנה: 12 מפגשים בני שעתיים. מיקום: ירושלים, מרכז העיר.

לפרטים והרשמה: dmlamdan@gmail.com   0547208422  

מיכאלה למדן - יצירה במילים, סדנאות ואימון בכתיבה יוצרת 

what we can not speak about we must pass over in silence

Wittgenstein

-------------- -------------- --------------

שירלי ליגום - נוכחות חיה - פלייבק

קבוצת עבודה לשכלול המיומנויות של שחקני פלייבק מנוסים.

איזה מן שחקן פלייבק אתה? מה הסגנון האישי שלך? עד כמה אתה משרת את הסיפור ועד כמה אתה נשאר בסיפור שלך? מה נקודות העוצמה שלך ואיפה אתה נסגר? האם אתה טיפוס של עבודת סולו או של עבודת אנסמבל? האם אתה מעוניין להתבונן בזה ולהתפתח כשחקן על בימת הפלייבק?

מתוכננות 15 פגישות בימי א': 20:00-23:00 בביכורי העיתים, תל-אביב. מתחילים ב-24 באוקטובר.

המנחה: שירלי ליגום, פלייבקיסטית, חברת אנסמבל "משחק מהחיים" של אביבה אפל מ- 2004, שחקנית בתיאטרון תמונע ומנחת קבוצות. בוגרת לימודי תרפיה בתנועה ובעברה רקדנית ובימאית באופרה הישראלית.

shir@wxyz.co.il  054-7598884

-------------- -------------- --------------

קישור קבוע
נא לעבור לדף: אודישנים דרושים
קישור קבוע

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה
מתקיימת ביום ו', 8.10.2010, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי
סדר יום:

1. מה קורה?:  סבב דיבור אישי. כל מי שרוצה, יכול לומר כל דבר בכל נושא.

2. רצף חימום: תנועה, צליל, מלל. רענון מודעות אישית. קל ומתאים לכול. אפשר לצפות.

3. מנחה-שחקן: אחד עם אחד. חוויה אישית באמצעות טקסט נתון.

4. פרשת השבוע: שיחה בענייני פרשת השבוע בתורה, מנקודת מבטו של אדם-יוצר.

5. במה פתוחה: הצגת קטעי משחק, מחזות, שירה.

6. סרט קצר: (אופציה)

7. תשלום: 15 ש"ח כולל כיבוד.

8. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

9. כניסה ויציאה: אפשר לבוא ולצאת בכל שעה.
10. אפשר להשתתף? אפשר, ואפשר לצפות בלבד.

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818

להתראות,
אמיר

 

תיאטרון הסמטה

למשפחת תיאטרון החדר כולל חברי האיגרת השבועית: כרטיסי הנחה!

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה,  http://www.hasimta.com  

טלפון להזמנות: 036812126.  פקס: 03-6814024
hasimta.theater@gmail.com

-------------- 

מילות מפתח

מבית היוצר של תיאטרון אורתו-דה

ההצגה זוכת פרס ראש עיריית עכו בפסטיבל עכו 2009

"מילות מפתח" הינו פרויקט ניווט תיאטרלי בתוך ארכיון הכיבוש.

המחזה מבוסס על כתבותיו של העיתונאי גדעון לוי ועל עדויות של נשות ארגון "מחסום וואטש", "טוקבקיסטים" וקולות רבים המהווים חלק מתוך בליל מילות המפתח הכרוכות בכיבוש.

מאת: אלדר גלאור. בימוי: מרטין מוגילנר. מוסיקה: יובל מסנר. עיצוב תאורה: מיכה מרגלית.

משתתפים: גבריאל הדר, לוטוף נוייסר, דורית אבנט, איילת הלפרן, איברהים סקלה, מירי קירמאיר.

"...אגרוף בבטן, גרוני נחנק, עיני דמעו, הצטמררתי ונסחטתי רגשית...

נטענתי לעוד 25 שנות סיקור..". (גדעון לוי, הארץ)

משך ההצגה: שעה ורבע

טלפון הסמטה לרכישת כרטיסים מוקדמת (ולאור הביקוש רצוי לעשות כן) 03-6812126

לפרטים והזמנת כרטיסים, תיאטרון הסמטה  03-6812126

לפרטים והזמנת הצגות, מרטין  0542-393669 אלדר 0546-966228.

בתיאטרון הסמטה ביפו, יום חמישי, 21.10.2010, בשעה 21:00

לאנשי תיאטרון החדר ולנמעני האיגרת, המחיר הוא 50 שקלים, יש לציין שהינם אנשי תיאטרון החדר בזמן רכישת הכרטיסים.

 

"תלוי במקום" - הפסטיבל

כל הפרטים כאן: http://www.talooy-bamakom.com/

14-15-16.10.2010, בכל העיר.

(שימו לב להפקה של בוגרי החדר: "אורטל חייבת למות"

מופע זה בחנות הספרים "הנסיך הקטן", סמטה פלונית 3, ת"א)

 

"אורטל חייבת למות" בפסטיבל "תלוי במקום"
בציר קרמניצר נחשף! אחד מסופרי המתח המצליחים בארץ פותח את הפה בערב פרובוקטיבי שבו יקריא מספריו וייחשפו סודות בסערה של אמת, זיוף ומלחמת הישרדות!
יום חמישי, 14.10 בשעה 20:00

יום שישי, 15.10 בשעה 10:00

מוצ"ש, 16.10 בשעה 20:00
מיקום: "הנסיך הקטן",  סמטה פלונית 3, תל אביב. עלות כרטיס: 30 ש"ח.
בהשראת "על אמת" של רוני גלבפיש. כתיבה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי.
בימוי: יניב מויאל. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא.
עוזר במאי: רן בן עזרא. עיצוב גרפי: ירון פרידמן. ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.
לפרטים: יניב - 0523868338  / רן - 0525284234

 

דרושים יוצרים ל"אוהבים אמנות במתחם החשמל"

יום חמישי, 1410.10, בין השעות: 18:00-23:00.

יום שישי, 15.10.10, בין השעות: 11:00-16:00.

המתחם בתל-אביב: רחובות ברזילי, הרכבת, מקווה ישראל, לבונטין, החשמל.

אני מפיק אירוע במתחם החשמל בת"א כחלק מאירועי אוהבים אמנות בעיר.

הייתי מאוד שמח להזמין אתכם לעשות את מה שאתם עושים ולקדם את עצמכם באירוע שלנו. בגדול האירוע כולו מיועד לתת במה לכל סוגי האמנות שיש וכולם מוזמנים לבוא לחגוג ולעשות אמנות.

נשמח לראות אתכם. כתבו אלי והציעו הצעותיכם למופעי הרחוב במתחם.

אורי שייקוביץ, 054-447-1985, hahashmal@gmail.com

 

 

מנחה בשישי בתיאטרון החדר: גיל אלון, מיסטר סי

כתב, ביים ומשחק: גיל אלון

גיל אלון הוא זֶן מאסטר, זמר, שחקן, במאי ומורה

הצגה מיוחדת לפני נסיעה לייצג את ישראל

בפסטיבל מונודרמות בינלאומי בגרמניה, בנובמבר הקרוב

מונודרמה אינטראקטיבית על השכפול הגנטי

מיסטר סי הוא האיש המשוכפל גנטית הראשון שהגיע לגיל העמידה

הוא שוחרר מן המעבדה כדי לשאת את ההרצאה הראשונה שלו.

במהלך ההרצאה נפרשים חייו באופן מפתיע.

ההצגה השתתפה בפסטיבל התיאטרונטו 2009 בתל-אביב, והוצגה עד כה באוסטרליה, קמבודיה, פיג'י, גרמניה, הודו, יפן, פורטוגל, סינגפור, תאילנד, הולנד ובריטניה.

ההצגה הופיעה לראשונה בחדר ביום שישי, 20.11.2009.

יום שישי, 20.11.2009, בשעה 16:00, בתיאטרון החדר.

משך ההצגה כ-50 דקות. מספר המקומות מוגבל. מחיר כניסה כולל כיבוד קל: 25 ש"ח.

להזמנות בחדר: 03-5171818, או אצל גיל אלון: 0524-343097

 

ספר חדש של ד"ר אריה סובר

"מחזות - קומדיה, אבסורד, סאטירה"
בהוצאת אסף מחזות של אוניברסיטת ת"א בשיתוף הוצאת כרמל ירושלים.

ניתן להזמינו בחנויות הספרים או בהוצאת כרמל 02-6540578

ניתן לקרוא על הספר באתר הבא: האגודה הישראלית לחקר ההומור - ספרים

כמו כן מצויים באתר ספרים נוספים שעוסקים בחקר ההומור.

חברי האגודות האקדמיות השונות שמתעניינים בתחום חקר ההומור

מוזמנים להצטרף כחברים באגודה הישראלית לחקר ההומור. הרישום מתבצע באתר האגודה.

ד"ר אריה סובר, יו"ר האגודה הישראלית לחקר ההומור 

 

המרכז לתיאטרון עכו

מנהלים: סמדר יערון, מוני יוסף, חאלד אבו עלי

www.acco-tc.com , טל': 04-9913834, 04-9914222, 050-4633433

עדכונים שוטפים באתר התיאטרון: http://www.acco-tc.com  

 

הקבוצה ביפו

מנהל אמנותי: איתי יטוב איש החדר

הקבוצה ביפו, בית ספר עצמאי למחול, רחוב קדם 109, יפו (במרכז הקהילתי הערבי-יהודי), לפרטים והרשמה לחץ כאן. טל': 03-6595961, אתר אינטרנט: http://www.hakvutza.org.il 

 

יומן אזרחי

עורך: גיא דוידי איש החדר

כל יום שלישי ב - 22:30 ערוץ 98 בכבלים ובלווין

(ש.ח - ראשון ב-10:30 בבוקר )

לתגובות על התוכנית או להצטרפות לקורסי הוידיאו

לשלוח מייל לכתובת : yoman.video@gmail.com

מבחר מתוך קטעי היומן – באתר אקטיבי.

"שבת בבוקר" סרט עלילתי קצר של נועה לרנר. לצפייה בסרט.

לארגונים ואנשים המעוניינים לשדר סרט וידאו במסגרת התוכנית או לפניות, תגובות והצעות ניתן לפנות במייל – yoman.video@gmail.com

להצטרפות לקבוצת התפוצה של "יומן אזרחי" בגוגל ללחוץ כאן: videodiaries

(גיא דוידי)

 

קדימונים למופעים

רוצים שיכתבו עליכם קדימון בעכבר העיר, תיאטרון / מחול / אופרה / בין תחומי?

פנו אל אייל מלובן (לא כרוך בתשלום): eyal.meluban@gmail.com , eyal.hair@gmail.com

--------------

תיקון מחשבים

שחר נגר, 050-7648002. nshachar@bezeqint.net

--------------

שיפוצים

יניב מויאל משפץ דירות ובתים.

הנחות למכותבי האיגרת השבועית של תיאטרון החדר: 0523-868338.

--------------

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

לכתוב אלינו amir@roomtheater.co.il  ולבקש מונולוגים ו/או דיאלוגים.

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב הירקון 29, תל אביב 6801138
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il