הצטרפו לאיגרת השבועית

"החדר" הוא התיאטרון היחיד בארץ שבו אתה מרגיש כמו בבית (מאיר אלוני)


האיגרת השבועית

יום ה', 2011 . 9 . 22

--------------

לימודי משחק
לימודי בימוי
בקורסים השנתיים המרוכזים
של תיאטרון החדר
קבוצה משחק אחת מלאה
נותרו מקומות בקבוצת המשחק השנייה
טל', 03-5171818, וגם בדוא"ל

מידע באתר החדר: כאן

--------------

ייעוץ אישי ליוצרים
טל': 03-5171818, וגם בדוא"ל

מידע נוסף כאן
--------------

--------------

יש לך קטע?

שלח/י אותו אלינו לאיגרת

--------------
לתגובות

--------------
אירועים בתיאטרון החדר
--------------

סרטוני החדר ביוטיוב

--------------
לאיגרות קודמות
--------------


באיגרת זו:

•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: 1. מדברים...: אבי גיבסון בראל. 2. שלושה שלבים
•   חמוטל בר יוסף: מַעֲשֶׂה
•   פרשת השבוע: 51-52, נצבים וילך
•   מאיה בז'ראנו: כתב יד של רקדן/נית
•   מונודיא 2011: 6. מלכת הלסביות
•   יואב איתמר: ספינה פלאית
•   סמדר שרת: בין
•   יונתן ברקאי: ברית לא-זהירה עם עצמי
•   מירנה דה-פז: מנורת שולחן
•   דנה בנטוב: איזה עולם נפלא
•   נתי אורנן: 4 שעות טיסה – פרק ה', גוויעתיים
•   פינה חמה ליוצר/ת: דייויד לינץ'
•   קליפ: 1. אחותי היפה. 2. הדי שלייפר. 3. לואי ארמסטרונג ודני קיי.
•   אודישנים דרושים: אולי יש כאן משהו בשבילך
•   אירועים: לוח הודעות
•   הכתובת על הדיר: עיון קצר

1. מדברים על תיאטרון החדר: אבי גיבסון בראל.

אבי גיבסון בר-אל, מנהל אמנותי, במאי ושחקן, מדבר על לימודיו ועבודתו כיוצר בתיאטרון החדר. בימוי: שלי גורל. צילום: גיא דוידי.





















--------------

2. שלושה שלבים של קשר

במה היא משל לחיים החוץ בימתיים. קשר בימתי הוא משל לקשר חוץ בימתי.

 

השלב הראשון

בעבר למדנו שעלינו להתמקד היטב בפעולה שאנו מבצעים. אמרו אז: "פוקוס!, תתפקסס על המשימה! כשאתה נכנס לבמה, תשאיר את עצמך בחוץ! רק התפקיד קיים!"

זהו השלב הראשון של הקשר: ההתמקדות המרבית שלנו בביצוע התפקיד בלבד, כאילו העולם לא קיים.

ואז שאלנו: "רגע אחד, כאשר יוצר נכנס לבמה, הרי זה הוא עצמו נכנס אליה, גופו, נפשו, רוחו, נשמתו, מה שתרצו, נכנסים עימו אל הבמה. אם אני משאיר את עצמי בחוץ, מי ייכנס לבמה?"

 

השלב השני

ואז מצאנו שככל שאנו משתדלים להשאיר את עצמנו בחוץ, "עצמנו" נכנס עימנו לבמה וה"חוץ" נכנס איתנו גם הוא. דרושה מידה מרבית של ריכוז כדי "לשכוח" את ה"חוץ-תפקיד". אלא שאז אנו מגלים שככל שאנו "מתפקססים" יותר, כך ביצוע התפקיד נעשה שטחי יותר. רק במקרה של התרגשות אישית גבוהה, זו היא שמצילה אותנו מביצוע שטוח. רגע אחד, אבל הרי ההתרגשות היא שלנו, לא של התפקיד. שוב אנו מוצאים את "עצמנו" בביצוע התפקיד.

 

אם כן, מה נעשה במקרה שהתפקיד שגור על פינו ועל גופנו וההתרגשות מאיתנו והלאה? חזרנו לנקודת המוצא: ככל שה"פוקוס" על התפקיד הוא מרבי, כך הוא נעשה שטוח יותר וכל העצמה בביצוע התפקיד תלויה בחוויה האישית שלנו.

 

ב"מהברתא" ההודית, אומר קרישנה ללוחם: בשדה הקרב, תהיה בתוך עצמך כלוחם ובעת ובעונה אחת תהיה מחוץ לעצמך וראה מבחוץ את עצמך הלוחם. שחקן המבצע את תפקיד "המלט" של שייקספיר, או כל תפקיד אחר, יודע באופן אינטואיטיבי שעליו לשחק את המלט וגם לפקח על עצמו בביצוע התפקיד, שאם היה משוקע בתפקיד בלבד, היה עלול לבצע, הלכה למעשה, את מה שהדמות עושה: רוצח מספר דמויות לאורך המחזה, כלומר, רוצח את עמיתיו לבמה לא עלינו.

 

למעשה התופעה הזאת מתרחשת בכל יום. אנחנו נפגשים, משתקעים לתוך קשר הדדי, וברגע של חסד רואים את עצמנו מן הצד משוקעים באותו קשר. מצב כזה מאפשר לנו לראות לא רק את עצמנו, אלא גם את זולתנו, ולהבין דבר אחד או שניים על מהות הקשר, שלא היינו יכולים לדעת אותו אם היינו משוקעים בתוך עצמנו בלבד.

זהו השלב השני של הקשר: הפניית הקשב באופן שווה לביצוע התפקיד ולעצמנו המבצעים את התפקיד.

 

השלב השלישי

הנה בא הרגע שבו התפקיד שגור על פינו באופן שבו גם אם יעירו אותנו באמצע הלילה, נוכל לזנק ולבצע אותו אפילו בעיניים עצומות למחצה. כביכול התפקיד רץ מעצמו. ברגע זה יכולה להשתחרר אנרגיה לקשב אל עצמנו המבצע את התפקיד. אבל עדיין זהו מעגל סגור: אנחנו ועצמנו ואין מלבדנו דבר. מעגל סגור מטבעו הוא הולך ומנוון את עצמו. הוא עוצר את ההזנה החיונית ממרחבים שמעבר לו. הוא מנתק את הקשר בין היוצר לבין עמיתיו וקהלו. מצב קיצוני של מעגל סגור הוא תופעה פתולוגית. אם כן, מה נותר עוד לעשות?

 

אפשר להניח לתפקיד שירוץ מטעם עצמו ולהפנות קשב לעולם שמחוצה לנו באופן מלא. לא אני קיים בעולם אלא הנה, איזה פלא, קיים עולם שמעבר לי. העולם קיים. כן, זה אפשרי. יוצר שפועל היטב ומרוכז בעצמו, אנו אומרים עליו שהוא "טוב". יוצר שמקשיב לעולם ומגיב אליו, אנו אומרים עליו שהוא "עושה לנו משהו". ה"משהו" הזה הוא הנתינה ללא בקשת גמול, דיאלוג ממשי מתקן עולם.

 

(קטע זה על פי ניסוחו, אינו נמצא בספר המעגל הפתוח, אבל הוא נמצא בזיקה אליו)

קישור קבוע

ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה

ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. (בראשית ד ח)

 

וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו:

קַיִץ. אָדום. שֵׁן. עַיִן.

סַנְוֵרִים. לִקּוּי. תָּקוּעַ.

לא דִּבּוּר. תַּקָּלָה. נִסְתָּם

פִּכְפּוּך הַמַּעֲיָנוֹת.

עורֶף קָשׁוּי. שֵׂעָר סָמוּר.

יַתּוּשִׁים נוֹעֲצִים דָּם רוֹעֵשׁ בָּאָזְנַיִם

שָׂפָה אֲחֶרֶת, מֻפְשֶׁלֶת, שְׂפַת

הַלֹּא. לֹא שֵׂאת. קַיִץ בַּשָּׂדֶה, קַיִן. שֶׁמֶשׁ

מַכָּה. בְּלִי אֵם.  בְּלִי מַה. מַהֵר.

 

(מתוך "מסטיק – מבחר שירים", הופיע בקהיר תחת השם: "כשאני נשארת לבד", 2010)

קישור קבוע

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. ללא הערות שוליים. הערה: הגישה אל המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה כיצד היינו מתייחסים אליו?)

 

51. נצבים: דברים כ"ט 9 - ל'

"אתם נצבים היום כֻּלכם לפני יהוה אלוהיכם" (נצבים: דברים כ"ט 9).

 

פתיחה מרשימה לנאום הברית שבין האל לבין עם ישראל. העם ניצבים בפני האל. הניצב אינו מי שסתם עומד בפני אלוהיו. הניצב עומד דרוך מתוך מחויבות לעשות דבר, שבינו לבין עצמו או העולם. השומרים הניצבים בשערי מוסדות רשמיים אינם עומדים שם לקישוט הנוף. הם ממונים על שמירת המקום, ובנוכחותם שם הם, קודם לכל, מייצגים את המושג הכולל של המוסד. המשרת הפותח את הדלת בפני הבאים אל הטירה, מייצג את מושג הטירה. קהל הניצבים אל מול הר סיני מייצגים את מושג האלוהות שעל ההר. הניצב, אם כן, מייצג את הנושא עליו הוא מופקד כניצב.

 

הניצבים בהצגות תיאטרון או בסרטי קולנוע הם בעלי תפקיד. כמו השחקנים, הם חלק לגיטימי בסיפור העלילה. הם סובבים את השחקנים ולצורך העניין השחקנים הם הכוהנים של האירוע, וסביבם הניצבים מעצימים את האפקט הדרמטי, והכול יחד, ניצבים ושחקנים, ניצבים בפני הקהל, כמו עם בפני אלוהיו. בפני קהל זה הם עושים את חשבון הנפש הציבורי, באמצעות היצירה. בפולחן הדתי יש מלל-תפילה, קולות וצלילים ותנועה פולחנית, באמצעותם יוצר שליח-הציבור, הלוא הוא כהן-הדת, את הקשר עם קהלו, ושני צדדים אלו של הדיאלוג הדתי, יוצרים קשר עם האל שבנפשם.

 

בתיאטרון ובקולנוע הטקסט האמנותי הוא כלי שבאמצעותו יוצרים השחקנים, שליחי הציבור של הקהל, קשר עם הקהל, ושני צדדים אלו של הדיאלוג האמנותי יוצרים קשר עם כוחות הנפש שבתוכם: עם "נפש האל הטוב" ועם "נפש האל הרע".

 

"נפש האל" – עניין הדורש דיון נפרד. "טוב ו"רע" מתייחסים כאן לנפשו של אדם, שהרי כפי שציין הרמב"ם אין להעלות על הדעת שהאל המונותיאיסטי היהודי יש לו דמות גוף ונפש. לאורך ההיסטוריה הדתית, לפרקים מתקיימות חריגות מהתיאור המופשט של האל, לעבר תיאורים פיגורטיביים. אפשר לטעון שחריגות אלו נעשות על מנת להקל על ההמונים את תפיסת האל כי קשה להם לעכל רעיון מופשט והם נאחזים בפיגורטיבי. כמובן שמדובר כאן בהשלכות האדם על עקרון האלוהות. להלן שני מקורות להבחנה: פרשת כי תשא: שמות ל"ד 6: "ויעבור יהוה על פניו ויקרא, יהוה יהוה, אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב-חסד ואמת". נחום א' 2: "אל קנוא ונֹקם יהוה, נֹקם יהוה ובעל חֵמה, נֹקם יהוה לצריו ונוטר הוא לאֹיביו".

המפגש הפנימי הזה שבין הטוב והרע, באמצעות הטקסט האמנותי, המעורר יצרים, דחפים, תחושות, תמונות, מחשבות ורגשות, מעודד את תהליך הטיהור והעידון, במגמה לתקן את מצבו של האדם.

 

52. וילך: דברים ל"א

"וילך משה וידבר את הדברים האלה אל-כל-ישראל. "לא אוכל עוד לצאת ולבוא, ויהוה אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה" (וילך: דברים ל"א 1-2).

 

פרשה קצרה, בת פרק אחד בלבד. משה בן מאה ועשרים שנה. האל אומר למשה שלא יוכל לעבור את הירדן אל הארץ המובטחת. פרשנים מבקשים לראות בכך עונש על חטא שחטא משה בקדש אשר במדבר צין (חקת: במדבר כ' 7 – 13). שם ביקש העם מים, האל ציווה את משה לדבר אל הסלע כדי שייצאו ממנו מים, אבל משה לא דיבר אלא בחר להפליא במעשי קסמים, לא עלינו. המקרא רואה בכך חטא של יוהרה.

 

...זהו חטאו הפרטי של משה. אבל ישנו גם חטא כללי, של העם כולו, חטא התלונה וחוסר האמונה באל. חטא זה מוזכר להלן, בפרשת האזינו: "על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר-צין על אשר לא קידשתם אותי בתוך בני ישראל". המעילה הייתה בתוך עם ישראל, בפנימיותו של העם, כמו בפנימיותו של אדם. כאן האל מבקש אמונה הבאה לידי ביטוי במצוות מעשיות של עשה ואל תעשה, וגם אמונה פנימית בתוקפן של המצוות הללו.

 

אבל מבחינת האל, הסיבה לכך שמשה לא יגיע אל הארץ המובטחת, נמצאת בפסוק הבא: "יהוה אלוהיך הוא עובר לפניך"... זהו מוטיב מרכזי בדמותו של האל. הוא בחר בעם והוא אחראי לגורלו. האל מבקש לראות כל אירוע כנתון לסמכותו הבלעדית, ורק לאחר מכן זו אחריותו של האדם שעמל ועשה ופעל להגיע למחוז חפצו. האדם יכול להתאמץ ולהשתדל להיטיב את מצבו, אבל עליו לזכור שקיימת מעליו ישות עליונה. ברצותה תיטיב איתו וברצותה תרע לו. "ויהוה הוא ההולך לפניך, לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תיחת". כמו במדבר - מיוצג האל בעמוד האש בלילה ובעמוד העשן ביום. רמז לכך שהשגחתו של האל היא מסביב לשעון. תפיסה כזאת עלולה להנציח את תלותו המוחלטת של האדם באל. לכאורה היא אינה מניחה לאדם את אפשרות הכפירה בתלות זו. אהבת האל הופכת ליראת האל. במקור יראה היא פחד ואימה. המקרא מקדש יראה זו והופך אותה לתכונה רצויה. אנו טוענים שאהבה היא קשר, שמטבעו הוא פעולת גומלין, מגע הדדי. באהבה נוצרת תלות מסוימת בין שני הצדדים השותפים לקשר. תלות זו, בתוך קשר האהבה, חייבת להכיל בתוכה את האפשרות לביטולה של התלות, ולביטולו של הקשר. מנקודת מבטו של האל העברי, הפרת התלות הזאת תהיה הרסנית למאמין, ועלולה לקבע אותו במצב של ילדותיות נצחית. לא במקרה נכתב במקרים רבים שהעברים הם "בני ישראל". עם שלעולם הוא מוגדר כבן לאביו ישראל ולאבי-אביו האל.

 

לשיטתנו האל מייצג את עקרון היצירה שבאדם. האם ניתן לקיים את הקשר התלותי באל וגם לפתח אותו? במילים אחרות: האם ניתן לקיים את הקשר התלותי בפוטנציאל היצירה שבאדם, וגם לשלוט בו ולהעשירו? האם לא ניתן לצאת מהמצב של בן לפוטנציאל היצירה, ולהפוך לאביו של פוטנציאל היצירה? כלומר, לאביו של האל?

 

אם נניח שמקורה של היצירה הוא ביצר – ועל כך כבר דובר כאן ובמקומות רבים אחרים – והיצר נתון לשליטתו של האדם, בין אם הוא נותן ביטוי ליצר באמצעות ההיסטוריה של האדם ובין אם הוא עושה זאת באמצעות החוויה האישית המיידית שלו, הרי שבידי האדם הבחירה לעשות כדבר ההיסטוריה – דבר האל – או כדברה של החוויה האישית המיידית – דבר האדם – החווה בכל רגע נתון את אפשרות הלימוד וההתפתחות. במאה השתים-עשרה, ולא במקרה, חל שדרוג מסוים במערכת היחסים של אדם-אל, עם פריצתה של הקָבָּלָה אל נופים מרכזיים בחוויה היהודית ובה קיימת תלות ממוסדת בין הישויות: על האדם מוטלת אחריות אישית לתיקון עולם.

קישור קבוע
או: כוריאוגרפיה של הנפש

26

הַמִּלָּה הִיא הַמַּשְׁמָעוּת

הַתְּמוּנָה הִיא הַחֲוָיָה

הַשִּׁיר הוּא חֲוָיַת הַמַּשְׁמָעוּת

שתי אפשרויות לחצות את השבת

 

(מתוך: "התעוררתי בליבו של אלכסון", 2009)

קישור קבוע

ביום חמישי, 11.8.2011, התקיימה בתיאטרון יפו הצגת "מונודיא 2011" – ערב מונולוגים-דיאלוגים בבימוי חברי קבוצת המנחים ובביצוע קבוצות המשחק של תיאטרון החדר, 2010-2011. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", מבט עקום-ישר, עצוב-מצחיק, על הדמויות שבתוך עצמנו וסביב לנו. בכל שבוע אנו מביאים קטע מתוך המופע.

 

6. מלכת הלסביות

כתבה וביימה: שני קינסטלר

שחקניות: יהודית קונפורטי – המלכה. מיכל גיל – הכלבה.

 

(המלכה יושבת ולצידה הכלבה. הכלבה נובחת )

המלכה:

תירגעי, שארלוט, תירגעי. עוד מעט הן יברחו מכאן. הן עושות סיבוב קצר, בממלכה שלי, כפופות קומה ומפוחדות. יודעות שאני רואה. הן מנסות להגיע אליי, לגעת בי, לקחת לי את הכתר ולעמוד כאן לצידך ולצעוק מהפסגה, "עכשיו אני המלכה!". אבל אני המלכה. וגם כשהמלך מוריד את הכתר ונשאר בתחתונים, הוא עדיין המלך. וכל העיר יודעת שאני תמר נטשה ברוק אייזנשטיין, היא מלכת הלסביות בעיר! הנשים, האירועים, המסיבות, הסרטים, ההופעות, הצחוק המתגנב, כולם שלי וממני אליהן. באהבה ובהערכה, ומתוך מחשבה וידיעה שהקהל הלסבי הוא לא מה שהיה, וצריך להפתיע ולחדש את הסיפוק שלו כל הזמן. להישאר מעודכן. ורק לי יש את היכולת להקשיב לעם, גם במצבי.

 

עוד מעט אני אשים עלי את בגדי הלסבית הטיפוסית שלי, חולצה קצרה וסקיני, אולי חולצה מכופתרת ויוצאת לרחובות, מקשיבה להן, לנקישות האולסטאר ולמצלול הגולדסטאר ומגשימה להן חלומות. כי מה כבר לסבית רוצה? אושר? אהבה? חברות? אומנות? תרבות? אין בעיה. רק אל תגעי לי בכתר.

 

(הכלבה נובחת) תני להן להגיע, שארלוט. שאראה את הפרצוף העלוב שלהן, את התקווה בעיניים שלהן, שאדע את מי להכניס לעיר ואת מי לא. (צחוק) לא תהיה כאן לסבית חדשה.
(הכלבה נובחת) לתקוף שארלוט ! לתקוף מהר ! כלבה מפונקת! אני שומעת אותן. את הצעדים הקלילים והחפוזים שלהן. לא רציתי להגיע לזה, אבל אצטרך להשתמש בשיטת לחימה מסוכנת, שלמדתי בהכנה למלוכה, שיטת צ'רלי המוכפל.

 

(שרה את שיר הנושא מסרטי ג'יימס בונד ומתנועעת)
בנות, להתפקד!
שירלי המהפנטת... (משחקת את "שירלי") אתן לא זוכרות מי אתן ולמה באתן.

דקלה החוצפנית... (משחקת את "דקלה") אח, כפרה, המלכה לא פה, בא לכם להשאיר הודעה?
יוספה הסקרנית... (משחקת את "יוספה") מה אתם באתם מרחוק? למה? חיפשתם אותה? מי אתם?

שרהלה הנהנתנית... (משחקת את "שרהלה") אתם מכירים את האזור?
כי אני יכולה
To show you around  ממש בכיף!
סוף התפקדות !

בסוף כל זה, אם הן לא יאמינו לכישורי המשחק שלי, אעמוד מולן ואגיד: אני תמר נטשה ברוק אייזנשטיין, עומדת מולכן בתחתונים ומבקשת להמשיך לשלוט על חיי הלילה. כי אין לי דבר אחר בחיים. אין לי בית אחר, לא כישרון, לא חברים, לא אהבה, ובטח שלא כתר אמיתי. אז תנו לי לחשוב שאני המלכה, טוב? תעשו מה שאתן רוצות, רק אל תגעו לי בכתר.

הרי לכל אחד יש חלום. אז מה? אז רציתי להיות מלכת הדבורים. גם היא עובדת, לא?

לשמוע את הלסביות מזמזמות כל היום, גם זה לא קל, ואיפה הכרת-התודה על כל מה שעשיתי? בואו, תחליפו אותי, נראה אתכן.

קישור קבוע

שלא חסר לה הים לבדו.

היא איננה יודעת כי למים

יש טעם של געגוע.

היא איננה יודעת את

טעם החלפת הנוזלים,

את עוצמת גלי החיים,

שאינם לוקחים אותנו

לאן שרצינו באמת. לא הסתחררה עדיין במערבולת הפשרה ולא ירדו עליה גשמי האכזבות.

אם יש חור בתוכה,

אם יש בור בתוכה,

היא איננה חשה

בו עדיין, והכמיהה

למשהו לא מוכר

עוטפת אותה

כבקבוק הזה.

מלאה בפוטנציאל.

קישור קבוע

בין נעלי העקב האדומות

הרצפה המלוכלכת

והקירות המקולפים

היו תלויים מבטים ריקים

וארוכים

סחופי-שממה.

 

בקצה הרחוב

מוארת ותמה

עמדה בוערת

והמתינה

השקמה.

 

(סמדר שרת, שמחת הקיקיון, הוצאת ירון גולן, 1999)

קישור קבוע

התלבטת

העמדת פני אדיש

התחמקת

התחפשת לאחר

אך לבסוף, אט-אט

שינית את אסטרטגיית הכיבוש

התקרבת

חשפת את רגישותך

את קסמך החמקמק

והיית לי לרֵע

בהמשך מסעותיי הפלאיים

לתוך עצמי.

קישור קבוע

שירים  מרירים

נכתבים בשעה שגוף ונפש 

לא שווים,

בשעת מחשכים.

קרבתי את כף ידי הקמורה,

אלי חמה של מנורה.

 

ידי התענגה מחום

עיני התענגה מפליאה,

וידי האחרת כתבה

זאת השורה: חריצים של עורי

הצמיחו פלומה של שערות, שחורה ודלילה.

אך לאורה של מנורה,

פלומה זו זהובה.

 

אנשים אומרים: הכול תלוי בגישה.

הנה, מנורתי, מנורת שולחן,

צווארה הגמיש שחוח לעתים ,

וראשה מורכן,

ואני אזקוף צווארה 

ואורי שלי יגבה.

 

(מירנה דה-פז, כמעט בסוף ההתחלה, הוצאת גוונים, 2000)   

קישור קבוע

בשקט של לילה
ירח מלא מעגל קצוות
או אז מילים מחרישות
ליופיים של דברים
כמות שהם.

 

(דנה בנטוב) 

קישור קבוע

(הבלוג של נתי אורנן)

הכול קשור
ארבעים ושמונה שעות לפני הטיסה חזרה לברלין. קורא על המהומות האלימות בתל אביב מול לשכתו של הפושע שמנהל את העיר הזו. האסימון נופל. הדור שלי נחמד מידי ומחונך מידי. המהפכה הזו צריכה להפוך למלחמה. החלשים והצודקים מול הרעים. אין כאן מקום לבלבול או עידון. רון חולדאי הוא אדם רע, ראש ממשלת ישראל הוא אדם רע, הטייקונים בישראל אם האנשים הרעים, האלימים, שלא רואים אף אחד ממטר. ירון, חבר הנפש שמצאתי בביקור הנוכחי בישראל אומר לי שהכול קשור לכיבוש, והוא צודק. ההשפלה שהייתה מנת חלקם של הפלסטינים והאלימות שהופנתה נגדם במהלך עשרות שנים, מופנית כעת כלפי פנים. ברגע שמדינה שלמה מאפשרת לרוע לשלוט בה שנים כה רבות, סופה שהיא מפנה את אותו הרוע בדיוק כלפי עצמה. כשבונים חומות הפרדה לא מפסיקים. שיח ג'ארח היא גבעתיים, בילעין היא תל אביב... (המשך)






















היטלר

ביום שישי בצהריים מנסה לפגוש כמה אנשים שלא פגשתי בביקור הזה בארץ. למעשה במשך שלושה שבועות, עקב המופע בירושלים, כמעט ולא פגשתי אף אחד. ברחוב אלנבי יושבת נגנית אקורדיון ומנגנת בזמן שעל מזוודת האקורדיון מודבק שלט המבשר על מכירת אקורדיון. אמיר אוריין, שכותב שורות אלה מעריך ביותר, ושבנוסף לכל מעלותיו כהוגה, במאי, חבר לדרך, שחקן, פילוסוף, מייסד ומנהל "תיאטרון החדר", גם כולל את רשימותיי פעם אחר פעם באגרת שלו, פותח את דלת ביתו בליווי תיאודור, הגולדן רטריבר המפורסם. משוחחים על גרמניה, ההתקוממות בישראל, על תיאטרון, ועל המחזה שכעת אוריין עושה עליו חזרות – "היטלר". הנה מספר מילים מסצנת הפתיחה, מילים אותן אומרת כמובן דמותו של היטלר המגולם על ידי אוריין:

 

(היטלר מדבר אל הישראלים)

"… אתם אנשים טובים…

זהו רגע היסטורי…

בעוד שעה אחת ייחרץ גורלי…

ייחרץ גורלכם…

ייחרץ גורלנו…

ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם, כי הדבר אשר הכתיב בואי לְמקום זה הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר אל בני גזע נבחר…

ניצב אני כאן לפניכם, אני… נציג צנוע של אומה אשר נתנה לאנושות את נִיטְשֶה, קַאנְט, גֵתֵה, בַּאך, בֶּטְהוֹבֶן.
את גתה אני לא אוהב, אך בזכות אמירתו "בראשית היה המעשה" נכון אני לסלוח לו הרבה… כן. אמירה טובה מאד… אמירה מצוינת…

"בראשית היה המעשה" …"

 

משוחחים על ההבדל בין הבנה של דמות לבין ההזדהות עימה. אנחנו רואים את ההבדל עין בעין, במיוחד במקרה של מחזה זה. כשאמיר יוצא לרגע מהחדר, תיאודור פוצח בקטע תיאטרלי יוצא דופן הכולל ניסיון עז להגיע אל קופסת המרציפן שהבאתי עימי, יללות בתדרים נמוכים והטיות ראש דרמטיות. שואל לעצתו של אמיר בנוגע לטקס הקבורה שעורך הח"מ למחרת לעיר גבעתיים. האם על הח"מ לשמש כקברן, או אולי הוא בן העיר המתאבל, ואם כן, האם מדובר בקבורה יהודית? אולי שילוב, גם בן העיר המתאבל וגם הקברן... (המשך)

 

העולם הזה / נתי אורנן - סינמטק חיפה יוני 2009:





















ובנושא אחר – קטעים מתוך הופעה שהתקיימה ב"צימר", "מכונת הרג" ונתי אורנן מעלים באוב שד. לא קל לצפייה:






















 

קישור קבוע

על ליהוק וסרטים

קישור קבוע

1. אחותי היפה

"...הרגע הכי עצוב מבחינתי היה אחרי שכבר גייסתי את כל הכסף לעשות את הסרט, וכבר היו לי כל השחקנים, ואני נוסע ברכבת בחזרה לשדה תעופה ובוכה שאני לא הולך לעשות את הסרט שלי. כי ידעתי שזה כבר לא התסריט שהתכוונתי לעשות. קאנאל פלוס, שהשקיעו בסרט מיליון וחצי יורו, לחצו עלי לשנות אותו כי הם לא רצו שיהיו בו סצנות אלימות וקשות מבחינה רגשית ומינית. הם אמרו לי, אם אתה רוצה להכניס את הסצנות של ההתעללויות, אין בעיה, קח 400 אלף יורו ואנחנו פשוט נשדר את זה ב-12 בלילה במקום בשמונה וחצי. וככה, פתאום, הסרט שלי נהפך להיות סרט לכל המשפחה. אתה מת לעשות את הסרט הראשון שלך, אז אתה מוכן להתפשר, אבל בסוף אתה מבין שאתה בעצם לא עושה את הסרט שלך. ככה ראיתי איך הסרט שהיה הכי שלי, פתאום כבר לא שלי. זה היה לי מאוד עצוב. הבטחתי לעצמי שבסרט הבא אלך עם האמת שלי עד הסוף, ובאמת ב'אחותי היפה' לא עשיתי פשרות. הלכתי עם הדמויות שלי עד הסוף, ולכן אני אוהב אותו". (מרקו כרמל)

חגית יאסו - מהיום שהלכת - שיר נושא מתוך "אחותי היפה".






















2. הדי שלייפר

TEDxTelAviv - Hedy Schleifer - The Power of Connection
(העברה: יולי הרגיל)






















3. לואי ארמסטרונג ודני קיי

כשהקדושים צועדים בסך. רק בגלל העונג הצרוף.

 

קישור קבוע

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

 

קישור קבוע

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה
מתקיימת ביום ו', 23.09.2011, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי
תשלום: 15 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות בלבד.

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818.

 

נו-אקסיט

- מאז 2002 ועדיין מרתקת ומסעירה.

בעקבות מחזהו הקלאסי של ז'אן פול סרטר.

תרגום ועיבוד: אמיר אוריין. בימוי: אבי גיבסון בראל ואמיר אוריין. 

משתתפים: שלי גורל, רותם זיו, אבי גיבסון בר-אל, עמירם שניר.

מוצ"ש, 29.10.2011, בשעה 20:30, בתיאטרון החדר, רחוב הרב קוק 8, תל אביב

רק בהזמנה טלפונית. טל': 03-5171818.

לקבלת התוכניה ללחוץ כאן. פרטים נוספים ע': נו-אקסיט

 

"מנין נשים"

חנה קשמן אם ל-12 ילדים בורחת מביתה במאה שערים לאחר שנים רבות של השתקה ודיכוי ומוצאת עצמה מנודה ומנושלת מזכויותיה כאם. נאסר עליה לראות את ילדיה. היא מתעמתת ישירות עם עולם נטול פשרות, ובמפגש מתגלה לצופה האכזריות וחוסר האונים המשתמע מכך.

מאת: נעמי רייגן. בימוי: רמי דנון. ביצוע: התיאטרון העירוני נתניה. שחקניות: אדרה שפיגל, שירלי עבודי, ציפי פלדמן, אורה סבג, דפנה סיריס, שוש ליבוביץ, ריקי גפני, מירה קורן, מלי שני, יפעת מנשה.

במסגרת הפסטיבל לקב' תיאטרון מבוגרים: "כל הארץ במה". 30 ש"ח. 

לרכישה והזמנות : 050-5576400 ובקופה בערב ההצגה.

צוותא 1, מוצ"ש, 24/9, בשעה 19:30, 70 דקות.

(אדרה שפיגל)

 

קול קורא: פסטיבל אישה בתיאטרון חולון

שמח להזמינכם להגיש הצעות לקראת הפסטיבל ה-16 שייערך מ-22 עד 25 פברואר 2012. הפסטיבל מבקש לקדם יצירות שתועלינה בבכורה מתחומי המחול, המוסיקה, התיאטרון, אומנות פלסטית ווידאו ארט. המעוניינים מתבקשים לשלוח בדוא"ל את הפרטים הבאים: קורות חיי היוצרים המעורבים. קונספט של העבודה המוצעת ותיאורה. תמונות מתוך תהליך החזרות/ חומרי וידאו/ אודיו. את החומרים המפורטים מעלה יש לשלוח לכתובת המייל: woman2012@hth.co.il  עד ליום 30.9.11.

הנהלת תיאטרון חולון אינה מתחייבת לקבל עבודה זו או אחרת מכל טעם שהוא וההחלטה הבלעדית לעניין הצגת העבודה נתונה לשיקולו הבלעדי של תיאטרון חולון. אמנים המציגים בפסטיבל מתחייבים להציגה בהתאם לתנאים ההדדיים שיציע הפסטיבל.

אורי אגוז, מנהלת אמנותית, פסטיבל אישה 2012.

 

יחסים עם יהודית

ברדיו החיים הטובים, בכל יום א' באינטרנט, בין השעות 16:00-17:00, "יחסים עם יהודית קונפורטי". טל' לעלייה לשידור: 077-3000909, 054-6240131, 03-6051459

אלי הוז - מספר לך סיפור

לכם ולחבריכם - גם היום, גם מחר ובכל יום אפשר לבוא ולשמוע סיפור, בין צהרי היום לחצות הלילה. 50 ש"ח, ותאמינו לי - זה הסיפור הכי זול שמכרו לכם אי-פעם. (-: סמטת מזל אריה 18, יפו העתיקה. עונה לטלפון 050-5606670. או בדוא"ל: elie.hoz@gmail.com

http://www.youtube.com/watch?v=Drwlkx85Wmg

 

נוכחות חיה

עם שירלי ליגום. פותחת עונה אחרי החגים. מי שרוצה לשכלל מיומנויות משחק דרך מדיום הפלייבק, ולעבוד על הנוכחות הבימתית במעבדה קבוצתית אינטימית, מוזמן בחום.

מתחילים ב- 30.10, 20:00-23:00 בביכורי העיתים ת"א. שיעור ניסיון חינם.

לפרטים נוספים: שירלי: 054-7598884.

 

טיפול קבוצתי ופרטני משולב

לגברים גייז. קבוצה ייחודית לגברים המשלבת טיפול פרטני במקביל, בעלות מוזלת. מנחה- אילן רוב, עובד סוציאלי קליני. טלפון: 054-4906279. ימי א', 20.00. הטיפול בקליניקה בשיכון ותיקים, רמת גן. – אילן רוב.

 

תיאטרון השחקנים

אספה ראשונה המיועדת גם לשחקנים וגם לבמאים ותפאורנים ומקצועות תיאטרון אחרים, תתקיים ביום שלישי 27.9.2011 בשעה 17:00 בקפה לנדוור שבגן מאיר בתל אביב.

שמוליק קלדרון, 052-531-3666, calde100@gmail.com

 

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו: info@roomtheater.co.il

ובקשו מונולוגים ו/או דיאלוגים.

--------------

קישור קבוע

התקל את המנהל

במוצ"ש, 17.9.2011, התקיים בתיאטרון בית ליסין אירוע בהנחיית השחקן ליאור אשכנזי. תחת הכותרת: "התקל את המנהל". יח"צ סיפקו את המידע הבא: "הזדמנות לקהל הרחב לפגוש את המנהלים הבכירים של התיאטרון הישראלי. תחת הנחייתו של ליאור אשכנזי, בפורמט של משחק פומבי משעשע בכללים משתנים, תינתן לקהל אפשרות חד פעמית לשאול את המנהלים הבכירים של התיאטרון הישראלי את כל השאלות ולהגיב על כל התשובות".

תגובה בפייסבוק:
אהלן לכולם. חזרתי אמש מ"הפאנל" ההזוי, "התקל את המנהל".

אני שמח שהלכתי עם עדילי. מאחר ואני באמת לא מכיר את העולם הזה. ישבנו וצפינו והקשבנו למתרחש. האלימות שהופגנה באולם, היחס המבזה כלפי שמוליק (שניסה לשאול שאלה ודחו אותו), השתולים בקהל ובעיקר טונות של ציניות וחוסר בושה. הכול התנהל כמו בביבים של חצר ביזנטית. העציב אותי לראות שחקן כמו ליאור אשכנזי שאני מעריך מאד, משתף עם כל זה פעולה. בתחילה זה עורר בי בחילה וכרגע כשאני חושב על זה, זה פשוט מעציב אותי שאלו הם פני הדברים וששחקנים ויוצרים נאלצים, אני בטוח, מדי יום להתמודד עם הרוע המוטרף הזה. (ומשמח אותי שאין לי חלק בעולם הזה).

תמיד תהיתי מהו סוד הקסם של לעבוד בתיאטרון רפרטוארי והיום לראשונה הבנתי! עצוב עצוב עצוב. אותם אנשים שמוחים נגד כיבוש ושאר עוולות, מתנהגים בעצמם כמלכים פרנואידים צמאי כוח ודם. נמשיך להיאבק לשינוי התיאטרון הישראלי מיסודו הרקוב והוא רקוב מאד, ואני קורא לכם לצאת מהחברות הפייסבוקית הפיקציונרית ולהצטרף אלינו הלכה למעשה. שיהיה שבוע טוב לכולנו. נדב (המשך בפייסבוק)

(הדיווח בוואלה)

-------------- -------------- --------------

"איפה סעדיה?"

סרט נדיר - נמצא בארכיון צה"ל

(19 בספטמבר 2011 בשעה 13:36)

אהרון שם-טוב‏: אם שאלתם היכן סעדיה, תקבלו את התשובה כאן:

אתר ההנצחה של חללי מערכות ישראל

לצערי זה הסוף הטרגי של סעדיה ששמו המלא הינו זכריה סאלם שלום.

(קדמה - הבלוק המזרחי)






















-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים: www.TV.social.org.il 

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית: www.hayarkon70.org

(הירקון 70)

-------------- -------------- --------------

גרפיטי

צ'פלין

בקיץ 1951 הבהיר צ'ארלי צ'פלין בבירור את דעותיו הפוליטיות. צ'פלין, שרחש אהדה מסוימת לאנשי שמאל, נשאל על ידי עיתונאי: כלום אדוני אינו מתעניין בפוליטיקה? ענה לו צ'פלין: לא ידידי. אני איני פוליטיקאי. יש לי מקצוע מכובד. אני מוקיון.

(מקור)

-------

אמירה פנקיסטית קלסית:

"אני כבר חצי שעה מתעלם ממך ואת אפילו לא שמה לב אלי. למה?"

-------------- -------------- --------------

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב הירקון 29, תל אביב 6801138
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il