אדם נכנס לבמה והרי הוא בתוך גבול במה. זהו תנאי ראשון הכרחי ליצירה. יציאה מגבולות אלו הרי היא יציאה מגבולות היצירה. הגבול מגדיר יצירה. מגדיר מלשון גדר, חיץ בין תחומי מציאות שונים או תחומי תודעה.
גבולות הבידור ברורים וידועים ואוי למי שמטשטש אותם. מי שמנסה לחצות גבול בבידור או לטשטש אותו, נושא בעונשו, מורחק או ננזף קשות. בדרן שהבדיחה שלו ממוקמת מעבר לגבולות ההסכמה של הקהל, מוצא מהבמה לצמיתות או לתקופת קירור. הצגה בזרם המרכזי שחורגת מגבולות ההסכמה של הקהל, כלל אינה עולה לבמה או שהיא נסגרת במהירות יחסית.
לא כך באמנות, שהיא אנטי-תזה לבידור ומראש תפקידה הוא להיות בוטה מעבר לגבולות של הסכמה מרכזית, תפקידה לעכור את שלוותו של הקהל במטרה לעורר דיון חברתי, להציג את המציאות מנקודת מבט אופוזיציונית. אבל מי שאמר ש"באמנות אין דבר כזה שאין דבר כזה", דווקא הוא סלל דרך להפחתת ערכה של האמנות, לטשטוש גבולות ולניוון היצירה. כי "באמנות יש דבר כזה שאין דבר כזה". לא כל דבר נכון והנכון מוגדר על ידי המחויבות ההדדית של מרכיבי היצירה אלו לאלו.
גבול אינו רק מסמן תחום. הוא מרכיב באירוע, פרט בתוך הטקסט האמנותי. הפעולה הבאה שלאחר קביעת הגבול היא הגדרת מרכיבי האירוע. כל מה שנכנס לתחום זה חייב להתקיים בזיקה לגבול ובזיקה למרכיבי האירוע. שהרי יצירה אינה "שקר יפה". היא אמת מחייבת.
הרי תופעה שחוזרת ונשנית: יצירה אחת שנחשפתי אליה נראתה לי כאוסף אסוציאטיבי של יסודות מנותקים. שאלתי את היוצר מהו הרעיון המרכזי של יצירתו. הוא באמת לא ידע את התשובה. עוד תופעה שחוזרת: יוצרים מרבים להעיד על יצירתם שהיא איננה "פוליטית". זהו כמובן אוקסימורון. שהרי אם היא מוצגת בפני החברה היא אינה יכולה שלא להיות פוליטית.
האמירה האמנותית, בהיותה אישית היא בהכרח חברתית ועל כן בהכרח פוליטית.
אנו חיים במדינה שאין לה גבולות. כלומר, הגבולות קיימים במציאות אבל לא בתודעה. מאותו רגע שבו בחרנו לנו במציאות חדשה, יצרנו את המושג המחודש של "ארץ ישראל" ומאותו רגע החלו גבולות "מדינת ישראל" להתמסמס. מכאן והלאה הקטסטרופה הבנאלית הולכת ומתקיימת. בתחום היצירה אף אחד לא מת בגלל שהיוצר מתפרע ללא גבולות, אבל היצירה מתה והתודעה נעשית דייסה לא ברורה, לא מחייבת ומתנוונת.
(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)
22. ויקהל: שמות, ל"ה - ל"ח 20.
"ויקהל משה את-כל-עדת בני ישראל"(שמות ל"ה 1).
23. פיקודי: שמות, ל"ח 21 - מ'.
"אלה פקודי המשכן, משכן העדות, אשר פוקד על-פי משה, עבודת הלוויים ביד איתמר בן-אהרן הכהן"(שמות ל"ח 21).
בשנה לא מעוברת קוראים את שתי הפרשות האלה יחד. הן חותמות את ספר שמות, וגם את הדרמה הגדולה של הספר: טקס מתן תורה, כתיבת עשרת הדיברות ו"ספר הברית"(יתרו/משפטים: שמות כ' - כ"ג 33). במעמד הר סיני.
בפרשת ויקהל בונים את המשכן. בפרשת פיקודי מציידים אותו ומשלבים יחד את מרכיבי הפולחן. ואז מופיעים חמישה פסוקים, החותמים את פרשת פיקודי ואת ספר שמות כולו. האל יורד אל המשכן וקובע את מושבו בתוך עמו: "ויכס הענן את-אוהל מועד וכבוד יהוה מלא את המשכן". מכאן והלאה האל ילווה את העם בדרמות הבאות הנכונות לו: "כי ענן יהוה על-המשכן יומם, ואש תהיה לילה בו, לעיני כל-בית-ישראל בכל-מסעיהם". המשכן הוא הבית החומרי. הבית החומרי הוא משכן לרוח, שהמחשתה כאן היא בעמוד הענן.
מנקודת מבטו של יוצר, שתי הפרשות מתארות שלבים אחרונים בהפקת יצירה בימתית גדולה: עיצוב המשכן הוא כמו עיצוב הבמה. שילוב מרכיבי הפולחן הדתי דומה לשילוב מרכיבי הבמה ליחידה אמנותית אחת. זו החזרה הכללית לקראת המפגשים העתידיים עם הקהל, שבכל אחד מהם תתרחש יצירה מחודשת או חדשה...
...במצרים נולד משה, מנהיג רוחני ופוליטי, שדמותו היא משל לאדם-היוצר. משה יוצר את הבסיס לתרבותה של האומה העברית החדשה, הוא בעל חזון נבואי-אלוהי, כי בכל יצירה בעלת ערך יש מן האלוהי. אבל בערוב ימיו הוא ניצב על הרנבו, הר הנבואה, הר הכניסה אל עולם חדש, והוא צופה באומה שלו, כשהיא מתקדמת אל עבר העתיד, עתיד שהוא עצמו כבר לא יוכל ליטול בו חלק. זה גורלו של אדם-יוצר. בתוך עמו הוא נטוע אבל לעולם חי בתוכו בגלות, ובהיותו אדם-יוצר-מהפכני, לעולם לא יהיה לו חלק בארץ המובטחת. כך גם במאה התשע-עשרה, נביא בדמותו של בנימין זאב הרצל, בעל החזון של המדינה העברית החדשה, הניח את הבסיס האידיאי והכין כלים ליצירתה של האומה המתחדשת בארץ-ישראל-פלשתינה, וגם הוא, כמשה, לא ראה בהתממשותו של החזון...
יהודה הוא יליד 1892. במלחמת העולם הראשונה היה חייל בצבא הרוסי, נפל בשבי הגרמני, נשלח לעבודות בחווה שבה למד את רזי החקלאות. עלה ארצה בשנת 1921. היה חבר בגדוד העבודה. לאחר מכן חבר בקיבוץ מרחביה. לבסוף הקים עם אשתו יהודית משק חקלאי ברעננה שאותו עיבד עד יומו האחרון בשנת 1978. יהודה זכור לי כאדם חרוץ, שאהב את עבודתו כחקלאי, ואף ראה בה ייעוד. בנוסף לכך הוא זכור לי כאיש ספר אשר עם בקיאותו במקורות היהודיים, ידע גם את כל הספרות הרוסית הקלאסית על בורייה. מסוג האנשים שככל הנראה כבר פסו ממחוזותינו.
הקטע שהבאתי להלן הוא משנת 1923, כשהיה בן 31. זהו הקטע הפותח את יומנו, שבהמשך מוזכרים בו, בצד דמויות אנונימיות, גם דמויות ידועות מהישוב הישן.
מיקי
מיומנו של יהודה
תל אביב, מוצאי שבתכב' אדר
בקרן רחוב אחד העם ורחוב הרצל פגשתי בחבורה את סובול וסחבתי ממנו עשרה גרוש. ובעברי על יד הקיוסק של בורר נזכרתי בדבר נכנסתי וקניתי את המחברת הזאת. לו קניתי מחברת זו לפני שנתיים וחודש ימים, כשבאתי בשמיני לפברואר 1921 לארץ ישראל, כי אז נכנסו לתוך חוברת זו הרבה דברים מעניינים. אבל ככה והם נדונו לשכחה.
לפני חודש ימים בשמיני לפברואר מלאו שנתיים לי בארץ ישראל. היום היה יום חמישי בשבוע למחרת פתיחת ועידת ההסתדרות הכללית. איינשטין בא באותו יום לתל אביב והרחובות היו מלאים המון חוגג.
קבלתי באותו יום מכתב מרחל. המכתב הראשון שלה אחרי הפסקה של יותר מחמש שנים ואחרי שלא ראיתיה זה עשר שנים. נדמה היה לי כאילו כל עברי, כל חיי הקודמים קמו לנגדי פתאום והתחילו דורשים את שלהם. קשה היה לי. הרגשתי פתאום את כל סבל החיים ואת אחריותם הגדולה, את הייסורים שבחיים ואי האפשרות להיחלץ מהם. אמנם יש עצה אחת: כי האלהים ברא את האדם ישר....אבל האדם הלא בקש חכמות הרבה....
נפגשתי אז עם זוויגלסקי וברוך ושתינו לכבוד בואנו לארץ שני בקבוקים יין. נעשינו קצת עליזים והתחלנו לספר את כל הקורות אותנו בארץ ישראל. אבל גם אז לא יכלתי להשתחרר מן השפעת המכתב. ובערב, כששושנה לנתה אצלי, לא חדלתי לספר לה כל מיני מעשיות.
ועד היום הזה אני מוציא בכל פעם את המכתב, קורא בו, ותמונתה של רחל נשקפת לי.
לא, לא נכון זה יותר מעשר שנים מאז ראיתיה באחרונה. אני איני יותר אותו הצעיר התמים שכל סבל החיים עוד לפניו. אז בערב האחרון לפני צאתי את גרודנה ללכת למקום עבודתי בצבא במינסק. ואני נסעתי בשבת ברכבת אליהם להיפרד. ואני נכון ומזומן לשאת על שכמי את כל הייסורים שהחיים עתידים להעמיס עלי. ואמנם הם לא הכזיבו את תקוותי. הם העמיסו עלי יותר ויותר מכפי יכלתו של איש לסבול.
עיף אני ורצוץ בלי תביעות מן החיים רק בדרישת מנוחה. אבל אם היא מתגעגעת הלא מתגעגעת היא לאותו הבחור שנפרד ממנה באותו יום הסתיו על חוף הנימאן ונשק לה באחרונה לפני ישבו על אנית הקיטור ההולכת לגרודנה. זה היה באוקטובר 1912.
נקי הייתי אז ותמים. מתרשם בנקל על ידי כל פגישה. דורש הייתי טובה לכל אדם ולא עלה על דעתי שאחרי עשר שנים של יסורין ופורעניות שבאו על ראשי ועל כל העולם כלו תהיה רחל אותה הנפש הסובלת, הערטילאית, המחפשת את נחמתה ותיקונה בבחור ההוא שנפרד ממנה בנשיקה על חוף הנימאן.
טיול יפה עשינו היום. בתשע בבקר ערכנו טיול עם מורה הגימנסיה סבירדלוב אל שבע התחנות. כן יפה היא ארצנו וכדאי לרכוש אותה.כן. השגתי עכשיו עשרה גרוש אצל סובול. בארנק שלי יש לי עכשיו אחרי ניכיון הכסף שהוצאתי על המחברת הזאת כ- 3 גרוש ,שבעה גרוש. חצי גרוש מקודם וגרוש וחצי בפתקאות המשביר. בסך הכיל תשעה גרוש.
עובד אני אמנם זה שבועיים, אבל תשלום לא יהיה כל כך מהר וצריך להשיג הלוואות על כל צעד. אמנם יום זה לא הוצאתי כמעט כלום. פשוט לא היה לי כסף ולא היה איפה לקנות. אחרי ארוחה קלה בבקר יצאתי לטיול. בפרדס גולדברג אכלתי תפוחי זהב לשובע ובשובי סעדתי אצל הגולודים שנכנסתי אליהם בשעת סעודה ואחר כך נכנסתי אל יוסיפה והיא כבדה אותי בקומפוט ולחם. בחיי, אפשר להיות לרוטשילד אם להמשיך לחיות ככה.
שלחתי היום מכתב לשושנה לעין חרוד. יודע אני שמחכה היא למכתב ממני. ורשלנותי היא האשמה שלא כתבתי לה עד כה. יודע אני שגאותה לא נותנת לה לכתוב בראשונה.
עבודת המשחק הטובה ביותר שראיתי בימי חיי! (רן בן עזרא, שחקן ומנחה)
הצגה שמעוררת את הצחוק האמיתי והעמוק! (הילה גלסר, מחזאית ושחקנית)
מדהים! הייתי מהופנטת. (רותם זיו, שחקנית ומנחה)
יצירה מלאה עוצמה! (דורית אבנט שחקנית ומנחה)
"היטלר" בחדר, הופך את הבטן! (ירון פרידמן, מעצב, מנחה, מפיק)
מבוצע בעוצמה ובעומק על-ידי אמיר אוריין... זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית שרק שחקן מעמיק ומיומן מסוגל לה(ורדה צ'צ'יק, אשת תיאטרון ותקשורת).
אין ספק שגדולתו של אמיר אוריין ביכולתו לשחק תפקיד של דמות כל כך שנואה וכל כך "מפחידה" בעולמנו(שושנה ויג, סופרת ומשוררת)
משחק וירטואוזי בהצגה חזקה, מטלטלת ומעוררת מחשבה!(יוסי זיו, מנחה ושחקן)
מושלם! (ערן שיין, שחקן)
היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-30 באפריל 1945. הוא נמלט וחי בסתר. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא חולם להגיע למדינת ישראל כדי שהיהודים יהרגו אותו, ואז הוא מאמין, יתעוררו כל הנאצים בעולם ויפתחו במלחמת עולם סופית והמוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי.
במהלך ההצגה אנו נחשפים לתולדות חייו של הצורר, שנות חייו בבתי מחסה לחסרי בית, טרם עלייתו לשלטון, הידיד היהודי שלו, הרופא היהודי של אמו. סדר היום הכפייתי שלו, פרשת אהבתו לאחייניתו-למחצה, גלי ראובל, מערכת היחסים עם חברתו אווה בראון, הצמחונות ואהבתו למתוקים, קיטש ומוות.
יצירה בהומור שחור, מצמררת וגרוטסקית.
מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין
בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל
משחק: אמיר אוריין
יום שישי, 30.3.2012, בשעה 14:00
מוצ"ש, 31.3.2012, בשעה 20:30
טל': 0508-497715, 03-5171818 למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח
"הצגה עזה והתמסרות השחקנים כובשת ומצמיתה. הצדעתי לגיבסון על ההישג שלו כבמאי. הוא מיצה עד הקצה את דחיסות החלל והפך את החדר לתא עינויים - הן זה שבזיכרונה של פאולינה והן זה המתקיים במישור שבו מתרחשת ההצגה. גם כסא הגינקולוג הוא בחירה מושלמת. הטקסט של דורפמן הופך את הקרביים".
(נאוה סמל, סופרת)
גרסה חדשה ומסעירה למחזה של אריאל דורפמן. נכתב כביקורת על משטרו הדיקטטורי הרצחני של פינושה. פאולינה שומעת ברדיו כי בעלה חרארדו, משפטן מצליח, התמנה לעמוד בראש ועדה ממלכתית שתחקור את הפשעים שנעשו בידי אנשי המשטר הקודם, משטרו של הרודן פינושה, אבל לא מקרים של עינויים שבהם המעונים נותרו בחיים.
באישון לילה, מגיע אורח לביתו של הזוג. מתברר כי הוא רופא בשם דוקטור מיראנדה. פאולינה אשר בעברה נרדפה על רקע פוליטי, נאסרה ועונתה בבתי הכלא של הדיקטאטור, מזהה את קולו של הרופא כמי שהיה אחראי לעינויים שלה, ואף אנס אותה. את מעשיו הוא נהג לבצע לצלילי הרביעייה "המוות והעלמה" של שוברט. היא מחליטה לערוך לו משפט שדה ולגרום לו להתוודות על פשעיו.
הפגישה הבאה של המליאה: יום ו', 20.4.2012, בשעה 16:00
בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818
במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.
אפשר להשתתף ואפשר לצפות בלבד.
"המליאה"פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818.
אורטל חייבת למות
מותחן פסיכולוגי.
אחד מסופרי המתח המצליחים בארץ פותח את הפה בערב פרובוקטיבי. הוא חושף בסערה את הסודות שמאחורי כתיבת ספרי "אורטל" ומגלה פרטים מספרו החדש. אורטל - דוגמנית, בלשית, מרגלת ומומחית לאומנויות לחימה. בכל ספר היא מצליחה להציל את העולם מחדש, לתמרן אנשים רמי מעלה ולהגיע בזמן לתצוגת האופנה, מבלי לאבד שערהמתלתליה.
עכשיו היא חייבת למות.
בהשראת "על אמת" מאת רוני גלבפיש. מחזה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי.
בימוי: יניב מויאל. עוזר במאי: רן בן עזרא. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא.
ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.
מוצ"ש, 17.3.2012, בשעה 20:30. בתיאטרון קרוסל, דיזנגוף 75 תל-אביב,
057-7827000. 052-528-4234 / 054-533-5135
אורתו-דה: אבנים, ויה דולורוזה ואורתו-דה נייט
- מבית היוצר של תיאטרון אורתו-דה
"אבנים" - מופע ויזואלי בהשראת פסל "מורדי הגטאות" של נתן רפפורט (1911-1987). המופע זכה עד כה בשישה פרסים בינלאומיים ומייצג את ישראל בכל העולם.
יוצר ובמאי:ינון צפריר. במאי שותף:דניאל זעפרני. ייעוץ וליווי אמנותי: אבי גיבסון בר-אל.
המכון הבינלאומי לקידום תרבות יהודית וישראלית מקיים בשיתוף עם יד ושם יום עיון המוקדש לאמנויות הבמה בטרזין.
חיי התרבות במחנות ההשמדה, גטאות ומחנות העקורים הנו פרק שלא קיבל חשיפה ראויה ולא נחקר מספיק עד היום – מוטי סנדק, מנהל המכון הבינלאומי לקידום תרבות יהודית וישראלית ועורך אתר התיאטרון היהודי העולמי יזם פרויקט חדש: פיתוח והקמת אוסף תיאטרון השואה און ליין - אתר אינטרנט אשר מאגד תחת קורת גג אחת זמינה לכל את היצירות והיוצרים אשר חיו ופעלו באירופה לפני מלחמת העולם השנייה, במהלך המלחמהבמחנות וגטאות וכל מה שנכתב ונחקר מתום המלחמה ועד היום-בסך הכול תועדו אלפי יצירות ויוצרים. הפרויקט הושק ביום 19 בינואר 2012 בארמון ונזה בברלין לציון 70 שנה לועידת ונזה.
האוסף כולל 5 צירי זמן ו25 תחומי ידע – אחד מהם חיי התרבות בטרזין (טרזינשטאדט ) ייחשף ביום עיון – ראשון בסדרה המתוכננת, ביום חמישי, 15 במרץ, 2012, בין השעות 9:00-14:30.
בין המשתתפים ביום העיון : ד"ר מיכל גוברין, המחזאי הספרדי חואן מיורגה, שחקני תיאטרון החאן ניר רוןואבינועם מור-חיים, הפרופ' מיכאל וולפה, מופע של שירי קברט טרזין "העירכאילו" בהפקת והשתתפות סמינר "היסטוריה, מוסיקה וזיכרון" של בית טרזין ועוד.
שני שחקנים אנונימיים, בני 30, מחליטים לערוך לעצמם ערב מחווה והצדעה חגיגי, שלאחריו הם יעזבו את הבמה לתמיד תוך סגירת חשבון עם עולם התרבות והבידור של מדינת ישראל. זוכת פרס השחקנים הטובים ביותר (פסטיבל עכו)
חוגגים יום הולדת לבן/בת הזוג? רוצים להפתיע חברים טובים? רוצים לתת מתנה מרגשת?
מטפל ומטפלת (מעסים) מגיעים אליכם הביתה עם מיטות טיפול ושמנים אתריים, כולל דיסק עם מוזיקת אוירה, נרות ובלונים לאווירה של חווית עיסוי מושלמת ומפנקת. טיפולי העיסוי כמתנה מהווים הפתעה גדולה ומרגשת. ניתן להזמין את טיפולי העיסוי גם בשעות הערב המאוחרות..
אנו מגיעים לכל אזור גוש דן והשרון. מחיר הטיפול הוא 450 ש"ח לזוג.
לפרטים: מינה ברגר, מטפלת במגוון שיטות העיסוי והרפלקסולוגיה. טלפון: 052-659-1913.
בוקר טוב חברות חברים, הנה סיפור מעט משעשע בימים טרופים אלה. בימים אלה עולה במת המשכן לאומנויות האופרה "לוצ'יה דה למרמור" של דוניצ'טי. המון שנים האופרה הזאת הייתה קשורה אצלי במערכון המפורסם עם אורי זוהר ב"לול", על האבא והבן שמחכים בכיליון עיניים במוצאי שבת למשחק השבוע, ובסוף מנפצים את הטלוויזיה בגלל שבמקום כדורגל מראים להם (בערוץ היחיד שהיה קיים אז) שידור של האופרה הזאת. אבל לא על זה הסיפור. בתחילת המערכה השנייה, יש את "אריית השיגעון" של לוצ'יה, שנחשבת לגולת הכותרת של היצירה הזאת. הזמרת הראשית עומדת על שטיח אדום שפרוש על כל הבמה, וזועקת את זעקות השבר והתרועה שלה... והנה הגיעה לארץ זמרת אוסטרלית בשם ג'סיקה פראט (מצוינת אגב) ואמרה לבמאי - תקשיב, לא מזמן נפלתי ושברתי את המרפק. אני חוששת לעמוד על השטיח הזה ולהחליק באמצע הארייה. הבמאי כמעט נעמד על רגליים אחוריות. יש קונספציה. יש פרשנות בימתית עמוקה וכו' וכו'. והנה למחרת, אותה זמרת אמרה לבמאי: תשמע. חשבתי על זה כל הלילה. יש לי פתרון. במקום לעמוד על השטיח, אני אחזיק אותו ביד... הבמאי חשב וחשב ובסוף אמר: נו טוב. העיקר שלא תחליק ותשבור רגל באמצע ההופעה.... אתמול בלילה התקיימה במז"ט הבכורה. הנה מה שכותב על זה היום ידידנו המבקר מיכאל הנדלזלץ: "לוצ'יה עושה שימוש דרמטי מרתק בבד האדום"... * תודה מקרב לב לבתי היקרה עומר, המשמשת כעוזרת במאי בהפקה הזאת. (אודי בן סעדיה)
-------------- -------------- --------------
בלקיס: תקלת תרגום
קיימת תקלה קשה בתרגום מפרסית לאנגלית ולעברית, ועל כן ההבנה השגויה של מי שהפסיקו לחשוב ולהשתמש בתאים האפורים שבמוחם. איראן לא הודיעה אף פעם ש*היא* תמחק את ישראל מהמפה או תשמיד אותה. היא אמרה ואומרת ששאיפתה היא ש*המשטר*, קרי *המשטר הציוני*, יימחק מהפה. זה לא אותו הדבר. גם השגת גרעין זה לא למטרת השמדת ישראל. איראן גם לא תפציץ אף מדינה לפני שהיא תותקף. איראן רוצה גרעין כמו שיש למדינות אחרות. אם תרצו או לא תרצו, איראן היא מעצמה, ורוצה להרגיש חזקה יותר ומשמעותית יותר. אז תחשבו על זה לפני ההשוואה לנאצים ול"סבונים". אנשים תרגיעו, עושה רושם שהתחרפנתם לגמרי. דחוף לקחת כדור הרגעה.
