השנה הארבע-עשרה

מיסודם של שהרה בלאו ואבי גיבסון בראל

יום ד', כו ניסן תשע"ב, 18.4.2012, בשעה 22:00

תיאטרון תמונע, רחוב שונצינו 8, תל-אביב, טל':  03-5629462

פתיחה - שרה פון שוורצה, יוצרת, מנחה את הערב:

- "תמונה חדה של ישראל זוכרת שואה 2012..."

1. אמיר אוריין, יוצר ומנהל אמנותי:

מונולוג מתוך המחזה "היטלר", המוצג בימים אלו בתיאטרון החדר

- "מזה עידן ועידנים, מצפה אני לרגע זה..."

2. יגאל שתיים, אמן ופעיל חברתי:

דור שלישי ליוצאי ברלין על יחס הממשלה לפליטים ולמבקשי מקלט.

- "מרק בשר טוב הולך מצוין עם הומניזם" (ברטולד ברכט).

3. חנוך זאבי, קולנוען:

חוויית עשיית הסרט "ילדי היטלר", פגישתי עם מזכירתו של היטלר.

- "להביט ברוע בעיניים..."

4. אבי בללי ואופיר ליבוביץ, מוסיקאים:

חברי להקת "נקמת הטרקטור". "אופניים וספר", מילים ולחן: אבי בללי.

- "בוא ילד שב ותשמע..."

5. עינת וייצמן, שחקנית ופעילה חברתית:

לייחד יום לקורבנות השואות באשר הן.

- "יום שמיוחד לכבוד האדם באשר הוא..."

6. סמדר יערון, יוצרת ומנהלת אמנותית:

דמותה המיתולוגית של זלמה מתוך "אנתולוגיה"

- "זה היה פלנטקה אחרת..."

7. עמית ליאור, תסריטאי:

חווית המסע לפולין בעיניו של אב ששולח את ילדו למסע בעקבות שואה.

8. שילה פרבר, מוסיקאית:

"גשום". מילים, לחן ושירה שילה פרבר.

- "גשום אצא לרחוב הקר..."

9. תא הזכוכית - מגיש אודי עוז, שחקן:

"מדריך לרודן הצעיר" מתוך "שם משתמש גנרל" מאת אמיר אוריין.

- "הגיהינום הוא גן עדן לחסרי המצפון..."

10. שהרה בלאו, סופרת:

- "האם יתכן שלנצח נשתמש בסמלי השואה, לטוב ולרע?..."

11. אבי גיבסון בר-אל, יוצר ומנהל אמנותי:

מונולוג, החוויה הישראלית בצל השואה.

- "אני לא אחד מששה מיליון..."

12. אמנון פישר, מוסיקאי ושחקן:

השיר "הבן של יוסף ומלי". מילים, לחן ושירה אמנון פישר

- "כמו מלאך שנשלח מלמעלה..."

סיום - שרה פון שוורצה:

- "האחריות לשואה..."

בתחילת הערב יועלה המיצג "ענתיקות"

יוצרת רינת מוסקונה. משתתפות אפרת הרמלין, עליזה לבני, רוחל'ה פז, רותם זיו: העולם המודרני שבו אסור להיות זקן.

- "They always say time changes things, but you actually have to change them yourself" - Andy Warhol

תרגום סימולטני בשפת הסימנים: לי דן

ברקע יוקרן הסרט "טיטניק", גרמניה, 1943, במאים: הרברט סלפין וורנר קלינגלר.

הטקס האלטרנטיבי הראשון התקיים בשנת 1999 במועדון לוגוס, תל-אביב

מייסד, במאי ומנהל אמנותי: אבי גיבסון בר-אל

שותפה לעריכה וניהול אמנותי: שרית סבו

תודה מיוחדת לשהרה בלאו

בחסות: תיאטרון תמונע / אמיר אוריין - תיאטרון החדר

(מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין. בימוי: אבי גיבסון בר-אל ואמיר אוריין. משחק: אמיר אוריין)

1. כניסה - הלם הפגישה

אור גדול...

אתם אנשים טובים...

אור גדול... 

גם בלילה... 

הרבה אור בכל מקום... 

זה טוב... 

סימן טוב...

אתם אנשים טובים... 

זהו רגע היסטורי...

בעוד שעה אחת ייחרץ גורלי... 

ייחרץ גורלכם... 

ייחרץ גורלנו...

ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם, כי הדבר אשר הכתיב בואי לְמקום זה הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר אל בני גזע נבחר...

ניצב אני כאן לפניכם,

אני... נציג צנוע של אומה אשר נתנה לאנושות את נִיטְשֶה, קַאנְט, גֵתֵה, בַּאך, בֶּטְהוֹבֶן.

את גתה אני לא אוהב, אך בזכות אמירתו "בראשית היה המעשה" נכון אני לסלוח לו הרבה...

כן. אמירה טובה מאד...

אמירה מצוינת... 

"בראשית היה המעשה"...

וכשאני מהרהר בה היום...

אין ספק בכך...

חייב אדם לרחוש אי-אמון מסוים כלפי הרוח והמצפון ולתת אמון באינסטינקטים שלו...           

אומר אני לכם, עלינו לקנות לנו שוב תמימות חדשה.

כן. ניצב אני מולכם בְּמקום זה, ומביט בכם...

וְאֲתֶּם מביטים בי.

רגע היסטורי... 

קשה לשלוט בזה... 

סִלְחוּ לי...

ההיסטוריה...

ההיסטוריה מצווה לנו את רגעי השיא שלה ואנחנו עבדיה הנאמנים...

שיש ואור! זה סוד הקסם...

זִכְרוּ! שיש ואור... 

כבר בשחר הפאר הרומי הָעַתִּיק...

שיש ואור, כן...

הנה אנכי כאן.

יחד עמכם...

חי עמכם...

חי. 

אני קיים. לפעמים אני סובל. לפעמים אני מאושר. אני קיים.

יש לי משהו.

רגע אחד! יש לך בעיה! לא סתם בעיה! - בעיות!

בסדר. אני רוצה להיכנס אל תוך הבעיה.

אני לא יכול לראות אותה. עיני עצומות. החושים אטומים. אני חש רק את קו האופק של הכאב, הולך ומתרחק לאינסוף. הקרקע נשמטת. אני נופל. אני תוקע אצבעות רועדות בחלל. החלל נשמט אל תוך הריק.

אני מרפה.

עכשיו אני צף בחלל. אני פוקח עיניים. אני חש, רואה, חושב, מרגיש.

זה כואב אבל אפשר לעמוד בזה.

המקום שבו אני צף בחלל הוא נקודה.

יש לי נקודת אחיזה. ממנה אפשר לצפות אל מרחב הכאב. עכשיו אפשר להקיף אותו ולקבוע את גבולותיו. אפשר אפילו לראות את העונג שמעבר לגבול. אפשר להגיע אליו.

הבעיה היא עכשיו נושא לטיפול, נושא לביטוי. חוויה. אפשרות ליצירה.

מה שנראה כבעיה - הוא נושא ליצירה. מה שנראה כפתרון - הוא שיטה ליצירה.

בעיות אינן נפתרות - הן חומר ליצירה.

פתרונות אינם פותרים דבר - הם הדרך הסלולה ליצירה.

אני לא צריך טיפול כדי לסלק את הטראומה. אני צריך טיפול כדי לתת ביטוי לטראומה ביצירה. אני בוכה. אני צוחק. אני שר. אני מנגן. אני רוקד. אני כותב. אני מצייר. אני אופה עוגה שלא הייתה כמוה. אני בונה בית. אני מקים משפחה. אני לא יוצא למלחמה. אני אוהב. אני יוצר. היצירה היא יעוד.

יצר לבי איננו טוב ואיננו רע מנעוריו. יצר לבי קיים. אני קיים.

אני מבחין בין טוב לרע. אני קיים. חל שינוי.

היצירה עושה את השינוי. היצירה היא התגלמות המשאלה לעולם טוב יותר. היא התגלמות התקווה. היא הדרך לעולם טוב יותר. היא הדרך לגאולה. היא גאולה.

היצירה היא סיבת הקיום והיא תכליתו.

לכן אני קיים.

(עמ' 92 בגרסה המעודכנת של "המעגל הפתוח")

כָּאן בַּמָּקוֹם הַזֶּה

אֱלוהִים פּוֹסֵעַ עִם הַשָּׂטָן שֶׁלּוּב זְרוֹעַ

וּכְמוֹ עֵץ הָאַשּׁוּר הַמְּקֻלָּף

רֻקַּנְתִּי

מוּל גֵּיא הַהֲרִיגָה

אנקולים בצוארי

אִישׁ בְּגוּף רֵעֵהוּ

רַק יְדֵיהֶם הַדַּקּוֹת

אַנְקוֹלִים בְּצַוָּארִי

הַדֶּשֶׁא הַבּוֹהֶק פּוֹצֵעַ אֶת עֵינַי

תְּלוּלִית בְּגִבְעַת הַמָּוֶת

מוּל הָרִיק –

אַלְפֵי עֵינַיִם בּוֹעֲרוֹת

בִּגְרוֹנִי

(קבר האחים בלודביפול)

*

עֵינֵי אָחִי - 

כַּבְאֵר

בְּטֶרֶם נֻקְרוּ

וְעֵינֵי אֲחוֹתִי

אֻכְמָנִיּוֹת שְׁחורוֹת בַּגֶּשֶׁם

קינה

רוֹאָה אוֹתְךָ אָבִי

לָבוּשׁ גְּוִילִים

נוֹסֵק אֶל הֵיכָלוֹת לא לִי

וַאֲנִי

עִם אֱלוהִים מֵת בִּזְרוֹעוֹתַי

בְּעִיר זָרָה

הוֹלֶכֶת

וְשָׁרָה

בביתנו נעצר הזמן

בְּבֵיתֵנוּ נֶעֱצַר הַזְּמַן

בְּט"וּ אֱלוּל תש"ב

וְהִכָּה

כְּמוֹ פַּעֲמוֹנֵי הַכְּנֵסִיָּה

בָּכִינוּ אֶת הַשָּׁנִים

עַל

הַיַּלְדוּת

שֶׁלּא

תחת עץ השקדיה

סוּס הָעֵץ שֶׁלִּי נֶהֱרַג

בְּאוּקְרַאִינָה

גַּם הַבֻּבָּה

וְאֵין בִּי דֶּרֶךְ עוֹקֶפֶת

לֶאֱסוף

אֶת צִבְעִי הַפַּסְטֵל

לִישׁון

תַּחַת עֵץ הַשְּׁקֵדִיָּה

*

מִלְּבוּשׁ הָאֵפֶר

שֶׁלָּךְ

עוֹר גּוּפִי

כְּמוֹ לא נוֹצַרְתִּי

לְמַהוּת אַחֶרֶת

*

אֵיךְ אֶגַּע בַּיִּסּוּרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר

אֵיךְ אַפְקִיעַ שְׁאוֹל שֶׁאֵינֶנּוּ שֶׁלִּי

וַאֲנִי רַק עוֹבֵר אורַח בִּפְרוֹזְדוֹרֵי הַצְּעָקָה שֶׁלָּכֶם

בובות

בֻּבָּה תְּכֻלַּת עֵינַיִם

מְקֻטְלֶגֶת וּסְדוּרָה

בַּעֲרֵמָה

אֵין יַלְדָּה בְּכַף יָדָהּ

בְּלא אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרָא בִּשְׁמָה

יַלְדָּה שֶׁחוֹרַת שְׂפָתַיִם

נֶעֶרְמָה וּמֻסְפְּרָה

עַד יָבוֹא אָבִיב וְשִׁבֳּלִים יָבוֹאוּ

בַּגּוּפָה

(מלכה נתנזון, משוררת)

ברונו שולץ *

בְּרוּנוֹ שוּלְץ מַאֲכִיל זְבוּבִים,
כְּמוֹ חַיּוֹת מַחְמָד.
בְּרוּנוֹ שוּלְץ כּוֹתֵב כְּתָבִים
שֶׁל מַה שֶּׁאָבַד.

בְּרוּנוֹ שוּלְץ מְצַיֵּר,
עַל בַּד, אָמָּנוּת גְּבִישִׁית.
בְּרוּנוֹ שוּלְץ כּוֹתֵב מִכְתָּב
לֵאֲהוּבָה נָשִׁית.

זְבוּבִים אוֹכְלִים אֶת בְּרוּנוֹ
אֲשֶׁר נוֹרָה בָּרֹאשׁ.
הַגּוּף כָּעֵת הוּא פְּסֹלֶת וְאֵינוֹ קְדוֹשׁ

הַדָּם מְצַיֵּר אֶת בְּרוּנוֹ
צִיּוּר חַדְפַעְמִי
אֲנִי כּוֹתֵב עָלָיו, וְכוֹתֵב עַל עַצְמִי.

* ברונו שולץ, נולד 12 ביולי 1892, נרצח ע"י קצין גיסטפו ב-19 בנובמבר 1942. סופר וצייר יהודי-פולני, נחשב בעיני רבים לאחד מיוצרי הפרוזה הפולנים הגדולים ביותר במאה ה-20.

כי בַּשַׁער עָמדָה

לה תוּגָתי

מצַווחת צווחותיה

ואין שומעים

כי הלכה לה

תוגתי בֵּינוֹת

עצֵי הבּרוֹש

גבוהֵי הקוֹמה

ואירא את אדונַי

ואירא גם את השׂטן

המַשׂטין עלַי בֶּכֶה

כי הלכה לה תוגתי.

(בילי לרנר, משוררת)

בָּאֳנִיָיה לְתוּרְכִּיָה נוֹלְדָה אִמִּי. בַּת-יָם צַוְחָנִית,

נִצְמְדָה לִשְׁדֵי אִמָּהּ שֶׁלא הָיָה בָּם חָלָב דֵּי צָרְכָּה,

כִּי רָעָב כָּבֵד הָיָה בָּאָרֶץ.

אוֹתִי לא צָלְחָה אִמִּי לְהֵינִיק.

מִקְצַת חֲלָבָהּ נָתְנָה לַאֲחוֹתִי הַגְדוֹלָה,

חַסְרַת-הַדַּעַת, שֶׁנִּמְסְרָה לְמָעוֹן.

הִשְׁקוּ אוֹתִי בַּחֲלֵב פָּרָה וְהִתְכַּסֵּיתִי בִּפְצָעִים;

הָרוֹפֵא הִמְלִיץ לְהוֹסִיף חֶמְאָה

וְכָךְ הֶחְלַקְתִּי לַחַיִּים מְרֻפֶּדֶת בְּשֻׁמָּן וְאַשְׁמָה. 

צַלְמָנִיָּה בתל אביב

(לטלילה קוֹש)

הָיִיתִי בַּצַּלְמָנִיָּה

בְּמָקוֹם שֶׁלּא הָיִיתִי בּוֹ מֵעוֹדִי,

מְגַלָּה אֶת פַּאֲתֵי הָעִיר הַמֻּכֶּרֶת לִכְאוֹרָה כִּמְקוֹם הֻלֶּדֶת מְעַנֵּג

תַּחֲנַת רִידִינְג מוּל מִשְׁבְּרֵי הַיָּם.

נוֹסַעַת וְנוֹסַעַת, נוֹסַעַת בְּפִתּוּלִים וְאֵין שְׁלָטִים

אֲבָל אֵין גַּם אֶפְשָׁרוּת בְּחִירָה – מְנֻתֶּבֶת לְכִוּוּן אֶחָד

מִסָּבִיב מִבְנִים וּגְדֵרוֹת, רְשָׁתוֹת וְצִלְלֵי עֵצִים

בְּרוֹשִׁים וְאֶקָלִיפְּטוּס

עוֹד מְעַט – גְּבוּל לְפָנֶיךָ וְאָכֵן גְּבוּל כִּי

הַכְּנִיסָה לַצַּלְמָנִיָּה הִיא מֵעֵבֶר לַגְּבוּל וּשְׁמִירָה קַפְּדָנִית.

צָרִיךְ לַחֲצוֹת וּלְקַבֵּל רְשׁוּת לְאַחַר מִבְדָּק.

עוֹבְרִים מִבְדָּק וְנִכְנָסִים לְיִשְׂרָאֵל שֶׁמִּתַּחַת לַמִּפְלָס,

צוֹלְלוֹת בְּמַדֵּי צְלִילָה, אָמוֹדָאִיּוֹת וְנוֹשְׁמוֹת

דֶּרֶךְ מְכָלֵי הַחַמְצָן שֶׁל וִיסֶנְשְׁטֵיין, הַצִּלּוּמִים שֶׁל רוּדִי

צְמוּדִים כִּמְכָלֵי חַמְצָן בְּכָל כָּבְדָּם לְגַבֵּינוּ, לְמַטָּה לְמַטָּה

לְמַעֲמַקֵּי שְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד עִם שְׁתִילֵי הָעֵצִים הָרַכִּים בַּשֶּׁמֶשׁ,

קוֹנְצֶרְט שֶׁל הוּבֶּרְמַן וְטוֹסְקָנִינִי, הַכְרָזַת הַמְּדִינָה –

וּפְנֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁהֶחְמִיצוּ אוֹתָהּ, לא רַק צַלָּמִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ

בַּחוּץ בָּרְחָבָה. רֵיחַ מָוֶת בִּמְצוּלוֹת הָאָרֶץ,

צִלּוּם אוּלְטְרָסָאוּנְד שֶׁל הֵיכַל הַתַּרְבּוּת, שֶׁל הַבִּימָה בַּבֶּטֶן

וּתְצוּגוֹת אָפְנָה בֵּין תְּצוּגַת אַבְטָלָה א'

לִתְצוּגַת אַבְטָלָה ב' – לִשְׁכַּת עֲבוֹדָה בְּלִי עֲבוֹדָה

פְּקִידִים אַשְׁכְּנַזִּים בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת לְהַרְאוֹת שֶׁפַע שֶׁל אַפְסַיִם

מוּלָם מְחַפְּשֵׂי זָהָב תֵּימָנִים, עַבְדְּקָן עִם קַסְקֶט, אֶחָד עִם פֵּאוֹת

וּבֵינֵיהֶם שֻׁלְחַן הַשְּׂרָרָה מְכֻסֶּה נְיָרוֹת, נְיַר עֲבוֹדָה

וְשׁוּב תַּצְלוּם, גּוֹזְרִים סְרָטִים, חוֹנְכִים דֶּרֶךְ חוֹנְכִים מִבְנֶה

חוֹנְכִים מַשֶּׁהוּ. מְאד מְחֻנָּכִים כֻּלָּם לְבוּשִׁים נְקִיִּים בַּחֲלִיפוֹת

שְׂמָלוֹת וְנַעֲלֵי עָקֵב לַנָּשִׁים גַּרְבִּיּוֹנִים וַעֲנִיבוֹת

מַסְתִּירִים אֶת הָרָעָב אֶת הַדְּאָגָה אֶת הַפַּחַד רַק

אֶת הַשִּׂמְחָה לא הִסְתִּירוּ – קָפְצוּ בְּמַעְגָּלִים בָּרְחוֹבוֹת

מֵרוב שִׂמְחָה וּמִישֶׁהִי לְיָדִי מוֹחָה דִּמְעָה, אַחֶרֶת מוֹחָה

עַל מָה הַשִּׂמְחָה?

רְשׁוּת הַכְּלָל וּרְשׁוּת הַפְּרָט – בְּלִי חֲצִיצָה,

קוֹרְאִים עִתּוֹן בַּקִּיר,

שִׁטָּפוֹן אֶחָד הֵצִיף אֶת הַבָּתִּים וְהָרְחוֹבוֹת

שִׁטְפוֹן אוֹר שֶׁהָלַךְ וְנִמְשַׁךְ הַחוּצָה וְשׁובֶל אֲנָשִׁים בַּחוּץ

מַזִּיעִים בַּחום, יִשְׂרְאֵלִים מֵהַיּוֹם מֵאֶתְמוֹל.

וְעוֹד מְעַט יַעֲבור שָׁם מוֹכֵר קֶרַח, מוֹכֵר נֵפְט?

זְקוּקִים לְמַבָּט חָדָשׁ שֶׁיַּמְשִׁיךְ אֶת הַקַּו בְּצִלּוּם מִמְּעוֹף הַגָּמָל

וְצִלּוּם מִמְּעוֹף הַזְּבוּב, צִלּוּם מִמְּרוֹמֵי הָעֵץ צִלּוּם מִמְּרוֹמִים –

שֶׁמִּישֶׁהוּ יִגַּע בָּנוּ עוֹד פַּעַם

(תערוכת הצילום של רודי ויסנשטיין, רידינג א', תל אביב 1.6.02)

קטע ממחזה.

כתיבה: איתן פרץ. עיבוד למחזה: שחף רוזנברג ואיתן פרץ. בימוי: שחף רוזנברג.

תמונה 3

אני חייב לצאת ממעגל העבודות המזדמנות. לך בעקבות הסימנים.

נהג המשאית השמנמן שישב לידי במטוס, זה סימן? זה סימן!

אבל איך אני אעבור את הטסט? אתה שחקן. תלמד את זה כמו להצגה, תקליט את המורה  ותלמד בעל פה. קח את המפתחות וסע. אבל אני לא יודע לנהוג. יש לך רישיון אז סע.

הספידומטר לא עובד ואני לא יודע באיזו מהירות אני נוסע. חייב לחזור חזרה ,אבל איך חוזרים חזרה?  וסטון, הרחוב שחוצה את העיר וחוזר לחברה, גשר נמוך, רחוב צדדי, אין מוצא. לא מסוגל לעשות רברס. כל הזמן הטריילר הולך הפוך לכיוון שאני רוצה שיילך.

זקנה בת שמונים יוצאת מהבית, נראה לי שתקרא למשטרה. "תעשה מה שאני אומרת ואתה בחוץ. כל הזמן נהגי משאיות נתקעים כאן. סובב את ההגה ימינה, עכשיו שמאלה, סע אחורה, אני אלך לרחוב  ואעצור את התנועה לשני הכיוונים ותעשה רברס ישר לתוך הרחוב". יצאתי. 

הדבר הכי מפחיד אותי זה הטריילר. מה שמחבר אותו למשאית זה בסך הכול פין בגודל של מלפפון ואני לא בטוח במאה אחוז שנעלתי אותו. כל הזמן מסתכל אחורה בראי לראות אם הוא עדיין שם. יש לי מפלצת בין הידיים וכל תנועה מיותרת יכולה לחרוץ גורלות. הפחד הוא החבר הכי טוב שלי, שומר עלי מכל רע. אני חייב לצאת מהמפלצת הזאת לנשום קצת אויר.

אתה פה לבד? יש לך כלב חמוד. תודה. איך קוראים לו? ג'רי, כמו טום וג'רי. אני נהג משאית חדש והדבר הכי מפחיד אותי זה לעשות תאונה. לי פעם הייתה תאונה ונפגעתי בצוואר. תתכופף אראה לך את המקום. לא, זה בסדר. בוא אלי לכמה בירות. למעשה אני די ממהר. בוא, בוא נכניס אותך לג'קוזי, למה לא? יש לך זין גדול!

אני רעב. אעצור פה לכמה דקות. איש עם עיניים דומעות ממצוקה פונה אלי. יש לי בחורה ברכב. היא מוכנה לוותר על זה בשביל שלושים דולר רוצה? לא, תודה. בשביל שלושים דולר רוצה?

לא רוצה! אנשים משוגעים בארץ הזאת.

הראש כבד. אישן פה בצד הכביש. שתיים בלילה. דפיקה בדלת. איש עומד על מדרגות המשאית. סהרורי, פותח את החלון .מה אתה עושה פה? ישן! מה אתה עושה פה? ישן! מה אתה עושה פה? ישן! אולי שוטר או

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

היטלר

(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

- הוידוי האחרון

"זהו מבצע של משחק נדיר, אך בלי ספק יותר מהטכניקה והאמנות, זאת מלאכת מחשבת המבטאת את הרעיונות הנועזים והמאתגרים של המחזה. משחקו של אוריין הוא כאספקלריה לכל אלה; לעתים היא כולה בדולח, לרגעים היא כנחושת קלל, גם קעורה וגם קמורה, מעוותת, אך תמיד ישרה וישירה".  (צבי גורן, אתר הבמה)
"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר תיאטרון)

"הייתי מהופנט!"  (אלי הוז, במאי-יוצר, יועץ ומנחה קבוצות)

"יהלום של יצירה!"  (שני לרר, שחקנית ומנחה)

"חוויה מטלטלת!"  (שלי קלינג, קולנוענית ושחקנית)

"חוויה מדהימה!"  (איריס הרפז, שחקנית ומוסיקאית)

"עבודת המשחק הטובה ביותר שראיתי בימי חיי!"  (רן בן עזרא, שחקן ומנחה)

"הצגה שמעוררת את הצחוק האמיתי והעמוק!"  (הילה גלסר, מחזאית ושחקנית)

"מדהים! הייתי מהופנטת".  (רותם זיו, שחקנית ומנחה)

"יצירה מלאה עוצמה!"  (דורית אבנט שחקנית ומנחה)

"היטלר בחדר, הופך את הבטן!"  (ירון פרידמן, מעצב, מנחה, מפיק)

"מבוצע בעוצמה ובעומק על-ידי אמיר אוריין. זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית שרק שחקן מעמיק ומיומן מסוגל לה".  (ורדה צ'צ'יק, אשת תיאטרון ותקשורת).

"אין ספק שגדולתו של אמיר אוריין ביכולתו לשחק תפקיד של דמות כל כך שנואה וכל כך מפחידה בעולמנו".  (שושנה ויג, סופרת ומשוררת)

"משחק וירטואוזי בהצגה חזקה, מטלטלת ומעוררת מחשבה!"  (יוסי זיו, מנחה ושחקן)

"מושלם!"  (ערן שיין, שחקן)

היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-30 באפריל 1945. הוא נמלט וחי בסתר. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא חולם להגיע למדינת ישראל כדי שהיהודים יהרגו אותו, ואז הוא מאמין, יתעוררו כל הנאצים בעולם ויפתחו במלחמת עולם סופית והמוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי.

במהלך ההצגה אנו נחשפים לתולדות חייו של הצורר, שנות חייו בבתי מחסה לחסרי בית, טרם עלייתו לשלטון, הידיד היהודי שלו, הרופא היהודי של אמו. סדר היום הכפייתי שלו, פרשת אהבתו לאחייניתו-למחצה, גלי ראובל, מערכת היחסים עם חברתו אווה בראון, הצמחונות ואהבתו למתוקים, קיטש ומוות.

יצירה בהומור שחור, מצמררת ומאתגרת.

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח
יום שישי, 27.4.2012, בשעה 14:00

יום שישי, 11.5.2012, בשעה 14:00

מוצ"ש, 12.5.2012, בשעה 20:30

יום שישי, 25.5.2012, בשעה 14:00

(לקבלת התוכנייה)

--------------

העלמה והמוות

"הצגה עזה והתמסרות השחקנים כובשת ומצמיתה. הצדעתי לגיבסון על ההישג שלו כבמאי. הוא מיצה עד הקצה את דחיסות החלל והפך את החדר לתא עינויים - הן זה שבזיכרונה של פאולינה והן זה המתקיים במישור שבו מתרחשת ההצגה. גם כסא הגינקולוג הוא בחירה מושלמת. הטקסט של דורפמן הופך את הקרביים".

(נאוה סמל, סופרת)

גרסה חדשה ומסעירה למחזה של אריאל דורפמן. נכתב כביקורת על משטרו הדיקטטורי הרצחני של פינושה. פאולינה שומעת ברדיו כי בעלה חרארדו, משפטן מצליח, התמנה לעמוד בראש ועדה ממלכתית שתחקור את הפשעים שנעשו בידי אנשי המשטר הקודם, משטרו של הרודן פינושה, אבל לא מקרים של עינויים שבהם המעונים נותרו בחיים.

באישון לילה, מגיע אורח לביתו של הזוג. מתברר כי הוא רופא בשם דוקטור מיראנדה. פאולינה אשר בעברה נרדפה על רקע פוליטי, נאסרה ועונתה בבתי הכלא של הדיקטאטור, מזהה את קולו של הרופא כמי שהיה אחראי לעינויים שלה, ואף אנס אותה. את מעשיו הוא נהג לבצע לצלילי הרביעייה "המוות והעלמה" של שוברט. היא מחליטה לערוך לו משפט שדה ולגרום לו להתוודות על פשעיו.

מחזה: אריאל דורפמן

עיבוד: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי: אבי גיבסון בר-אל

ייעוץ חזותי ועיצוב תלבושות: דלית ענבר. וידיאו: אופק בריסקר

משתתפים: יעל נביא, אלחי לויט, זאב שמשוני

עוזרת במאי: רינת מוסקונה

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין

מבית היוצר של קבוצת "אורתו-דה"

בניהול האמנותי של ינון צפריר

מוצ"ש, 28.4.2012, בשעה 20:30

יום א', 29.4.2012, בשעה 20:30

יום ב', 30.4.2012, בשעה 20:30

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח.

----------------------------

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 20.4.2012, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי
תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות בלבד.

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818.

גולומ

בימים אלו, כאשר מאיימים עלינו בעוד מלחמה
חייבים לעצור לרגע ולעשות חשבון נפש

"גולומ" חוזר לחדר בגרסה אקוסטית ואינטימית

21/4 (מוצ"ש), בשעה 20:30

תיאטרון החדר, רחוב הרב קוק 8, תל אביב

מכונת המלחמה האנושית משתקפת דרך עיניו של יצור הכלוא בצינוק אפל.

מופע בימתי אקטואלי וחשוף, המשלב מוזיקה חיה, תנועה וטקסט נוקב.

יצירה של דרור קדם ותומר גולדברג

יעוץ אמנותי: אמיר אוריין

"מערער, אלים, בועט. צעקה של הפרט, שהיא כולה צעקה של בן האנוש בזכות החיים, ובגנות נכות המנהיגים וחולשת האדם". (שאול ביבי, יוצר ואיש תקשורת)

משך המופע כ-60 דק', ובסיומו תתקיים שיחה עם היוצרים

כניסה: 30 שקלים, מס' מקומות מצומצם

רישום מוקדם במייל (נא להשאיר מספר טלפון)

drorkedem@gmail.com

אורטל חייבת למות

מותחן פסיכולוגי.

אחד מסופרי המתח המצליחים בארץ פותח את הפה בערב פרובוקטיבי. הוא חושף בסערה את הסודות שמאחורי כתיבת ספרי "אורטל" ומגלה פרטים מספרו החדש. אורטל - דוגמנית, בלשית, מרגלת ומומחית לאומנויות לחימה. בכל ספר היא מצליחה להציל את העולם מחדש, לתמרן אנשים רמי מעלה ולהגיע בזמן לתצוגת האופנה, מבלי לאבד שערה  מתלתליה.

עכשיו היא חייבת למות.

בהשראת "על אמת" מאת רוני גלבפיש. מחזה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי.

בימוי: יניב מויאל. עוזר במאי: רן בן עזרא. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

שבת, 21 אפריל‏, בשעה 20:30. בתיאטרון קרוסל, דיזנגוף 75 תל-אביב,

057-7827000. 052-528-4234 / 054-533-5135 

http://www.youtube.com/watch?v=VueRHEoh8h8

יומן היריון

הילה גלסר - שחקנית יוצרת. רינה לביא - מעבדת למחזה ובמאית

ואמיר אוריין המורה והיועץ האומנותי

"כמו שלא ראיתי הרבה אבות ברחובות ככה לא פגשתי הרבה גניקולוגיות במרפאות.

מה זה אומר עלינו? שגברים מתעניינים בכוס שלנו יותר מאיתנו?"

יומן היריון - סטנד אפ נוּגֶה. בשפה קולחת, משעשעת ומרגשת, היא חושפת בפני הצופים את תהליך ההיריון שלה, מרגע ההתעברות ועד לידת בתה עדן. נורמות חברתיות, פערי דורות, זיכרונות ילדות, זוגיות והבחירה ללדת לידה טבעית. כל אלה מקבלים ביטוי בהצגה שמעבירה את הצופה חוויה בה הוא נע בין צחוק לבכי, ללונה פארק של רגשות, כמו שרק אישה בהריון חווה מרגע יצירת חיים חדשים ועד לרגעי השיא של הלידה.

תיאטרון הסמטה ביפו העתיקה.

30.4, בשעה 21:00

http://www.facebook.com/yoman.herayon

וכמובן הנחה לכל חברי החדר, הילה גלסר: 054-570-0704

ענתיקות ברחוב

בכל יום שישי, בשעה 13:30.
מופע רחוב. בכל שבוע במקום אחר בתל-אביב.

בימוי: רינת מוסקונה. לפרטים: 050-795-4582.

שחר גבאי: סדנת כתיבה

"כל אדם הוא אמן"- ג'וזף בוייס.

מהו סיפור? איך יוצרים עלילה? כיצד מתגברים על מחסומי הכתיבה שלנו? איך הופכים אסופת מחשבות אסוציאטיביות לסיפור? איך יוצרים דמות וכיצד מאפיינים אותה? הסדנא תספק כלים לכותבים ולאלו השואפים לכתוב,

שחר גבאי: סופר, מוסיקאי, מחזאי ואמן פרפורמנס, בוגר "תיאטרון החדר" ובית הספר לאמנות "מנשר". הלחין יצירות מוסיקליות, כתב מחזות לתיאטרון (אחד מהם עובד לאופרה), יצירות פרפורמנס, שירי ילדים, ולאחרונה סיים את רומן הביכורים שלו אשר יראה אור בקרוב.

שתי סדנאות: בימי שני בבוקר ב-09:30, ובערב ב-18:30. משך מפגש הוא כשעתיים וחצי.

הסדנאות מתקיימות ב"תמול שלשום" בירושלים. התחלה: אמצע אפריל.

bojitopepe@gmail.com

אפריל במרכז לתיאטרון של עכו

האנתולוגיה

יצירתם המיתית של סמדר יערון ומוני יוסף

19.4 | יום ה' | 21:00

דיוקן האמן היוצר בחממה למחול

שני מופעים חדשים מאת יוצרי החממה בערב אחד

22.4 | יום א' | 20:00 | תיאטרון תמונע – ת"א

אום מוחמד

יצירתה החדשה של סמדר יערון

בביצוע ייחודי בבית היוצרת

28.4 | מוצ"ש | 21:00            

טריינינג בחממה למחול

הזמנה לרקדנים ולשחקנים מקצועיים לקחת חלק ולהשתתף בטריינינג החממה בהנחיית אסנת שנק יוסף וסמדר יערון               

המרכז לתיאטרון של עכו, 04-9914222.  ויצמן 1. העיר העתיקה - עכו

www.acco-tc.com , acco.tc@gmail.com  

יובל מסקין מעשן ומדבר - המופע המלא*

מופע יחיד לשני משתתפים ואורח.

"בימוי": רועי נווה. "משחק": יובל מסקין.

אוסף של עשרות סיטואציות ורגעים שמעט מאוד שחקנים או בימאים, היו מציגים אותם יחד כמופע על הבמה. מאגר זה, מאפשר בעצם קרקע למופע שלא תוכנן מראש אף פעם. ביצירה זו אין עלילה ותהליך, אין מצב וקונפליקטים, אין דמות ויחסים, אין טקסט קבוע, אין רצון ומעצור, אבל יש לנו כוונה לנסות לעניין את הקהל, תוך שימוש בטבע האנושי והשעמום היומיומי. חלקים מהמופע הוצגו לראשונה בפסטיבל ניסוי 7 - ביכורי העיתים ובפסטיבל א-ז'אנר 8 תיאטרון תמונע.

30/5, תמונע, 20:00 - 03-5611211

Fade

שני שחקנים אנונימיים, בני 30, מחליטים לערוך לעצמם ערב מחווה והצדעה חגיגי, שלאחריו הם יעזבו את הבמה לתמיד תוך סגירת חשבון עם עולם התרבות והבידור של מדינת ישראל. זוכת פרס השחקנים הטובים ביותר (פסטיבל עכו)

לפרטים נוספים: (כאן)

1/5 תמונע, 16:00, 20:30. כרטיסים: 03-5611211 - 50% הנחה ב"לאן" ומאות ארגונים.

31/5 עכו, 21:00. כרטיסים: 04-9914222

מחשבים - תיקון

שחר נגר: 050-764-8002

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח: (הדוא"ל שלנו)

לא שילמו לכם? תעשו קליפ.
הם עשו עבודה ל"ארץ נהדרת". לא שילמו להם. העלו ליוטיוב קליפ. בתוך יום הופיעה מונית עם השיק. להלן קליפ הלנת השכר וכאן: קליפ התשלום – סוף טוב.

-------------- -------------- --------------

צלילי צנזורה צורמים באופרה הישראלית

הדרישה להחליף קטע קצר של ואגנר ביצירת המחול של יסמין ורדימון, ומחאתה הרפה של היוצרת, היא דוגמה לגילוי ההרסני והקשה ביותר של צנזורה...

נעם בן זאב 15.04.2012 (המאמר ב"הארץ")

-------------- -------------- --------------

סיכות

"בזרם המרכזי של התרבות, החופש האמנותי

מוגבל עד כאב, אבל יש דרך פשוטה והרסנית
להתגבר עליו – הכחשה".

(א.)

--------------

"קראתי בעיון את כל הרשימות שפורסמו

עם שמות עוכרי העם והבוגדים במולדת

ולא מצאתי בהן את השם שלי.

אני מתוסכל. מה יהיה?"

(וינסטון סמית)

--------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר במחזה "היטלר")

--------------

"ניתן לך הזדמנות להתבטא, דוקטור.

אתה יכול להיות שקט. פשוט לא הייתי רוצה

להוריד את המחסום מהפה שלך"

(פאולינה במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

-------------- -------------- --------------

שוטף פלוס

עם איתי יטוב (בוגר תיאטרון החדר)

בלוג סטירי בוידיאו מתעדכן (כאן)

-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים   

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית

(הירקון 70)